דרוש מידע ישיבה גדולה. קושי.

מצוי · 1/9/22

אי אפשר פשוט להודיע לבחור שמגיעים אליו ,
כי מתגעגעים ולשאול אם חסר לו משהו?
וכמובן להוסיף משל עצמנו עוד
וכשמגיעים ,להגיד אנחנו אוהבים אותך ורוצים לראות אותך
אפשר לשאול אותו איפה נעים לו יותר להפגש
בנוסף לנ"ל

לירי · 1/9/22

נכתב ע"י פלמינגו 67:
הקטע שהוא בחור מאוד עצמאי, אבל רגיש.
אז הסתבכנו איך להתנהג איתו...

מהכרות עם מישהו קרוב כזה-
טלפון ארוך, מתעניין ומשתף מהקורה בבית, ביקורים "מקריים" עם משהו טעים או חדש וקצת סיפורים על חוויות וקשיים שהיו בעבר להורים/ חברים/ מכרים/ דודים / המצאות (דברים שבטוח קורים לו) והרבה פעמים הוא הזדהה וקצת שיתף.

GBSA · 1/9/22

נכתב ע"י פלמינגו 67:
הבחור אמור להגיד שקשה לו? (בהנחה שקשה לו)
או שבדרך כלל הם מנסים להסתדר בכוחות עצמם?

כאחד שהיה שם..

ממש לא בטוח שכדאי לחפור..
אנלא מתכווין לחפור במובן השלילי - אני מתכווין שלא בטוח שכדאי להעלות ולדבר איתו ע"ז.
לפעמים כדאי לתת עצמאות.

מה שכן בוודאי יועיל,
תמיכה - בלי לדבר ע"ז ישירות.
לשלוח - טונות של ממתקים ועוגות (אם יש תקציב... כמה שיותר יותר טוב.. ) - חשוב מאוד. (גם אם בד"כ אתם מתנזרים ממתקים)
דמי כיס.
לבקש שידבר איתכם פעמיים שלוש בשבוע - להיות קשובים ולא לדבר על הקשיים בצורה ישירה אלא א"כ הוא פותח.
לא חושב שכדאי לדבר איתו על קשיים אלא א"כ הוא משתף. (תלוי בין סוגי הבחורים).
לא להיבהל אם הוא רוצה לקפוץ לבית לביקור קצר בליל שישי,

שידע שיש לו גב ותמיכה בבית וזה יתן לו כוחות להתמודד.

בד"כ בחור בישיבה גדולה מסתדר בכוחות עצמו (במקרים חריגים הוא לא מסתדר כ"כ טוב, אבל לא בטוח שמעורבות של ההורים תעזור) יש מקרים שזה ממש בקלות (והקשיים מתחילים לפעמים רק אח"כ), ויש מקרים של התמודדות לא קלה. אבל בד"כ עוברים את זה לבד - במיוחד שזה זמן שהבחור מתחיל לפתח עמוד שידרה וזה חלק מהתהליך.
יש מקרים יוצאי דופן שבהם מעורבות של ההורים כן תעזור.

בכל אופן בהצלחה רבה.

ג'יחניק · 1/9/22

נכתב ע"י חמחם:
כדי שיפתח ויספר אם אכן קשה לו (ומסתבר שכן)

גם אם הוא לא יפתח - ומסתבר שלא..
עדיין החיזוק הזה הוא מטורף לבחור בהתחלה שהורים טורחים ומגיעים
(בתור אחד שבאלול הראשון לא הגיעו לבקר אותו רק בחורף, והייתי מהאלה שאומרים מה אתה ילד קטן שההורים צריכים להגיע אני עמדתי וקנאתי)
זה נותן כוחות
בסופו של דבר אין על גב של בית ובפרט בהתחלות
ובהמשך כשמגיעים הקשיים האמיתיים הוא נזכר שיש לו בית ושהוא לא רוצה לאכזב את ההורים
בקיצור שווה

moishy · 1/9/22

באשר להצעה שעלתה לבוא לבקר מדי פעם, צריך לבדוק שזה לא יבייש אותו בחברה, שיסתכלו עליו כתינוק שלא השתחרר מהסינר של אמא.
כשהייתי בישיבה היה בחור, שהיה בן יחיד להוריו ואביו היה ניצול שואה. ההורים גרו בעיר רחוקה (מרחק כ130 ק"מ) והיו באים מידי פעם לבקר. הוא היה נורא מתבייש כשבאו למרות שמעולם לא לעגו לו.

