הנושאים החמים
הנושאים החמים
אי פה אי שם
משתמש מקצוען
"גיוואלד! מישהו מוכן להסביר לי מה הולך פה?" חיים יענקב מרגיש מחנק נוראי, בקושי מצליח להביט לעבר אשת נעוריו. ועל כיסוי הראש ההזוי שניצב מולו עד כתפיה.
"שורע חנה", הוא מתקשה להוציא הברות תקינות. "זה.. הדבר הזה, זה.. זה ממש 'לא תלבש'. לא בעצם אולי אפילו 'לא תנאף'". הוא נסער כולו. אבל שורע חנה שבטוחה כי ההמהומים שבוקעים מקסדתו של בעלה, הם לא יותר מקריאות גיל ואושר, צועקת בחזרה - "חכה חיים יענקב, חכה, זה רק ההתחלה".
מנופפת בחוזקה לשלום, ומיד חוזרת להחזיק באופנוע הפורץ אל הרמזור שהתחלף. משאירה מאחור גבר שעומד להתעלף. "תחזיק חזק אחי". הוא שומע מתוך ערפל את קולו של המוביל לטבח, "הגעת אלינו בלי ניסיון הא?"
לגמרי.
המום כולו מנסה לייצב את אחיזתו הרופפת. לא מצליח להבין מי נגד מי. מה מו מי. שמישהו יעזור לי ברחמים מאמי.
חיים יענקב מכיר היטב את שלל הלחשושים שמסתובבים בשכונה. מביאים בקול חרש בחש, סיפורים מסמרי שיער. "כת". "מתחזים". "הרס משפחות". אוסף של מילים מפחידות מאוצרו של גנז'ל יודע כל. "והכל עטוף בעטיפות של יידישקייט, כן?", היה הוא גנז'ל מרוקן תדיר את אזהרותיו באוזני החתנים הרכים והצעירים. "ולא ששמעתי משהו, כן? רק צריך לעקוב יונגערמאן. החיים דבש - זה בטח. רק לפעמים גם באים הדבורים, כן?"
חיים יענקב תמיד זלזל בזה. חשדות אף פעם לא ליוו אותו בחייו. מה גם ששורע חנה לא גמרה להתבדח על חשבונו כל אותו הערב, בעת אשר חזר ועמו המידע המסעיר של גנזלע שויחר טויבס. " בוא נחליט, שעד שאתה לא רואה אותי עם שאל, כזה על כל הפנים, אתה לא חושד בכלום, בסיידר?" סיכמה אתו אז בחיוך רחב ומתרחב.
אמת. מאז לא ראה. גם לא חשד. אבל מה עכשיו? עכשיו הוא כן צריך לחשוד? מה הוא בכלל צריך לחשוב? ראשו מסתחרר עליו. והפראות שבה הם נוסעים לא מוסיפה הרבה שלווה למציאות שסוגרת עליו מכל כיוון של מחשבה.
השאגה האדירה שעולה לפתע מהכביש אחריהם, פוגעת בעוצמה רבה בחיים יענקב האומלל. "מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא עמהם" זועק רמקול לכל עבר בקול בוכים.
זהו. זה הסוף שלך חיים יענקב.
"שורע חנה", הוא מתקשה להוציא הברות תקינות. "זה.. הדבר הזה, זה.. זה ממש 'לא תלבש'. לא בעצם אולי אפילו 'לא תנאף'". הוא נסער כולו. אבל שורע חנה שבטוחה כי ההמהומים שבוקעים מקסדתו של בעלה, הם לא יותר מקריאות גיל ואושר, צועקת בחזרה - "חכה חיים יענקב, חכה, זה רק ההתחלה".
מנופפת בחוזקה לשלום, ומיד חוזרת להחזיק באופנוע הפורץ אל הרמזור שהתחלף. משאירה מאחור גבר שעומד להתעלף. "תחזיק חזק אחי". הוא שומע מתוך ערפל את קולו של המוביל לטבח, "הגעת אלינו בלי ניסיון הא?"
לגמרי.
המום כולו מנסה לייצב את אחיזתו הרופפת. לא מצליח להבין מי נגד מי. מה מו מי. שמישהו יעזור לי ברחמים מאמי.
חיים יענקב מכיר היטב את שלל הלחשושים שמסתובבים בשכונה. מביאים בקול חרש בחש, סיפורים מסמרי שיער. "כת". "מתחזים". "הרס משפחות". אוסף של מילים מפחידות מאוצרו של גנז'ל יודע כל. "והכל עטוף בעטיפות של יידישקייט, כן?", היה הוא גנז'ל מרוקן תדיר את אזהרותיו באוזני החתנים הרכים והצעירים. "ולא ששמעתי משהו, כן? רק צריך לעקוב יונגערמאן. החיים דבש - זה בטח. רק לפעמים גם באים הדבורים, כן?"
חיים יענקב תמיד זלזל בזה. חשדות אף פעם לא ליוו אותו בחייו. מה גם ששורע חנה לא גמרה להתבדח על חשבונו כל אותו הערב, בעת אשר חזר ועמו המידע המסעיר של גנזלע שויחר טויבס. " בוא נחליט, שעד שאתה לא רואה אותי עם שאל, כזה על כל הפנים, אתה לא חושד בכלום, בסיידר?" סיכמה אתו אז בחיוך רחב ומתרחב.
אמת. מאז לא ראה. גם לא חשד. אבל מה עכשיו? עכשיו הוא כן צריך לחשוד? מה הוא בכלל צריך לחשוב? ראשו מסתחרר עליו. והפראות שבה הם נוסעים לא מוסיפה הרבה שלווה למציאות שסוגרת עליו מכל כיוון של מחשבה.
השאגה האדירה שעולה לפתע מהכביש אחריהם, פוגעת בעוצמה רבה בחיים יענקב האומלל. "מי רואה אותם יוצאים ואינו יוצא עמהם" זועק רמקול לכל עבר בקול בוכים.
זהו. זה הסוף שלך חיים יענקב.
