טוב. נמאס לי לשתוק. חייבים לדבר על זה.

[דיו וקסת]

ילדה [וגם ילד] צריכה לקרוא ולדעת על ילדות, על כל מה שכרוך בחיי ילדות, וכן, ספרים צבעוניים ומאוירים, כמו כל ספר. המצב כיום בהחלט מוביל למקום ששום הוצאה חרדית לא תרצה להוציא ספר עם איורי ילדות. זה לא מופקע בכלל, ולכן הדיון כאן חשוב מאוד.

פ ר ו פ ו ר צ י ו ת.
אף אחד לא הולך לנעול את הילדות בתוך מרתפים. הילד יכיר ילדות, הוא יראה אותן משחקות ברחוב, הוא ידבר עם אחיותיו, הוא ילמד איתן בגנון, הוא ישמע עליהן סיפורים.
הוא רק לא יראה ציורים שלהן. מה קרה?
קצת מעצבן, קצת לא נעים. בסדר. אני לא רואה סכנה לנפשו הרכה, במחילה.
יותר מטרידה אותי המחשבה שבעוד כך וכך שנים הנורמה לפרסם פאות / תכשיטים/ בגדי נשים, תהיה באמצעות ציורים מפורטים ומהממים בצבעים מלאים. כי רק תמונות אסור.
(גם לי מותר להשתמש ברטוריקת "המדרון החלקלק", לא?)

 

[כנפיים]

ילדה [וגם ילד]

יש מקום לדאגה בעיקר על ילדים, אם כבר מדברים על זה.
הילדות עוד ישרדו, איכשהוא, הן חיות, חוות, ונושמות בנות,
אבל מה כל ההעלמה הזו אומרת לבן חרדי ממוצע, ואיך הוא מפרש לאורה את כל ההפרדה המגדרית. כמה עיוות וסילוף יכולים לצמוח בתפיסתו את העולם, את התא המשפחתי, את העולם הנשי, את הדמויות הנשיות סביבו.


פעם כשהייתה תמונת משפחה בארוחת ערב, בלי אמא,
היה מדובר ביתומים, או שזה בדיוק הסיפור-הפתעה לאמא, אמא יצאה לקניות ואיך הילדים מסתדרים,
אנחנו גורמים לשאלות ולתהיות לגבי היעלמה להתייתר,
והנזק עצום!

 

[כנפיים]

פ ר ו פ ו ר צ י ו ת.

זה בדיוק מה שאני מבקשת.

ף אחד לא הולך לנעול את הילדות בתוך מרתפים. הילד יכיר ילדות, הוא יראה אותן משחקות ברחוב, הוא ידבר עם אחיותיו, הוא ילמד איתן בגנון, הוא ישמע עליהן סיפורים.
הוא רק לא יראה ציורים שלהן. מה קרה?

בגנון הוא כבר מזמן לא לומד איתן.

מגיל קטן מאד מקובלים משחקים בנים עם בנים ובנות עם בנות,

גם הסיפורים מצטמצמים לכיוון הבנים, כי לא רוצים לאייר בלי קשר לסיפור.

את אחיותיו, אם יש לו כאלה, הוא יכיר, אבל גם יהיו לו תפיסות מוטעות מאד לגביהן.

 

[Sara led]

אכן, פעם דורות עברו, לא צריכים אתם להגיע לנושא הציורים והתמונות, גם המציאות היתה שונה, נושא ההפרדה בין גברים לנשים לא היה מוחלט כל כך, מספיק לראות סרטונים מלפני השואה של קהילות חסידיות גדולות ופורחות, שהיום היו נמצאות בנידוי מוחלט אם זה היה המצב שלהם היום,\.

ומי אמר שזה שהמציאות השנתה לרעה ברמה קיצונית והזויה שכזאת היא לא באשמת כל אותם הקצנות מיותרות?!

ואגב, לגבי כתיבת שם אישה בהזמנה, לא הבנתי את החילוק, שם האם הוא בעייתי ושם הכלה מותר?
או שבקרוב נתרגל להזמנות בהן מופיע שם החתן בלבד??!