סבתא מהצפון · 1/9/22

לא חיבים לבוא לתוך הישיבה
אני שגרה בצפון הייתי קובעת עם הבן שלי
במקום מחוץ לישיבה
וגם שולחת עם האוטובסים שליום שישי
אוכל של שבת.

זה מבית שמש · 1/9/22

נכתב ע"י סבתא מהצפון:
ואל תתבישו עם אתם מכירים בחור מהקיבוץ לבקש ממנו
שיעזור לו בהתאקלמות
המון תפילות ובהצלחה רבה.

זה יכול גם לגרום לבושות גדולות לבחור וד"ל

פלמינגו 67 · 1/9/22

תודה לכל מי שענה, נראה לי שכבר התחלנו להניע את כל העצות שלכם.

המון תודה!
מקווה שזה באמת יעזור, ולמי שיש עוד מה להוסיף, אשמח מאוד!

שמחה 890 · 1/9/22

מרן רה''י הגרי''ג אדלשטיין אומר תמיד, כל ההתחלות קשות, ומי שלא קשה לו סימן שהוא לא התחיל.
עפ''י נסיוני אין כמעט בחור ישי''ג שלא קשה לו וזה טבעי ונורמלי
מה שכן צריך כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק שלא מתפתח משהו יותר חמור
בכל מקרה שבוע אחד הוא עדיין לא ראיה לכלום הבחור אפילו עדיין לא מכיר את כל הבחורים בשיעור שלו
ומצטרף לכל העצות למעלה לשלוח ממתקים וכו' וכו'
וגם לשדר לבחור שהוא יכול תמיד לבוא הביתה לביקור, לילה וכדו' [אם כי זה תלוי גם באופי של הישיבה אם מאשרים כאלה דברים או לא]

ari1980 · 2/9/22

מנסיון שלי.
מאוד קשה תחילת הישיבה גדולה. עולם היו בטוחים שאני הכי גבר ועצמאי. ולי בטח ממש קל. אבל הטלפון היה שומע את הבכיות שלי. וזה לא נורא. אגב סימן טוב שהבית היה מאוד חם ונעים. תקופה קצרה מאתגרת וקשה אבל עוברת לכוווולם.
ועכשיו אני עובר את אותו סרט עם הבן שלי. אבל לא נלחץ כי אני זוכר בדיוק מה היה איתי.
אז קפצנו לבקר אותו היום.
שלשום מישהו אחר קפץ לבקר.
כל יום לפחות פעמיים טלפון.
לתת לו כל הזמן ציפייה שעוד יומיים ניפגש. עוד יומיים מישהו יקפוץ. לא לתת לו לחשוב איך נעבור שבוע שלם ככה. כי זה נראה לו כמו נצח.
ותכלס? ברוך ה 3 ימים ראשונים היה בכיות לא מעט. אתמול והיום כבר ללא בכי. הרבה פחות קשה.
איך הגדיר את זה יהודי חכם??? כאבי גדילה
בהצלחה לכולם

רחשי הלב · 2/9/22

נכתב ע"י ari1980:
מנסיון שלי.
מאוד קשה תחילת הישיבה גדולה. עולם היו בטוחים שאני הכי גבר ועצמאי. ולי בטח ממש קל. אבל הטלפון היה שומע את הבכיות שלי. וזה לא נורא. אגב סימן טוב שהבית היה מאוד חם ונעים. תקופה קצרה מאתגרת וקשה אבל עוברת לכוווולם.
ועכשיו אני עובר את אותו סרט עם הבן שלי. אבל לא נלחץ כי אני זוכר בדיוק מה היה איתי.
אז קפצנו לבקר אותו היום.
שלשום מישהו אחר קפץ לבקר.
כל יום לפחות פעמיים טלפון.
לתת לו כל הזמן ציפייה שעוד יומיים ניפגש. עוד יומיים מישהו יקפוץ. לא לתת לו לחשוב איך נעבור שבוע שלם ככה. כי זה נראה לו כמו נצח.
ותכלס? ברוך ה 3 ימים ראשונים היה בכיות לא מעט. אתמול והיום כבר ללא בכי. הרבה פחות קשה.
איך הגדיר את זה יהודי חכם??? כאבי גדילה
בהצלחה לכולם

מרתק....
אני אחד ממניין אחים, אף אחד מאיתנו לא הכיר כלום ושום דבר ממה שאתה מתאר.
גם את בני שכרגע בישי"ק לא מצליח לדמיין בוכה בטלפון.

