4. דוד מאיר פנים
בצעדים תשושים מגיע ישראל לבניין של דוד איציק. כשנזכר שככל הנראה לא מחכה לו חדר קריר עם מזגן, הבין שאין לו איך לאושש את הגוף מחום התופת. הוא שוקל להתעלף - מנסה אך לא מצליח. בצר לו הוא מתחיל לטפס במדרגות.
הוא לא ממש זוכר באיזו קומה גר דוד איציק. לכל קומה שאליה הוא מגיע הוא סורק את השלטים שעל הדלתות. בקומה השלישית הוא סוף סוף רואה את השלט המיוחל - 'משפחת שכטר' כתוב. הוא דופק על הדלת בשביל הנימוס, ומרשה לעצמו להוריד את הידית ולהתפרץ פנימה בזעקת "איזה חום אני חייב מים". רק כשהוא כבר עומד במרכז הסלון מוקף בדמויות משתוממות ולא מוכרות, הוא מבין שכנראה יש עוד 'שכטר' בבניין.
הוא רוצה ללכת בעקבות קורח ועדתו, אך כשהאדמה מתמהמהת מלפצות את פיה, הוא שואל אותם במבוכה "איפה גרים משפחת איציק שכטר?" בקומה השביעית עונים לו.
הוא יוצא החוצה וממשיך לטפס במדרגות. עכשיו הוא כבר לא מרגיש את החום. גם המדרגות מרגישות כמו נעות מעצמן - הבושות מטשטשות את הכרתו ואת תחושתו לחלוטין. בן של אבא שלי – הוא חושב על עצמו. הייתי חייב לעשות פדיחה, כדי לא לבייש את הפירמה.
דוד איציק מקבל אותו במאור פנים ומגיש לו שתי כוסות מים, מים זכים שהיו פעם צוננים. פעם, פעם, בזמנים שעוד היה מקרר פעיל. ישראל מאיר קורס לספה ומנסה להסדיר נשימה ומחשבות.
"ישראל מאיר כמה טוב לראות אותך" אומר דוד איציק, ושואל את היצור שנראה במצב ייאוש מתקדם "מה הביא אותך אלי כשרוחות מלחמה סוערות בחוץ?".
ישראל מאיר נותן לעצמו עוד עשרים שניות של שקט, ואז מספר על סיבת בואו: "בבית שלנו אין לנו כלום, אפילו לא פנס. גם אוכל נשאר מעט מאוד. ידענו שאתה התארגנת כמו שצריך עם ציוד חירום משוכלל ועם אוכל למכביר, אז חשבנו לבוא להיות אצלך"
"בוודאי. בשמחה רבה" עונה דוד איציק "אבל למה לא התקשרתם?" הוא תוהה וממהר לענות לעצמו "בטח אין בטרייה בפלפון או שאין קליטה" ישראל מאיר מהנהן ומאשר את הדברים.
עוד הוא מהנהנן ודוד איציק ממשיך "האמת שבאת לי בול בזמן, אני בדיוק מעלה את הגנרטורים מהמחסן. תנוח עוד קצת, ואחר כך תעזור לי לסדר אותם, ובעזרת השם יהיה לנו לילה עם מזגן ועם תאורה, ואפילו עם מים חמים לקפה ואינדוקציה לבישול. כשהכול יהיה מוכן תחזור הביתה, להזמין את המשפחה שלך אלינו"
ישראל מאיר שרק רוצה לראות את עצמו אחרי הסיפור המטורף הזה, שואב כוחות ממקורות בלתי ידועים. תוך שעה וחצי כבר עומדים כל הגנרטורים במקומם. דוד איציק מצייד את ישראל מאיר בפחית אנרגיה ומשחרר אותו לביתו להזמין את משפחתו.
מאפילה לאורה
בבית משפחת היסטרוביץ מקבלים את ישראל מאיר בתרועות שמחה. נו מה אמר דוד איציק – מצפים כולם לשמוע.
ישראל מאיר נעמד במרכז חצי מעגל אנושי, ומודיע בקול רשמי ורציני: "דוד איציק ואני פרסנו את כל הגנרטורים, ובעזרת השם יהיה לנו לילה מואר ונעים. תארזו לעצמכם את החפצים האישיים החשובים ותזדרזו, צריך להספיק להגיע לדוד איציק עוד לפני רדת החשכה"
לקול צהלולי הילדים אורזים ההורים רק את מה שנחוץ, ופונים לדלת היציאה. גם הפעם כמובן, לפני הירידה במדרגות מנסה אב המשפחה – מגדלור של חוכמה, להזמין את המעלית.
לאחר דרך ארוכה ומפרכת, עם חבילות רבות וילדים קטנים, ניצבת משפחת היסטרוביץ למרגלות הבניין של דוד איציק. ההורים בעצה אחת עם ישראל מאיר, מגבשים אסטרטגיה כיצד לעלות שבע קומות חשוכות. האתגר הוא עצום - לטפס שבע קומות עם המון חבילות כבדות ועם קבוצת ילדים לאים שעומדים על סף עילפון.
בגמר ההתייעצות המצומצמת, הפיקוד ל'מבצע עליית המדרגות' מואצל על ישראל מאיר – החברמן של המשפחה. הוא אוסף את כולם לשיחת מוטיבציה, ופוצח בנאום רווי פאתוס, משל היה מפקד צבאי בכיר בקו מלחמה קדמי: יחד צלחנו דרך לא פשוטה, היום הוכחנו שאנחנו מסוגלים. אלה רגעים מכוננים בהם נבחן כוחה של משפחה. עד עתה עמדנו במבחן בגבורה, עכשיו אנחנו יוצאים למשימה האחרונה והכי חשובה. ואנחנו חייבים ומסוגלים לעמוד בה. כל אחד נושא באחריות על עצמו ועל החבילות שלו ועולה את שבע הקומות ברוגע ובשלווה. הדרך תהיה קשה, אל תשברו. ברגעים קשים תזכירו לעצמכם שלמעלה בקומה השביעית מחכה לכם: מזגן עוצמתי, ארוחה חמה וגם מים חמים לאמבטיה מנחמת. קדימה. יש לכם דקה להתארגנות ובסיומה אני סופר לאחור, כשאני מגיע לאפס כולם נעים בטור מסודר לעבר המדרגות.
הנאום עושה את שלו. טיפוס המדרגות קשה מאוד לכולם, במיוחד לילדים הקטנים. אך הם משננים לעצמם כל הזמן: מזגן עוצמתי, ארוחה חמה ומים חמים לאמבטיה מנחמת. מזגן עוצמתי, ארוחה חמה ומים חמים לאמבטיה מנחמת.
לאחר תשע דקות ארוכות של טיפוס איטי הם מגיעים ליעד - גמורים, אך מרוצים מעצמם ובעיקר ממזגן עוצמתי, ארוחה חמה ומים חמים לאמבטיה מנחמת, שמחכים להם.
האבא מכבד את ישראל מאיר בפתיחת הדלת.
בצעדים קצביים, כמו אלה של חייל אנגלי לצלילי מארש מלכותי עתיק, מפלס ישראל מאיר את דרכו לדלת וניצב מולה במנח רשמי. נותן כמה דפיקות קלות בדלת ומוריד את הידית בשמחה. הדלת מסתובבת על צירה ועיניו חושכות.
עלטה מוחלטת בבית - אדי לחות ואכזבה מכים בפרצופו. אין מזגן, אין גם ריחות של ארוחה מנחמת. דוד איציק יושב כפוף, מזיע ודומע על כיסא. ישראל מאיר מניח יד תומכת על כתפו ושואל אותו בעדינות על פשר הדבר.
בטון נמוך ובקול שקט ושבור הוא עונה: כבר חודשים שאני נערך לתרחיש העלטה. מה לא קניתי?: מלא חומרי גלם, מים מינרליים, נייר טואלט בכמויות וגם את הגנרטורים הטובים ביותר. שכחתי לקנות רק דבר אחד קטן – סולר כדי להפעיל את הגנרטורים.
מבוכה רבתית שררה בבית. בני משפחת היסטרוביץ קרסו בזה אחר זה, חלקם על כיסאות, חלקם על הריצפה.
האבא המיואש לא מבין מה קורה פה; איך הוא מוציא את המשפחה מהברוך הזה?! כניסיון אחרון בהחלט, הוא מחליט לתת לעצמו עוד צביטה אחת – 23 במספר. הפעם הייתה הצביטה חזקה במיוחד. היא עבדה כמו קסם, הוא התעורר במיטה בחדרו הממוזג היטב, לקול נשימות השינה הסדורות של כל בני המשפחה. השעה 4 לפנות בוקר. נשארו לו עוד כמה שעות טובות לשינה איכותית. הוא מסתובב לצד השני של המיטה תוך מלמול המילים: 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'!
סוף
סיפור בהמשכים חשכת מלח-מה? | סיפור קצר - 4 פרקים
