התייעצות טיפוסים מרצים

הכי בעולם · 7/10/19

איך בונים אישיות???
איך מפסיקים לרצות אחרים ולהרגיש עם זה טוב??
מבקשת עצות מועילות מניסיונכם תודה מראש

בשמ"ת · 7/10/19

ברגע שהאדם שלם עם עצמו,
מעריך את עצמו
ולא מחפש את קולות הסביבה
הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו
כמה הוא יכול לתת "מעצמו לאחרים"

אבל הדבר הקשה ביותר בדורנו

זה "לדבר עם עצמי"
כדי שאוכל להכיר את עצמי

הכי בעולם · 7/10/19

אז איך מחזקים את עצמנו מבתוכו??

הכי בעולם · 7/10/19

לפעמים שאדם מדבר עם עצמו, בוא נופל כי הוא לא מכיר בערך עצמו, גי דרסו אותו...

קרעפט · 7/10/19

כל אדם יש לו ערך זאת עובדה.
איך אמר מישהו פעם (בלשון רבים...) אני קיים יען כי אני קיים.
הערך העצמי הוא לא תלוי בשום סיבה חיצונית חיובית או שלילית.

לכל אחד בחיים יש סיבות חיצוניות שיכולות לגרום לירידת הערך העצמי או לעלייתו לפי הנסיבות.
אבל עדיין בין אם טוב לך עם זה בין אם להיפך חשוב לתפוס את זה כדבר חיצוני ממך למרות שנרצה או לא נרצה זה כן משפיע עלינו.

אדם שיש לו ערך עצמי גם אם הוא נמצא במערכת שהוא מרצה אחרים
תמיד הוא יראה את זה כמשהו נקודתי מקומי
ולא הוא חוה את זה כמשהו שמשתלט לו על כל החיים

זה לדעתי נקודת ההתחלה לפני שמנסים לשנות וכמובן בהדרגתיות.

מלפפון · 7/10/19

מי אמר שגרוע לרצות את הסביבה?
כל עוד זה בגדר הרגיל, ולא על חשבון דברים אחרים, למה לא?

פשוט לבדוק שאני מרצה את הסביבה ולא מרגישה בסוף מנוצלת ושזה בא על חשבוני.

חברה שלי נתנה תמיד תחושה של טיפוס מרצה. כל דבר אמרה כן והסכימה, ולמה לא. ואז קלטתי שכשזה באמת מגיע על חשבונה, היא יודעת להתחמק יפה מאד.
פשוט לא היה אכפת לה לשמור על ילדי השכנות מעת לעת, ולשלוח צהרים ליולדות, ובסופו של דבר תמיד החזירו לה בשמחה. כי העריכו אותה ורצו להחזיר לה.
אנשים מכירים טובה בד"כ.

bracha · 7/10/19

נכתב ע"י מלפפון:
חברה שלי נתנה תמיד תחושה של טיפוס מרצה. כל דבר אמרה כן והסכימה, ולמה לא. ואז קלטתי שכשזה באמת מגיע על חשבונה, היא יודעת להתחמק יפה מאד.
פשוט לא היה אכפת לה לשמור על ילדי השכנות מעת לעת, ולשלוח צהרים ליולדות, ובסופו של דבר תמיד החזירו לה בשמחה. כי העריכו אותה ורצו להחזיר לה.
אנשים מכירים טובה בד"כ.

אז לי יש מקרה קצת שונה.
שכנה מהממת!!!! שתמיד אבל תמיד אמרה כן. ותמיד רצתה לעזור ותמיד היתה שם בשבילך. ולא ידעה להגיד לא.
אמרתי לה יום אחד "יקירתי, אם לא תדעי להגיד לא אני יפסיק לבקש ממך, אני רוצה לדעת שאת אומרת כן, כשזה באמת כן". זה לא ממש עזר.
ואז יום אחד היא ב"ה למדה להגיד "לא", אבל מה שקרה מאז - היא שכחה איך אומרים "כן".

וזכותה, לא דנה אותה, לא מתערבת ולא מכריחה. ואנחנו עדין חברות, אוהבות וכו'.

אבל מה שאני למדתי מזה, שכשבונים אישיות, ומעצימים אותה, צריך להזהר, ולבנות אותה נכון, לכוון אותה לדרך האמצע, ולא ח"ו להרוס.

הכי בעולם · 7/10/19

לא הצלחתי משום מה לשלוח לך תשובה בפרטי
בכל אופן אני לא זה , ולה זה,!!!

-LIGA · 7/10/19

נכתב ע"י הכי בעולם:
בכל אופן אני לא זה , ולה זה,!!!

אה נסי להסביר מה כן,
האם הכוונה לטיפוס כמו 'זיקית'? מתאים את עצמו לסביבה?
למשל, עם מורה/ איש חינוך/ רב ידבר בכבוד, עם חברים ידבר רגיל, עם נערי שוליים ידבר בסלנג/ שפה זולה?

הכי בעולם · 7/10/19

נכתב ע"י malkad:
אה נסי להסביר מה כן,
האם הכוונה לטיפוס כמו 'זיקית'? מתאים את עצמו לסביבה?
למשל, עם מורה/ איש חינוך/ רב ידבר בכבוד, עם חברים ידבר רגיל, עם נערי שוליים ידבר בסלנג/ שפה זולה?

