התייעצות ייעוץ! ילדה בת שנתיים וחצי מוציאה מהדעת .

[BIZZARC- עשירה]

שהוא רוצה 2 וופלים ואני אומרת שמקבלים 1! והוא מקבל בסוף 2, זה לא נקרא להתקפל?
מתמיה

אם לא הצהרתי כמה מקבלים וחילקתי, והוא ביקש אחד יותר ונתתי בשקט, זה משהו אחר לגמרי.
זה אפילו מומלץ (פינוק קטן בשבילו כי אמא רוצה לפרגן לו עכשיו יותר, ושוב לא באופן קבוע, לדעתי)

אם הוא בוכה ואז מביאים לו אז זה להתקפל, אם הוא מבקש יפה ואמא שומעת ואומרת, כן בשמחה! אז הוא לומד שאפשר לבקש יפה ולהיענות.
הרי אין מצב שתמיד יענו לבקשה אז כשמחליטים מראש שבזמן איקס אני זורמת עם הראש של הילד והרצונות שלו, זה לשמור את הכח לזמן חשוב יותר וללמד את הילד יכולות חשובות נוספות והרבה פעמים תוך תקופה קצרה העסק מתמתן כי הצורך של הילד התמלא כבר וכבר לא חשוב לו תמיד לבקש עוד או גם.

 

[אדריכלית בפריחה]

הבת שלי בת 3 אחד על אחד ככה.
עקשנית וצורחת צרחות מכל שטות,
ורק בבית, בגן היא ילדה מהממת וזורמת.
אני הרגשתי שהיא לא יודעת לתמלל את הרגשות שלה ולכן היא מוציאה את זה בצרחות.
ומה שבד"כ עוזר זה פשוט לעזור לה ולתמלל אותה.
בעצם לומר לה : את רצית את הכוס הורודה, זה הכוס הכי יפה, את מאד אוהבת את הכוס הורודה...
ואמא לא מביאה לך את הכוס הורודה...
אבל עכשיו אמא לא יכולה/החליטה שלא ולכן עכשיו לא.
בד"כ זה עובד והיא נרגעת.
ואני חוזרת על זה שוב ושוב ומביאה לה אופציות לבחירה כמו:
מה את מעדיפה, לקחת עכשיו את הכוס הלבנה או לחכות עד שאני אתפנה לשטוף לך את הכוס הורודה?
היום אחרי תקופה מאד ארוכה שאני עושה את זה היא יכולה לפעמים בעצמה להגיד לי מה היא רצתה.
הבעיה היא שצריך לזה מלא מלא סבלנות ולפעמים אחרי יום של צרחות הכוח כבר נגמר לי....
מתפללת שה' ייתן לך כוח כי זה לא קל....

 

[מקצועיות]

מכיר מקרוב
ככה זה בד"כ בילדי קשב וריכוז

 

[אדריכלית בפריחה]

מכיר מקרוב
ככה זה בד"כ בילדי קשב וריכוז

אפשר לאבחן קשר וריכוז בגיל שנתיים ןחצי, שלוש?

 

[ארמון חול]

אין לי פניות בכלל לאהוב אותה

ילדה מסכנה
לא מתפלאת שהיא ככה מתנהגת!!
היא מרגישה את זה ולכן מתנהגתת ככה! כדאי שזה ישתנה בהקדם, אחרת זה יהפך לבעיה רגשית שרק תחריף.
ובנוסף: 2.5 זה תינוקת/פעוטה - לא ילדה- אל תצפי ממנה להיות ילדה. ואל תקחי דוגמאות מאמאות אחרות שמספרות לך על ילדה בת 3.5-4 וכו'
מגיע לה להיות תינוקת, גם אם יש אחריה אח קטן ש"תפס לה להיות "תינוקת של אמא" בגיל ככ מוקדם.

 

[BIZZARC- עשירה]

ובנוסף: 2.5 זה תינוקת/פעוטה - לא ילדה

בדיוק.
הרבה הורים אני רואה מרגישים שבגיל הזה הם כבר ילדים אולי כי יש להם אח אולי כי הם כבר מדברים ויחסית עצמאים אבל הם עדיין פעוטות.

 

[ח.ג.ג'.]

אפשר לאבחן קשר וריכוז בגיל שנתיים ןחצי, שלוש?

