גם לי בתור ילדה היתה תקופות שהייתי נגעלת מעוף, מבצל, מכל מיני דברים..
בתור ילדה ממש הייתי מדמיינת שזה תרנגולת.. וזה איכס..
זה נובע מדמיון מפותח מאוד..
דווקא על להיגעל מחלבי לא חשבתי
לא הייתי אוכלת כמעט בשרי במשך שנים... רק שניצל עם ציפוי ובהמשך אולי זה סוג מסוים של קציצות
זה עבר.. בלי טיפול רגשי ובלי פסיכיאטר ולא ירדתי במשקל.
אבל עד היום עוף אני לא אוכלת כלומר ההוא עם העצמות...וגילתי שיש כמוני אני לא חד בדרה כמו חשבתי.
אצל הילדה שלך זה גם בשרי וגם חלבי
פיצה נוטפת גבינה ושוקולד זה קצת מחשיד.. נו עוף.. בסדר לא כזה מרגש.
בואי אם אני יתחיל לחשוב יותר מידי גם אני לא השתה כוס חלב (מכירה כאלה שלא שותים חלב לבד..)
אבל אני לא חושבת
אולי כדאי לפנות לרופא משפחה ולראות למי הוא מפנה.
כי השוק מוצף במטפלות ובטיפולים ומוח אחד ומוח שתים.. סתם אבל זה מאוד מבלבל ולכי תדעי למי ללכת
ומה קשור ומה לא.
אולי פיסיכולוגית? נשמע לי יותר ממוקד מכל כל השיטות וטיפולים הרגשיים.
יום אחד היא תהיה שפית.
עד היום אבא של לא מאמין מה אני מקימה במטבח.. זאת שהיתה נגעלת מכל דבר..אני מצלמת לו שיאמין.
נראה לי כמעט נשבעתי שאני לא יחתוך בשרי..
ואני מבטיחה זה עבר בלי שום טיפול. זה לא אומר שהבת שלך לא צריכה איזה טיפול רק תדעי שהיא לא איזה מוזרה ויחידה כי לדעתי כל ילד עובר איזה שלב מסוים שהוא קולט מה ממי ויש לו דברים מסוימים שהוא לא אוכל תקופה.
רק יש כל מיני רמות..
בהצלחה