הספר הכי מרוח שקראתי בחיי היה יוזבד. (לקח לקרוא אותו משהו כמו 4 חודשים!!!)
אני קוראת ומסיימת בשבוע בערך שלושה ספרים בשקיקה.
איסתרק היה מדהים. לא יכולתי לעצור מלקרוא. מהללאל היה יפה, ויוזבד מרוווווווח .
כולו קונספירציה אחת גדולה ומבולבלת.
אני חושבת שכדאי לה מהר לחזור לתוך הממלכות עצמם ולא להיתפס על כל מיני אנשים נספחים ועליהם לבנות את העלילה . (הספר העשירי בסדרה יהיה על קבצני כוזר. ברצינות)
זו
הבעיה של הספר.
מותו של יקוואל זו בעיה משנית.
עיקר הבעיה היא שבספרים הקודמים כל ספר קידם את הממלכה לאנשהו, משהו זז. כאן מרחו אלף עמודים על פרטים ודמויות שוליות, ובסוף הספר הממלכה לא התקדמה לשום מקום פחות או יותר, עדיין מלחמה, יוסף ואיסתרק, ועולם כמנהגו נוהג.
הקטע עם עריקתו של שלוואן ואבקת השריפה טוב בשביל להיות אירוע בספר, לא העלילה המרכזית בו.
בודאי כשזה חלק מסדרה שיוצאת פעם בשש שנים, שאז הקורא/ת מצפה שמשהו רציני יזוז, ולא להשאר נטוע באותה משבצת.
זה בדיוק נקרא מריחה.
וכמו שכתבו - בצורה הזו בסוף נגיע לספר על קבצני כוזר ללא שום התקדמות משמעותית.
וכל זה חוץ ממותו הטפשי של יקוואל. דמות שהושקעו בה חלקים נכבדים מהספר הנוכחי ומקודמו, וכל זה בשביל להרוג אותו בסוף. לא חבל על כל חלקי העלילה שהושקעו בדמות הזו?
אני באופן אישי הרגשתי - אם כן למה זה אנוכי. בשביל מה קראתי עליו מאות דפים?
למי שזוכר - אחד מהמסרים העיקריים במהללאל היה איך שיקואל תופס את עצמו, לא יצא מזה כלום? אז מה רצית לשדר שם? איזה מסר העברת?
בשביל להעביר את המסר היה מספיק לפצוע אותו וכדו'.
וגם לגבי הקונספירציה - אכן. מידי מבולבל.
למרות שאני מחפש שספר יהיה עמוק ועם עלילה מורכבת, עדיין - אני לא מחפש לקמט מעליו את המצח. בשביל זה אני יפתח גמרא... הספר נועד להרפיה, אחרי הכל.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