בקושי רב, רק במקרים קיצונים ממש ממש, והסיבה - כל הילדים בגיל שנתיים וחצי מתנהגים כמו ילדי קשב וריכוז...
יכולת ריכוז, יכולת העסקה עצמית, יכולת דחיית סיפוקים, יכולת הכלת תסכול, יכולת עיכוב תגובה, יכולת ויסות רגשי וכו' - כל אלו יכולות שמתפתחות עם הגיל (והעזרה מהמבוגרים) וגיל שנתיים וחצי זה רק ההתחלה של התהליך. הם רק עכשיו סיימו להיות תינוקות.

 

[רק בשמחה תמיד]

לפני תקופה היה נראה לי שבני בן ה-3 לא מספיק רגוע, בכה יותר מידי והתעקש על דברים,
התחלתי לעשות לו "זמן פינוק"- זמן שבו רק אני איתך לבד! פעם, פעמיים בשבוע
אני מכינה מראש דפי יצירות או משחקים והוא בוחר מה לעשות- תוך שבועיים שיפור מטורף!
לא האמנתי עד כמה! זה היה מדהים!
הוא הפך להיות יותר עוצמתי וחזק, רגוע ושמח כמו קודם....ב"ה
חייבת לציין שאני כל אחר הצהרים מ1-7 איתם במשחקים, גינה או יצירות אך כנראה שהוא היה זקוק לזמן אמא לבד.....
בזמו פינוק- הטלפון כבוי!, אני רק איתו 200%!
לא מורידה עין או אוזן, זורמת איתו במה שרוצה לעשות...(איזה מדבקות אתה רוצה? את הסמילי? מדהים איפה נדביק? על הציור? מעולה! ועכשיו על הלחי? יאללה..... צחוקים וכיפים!!!!

 

[כחול רויאל]

הקשבתי לפודקאסט של אהובה רענן במשפחה.
באחד הפרקים שם היא מדברת על גבולות
בגישה כ"כ אוהבת ומכילה, גם את אמא וגם את הילד...
ממליצה מאד מאד!!

 

[ללא שם]

מניסיון
מצד אחד לתת המון תשומת לב, יחס, אהבה, זמן וסבלנות מיוזמתך דוקא.
ומצד שני לא להתייחס בכלל או להפסיק בתקיפות סחטנות ובכיינות. למשל אני אמרתי לבן שלי שיילל שהוא רוצה איגלו ולא הסכמתי והוא המשיך ליילל אמרתי לו אם תמשיך אני אזרוק את כל החבילה וכשהוא המשיך - זה מה שעשיתי פשוט זרקתי הכל בלי כעס. זה לא שהוא נהייה ילד לא בכיין בכלל, אבל אני מנהלת את הדינמיקה ביננו והכל הרבה יותר נסבל.

 

[MP3+]

מניסיון
מצד אחד לתת המון תשומת לב, יחס, אהבה, זמן וסבלנות מיוזמתך דוקא.
ומצד שני לא להתייחס בכלל או להפסיק בתקיפות סחטנות ובכיינות. למשל אני אמרתי לבן שלי שיילל שהוא רוצה איגלו ולא הסכמתי והוא המשיך ליילל אמרתי לו אם תמשיך אני אזרוק את כל החבילה וכשהוא המשיך - זה מה שעשיתי פשוט זרקתי הכל בלי כעס. זה לא שהוא נהייה ילד לא בכיין בכלל, אבל אני מנהלת את הדינמיקה ביננו והכל הרבה יותר נסבל.

מה זאת אומרת לזרוק? לאיפה? לפח?
הזוי בעיני.
היום זה לזרוק חבילה של איגלו ומה מחר?
לא חושבת שזו הדרך- סוג של איום מוגזם מידי.

 

[blue eagle]

מניסיון עם ילדה כזאת
היה פחד לעבור איתה ליד חנות פיצה (צרחות פיצה פיצה שעה אחרי)
על כל דבר צרחות השתטחויות על הריצפה
כל בוקר בגדים וכו'
הנחיית הורים מאוד יכולה לעזור
כיום היא ילדה עם אופי נוח במיוחד זה עובר!
אחת העצות שמאוד עזרו לנו זה לא לשאול אותה אם לעשות XXX אלא לתת לה לבחוד בין 2 אופציות שאנחנו רוצים
דוגמה להתקלח ראשונה או שניה ...ככה היא מרגישה ששומעים את דעתה..
אל תזרקו עלי עגבניות ...לדעתי זה מצוי יותר אצל בנות וזה מצוי כך שאין צורך להיבהל על העתיד...