ר.ב.ב.ש · 2/9/22

בלת''ק

גרנו בעבר בגבעת רוקח ליד ישיבות בית מתתיהו וסלבודקא,
בכל תחילת שנה, היה תענוג לראות את ההורים הנרגשים עומדים בצידי דרכים עם ילדיהם ועל ידם מונחות חבילות של מזון וממתקים כאילו יש טיול שנתי כל יום.

לדעתי זו הדרך הנכונה, לבוא פעם ב - [כל אחד לפי הסגנון שלו] להביא קצת ממתקים, קצת אוכל של אמא, ולדעת שהוא לא היחיד שעובר את התהליך הזה, יש עוד בחורים שעלו לישיבה גדולה חוץ ממנו.

אגב, בחלק מהמקרים זה לא קושי של הבחור, אלא של ההורים , וד''ל ואכמ''ל.

noas · 2/9/22

תפילות.. הרבה תפילות

ari1980 · 2/9/22

נכתב ע"י רחשי הלב:
מרתק....
אני אחד ממניין אחים, אף אחד מאיתנו לא הכיר כלום ושום דבר ממה שאתה מתאר.
גם את בני שכרגע בישי"ק לא מצליח לדמיין בוכה בטלפון.

מעניין לשמוע. כי אני כבר הייתי בטוח שזה ממש רובם כמוני. רק שלא רואים כמו שלא ראו עלי.

כוכב103 · 2/9/22

אני חושבת שמה שהכי מרגיע גם לכם וגם לו
שלהמון בחורים קשה, המון בחורים בוכים בלילה
זה שינוי מאוד משמעותי.
יכול להיות שהוא קצת נבוך לספר על הקשיים כי הוא בחר במקום הזה
ומרגיש שזה משדר שהוא טעה בהחלטה (שזה ממש לא נעים לבחור)
לכן אפשר לספר לו כמה היה קשה לאיזה דוד או בן של חברה שלך (או שהיה או שלא)
כי זה באמת קשה לכולם. וזה חשוב שהוא ידע שזה נורמלי.
אני מאוד מקפידה לדבר איתם לפחות פעם ביומיים רק כדי לשמוע את הקול שלהם. שהכל בסדר.

החכמה צודקת · 2/9/22

תמיד בעלי אומר בצחוק שהיה יפה לראות תחילת יש"ג איך שהוא שידר כלפי חוץ עוצמה וכח
אבל בפנים נלחץ מהסביבה והחברים...
ולאחמ"כ התברר לו שכולם פחדו ממנו.......

אגב, גם בשבילו הביקורים זכורים לגמרי לטובה.

דיירים · 2/9/22

נכתב ע"י פלמינגו 67:
תודה לכל מי שענה, נראה לי שכבר התחלנו להניע את כל העצות שלכם.
המון תודה!
מקווה שזה באמת יעזור, ולמי שיש עוד מה להוסיף, אשמח מאוד!

זה ישיבה אשכנזית בירושלים? א"כ יש לי איך לעזור

נבחר · 2/9/22

בלת"ק
ההורים צריכים ליצור מצב קרוב וחם אצל הילד שבו אם הוא ירצה לשתף ולהיעזר בהורים זה לא יהיה לו קשה
אבל בשום פנים ואופן לא להטריד ולדאוג כל הזמן ולהראות לו שמרגישים שקשה ורק מחכים שכבר ידבר כי אז הוא יסגר עוד יותר
ואם הוא החליט להיעזר במישהו אחר - אנא ואנא לא להיעלב...
העיקר שלבחור תמיד יהיה בכל מצב בעולם מקום חם ואוהב לחזור אליו