 

[איסתרא בלגינא]

זה הזכיר לי משהו, כי קשה לי לענות על זה בעצמי. אז הנה תשובה בצורה שונה קצת:
בדור האחרון נהוג שבהזמנות לשמחות לא כותבים את שם האישה, אלא כותבים לדוגמא 'הרב גדליה בוחבוט ורעייתו'.
אתם יודעים מאיפה זה מגיע? לא מקדושה ופרישות יתרה.
זה מגיע מהגויים.
בצרפת ובאנגליה (ואולי בעוד מדינות ושפות) נהגו פעם לכתוב 'אדון וגברת ג'ק ויזמן' (לדוגמא) בהזמנות לשמחות. ככה בתרגום מילולי. אדון וגברת- ואז שם הבעל המלא.
בהזמנות של גדולי ישראל, מאז ומעולם, לעומת זאת, כתובים היו שמות האם והאב במלואם. ויש צילומים של זה בכל ספר ביוגרפיה מצוי, זה לא סוד.

מה קרה? נהיינו יותר צדיקים מהם.
ומאיפה לקחנו את זה? ממנהג המדינות בהם גרנו.

נראה לי שזה די עונה על תגובתכם.

שומו שמיים. אתם יודעים מה יכול לעשות לנפשו של בחור צעיר לקרוא את שמה המלא של רבקה בוחבוט כתוב באופן מפורש על גבי ההזמנה?
עמל של זמן חורף שלם יכול לרדת לטמיון, ניסיונות נוראיים בקדושה, אין לכם מושג. והכל בשביל מה? בשביל שהחברות של גב' בוחבוט תדענה מי מברמצת?

(בצחוק, בצחוק. חוק פו וזה)

לר חיים קנייבסקי "ורעייתו" היו שתי הזמנות אחת בבני ברק בהזמנת הסטייפלער, ורעייתו.
והשני בירושלים של הורי הכלה יוסף שלום ושיינא חיה אלישיב.
הבאתי ההזמנות בהמשך בתגובות
זו כל התורה על רגל אחת. הבני ברקיות או אולי השמרנות או הקיצוניות לא יודע איך שתקראו לזה כנראה ניצחה. סליחה שאני קצת בוטה.

קודם שיורידו את קריאת השם באות ראשונה, רק על מתים מותר???????? מחברתו הטהורה של אדמור נכתבת בארבע שמות מלאים.
ציורי בנות, הזוי. מילא תמונות של נשים.

אבל כך דרכו של עולם הוא הולך ומקצין. וככל שחברה גדלה היא מתחלקת ליותר חלקים ובשביל למצוא סיבה לפרוק צריך להקצין יותר כי אצתה הרי מייצג שמרנות ואתה חדש במה? בקיצוניות. זה לא המקום לאידאולוגיות אבל הנושא והשעה.

אצלי באופן אישי נלחמתי שאשתי תכתוב את שמה והיא לא הסכימה, אמרה שלא מקובל, הזוי אבל ככה זה מסתבר. נהיתה מוסכמה.

כבר לא יהיו נורמליים, מסתבר.

צפה בקובץ המצורף 473027 צפה בקובץ המצורף 473028

אם זה כ"כ בעייתי להזכיר שמות נשים, אז מדוע לכתוב את שם הכלה מותר....?

 

[Ruty Kepler]

קראו לי לפה. מרגישה נורא זקנה. בשנים שאני בפרוג, הנושא הזה עולה כל פעם במחזוריות קבועה. ותמיד יש את מגיני התופעה ('יסודתה בהררי קודש') ואת מגניה ('זה מעוות תפיסת עולם').

אני עייפתי, והגיגיי הרי כבר כתובים באלף מקומות. מישהו צריך להכין כאן מפתח קישורים לנושאים 'חמים' בפרוג.

 

[איסתרא בלגינא]

חשבתי שבאת לספר המעשייה הידועה
על הילד שאביו הכניסו למחסה שחלילה לא יראה שום דבר שיסיח או יוריד מקדושתו.
ובהגיעו לגיל מצוות לקחו אביו למדוד חליפה וברחובות העיר ראה הצדיק, קבוצת בנות עליזה.
ושאל. אבא. מה זה? אמר לו אבא. צ'אצ'קעס'. (ברווזים בלע"ז)
אמר הילד: אבא, תקנה לי כמה צ'אצ'קעס'.

לא צ'אצ'קעס אלא קאצ'קעס....

