שיתוף - לביקורת חרדות, חרדות.

[חנה ש.]

ב"ה

הנסארללה הזה, שמעתי קטעים מנאומו, טוב לא בדיוק שמעתי, גונב לאוזני, הרי שאם במחבל עסקינן הרי כל המתקשר אליו יגיע ממקור גנוב.

אחד הקטעים שלו היה ללגלג עלי, בפרט.

"אתם עם רגל ורבע באוויר" מחכים למתקפה".

זו אחת המטרות שלו, מצהיר נסארללה בצנעה, הרי יש לו בנק מטרות וחברים שמוכנים ליישם אותם, אז אחת המטרות הצנועות של הארכי, הזה, זו מטרה פסיכולוגית.

הו, איך אני אוהבת פסיכולוגיה, זאת אומרת אוהבת להבין איך דברים עובדים בנושאי רגשות, לא אוהבת כשאנשים מנסים אותם עלי.

אז ככה, בהתחלה לקחתי את המתקפה ברצינות, לא פשוט להניף את דגל הנקמה מעל מסגד ג’מרכאן בעיר קום באיראן.

כשיש איומים על מתקפה משולבת, עדיף לא להאריך.

אז חיכיתי.

וחוץ מזה שחיכיתי, אז שמנו בממ"ד עוד שתי מזרונים, והקטנים הצטופפו להם יחד, לשינה, כדי שאם חלילה וחס תהיה אזעקה בלילה, אז לא נצטרך להעיר אותם, להרים אותם, שזה קצת מלחיץ, כי הם שוקלים בכל זאת.

אז ישנו ככה כמה לילות, עד שראינו שהמתקפה מתבוששת לה מלבוא ואז החזרנו את המזרונים לטובת שטיפה, ולטובת קצת מרחב בחדר.

חוץ מהעברת המזרונים אז גם סידרתי את החדר, זאת אומרת, בחדר יש שתי סלסלות של כביסה, והר ועד בכלל.

אז הקפדתי לקפל את כל הכביסה, כדי שיהיה נעים בעת האזעקה ולא צפוף.

חוץ מזה, עשינו קניות, אם כל שבוע אנחנו עורכים קניה באלף שקל, נניח, אל תיקחו את המילה שלי במדויק, הדגשתי, נניח.

אז נניח שקניתי באלף חמש מאות רק כדי למלא את הבית.

מילוי הבית זוהי אסטרטגיה בפני עצמה, בתקופת הקורונה מילאתי את הבית בקטניות, בשלב מסוים אכלנו את הקטניות כדי לחלץ אותם מגזר דין של אבדון.

הפעם החלטתי, לקנות שק אורז, גם נשמר, גם אפשר לחלק, אם יבואו השכנים, אפשר לתת להם כמה כוסות אורז, וככה יהיה מספיק לכולם עד שתהיה שוב אפשרות לקנות אוכל במכולת.

האמת, שהמתקפה היתה רק תירוץ להוצאות החופש הגדול, כולם בבית והמשך המשוואה כולם רעבים והתוצאה כולם אוכלים.

אז היתה סיבה והיה גם תירוץ, אבל במשפחות כמו שלנו, כמה שתקנה יחזיק לך גג שבוע.

נו פרובלם, הבית מתרוקן קונים שוב וחוזר חלילה.

מחכים, ומחכים לאזעקה, ואין קול ואין עונה.

בינתיים האוכל מתחסל כדרכו בקודש.

איך אמר החסן הזה, נשאיר אתכם עם רגל ורבע באוויר.

אז תקשיב חסן, החלטתי שהאיומים שלך לא מדברים אלי.

אם כל ההערכות לאחר חצות י' באב, החלטנו לעשות צבע בבית, ושחסן יקפוץ.

הגענו לממ"ד הזזנו מיטות, שטפנו מתחתן, הרטבנו את הקיר בצבע טרי, זה הזמן לא?

ואז באחת, פתאום נזכרתי בו, אני רגל ורבע באוויר, מה אני עושה אם יש עכשיו אזעקה?

אין מקום לדרוך.