 

[אין עוד מלבדו"]

היא מנסה אותך כמה את אוהבת וכמה את מתיחסת וכמה את שומעת למה שהיא רוצה. זה הגיל,קלאסי אל תפחדי מזה זה יעבור. תשדרי ביטחון ורוגע

את כתבת שקשה לך לאהוב אותה
תאהבי אותה! היא הילדה! שלך! (קראתי ספר שבאמת יש כמה סיבות למה להורים קשה לאהוב את הילדים יותר כי בטוח לי שאת אוהבת אותה בליבך ודואגת לה כמו שרק אמא יכולה אחד מהסיבות זה מרדנות של גיל שנתיים)
הייתי בייעוץ ולמדתי משהו שמאוד חשוב לא לבטל רגשות של הילד ובעצם רגשות של כל אחד שאת מתקשרת איתו
למשל אם הבן שלי בוכה ורוצה ללכת לחבר ואני היום לא מרשה, במקום להגיד לו תפסיק לבכות ולהתעצבן
אני אומרת לו "אויש אתה ממש מאוכזב אני מבינה אותך זה מאוד כיף ללכת לחבר אבל היום אני לא מרשה, בא ננסה לראות מה יכול לעזור לך"
פלאים איך שזה עובד.
היום אם אני לא מרשה משהו הוא יכול להגיד לי אני מאוכזב,כועס,מקנא וכו'

וכמה כללים כותבת בקצרה
1 לדרוש רק את ההכרחי (צמצום חזיתות)
2 ורק כשאתם חדורים רוח קרב
3 השתדלו תמיד להישאר רגועים
4 אם דרשת עמוד על דרישתך

 

[ייצ'ק]

זה לא שום בעיה של קשב וריכוז..
רוב הילדים האלה ליד אבא פחות יעשו בעיות.. ולמה????
כי הם יודעים שאבא לא ייתן להם, אז הם גם לא מנסים..
ויודעים איפה זה קו אדום... ואם אבא לא מסכים אז זה לא יקרה
והאבא או מעניש או מכניס לחדר לשתי דקות או נותן סטירה
ולכן הילד/ה לא מנסה כ"כ את האבא

איפה יש יותר קושי עם אמא....
למה?????
כי היא מתקפלת מהר
למה???
או כי הלב הרגיש שלה לא נותן לה לצעוק על הילד/או כי אין לה לב לתת סטירה/או כי לשמוע אותה בוכייה והיסטרית היא פשוט לא מסוגלת נפשית ופיזית, בנוסף לתירוצים (נכונים) שהיא עובדת קשה, והיא כל היום עם הילדים וכו' וכדו'....
ואז מה קורה???
היא פשוט מתקפלת ומאפשרת,
ואז התינוק רואה שלאמא אין כח, ואז הוא לומד לדרוש את זה ויודע שיקבל את זה....
אבל לפעמים האמא נמאס לה לוותר ולתת הכל ואז היא כועסת למה הילד ככה... ואיך אני מאפסת אותו,
אבל מצד שני, בשעות קשות, אין לה כח להתמודד עם הילד.... ואז הוא מנצח.....

ולכן השיטה היא
שתמיד תמיד
להחליט קודם מה כן ומה לא..
ושלא זה לא, ועד הסוף....
ומה שלא, זה תמיד לא!!!!
ואם אמרתי לא, אני לא יגיד לאחר שתי דקות כן... אלא יסיח את דעת הילד למשהו אחר
וכך יראה, ששום דבר לא מזיז מדעת האמא, ואם הוא מתעקש הוא נסגר בחדר וכו'
וכן על זה הדרך...
מקווה שהובנתי... וללכת על השיטה הזאת...

להבין את הבעיה ואת שורשה, ואיך לעשות שה לא יקרה
בהצלחה...

נ.ב. כתבתי על פי רוב, ולא בכל המקרים והאנשים..

