יולדת, מה מפנק אותך?

[זהר מושקוביץ]

איזה מעליב/ה

לא באמת התכוונתי (בהערכה שחלזונות זה לא השם האמיתי שלך)

מבקשת סליחה

 

[shak10]

ברור שגם לפני הלידה קשה, אני באופן אישי סובלת מכאבי תופת ברגליים שלא מאפשרים לי לקום ממצב שכיבה ובכל זאת אני עובדת במשרה מלאה עד הרגע האחרון. אני יכולה לישון לילה שלם, אני יכולה להרים את הילדות שלי-אמנם לא הרבה זמן- יכולה להלביש אותם, זה נכון שאני מרגישה עיפה מאוד אבל יש לי אפשרות לתפקד.
אחרי הלידה, כל מאמץ קטן משכיב אותי במיטה מרוב כאבים, אני לא יכולה להרים, לא להלביש, לא לקלח וכל פעם שאני עושה את זה אני סובלת מתופעות קשות, אני לא יכולה לישון טוב בלילה כי יש לי תינוק שקם, אני רוצה לאכול והתינוק מזכיר שהוא קים, ועצם המציאות של מי שתלוי בך 24 שעות די מגבילה.
דרך אגב משכב לידה הוא 6 שבועות, בעבר לא היו מסכימים ליולדת לקום מהמיטה כל הזמן הזה, היא היתה צריכה נטו לנוח ולהאכיל את התינוק, כל שאר הדברים נעשו ע"י ארגונים ומשפחה,
היום גם הדור עצמו יותר חלש וגם דורשים ממנו הרבה יותר ממה שאנחנו יכולות.
24 חודשים זה הזמן שלוקח לגוף לרפא את עצמו סופית מהלידה.

 

[מרגלית100]

בדיוק!

אני קוראת את כל האשכול, ולא מבינה איך אף אחת לא כתבה את זה!
לדעתי הרבה יותר חשוב לעזור לפני מאחרי.
לפני הלידה המוגבלות היא פיזית ממש, בנוסף על המתח הנפשי הרב.
הקושי עם הילדים, הקושי לתפעל את הבית (אפילו להתכופף להרים משהו מהרצפה, להדיח כלים) ומי מדבר על עבודות בית כשטיפה וכו'.

בכל פעם שמציעים לי עזרה לאחר לידה, אני אומרת איפה הייתם לפני הלידה שהשתוקקתי לקצת עזרה? כשלא יכולתי לזוז? כשכל פסיעה היא מאמץ??

אחרי לידה אמנם יש חולשה, עייפות וכמובן תינוק קטן שדורש המון. אבל מי ישווה את כל זה, כשכבר יש לך את התינוק ביד! כשאת כבר רואה את האושר מול העיניים, בלי הלחץ הנפשי של לפני! הכל יותר קל.

זו נקודת המבט שלי, האם אני חריגה? אולי הקושי של חריג?

את כ"כ צודקת!
אני זוכרת את עצמי כבחורה בערך בת 15 כשאמא שלי היתה לפני אחת הלידות וממש לא יכלה לזוז מהכסא, היה חופש, כל הילדים היו בבית ואני הייתי צריכה להתמודד עם כל זה וכמובן גם להעמיד ארוחות צהרים ושבתות, אני לא אשכח כמה הגעיל אותי אז, פעם ראשונה בחיי לפרק את העופות, כמעט הבטחתי לעצמי שאני לא מכניסה יותר עופות לפה, הייתי צריכה להכין שבת שלימה לבד בתור בכורה, בית מלא ילדים ב"ה ויותר בנים, כך שלא היה מדי הרבה עזרה,
והנה שבועיים אח"כ אמא שלי ילדה בשעטו"מ, הגיע ערב שבת, וכל הדודות מכל הצדדים מציעות עזרה ורוצות להכין את השבת, לאחת הדודות כבר לא היה מה להכין כי כולם כבר תפשו לה אז היא לא ויתרה ואמרה שהיא מכינה את האטריות למרק ומבשלת את הביצים.
כ"כ צחקתי אז, והתאפקתי ממש מלשאות את כל הדודות הנחמדות, איפה הייתן לפני שבוע ושבועיים ושלוש? כשאז לא ידענו איך להסתדר.......
אבל ב"ה שיש את העזרה אחרי, כי כמו שאמרו כאן העזרה לפני זה במצב הרבה יותר רגיש ולכי תדעי מה יעשה טוב לאישה ומה לא, אז אם את מאוד קרובה אליה ושותפה לקשיים היומיומיים שלה, את יכולה גם להציע אז עזרה, אבל מישהי שקצת פחות קרובה - זה נשמע לי הרבה פחות נעים.

