גדי ישראלי
משתמש מקצוען
בעקבות סיפורו האיכותי של @גרפולוג ידידי, רציתי להרחיב בענין צורת כתיבת עלילה.
יסכימו איתי כולם (או שלא), שבשורה תחתונה: סופר מומחה הוא סופר שיצליח להחיות את הסיפור עד כדי העברת תחושות פיזית לקורא. (עד כמה שניתן במסגרת הכתוב). ולא רק ברגשות עסקינן אלא גם במצבים פיזיים כגון קור, חום, מחנק...
אני סבור (וכאן כולכם חייבים להסכים איתי), כי באמצעות תיאור מדוייק ומפורט ניתן לעשות זאת. מה שאין כן בסיפור עובדות. ונדגים בדוגמא קלילה לצורך הענין:
מכירים את זה שחוטפים אתכם לצורך כופר נפש? אוקיי, מצטער אתם לא בנים של מיליארדרים. גם אני לא. אבל בואו נשתמש בסצנה קלאסית של חטיפה. החוטפים רעולי הפנים מאיימים על החטוף האומלל להיכנס לרכב ג'י.אמ.סי. ישן בעד דלתותיו האחוריות הפתוחות לרווחה. כידוע, לכל נחטף יש את הדילמה הזו של 'אולי כדאי לעשות הצידה פנה ולהיעלם בקפיצה אל תוככי היער הסמוך'. ואם לכם זה לא ידוע, אז לי זה ידוע בתור אחד שגורף קופה קבועה מסחר עבדים. (אני מצפה ממכם לזהות הומור כשאתם נתקלים בו, בפרט אחרי סדרת החפירות בענין האדמו"ר מקורצוויל). עכשו, ניתן לספר זאת בשתי דרכים:
סיפור –
קובי היסס האם יוכל לזנק אל בינות לעצים ולברוח מידי שוביו.
או תיאור –
אישוניו של קובי זזו לצדדים במהירות. סוקרות את עצי היער הסמוכים אליו בחטף.
כמו כן, את העובדה שחוטפיו קלטו זאת ומנעו ממנו לברוח, גם אפשר לכתוב בשתי דרכים:
סיפור –
החוטף השמן קלט את מחשבותיו של קובי ואמר: "אל תעשה שטויות. אני מצוייד בנשק".
או תיאור –
צליל דריכת הנוקר מאחוריו גרם לקובי להיכנס אל המסחרית כנוע ומובס.
ההבדל ברור?
רק ש- כשאתה כותב עובדות ומחשבות כהווייתן הכתיבה היא ברורה עד הסוף. כשאתה מתאר, יש פעמים שלא תמיד יבינו למה התכוונת ב"גבותיו התכווצו". אני אישית, נהנה מדוק הערפל הזה.
ו- יש מצבים שבשביל לתאר אותם אתה צריך לחוות אותם קודם. בואו נאמר, שלתאר שקיעה אפשרי להתבונן בה פעמים רבות בכדי לכתוב אותה. אבל טביעה? אובדן? נפילה? קל יותר לכתוב שהגיבור כאב והיה לו קשה ושאר מילים מתפייטות מאשר לתאר תהליך של תחושת כאב באופן פיזי.
אבל! לזה נועד פורומנו הקט שמבוסס על חוכמת המקצוענים. התנסויות חוזרות ונשנות יתנו לנו את השפשוף המקצועי בכתיבה זו.
וכאן, אבל בדיוק כאן, המקום לשוב ולחדש את מסורת אתגרי הכתיבה החודשית. רב @נתן גלנט חדש כנשר נעוריך.
נאם הצעיר באלפי מנשה
גד
יסכימו איתי כולם (או שלא), שבשורה תחתונה: סופר מומחה הוא סופר שיצליח להחיות את הסיפור עד כדי העברת תחושות פיזית לקורא. (עד כמה שניתן במסגרת הכתוב). ולא רק ברגשות עסקינן אלא גם במצבים פיזיים כגון קור, חום, מחנק...
אני סבור (וכאן כולכם חייבים להסכים איתי), כי באמצעות תיאור מדוייק ומפורט ניתן לעשות זאת. מה שאין כן בסיפור עובדות. ונדגים בדוגמא קלילה לצורך הענין:
מכירים את זה שחוטפים אתכם לצורך כופר נפש? אוקיי, מצטער אתם לא בנים של מיליארדרים. גם אני לא. אבל בואו נשתמש בסצנה קלאסית של חטיפה. החוטפים רעולי הפנים מאיימים על החטוף האומלל להיכנס לרכב ג'י.אמ.סי. ישן בעד דלתותיו האחוריות הפתוחות לרווחה. כידוע, לכל נחטף יש את הדילמה הזו של 'אולי כדאי לעשות הצידה פנה ולהיעלם בקפיצה אל תוככי היער הסמוך'. ואם לכם זה לא ידוע, אז לי זה ידוע בתור אחד שגורף קופה קבועה מסחר עבדים. (אני מצפה ממכם לזהות הומור כשאתם נתקלים בו, בפרט אחרי סדרת החפירות בענין האדמו"ר מקורצוויל). עכשו, ניתן לספר זאת בשתי דרכים:
סיפור –
קובי היסס האם יוכל לזנק אל בינות לעצים ולברוח מידי שוביו.
או תיאור –
אישוניו של קובי זזו לצדדים במהירות. סוקרות את עצי היער הסמוכים אליו בחטף.
כמו כן, את העובדה שחוטפיו קלטו זאת ומנעו ממנו לברוח, גם אפשר לכתוב בשתי דרכים:
סיפור –
החוטף השמן קלט את מחשבותיו של קובי ואמר: "אל תעשה שטויות. אני מצוייד בנשק".
או תיאור –
צליל דריכת הנוקר מאחוריו גרם לקובי להיכנס אל המסחרית כנוע ומובס.
ההבדל ברור?
רק ש- כשאתה כותב עובדות ומחשבות כהווייתן הכתיבה היא ברורה עד הסוף. כשאתה מתאר, יש פעמים שלא תמיד יבינו למה התכוונת ב"גבותיו התכווצו". אני אישית, נהנה מדוק הערפל הזה.
ו- יש מצבים שבשביל לתאר אותם אתה צריך לחוות אותם קודם. בואו נאמר, שלתאר שקיעה אפשרי להתבונן בה פעמים רבות בכדי לכתוב אותה. אבל טביעה? אובדן? נפילה? קל יותר לכתוב שהגיבור כאב והיה לו קשה ושאר מילים מתפייטות מאשר לתאר תהליך של תחושת כאב באופן פיזי.
אבל! לזה נועד פורומנו הקט שמבוסס על חוכמת המקצוענים. התנסויות חוזרות ונשנות יתנו לנו את השפשוף המקצועי בכתיבה זו.
וכאן, אבל בדיוק כאן, המקום לשוב ולחדש את מסורת אתגרי הכתיבה החודשית. רב @נתן גלנט חדש כנשר נעוריך.
נאם הצעיר באלפי מנשה
גד