לא!!
בכלל לא לזה התכוונתי , משיהו שאל שאלה בפרטי, וחבל זו הייתה שאלה יפה ונכונה , ועניתי לו כאן בפורום, זה, הוא שאל על עיסוקי...

הכי בעולם · 7/10/19

אני מאמינה שטיפות זיקית הם סוג של מרצים,

yz · 7/10/19

נכתב ע"י bracha:
אז לי יש מקרה קצת שונה.
שכנה מהממת!!!! שתמיד אבל תמיד אמרה כן. ותמיד רצתה לעזור ותמיד היתה שם בשבילך. ולא ידעה להגיד לא.
אמרתי לה יום אחד "יקירתי, אם לא תדעי להגיד לא אני יפסיק לבקש ממך, אני רוצה לדעת שאת אומרת כן, כשזה באמת כן". זה לא ממש עזר.
ואז יום אחד היא ב"ה למדה להגיד "לא", אבל מה שקרה מאז - היא שכחה איך אומרים "כן".
וזכותה, לא דנה אותה, לא מתערבת ולא מכריחה. ואנחנו עדין חברות, אוהבות וכו'.

אבל מה שאני למדתי מזה, שכשבונים אישיות, ומעצימים אותה, צריך להזהר, ולבנות אותה נכון, לכוון אותה לדרך האמצע, ולא ח"ו להרוס.

הרבה פעמים קורה שכדי להגיע לדרך האמצע נוטים לקיצוניות השניה ולאט לאט מתאזנים.
ולפותחת האשכול -
לא משתנים ביום אחד. זו עבודה איטית מאד ועצם ההכרה בכך שאת טיפוס מרצה היא גם שלב בעבודה על בנית אישיות.

הכי בעולם · 7/10/19

טוב 1234 אשמח להתכתב איתך בגלוי
אני לא מתכתבת באישי כרגע

הכי בעולם · 7/10/19

נכון שמשתנים לאט. וזוהי עבודה
הנקודה היא מה עושים שפתאום מרגישים נפילה

yz · 7/10/19

נכתב ע"י הכי בעולם:
נכון שמשתנים לאט. וזוהי עבודה
הנקודה היא מה עושים שפתאום מרגישים נפילה

יודעים שהפעם נפלתי ודאגתי לאחרים על חשבוני ובעזרת ה' בפעם הבאה אצליח. זה המון ענין של מודעות אישית למה שקורה איתך וככל שהמודעות הולכת ומעמיקה הבחירות הופכות נכונות יותר ואת שלווה, רגועה ושמחה יותר כי עשית משהו שמתאים לך.

הכי בעולם · 7/10/19

תודה

miri · 7/10/19

נראה לי שטיפוס מרצה יושב על דפוסי חשיבה מוטעים ואמונות מוטעות ולכן כן כדאי לעשות את העבודה יחד עם איש מקצוע (וחשוב שהוא יהיה ירא שמיים!) כדי לשנות את הדפוסים המוטעים כמה שאפשר ועדיין נשארת עבודה של תרגול והטמעת התנהגות ושיקול דעת נכון, קבלה עצמית ומודעות,

מרחבית · 7/10/19

יש בתוכינו הרבה 'אמונות' לא נכונות, שאנחנו לא מודעות לקיומן. רבות מהן עוצבו בילדות.
לפעמים הצורך לרצות בא מ'אמונה' פנימית לא מודעת מהסוג של: 'אם לא ארצה אחרים, אהיה בסכנה'. 'אם יכעסו עלי, ינטשו אותי'.
בתור ילדים שכל כך תלויים באחרים, אנחנו מפתחים לא פעם 'אמונות' מהסוג הזה. והן ברמה של הישרדות.

אנחנו מתבגרים ונהיים עצמאיים, ולא שמים לב שהאמונות והאיתותים הפנימיים האלו ממשיכים ללוות אותנו ולנהל אותנו.
ברגע שמצליחים להיות מודעים למחשבות הפנימיות, ברגע שמכירים בכך שהן כבר לא רלוונטיות ולא נכונות לנו - יש אפשרות להשתחרר מהן.

לא פעם הצורך לרצות יושב על רגשות אשמה ועל נקיפות מצפון לא נכונים ולא רלוונטיים.

הכי בעולם · 7/10/19

תודה כל אחת שכותבת היא מחזקת!!!

בתיה זלצמן · 7/10/19

אני חושבת שבפנימיות שלנו אנחנו יודעים בדיוק מה נכון לעשות, רק שלטיפוסים מרצים קשה להקשיב לקול הזה כי הם עסוקים בלהיות 'בסדר' עם הסביבה.
לכן, חשוב לדעת מה נכון לעשות (לשמוע מאיש מקצוע או מבנ"א חכם וירא שמים) ואז פשוט לעשות את זה. וכמו כל דבר חדש, בהתחלה זה לא נעים, שורף, מבייש... אבל אחרי שעושים את הדבר הנכון כמה פעמים זה כבר יותר קל עד שמתרגלים לעשות מה שנכון לי ולא מה שנכון לסביבה.
בהמשך גם לומדים להכניס שיקולי דעת נוספים. כמו: לפמעים אין ברירה וצריך לרצות את הסביבה כי זה לטובתי / לטובת הילד שלי וכד'.
ולכן במקרה כזה אחליט לרצות את הסביבה, אבל זו תהייה החלטה שלי חד פעמית.