 

[dinaday]

עוזרת. חד משמעי...
לבשל אין לי בעיה.
...
אבל כשאני אחרי לידה. לקום בבוקר ולראות כלים בכיור ורצפה מלוכלכת כי אף אחד לא הספיק להגיע לזה... זה צעד בדרך לדיכאון...
ואכן. צריך לדאוג גם לחודש חודשיים שאחרי.

בדיוק!

 

[אסתי-בראון]

בדרך כלל מבחינה פיזיולוגית ורפואית, לפני לידה אנחנו 'אמורות' לתפקד ברמה סבירה.
מלבד במקרים חריגים.
ואילו אחרי לידה ההנחיה הרפואית הגורפת ליולדת היא לנוח, גם אם היא מרגישה נהדר, גם אם הכוחות שלה בהיי, גם אם נמאס לה כבר להיות חולה אחרי תשעה חודשים והיא מוכנה לכבוש את העולם.
זה לא מותרות בכלל.
והפוך, ככל שאנחנו נחות יותר, וככל שאנו מקבלות מסביבתנו יותר לגיטימציה לנוח, כך נחלים מהר יותר ובצורה מיטבית.

 

[לנדא]

כל הכבוד על ההעלאת הנושא למודעות.
מאז לידת בני השלישי (תינוק שצרח במשך שנה+ ללא הפסקה) שממש לא היתה לי עזרה לא טכנית ולא רגשית... (מלבד משהי כאן בפורום שהבינה לליבי בהודעות פרטיות וע"כ נתונה לה הערכתי הגדולה!)
עם 3 ילדים ממש קטנטנים, וויצאתי כמועט "משוגעת" (ולא תרתי משמע...) אני חושבת מה אפשר לעשות...

אחרי לידת הרביעית (בעיר חדשה... אפילו ללא משפחה מסביב - כשכולם עסוקים ב2 חתונות שהתקימו בחודש שאחרי) ואני תמיד "מחייכת" ו"זורמת" ו"נראה שהכל טוב אצלי"....
והבית שלי... שגם בימים כתיקונם... אני לא ממש משתלטת על שלל התפקידים.... גורם לישוביו לדיכאון אמיתי.. למצב רוח משוגע...לעייפות הזויה... שאת יודעת שזה בור בלי תחתית.... ול....טוב.. נו הבנתן....

הבנתי שהדרך היחדיה לקבל "בוודאות" עזרה, היא ליצור מצב של "מחויבות לעזרה", ז"א אני עוזרת לך ואת עוזרת לי....
הרי כולנו רוצות לעזור וכולנו משתוקקות לעזרה בזמנים מסוימים...
אם נדע בוודאות שאם אנחנו עוזרות בתקופה שאנחנו יכולות...נקבל בתמורה לכך עזרה וודאית בתקופת חוסר אונים אמיתית, זה ידרבן אותנו לעזור...