 

[palm]

אנא הבדילו בין עיתונות שהיא במה ציבורית המחולקת לפי מגזרים
לבין ספרי ילדים שאיכותם ותכנם משתנים מידי יום
ואינכם נצרכים לחתום קבע על סדרה או הוצאה כלשהי

 

[הגשש]

מדובר בשינוי מהותי. ובאתי בזאת לחזק את הדברים:
נניח שאנחנו רוצים לשווק גלידה טובה
או לספר שגלידת הפיסטוק של נתניהו היא דבר ממש משובח
אז.. ברור שנצלם אחת כזו, ומהזוית הכי נוטפת והכי מגרה, נכון?
למה שלא נצייר גלידת פיסטוק?? (איפה כל הציירים דכאן שיעלו לנו גלידת פיסטוק משובחה?)
כי ציור איננו דומה לצילום. נקודה.

תציירו אישה. תצירו אותה הכי ורודה ומאופרת שיש. (אם היא אמא חרדית, היא אמורה להיות עם מטפחת, פאה באורך סטנדרטי או כובע) והיא תישאר ציור.
ציור רבותיי.
ציור!!!!

וכאן באתי לשבח עם העיתונים המשובחים 'הדרך'
ואת עיתון 'יום ליום'
וכן עיתון 'משפחה'
שלא פוחדים ממקובלויות חסרות בסיס ונטולות בריאות נפשית
ומפרסמים בגב זקוף ציורי נשים, ילדות ותינוקות ורודות במוספי הילדים ומוסף הנשים.
רק תשארו נורמליים. בבקשה, ותודה!

אני מוחה בתוקף על הדברים.

עיתון משפחה פרץ בקומיקס שלו ל'מבוגרים' מוסכמות רבות כדרכו בקודש. גם הקומיקס שלהם ב'ילדים' על נערה שברחה מבית חולים הוא פרוץ ומגעיל.

לצייר בגב זקוף ציורי נשים מזכיר לי את קינת הנביא ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות נטויות גרון ומשקרות עיניים הלוך וטפף תלכנה.

עשרות סנטימטרים של בשר חשוף בפרסומות של 'בתוך' מעוררות תחושת גועל ואין פוצה פה ומצפצף.

הדיון כאן בנושא הזה הוא מיותר לחלוטין. אלו דברים שאין אפשרות להסבירם בפומבי וכל ניסיון להסבר יחמיר ויחריף את הבעיה.

 

[אשר כותבת]

לצייר בגב זקוף ציורי נשים מזכיר לי את קינת הנביא ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות נטויות גרון ומשקרות עיניים הלוך וטפף תלכנה.

ואהוווו הלכת רחוקקקק
אנחנו מדברים על:
1. ציורררררר נשים וילדות ביידי ציירות נשים.
2. מיועד למגזין של נשים.
3. מיועד לילדים.
4. ציורי הנשים (מה שראיתי ביום ליום והדרך) צנועים לחלוטין. מאילו היעכנע, עם מטפחת או פאה קצרה.

כן. את אלו אין שום בעיה לצייר בתנאים אלו.
מי שלא יודע לשמור על כללים, זה כבר בעיה אחרת. אבל א"א לכפות אליה את כל הדור.

 

[vhsvchch]

לא יודע אם זה טוב או רע, אבל אני בטוח שברגע שעיתון יפרוץ גדר מהר מאוד כולנו נתחיל להתגעגע למצב הנוכחי.
(לא כולם מציירים בעדינות כמו הר' גולד שהזכירו אותו כאן...)

 

[ארבע]

עיתון משפחה פרץ בקומיקס שלו ל'מבוגרים' מוסכמות רבות כדרכו בקודש.

באמת?
האמא שם מצויירת יאכנאית יותר מציורי האמא של יוני גרשטיין

 

[כנפיים]

קראו לי לפה. מרגישה נורא זקנה. בשנים שאני בפרוג, הנושא הזה עולה כל פעם במחזוריות קבועה. ותמיד יש את מגיני התופעה ('יסודתה בהררי קודש') ואת מגניה ('זה מעוות תפיסת עולם').

אני עייפתי, והגיגיי הרי כבר כתובים באלף מקומות. מישהו צריך להכין כאן מפתח קישורים לנושאים 'חמים' בפרוג.