 

[נפטון]

1. היה לנו בן כזה היה חוזר מהמעון ככה, הוא פשוט היה רעב ועייף, התחלנו להביא לו בקבוק דייסה ישר כשהוא חוזר, היה נח במיטה רבע שעה ושותה והיה מתאפס. הרבה פעמים זה פשוט רעב/עייפות

2. כמעט לכל הילדים שלנו היה תקופה כזו, מין גיל כזה, זה עובר.

3. אל תקחי ללב תגובות שופטות נוסח "ילדה מסכנה" וכדומה, בכל אשכול מהסוג הזה יש את הכמה הורים "מושלמים" שתפקידם להטיף ולזרות מלח.

4. לא חושב שיש כאן אישיו של חינוך אלא יותר עבודת מידות עצמית, חשוב מאוד מאוד לא לצאת מהכלים לשמור על קור רוח ונעימות גם כשהילד/ה בקריז.

5. לפעמים עדיף להיות חכם לא צודק, ופשוט להעניק את השגיונות, לא חושב שבגיל 2 צריך ללכת עד הסוף עם ההחלטות, ילד רוצה כוס וורודה יאללה אפשר לשטוף ולהביא, רוצה מוצץ? אוקיי, רוצה לשבת ליד אמא? אז שהגדול יחליף מקום. שוב זה גיל שעובר, העובדה שזורמים עם השגיונות לא ינציחו את הבעיה, יעבור עם הגיל.
אצלינו הגדולים, שבעצמם היה להם קריזות כשהם היו קטנים יודעים לוותר ולכבד את הקריזיונר התורן

6. יש עוד 2 דברים:
משא ומתן, למשל ילד שכל פעם שמסיים את השלוק רוצה עוד אחד, אפשר להביא לו עוד אחד אבל עם תנאי שזה האחרון רק על מנת כן נותנים לו, או למשל ילד שרוצה שישבו לידו אפשר לסכם שישבו לידו אבל אם הוא לא בוכה כשהולכים ורק כשמסכים לכך באים לשבת לידו.
הסחת דעת, הרבה פעמים על ידי הסחת דעת לנושא אחר, לצעצוע מרגש, לאירוע יוצא דופן או לסיפור מהפנט משכיחים לילד את הקריז.

 

[חנש]

אכן יש ילדים שהם יותר עקשנים, ודורשים ובוכים אבל זה עדיין לא
אמור להיראות כמו יום של נודניקיות ומלחמה.
הכל המתחיל מההורה.
שימי לב שיש אימהות שהילדים יותר רגועים יותר נינוחים ויותר משתפים פעולה.
קודם כל להבין: "אני יוצרת את הדינמיקה, אני אחראית על הדינמיקה",
דבר שני לדעת: "אמור להיות לי נעים, אמור להיות לי טוב ליד הילדים"
איך להגיע לזה?
1. ליצור אווירה חיובית מלכתחילה, להתרחק מכל סוג של מאבק, לתת המון חום ואהבה,
חיבוק, פינוק של אוכל ושתיה, חיוך, צחוקים, משהו שהילד אוהב ונהנה ממנו, סיפור, גינה ועוד.
2. את קובעת מה את רוצה ולא מאפשרת לילד לנדנד, אפשר לעצור נידנוד של ילד, וגם לא במסע מתיש,
אלא להיות החלטי ש"זה לא".
3. לשנות את התפיסה, ילד קטן הוא רגיש וזקוק לקרבה וקשר אוהב, לא לקטלג, אם ילד לא מתנהג יפה סימן שהיה חסר לו משהו, שנוצר מאבק, להתרחק לגמרי ממאבק, מאבק זה רע ושלילי ולא תורם כלום.
שליטה של הורה - זה מאבק, לא לנסות לשלוט - הילד ילמד מה שהוא צריך בצורה אוהבת.
ולכן מצד אחד ליצור אווירה טובה מאוד וחברית ומצד שני לא לאפשר לילד לנדנד, לעצור את זה.
ברגע שאת לא "ממשיכה" - ויכוח או נידנוד, הילד יחפש דרך אחרת כדי להשיג את מה שהוא רוצה.
והוא יכול לקבל את מה שהוא רוצה.