נכון, אני יודעת.... "לעזור ולצפות לתמורה? פויי... מה אנחנו לא יהודים?...."
אבל אני רציתי באמת למצא פיתרון, לא רק לדקלם... וחשבתי על זה המון.... ולעזור בלי לדעת שיעזרו לך זה מקסים... זה הירואי... אבל כשאין מחויבות ואת בעצמך כ"כ עמוסה (כמו שתארו אחרות יותר טוב ממני...) אז זה פשוט......נעלם..!
-----
יש לי רעיון יפה מאד, תכננתי אותו עם חברה מקסימה לפרטי פרטים ממש רעיון בנויי היטב שמתבסס על יצירת מצב של "מחויבות לעזרה" ע"י "מעגלי עזרה" אני עוזרת לך ואת עוזרת לי...רעיון שאפילו נותן לך את האופציה לבחור מתי ואיך את מעדיפה את העזרה...

כבר שנה שאני מאד רוצה לצאת עם זה...
(רציתי להקדיש את זה לזכות אלו שאין להן ילדים כרגע - כדי שלא נאבד פורפורצות ונזכור להודות לה' על הקושי הזה שברוך ברוך ה'.... שיהיו רק קשים מהסוג הזה....)

הבעיה היא שאני לא מספיק "ייוזמתית" בקטע של להריץ את זה.... אני טיפוס שאם אין לי "מישהו על הראש" דברים נמרחים אצלי שנים... וחבל... המון יולדות שהיו יכולות להעזר בזמן הזה מפסידות!

אם יש משהי יוזמתית ומזיזה עינינים, שרוצה לעזור לי לנסות להריץ כזה רעיון...(זאת לא צריכה להיות משהי מהאזור שלי דווקא אפשר לנסות אפילו להריץ את זה במקביל בכמה ערים וללמוד אחת מהשניה.... ) אשמח אם תפנה אלי באישי.

 

[nar]

ספר טוב....
לישון בבוקר אחרי שהילדים הולכים ללימודים.

 

[מלפפון]

כל הכבוד על ההעלאת הנושא למודעות.
מאז לידת בני השלישי (תינוק שצרח במשך שנה+ ללא הפסקה) שממש לא היתה לי עזרה לא טכנית ולא רגשית... (מלבד משהי כאן בפורום שהבינה לליבי בהודעות פרטיות וע"כ נתונה לה הערכתי הגדולה!)
עם 3 ילדים ממש קטנטנים, וויצאתי כמועט "משוגעת" (ולא תרתי משמע...) אני חושבת מה אפשר לעשות...

אחרי לידת הרביעית (בעיר חדשה... אפילו ללא משפחה מסביב - כשכולם עסוקים ב2 חתונות שהתקימו בחודש שאחרי) ואני תמיד "מחייכת" ו"זורמת" ו"נראה שהכל טוב אצלי"....
והבית שלי... שגם בימים כתיקונם... אני לא ממש משתלטת על שלל התפקידים.... גורם לישוביו לדיכאון אמיתי.. למצב רוח משוגע...לעייפות הזויה... שאת יודעת שזה בור בלי תחתית.... ול....טוב.. נו הבנתן....

הבנתי שהדרך היחדיה לקבל "בוודאות" עזרה, היא ליצור מצב של "מחויבות לעזרה", ז"א אני עוזרת לך ואת עוזרת לי....
הרי כולנו רוצות לעזור וכולנו משתוקקות לעזרה בזמנים מסוימים...
אם נדע בוודאות שאם אנחנו עוזרות בתקופה שאנחנו יכולות...נקבל בתמורה לכך עזרה וודאית בתקופת חוסר אונים אמיתית, זה ידרבן אותנו לעזור...