סליחה על ההטרחה של אשה מבוגרת כל כך
וברצינות, זה עצוב.
בתמימותי חשבתי שלציבור שפוי יש כח.
חבל.

 

[ראש לשועלים]

אכן, פעם דורות עברו, לא צריכים אתם להגיע לנושא הציורים והתמונות, גם המציאות היתה שונה, נושא ההפרדה בין גברים לנשים לא היה מוחלט כל כך, מספיק לראות סרטונים מלפני השואה של קהילות חסידיות גדולות ופורחות, שהיום היו נמצאות בנידוי מוחלט אם זה היה המצב שלהם היום,\.

ואם השואה הנ"ל היתה נדחית בכמה שנים נוספות, לא היו נותר יהודי שומר תורה ומצוות אחד בכוכב הלכת שלנו.
לקחת את הקטסטרופה הרוחנית שחווה עם ישראל בגלות כולה בכלל ובמאה הקודמת בפרט, כראיה לדבריכם החשובים, זה לגמרי מעשה לסתור.
באותן חסידויות, היו אנשים שעישנו בשבת, ו"התרועעו" עם נשים נכריות - זה אומר שמה?
המצב היה על הפנים. וכבר אז הגדירו אותו ככה.
איך נחלצה היהדות האורתודקסית מהמשבר הזה, ואספה את רסיסיה (הנותרים), עד היום לא ברור עד הסוף.

 

[יוסף שחק]

חשבתי שבאת לספר המעשייה הידועה
על הילד שאביו הכניסו למחסה שחלילה לא יראה שום דבר שיסיח או יוריד מקדושתו.
ובהגיעו לגיל מצוות לקחו אביו למדוד חליפה וברחובות העיר ראה הצדיק, קבוצת בנות עליזה.
ושאל. אבא. מה זה? אמר לו אבא. צ'אצ'קעס'. (ברווזים בלע"ז)
אמר הילד: אבא, תקנה לי כמה צ'אצ'קעס'.

מזל שהאבא לא צדיק כמו הילד, הוא עוד היה קונה לו

ולעניניינו. אני לא נחשב צדיק גדול, אבל לא מבין מה הבעיה שאין ציורי\ שמות נשים, למה זה מפריע?
זה לא מפריע לי לקרא המודיע למשל.

 

[אשר שרבר]

מזל שהאבא לא צדיק כמו הילד, הוא עוד היה קונה לו

ולעניניינו. אני לא נחשב צדיק גדול, אבל לא מבין מה הבעיה שאין ציורי\ שמות נשים, למה זה מפריע?
זה לא מפריע לי לקרא המודיע למשל.

האמת שאפשר לוותר על ציורים באופן כללי זה גם לא מפריע.

 

[יוסף שחק]

האמת שאפשר לוותר על ציורים באופן כללי זה גם לא מפריע.

אז זה מפריע כאלו חסר חלק מהציור?
שוב, אני גם לא מבין את החומרה הזו, אבל איך ולמה זה אמור להפריע לאזרח מן השורה עד כדי זעם כמו שיש כאן כאן?
באמת באמת אני שואל

 

[שני זאת אני :)]

סוטה שניה שוב להזמנות - לא מצליחה להבין למה את השם של הכלה מותר לכתב ואת שם האמא, אבוי.
נשגב מבינתי

 

[אשר כותבת]

סוטה שניה שוב להזמנות - לא מצליחה להבין למה את השם של הכלה מותר לכתב ואת שם האמא, אבוי.
נשגב מבינתי

את שם הכלה פשוט חייבים לכתוב, שידעו שהיא כבר לא פנויה וכו'
את שם האמא זה באמת בעיה לכתוב סתם כך, בלי סיבה קדושה. כולה מחתנת בת/בן.

 

[שני זאת אני :)]

את שם הכלה פשוט חייבים לכתוב, שידעו שהיא כבר לא פנויה וכו'
את שם האמא זה באמת בעיה לכתוב סתם כך, בלי סיבה קדושה. כולה מחתנת בת/בן.

עדין, מתמיה
כי הרי כדי שידעו שהיא לא פנויה, כבר רשמו את שמה ביתד. ככה, בעיתון, בריש גלי