 

[aabb]

שימי לב אם זה תמיד אחרי צהריים הם הרבה פעמים חוזרים מהמעון פשוט סחוטים.
ארוחת צהריים אכלו ב 12 שינה לא תמיד הספיקה
לפעמים חצי שעה של מנוחה אחרי המעון/ סנדוויץ או עוגיות בחזור מהמעון מחזירים את השפיות למקומה

 

[שרה UI/UX]

דבר ראשון את בטוח אמא מהממת והגיל הזה באמת יכול להוציא מהדעת לפעמים
עם הגדול עברתי את אותו הדבר בדיוק
עקשנות וטנטרומים ועצבים...
הרגשתי רע מאוד עם זה אז התחלתי לקרוא על חינוך ילדים וגיליתי שזו התנהגות נורמלית לגמרי לגיל (אצלו כבר בגיל 1.5) אז כבר קצת נרגעתי שהילד שלי לא נוראי ומי יודע למה הוא יגדל..
היו כמה המלצות שאימצתי ועזרו פלאים
1. זה גיל שהם מתחילים לדרוש עצמאות ולכן ככל שנתתי לו יותר אופציות להסתדר לבד הוא נהיה רגוע יותר
לדוגמא להוריד נעליים, לשים דברים בפח, לעלות על כיסא ולשטוף ידיים
בהמשך נתתי לו לחתוך, בסכין קהה יחסית, ירקות לארוחת ערב ולמרוח פרוסה
היום הוא ילד מאוד עצמאי וזו אחת המתנות לילד ולהורים (אחיות שלי תמיד בהלם מהעצמאות שלו.. קם מוקדם, מתלבש, לוקח לו פרי לאכול, מעסיק את עצמו ואת אחותו עד שאנחנו קמים וכו')

2. לחכות לו כשחוזר מהגן עם צלחת פירות חתוכים או משהו אחר מרענן לנשנש
הם חוזרים עייפים אחרי בוקר שלם שבו הם צריכים להחזיק את עצמם ולהיות ממושמעים ולהחביא רגשות לפעמים, כי לא מרגישים בבית
ברגע שהבנתי שהוא חוזר ומתפרק כי הוא סוף סוף במקום הבטוח שלו, השתדלתי לתת לו באמת הכלה, חיוך ופינוק וכבר התחלנו את הצהריים ברגל ימין

3. כמו שהרבה כתבו, זמן איכות שלי והילד לבד ואני מרוכזת בו ונהנית מהחוכמות והפטפוטים והמתיקות
נתנו לו בוסט של אהבה וצומי והוא יכל ללכת לדרכו ולמשחקיו ברוגע

4. אחד הדברים שעזרו לי מאוד זה לעזוב את המילה עקשן ולהתחיל להשתמש ב'עומד על דעתו'
זה כבר נותן קונוטציה חיובית, וזה תכלס הכי נכון
כשהיא תגדל את תרצי שתדע לעמוד על שלה מול חברות או אנשים שונים
כמובן שהיא תלמד באיזה צורה לעשות את זה, עוד חזון למועד

מאחלת לך הרבה נחת וגידול קל

 

[2475]

3. אל תקחי ללב תגובות שופטות נוסח "ילדה מסכנה" וכדומה, בכל אשכול מהסוג הזה יש את הכמה הורים "מושלמים" שתפקידם להטיף ולזרות מלח.

מכל הרעיונות פה באשכול- זה הדבר הכי נכון והכי חזק.
אני קוראת הטפות של משתמשים אנונימיים ומתפלצת.
באה אמא מסורה, שמתמודדת עם אתגר מתוק וקשה.... אין כמו גיל שנתיים לטוב ולמוטב, ושיתפה בפתיחות כדי לקבל עזרה.
יש לכם רעיון- תציעו. אין לכם? שבו בשקט. למה להוסיף לה כאבי לב? תנו לה כוח, תגידו שהיא גיבורה, אל תאשימו...!!

 

[לורנס]

כמה עצות מחכימות וניסיון עשיר!!!
גם לי נשמע שזה עייפות של 8 שעות בחברת 40 ילדות בלי אמא...
היא רוצה אמא, רוגע, פינוק.
אולי תבואי מראש כל פעם עם איגלו (בכל אופן חם) ותגידי לה כמה התגעגעת אליה וחשבת עליה