נכון, אני יודעת.... "לעזור ולצפות לתמורה? פויי... מה אנחנו לא יהודים?...."
אבל אני רציתי באמת למצא פיתרון, לא רק לדקלם... וחשבתי על זה המון.... ולעזור בלי לדעת שיעזרו לך זה מקסים... זה הירואי... אבל כשאין מחויבות ואת בעצמך כ"כ עמוסה (כמו שתארו אחרות יותר טוב ממני...) אז זה פשוט......נעלם..!
-----
יש לי רעיון יפה מאד, תכננתי אותו עם חברה מקסימה לפרטי פרטים ממש רעיון בנויי היטב שמתבסס על יצירת מצב של "מחויבות לעזרה" ע"י "מעגלי עזרה" אני עוזרת לך ואת עוזרת לי...רעיון שאפילו נותן לך את האופציה לבחור מתי ואיך את מעדיפה את העזרה...

כבר שנה שאני מאד רוצה לצאת עם זה...
(רציתי להקדיש את זה לזכות אלו שאין להן ילדים כרגע - כדי שלא נאבד פורפורצות ונזכור להודות לה' על הקושי הזה שברוך ברוך ה'.... שיהיו רק קשים מהסוג הזה....)

הבעיה היא שאני לא מספיק "ייוזמתית" בקטע של להריץ את זה.... אני טיפוס שאם אין לי "מישהו על הראש" דברים נמרחים אצלי שנים... וחבל... המון יולדות שהיו יכולות להעזר בזמן הזה מפסידות!

אם יש משהי יוזמתית ומזיזה עינינים, שרוצה לעזור לי לנסות להריץ כזה רעיון...(זאת לא צריכה להיות משהי מהאזור שלי דווקא אפשר לנסות אפילו להריץ את זה במקביל בכמה ערים וללמוד אחת מהשניה.... ) אשמח אם תפנה אלי באישי.

רק עכשיו אני רואה.
דסקסי איתי באישי. נראה מה עושים עם זה.

 

[חלזונות]

מה הכי נחוץ לי מיד אחרי הלידה?
בבקשה מכם, אל תפתחו לי את הוילון. נכון שזה בית חולים ולא בית, ואין אפשרות להסתיר סודות במטר על שתי מטר שנתנו לי ל-48 שעות הקרובות, אבל אם סגרתי את הוילון, בבקשה, אל תפתחו אותו.
תתקשרו, תשאלו אם אפשר לפתוח.
תקראו בקול: חלזונות, את ערה, אפשר לפתוח בבקשה?
כנ"ל הארונית הקטנטנה שליד המיטה. גם אם הבאתם עוגה (עדיף שתביאו חלבה. כמה שיותר.) אל תכניסו לבד לארונית הסגורה. תנו לי את הכבוד לפתוח את הארונית בשעה שנוח לי ולהכניס לבד.
הפרטיות הזו שכל כך חסרה אחרי הלידה חשובה לי מאד.

 

[DigiTali]

קצת מוזר אבל הכי מפנק זה פשוט יחס והתעניינות!
בלידה הראשונה - הייתה הצפה מטורפת של טלפונים...ואף אחת לא פיספסה ביקור..
עד שפשוט התחננתי לשקט.
בלידה השניה - הטלפון נדם(כמעט)....גם לבקר לא היה זמן לאף אחת...ותאמת שזה היה חסר לי ברמה בסיסית..
תחשבו על זה שגם הבעל לא היה לצידי כמעט כי היה עסוק בלטפל בעוד ילדה פיצית...ופשוט מצאתי את עצמי בבית חולים די בודדה ...וכך גם בבית החלמה....ובבקרים עם התינוק בבית!
(עכשיו כשאני קוראת את זה, זה נשמע נורא! , יש מצב שזה התנפח לי בראש מפוצץ ההורמונים שהיו לי..)

 

[מריומה~]

@לנדא בשנים האחרונות רווח בנק הזמן.
זה עובד מקסים

 

[לנדא]

@לנדא בשנים האחרונות רווח בנק הזמן.
זה עובד מקסים

@*גלומה
???
תעזרי לי להבין?

 

[שריתי גוט]

בלידה האחרונה לפני חמישה חודשים בעלי לקח את התינוקת בבוקר לחמותי וכך ישנתי מ8 עד 1שנת ישרים. מ1 עד 4 עבדתי ( לא ילדתי תאומים אבל עבדתי .כן משבוע אחרי הלידה) מה שיכולתי העברתי לשרטטת. אבל כמה שעות הייתי חייבת אני בעצמי.(אחד החסרונות של עצמאית)

ארוחות לקחתי ממשען החולה מגיע עד הבית עולה 11 ש"ח למנה. (בשרי. פחמימה. ירק ומרק) כמה חודשים לקחתי לאט לאט התחלתי להוריד ל פעמיים בשבוע וממש עכשיו הפסקתי לא שיש לי זמן לבשל אבל נמאס לי כבר... אבל סך הכל היה די נחמד לקבל מנה לחמם במיקרוגל ולאכול בלי כלים וכ"ו והעיקר בלי להרגיש אסירת תודה ל.... ול... ול...

ועוזרת גם לקחתי.

חוץ מהבכורה שלי בת 9 שחוזרת ב 2
הבנים חוזרים ב 4. אז לכמה שעות האלה לא שלחתי אותם.

בקיצור הכי מפנק נראה לי שנת בוקר רצופה... לבד... לבד...

 

[מריומה~]

@*גלומה
???
תעזרי לי להבין?

חשבתי ששמעת על הדבר הזה .
הרעיון הוא שעות סיוע תמורת שעות סיוע.
והכל מנוהל כמו בנק
שמעתי על כמה מקומות שעושים זאת וזה הולך יפה.

אני נותנת למשל שעה של אפיה ומקבלת תמורה שעה של גיהוץ אבת זה לא חייב מאותה אשה
אלא מהבנק.

אם תרצי אתן לך מס טלפון של אחת שאחראית על כזה דבר באיזורה

 

[תמנונה]

הולכת להפוך את הגלגל:

אני בלידה שניה חזרתי הביתה אחרי 3 ימים ושטפתי את הבית, אח"כ דווקא הלכתי להורים שלי לשבוע אבל אני כיבסתי לי, אני בישלתי לי ולבעלי וגם קמתי מוקדם להכין לבעלי כריך לארוחת בוקר.
כל הנ"ל נכון גם ללידה ראשונה למעט החזרה הביתה והשטיפה (שם הלכתי אחרי שבועיים לנקות כי מישהו ביקש את הדירה לשבת ואז ניקיתי לכלוך של 3 שבועות...).

לא חשבתי שמישהו אמור לטפל בכביסות המלוכלכות שלי, אצל ההורים שלי לא מבשלים יותר מפעם- בשבוע כך שאני הייתי אחראית על ארוחות צהריים וערב, לפנק את בעלי בארוחת בוקר זה משהו שרק בחופשת לידה אני יכולה להספיק, ושמישהו יחזיק לי את התינוק/ת ואני אישן?? בשביל מה ילדתי אותה אם לא כדי לטפל בה? אמא שלי גידלה 7 ילדים והיתה ערה איתם לילות. אז למה שתחזור על זה?

אני כ"כ מוזרה ושונה? אף אחת פה לא מזדהה איתי?

 

[מרשימה]

הולכת להפוך את הגלגל:

אני בלידה שניה חזרתי הביתה אחרי 3 ימים ושטפתי את הבית, אח"כ דווקא הלכתי להורים שלי לשבוע אבל אני כיבסתי לי, אני בישלתי לי ולבעלי וגם קמתי מוקדם להכין לבעלי כריך לארוחת בוקר.
כל הנ"ל נכון גם ללידה ראשונה למעט החזרה הביתה והשטיפה (שם הלכתי אחרי שבועיים לנקות כי מישהו ביקש את הדירה לשבת ואז ניקיתי לכלוך של 3 שבועות...).

לא חשבתי שמישהו אמור לטפל בכביסות המלוכלכות שלי, אצל ההורים שלי לא מבשלים יותר מפעם- בשבוע כך שאני הייתי אחראית על ארוחות צהריים וערב, לפנק את בעלי בארוחת בוקר זה משהו שרק בחופשת לידה אני יכולה להספיק, ושמישהו יחזיק לי את התינוק/ת ואני אישן?? בשביל מה ילדתי אותה אם לא כדי לטפל בה? אמא שלי גידלה 7 ילדים והיתה ערה איתם לילות. אז למה שתחזור על זה?

אני כ"כ מוזרה ושונה? אף אחת פה לא מזדהה איתי?

לא מוזרה ולא שונה.
נראה לי שכולנו היינו רוצות להיות כמוך, אבל אין לנו כוח.

 

[shak10]

את לא מוזרה, אני גם לא אוהבת שנוגעים לי בבית וממש הפריע לי שגיסתי הגיעה לשטוף את הבית,אני גם חושבת שהתינוקת צריכה טיפול של אמא, גם הילדים הקטנים יותר צריכים את הצומי של אמא אבל אני מודעת לכוחות שלי ואני מבקשת עזרה במה שנח לי (ברגע שגולשים מדי זה באמת מעצבן)

 

[מגיבים לעניין]

רק בגלל זה?
בכלל זה נראה שבציבור שלנו ברור לכולן שלכולן יש אמהות ואחיות ודודות וגיסות.
סיפרה לי חברה שפתחה את ספר הטלפונים של בני ברק אחרי לידה וחיפשה ארגוני עזרה ליולדות. ולא מצאה. וכיוון שהיא לא שייכת לקהילה מסויימת, והייתה חדשה בבניין, היא נאלצה לדאוג לעצמה.

גם בגלל זה..
אבל פתאום כשאת קוראת על אמהות מפנקות (אמי הייתה אחת כזאת, כך שמעתי מאחיותי הגדולות) אז זה מעלה זכרונות.. וגורם לך לחשוב ש.. חבל שאין לי אמא
ת.נ.צ.ב.ה

 

[ארבע]

זה לא ינחם, לאמא אין ניחומים.
אבל שתדעי שיש הרבה יולדות ונשים בכלל שקוראות על פינוקי אמהות ולבן נצבט. אמא שלהן לא בקטע, לא בנויה לזה, לא מודעת, לא יכולה או לא רוצה לתת את הפינוק.

 

[חלזונות]

הולכת להפוך את הגלגל:

אני בלידה שניה חזרתי הביתה אחרי 3 ימים ושטפתי את הבית, אח"כ דווקא הלכתי להורים שלי לשבוע אבל אני כיבסתי לי, אני בישלתי לי ולבעלי וגם קמתי מוקדם להכין לבעלי כריך לארוחת בוקר.
כל הנ"ל נכון גם ללידה ראשונה למעט החזרה הביתה והשטיפה (שם הלכתי אחרי שבועיים לנקות כי מישהו ביקש את הדירה לשבת ואז ניקיתי לכלוך של 3 שבועות...).

לא חשבתי שמישהו אמור לטפל בכביסות המלוכלכות שלי, אצל ההורים שלי לא מבשלים יותר מפעם- בשבוע כך שאני הייתי אחראית על ארוחות צהריים וערב, לפנק את בעלי בארוחת בוקר זה משהו שרק בחופשת לידה אני יכולה להספיק, ושמישהו יחזיק לי את התינוק/ת ואני אישן?? בשביל מה ילדתי אותה אם לא כדי לטפל בה? אמא שלי גידלה 7 ילדים והיתה ערה איתם לילות. אז למה שתחזור על זה?

אני כ"כ מוזרה ושונה? אף אחת פה לא מזדהה איתי?

סליחה שאני הופכת לך שוב את הגלגל.
אשה אחרי לידה לא אמורה לשטוף את הבית, ותשאלי כל רופא נשים מתחיל.
זה מסוכן ומזיק.