הצבע צריך להתייבש, ולא עוד, שחמש מכונות המתינו בנחת וסבלנות ראויה לציון לקיפולן, בחדר ממ"ד, חחח... חסן.

בטח אתה יושב וצוחק איך הפסיכולוגיה שלך עובדת, והיהודים לא יכולים לצבוע את הבית שלהם, ולארגן אותו, וכשמי יודע בכלל, אחרי טיל בליסטי מה יישאר.

אז הנה אני כאן להגיד לך, שהספקנו שוב פעם לקפל את כל הכביסה, הסיוד כבר התייבש, החדר שטוף, מילאנו שוב את הבית ברוך ה', לכבוד שבת קודש.

את חושבת שהוא יושב עם מפה, מחפש את הכתובת שלך ומכוון את הטיל בדיוק אליך? שואל אותי בני, שבכלל לא מבין שנסארללה מנסה לשחק ברגשות שלנו.

אז קודם כל אני חושבת שאם הוא היה מנסה לשלוח טיל לכתובת שלנו, אז הוא היה מפספס בכמה עשרות מטרים, לכפר השכן, ומעבר לכך אין לנו כתובת על הבניין, מחוק.

אז אתה מר נסראללה נלחם על התודעה שלנו, מבטיח שתלחמו מלחמת קודש בדרך לירושלים.

ואני כאן להגיד לך, שכתוב שתיקון הבית הוא תיקון השכינה, וכאשר אני קונה אוכל אני אומרת לכבוד שבת קודש, וכמה שיהיו מניעות, אנחנו שוב ושוב נחזור כדי לקפל שוב כביסה, כדי לתת לילדים תחושה טובה ונעימה בבית בכלל ובחופש בפרט.

מה אתה מבין בקדושה?

מה אתה מבין בלרוץ לדבר מצווה?

מה אתה מבין בבית היהודי?

מה אתה מבין בירושלים?

והשאלות שלי הפעם הן רציניות לחלוטין.

 

[חנה ש.]

כשכתבתי את הקטע הזה, כמובן שעדיין לא ידעתי שיגיע יום שמר נסארללה יכריז שהוא הולך לנאום,
והנאום פשוט יתבטל.
הוא יתבטל, לא בגלל עניינים טכנים אלא בגלל עניינים עקרוניים.
אנשי חיזבאללה, אם עדיין לא הבנתם, אם עדיין לא הפנמתם,
שלא ממש כדאי לכם להילחם את מלחמת הקודש שלכם, בלשון סגי נהור, אז הגיע הזמן שתקלטו.
גם אם אין לכם משדרים.
הגיע הזמן שתפנימו שעם ישראל חי וקיים לנצח,
הגיע הזמן שתיכנעו.
כמו שנאמר: "וכל הרשעה תעקר ותשבר... ותכניע".
אבל כמו שאנחנו כבר יודעים המלחמה שלכם, שמגיעה מכוחות הטומאה, היא מלחמה בלתי נתפסת,
היא מלחמה על הקדושה.
בינתיים הנאום שלך מתעכב, והייתי מציעה לך, לפני שאתה מלגלג על עם ישראל שתזכור שצוחק מי שצוחק אחרון.

 

[חנה ש.]

גם אני לא האמנתי שהרברבנות וכוח הטומאה הלזה יסתיים באופן כל כך חד וחותך,
אין לי אלא לסגור מעגל, מעל במה צנועה זו, בפסוקי התהילים פרק פ"ג:

יד אֱֽלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ׃ טו כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־יָ֑עַר וּ֝כְלֶהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים׃
טז כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָתְךָ֥ תְבַהֲלֵֽם׃ יז מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ ה'׃
יח יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ יט וְֽיֵדְע֗וּ כִּי־אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ ה' לְבַדֶּ֑ךָ עֶ֝לְי֗וֹן עַל־כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

ברוך ה' שמכרית הרשע, שנזכה להמשך "ייתמו שונאינו".

וכשם שהחרדות עברו אל שונאינו,
הכוח של הטומאה שנתקף במחלת עצבים,
כך ימשך, כל מה שינסו לפגוע יפגע בהם.
"חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה".