התייעצות חנוך לנער על פי דרכו?

[ארמון חול]

הוא כנראה מרגיש שאין לו מקום,
שלא צריך אותו, ולא אוהבים אותו.
עובדה שהוא במוסד הלימודים יודע להיות ילד מקסים.
העבודה היא בלב של ההורים, לקבל אותו ולתת לו מקום.
זה יעזור במיידית. כל השאר זה דברים חיצוניים, - יעזור אח"כ.

 

[975]

יש לחלק את זה לשני חלקים
1 ילד עם הפרעת התנהגות (נדמה לי ocd) הטיפול התרופתי הוא בריספונד וכדו' ולא בהפרעות קשב ומקבלים את זה בערב ולא בבוקר.
2 ילד שבמסגרת הלימודים הוא מתנהג אחרת זה כל ילד, פשוט בבית הוא מרגיש בבית. אבל
3 יש עוד הבדל בלימודים מאוד ברור מי בעל הבית אפילו בלי עונשים או סחר מכר שיפסיד כי פה יש בעל הבית וצריך לשמוע בקולו
למעשה מה שמומלץ בפעימה הראשונה הוא לבדוק טיפול תרופתי זה בדרך כלל לא לכל החיים רק לתקופה קצרה ובנוסף לקחת דבר אחד שבזה הוא הכי מפריע להכנס שני ההורים איתו לחדר ולנעול (אחד ההורים) ולשבת איתו רגוע בלי למהר לשום מקום ולהסביר - שני ההורים, לא רק אחד מדבר - לו בצורה הכי ברורה, ככה לא עושים אצלינו בבית ושיהיה לו ברור עד הסוף ולא אוי ואבוי אם ... כי אין אם אצלינו אין את פה יש אבא ואמא והם מחליטים אומרים מה עושים ומה לא
ברוב המקרים זה עוזר ואחר כך אפשר להתקדם על עוד דברים ואפילו אם לא עזר מיד כי התחיל בדווקא זה עדיין לא אומר שלא הצליח לראות להזכיר לו את זה שוב ושוב. כמעט לא קורה שאין שיפור עם כל זה עדיין מומלץ טיפול תרופתי
בהצלחה שבת שלום
מניסיון זה גורם גם להרגשת שייכות לבית הרבה פעמים וכמעט תמיד הילד מתוסכל מזה עצמו שהוא כך מתנהג ושיחה כזו אפילו שהיא נראת דוחה אבל היא משדרת שייכות ענקית לבית תנסו ותראו - לא רק עם כזה ילד גם עם אחרים חברים ובעבודה ועוד

 

[מי מכיר מי יודע]

הוא כנראה מרגיש שאין לו מקום,
שלא צריך אותו, ולא אוהבים אותו.
עובדה שהוא במוסד הלימודים יודע להיות ילד מקסים.
העבודה היא בלב של ההורים, לקבל אותו ולתת לו מקום.
זה יעזור במיידית. כל השאר זה דברים חיצוניים, - יעזור אח"כ.

איך עושים את זה שזה מעגל בלתי נגמר של חוצפות ומכות לאחים?

 

[טעים ועסיסי]

@מי מכיר מי יודע בלת"ק.
זו בעיה נפוצה ומוכרת.
ממליץ מ-א-ד ללכת לסדנת חינוך אצל ר' פנחס ברייער וכדו'. מקבלים המון כלים.

 

[גילי שוהם]

המלצ

המלצות?

רוצים לשלוח לי הודעה?

 

[975]

@מי מכיר מי יודע בלת"ק.
זו בעיה נפוצה ומוכרת.
ממליץ מ-א-ד ללכת לסדנת חינוך אצל ר' פנחס ברייער וכדו'. מקבלים המון כלים.

100 אחוז שצריך ליווי צמוד לתקופה הראשונה אבל בשביל sos זה מה שאני כתבתי זה הוכיח את עצמו על עשרות ילדים

 

[ליאורה ז.]

גיל ההתבגרות.

אפשר לנסות להתייעץ עם הרב יחיאל יעקובזון או הרב דן טיומקין,
יש כל מיני סוגים של יועצים.
יכול להיות שהלכתם לאנשים הלא נכונים.
אולי לא היו מספיק מקצועיים ומנוסים.
אל תתייאשו.

 

[חודו של כל]

לגדל- הורים גדלים ומגדלים עם הרב פנחס ברייער

איך לגדל ילדים טובים? איך לגדל ילדים רגועים? איך לגדל ילדים שמחים? איך להיות הורים טובים? איך ליצור בבית אווירה טובה? הרצאות ומאמרים של המחנך הרב פנחס ברייער לגדל- הורים גדלים ומגדלים! הנחיית הורים מהבית העצמה הורית ואישית להורים שרוצים יותר. מפתח הזהב להצלחה בחינוך הילדים, בהשקפה יהודית...

www.youtube.com

 

[מרחבית]

על מנת לנסות לענות תשובה יותר מדויקת, צריך להכיר היטב את הילד ואת סביבתו וכו'.
בכל אופן נקודה שבהרבה מקרים עוזרת:
לתת לילד בלי שהוא מבקש או 'דורש' או 'שואב' וכדו'.
יום אחד להביא לו מתנה קטנה, כזו שיודעים שהוא אוהב, ולומר לו: זכרתי שאתה אוהב את זה - אז הבאתי לך!
יום אחד לבשל משהו שהוא אוהב במיוחד, ושוב - היום החלטתי להכין לך את מה שאתה הכי אוהב!
הרבה מילים טובות במשך היום , חיבוק, מחמאות על מה שאפשר. והכל ביזמת ההורים עצמם.

ההסבר לזה הוא שיש לא פעם מצב, שילד מרגיש שאם הוא לא ידאג 'לשאוב' מההורים - יחס, אהבה, חפצים אהובים - וכו' - הוא לא יקבל. ואם הוא מקבל בעיקר כשהוא שואב, הוא לא יודע שובע. כי זה לא באמת ממלא, והוא לא רגוע.
ובפרט אם יש לו תחרות עם אחים נוספים.
ליצור אווירה שהורים נותנים מעצמם, מרצונם - ומדובר לא על דברים בסיסיים כמו מיטה ואוכל. אלא כאמור הרבה מילות הערכה, חיבה, מגע, מחשבה - מה הוא אוהב, מה ישמח אותו וכו' - וכל זה בלי קשר למבצעים או פרסים או לסחר מכר.
אז ילד מרגיש רגוע ובטוח ונרגע עם הזמן מהצרך 'לשאוב'. ואז גם אפשר לשים לו גבולות במקומות שצריך, והוא מקבל את זה.
אמנם זה תהליך שלא קורה ביום, בפרט במקרה שהיחסים כבר מאתגרים.

אולי כל זה איננו קשור למקרה שתואר.
בכל מקרה זה דבר חשוב בכל בית. כשהורים שמים לב בתוך מרוץ החיים - לתת מעצמם ומיוזמתם יחס אהבה מחשבה ומידי פעם דברים משמחים אינדיבידואלים, הילד לא מרגיש שהוא חייב 'לשאוב' אחרת לא יהיה לו. וממילא האווירה ומערכת היחסים הרבה יותר רגועה.

 

[מאיר גולד]

הפתרון הוא: לכבד ולכבד.
תכבדו אותו, אבל באמת. לחפש בו מעלות. לתת לו הרגשה של בוגר. להתייחס לדעה שלו. להבליט את המעלות. להמנע מלהעיר. גם כשצריך, רק בצורה מכובדת ללא צעקות או מילות גנאי.

 

[975]

מה הרעיון בגישה של לדחוף כדורים במקום לעבוד??
חינוך וגידול ילדים זאת עבודה!
דיי כבר עם הכדורים

אין הכוונה לדחוף כדורים אבל מי שבאמת צריך את זה ולא יקבל יראה בדיוק כמו שנראה מי שחולה ולא מקבל תרופה ולכן חילקתי את זה אבל לפי התיאור של הבעיה זה או זה או זה לפי מה שכתבתי
באופן אישי אני נגד כדורים סתם

 

[975]

על מנת לנסות לענות תשובה יותר מדויקת, צריך להכיר היטב את הילד ואת סביבתו וכו'.
בכל אופן נקודה שבהרבה מקרים עוזרת:
לתת לילד בלי שהוא מבקש או 'דורש' או 'שואב' וכדו'.
יום אחד להביא לו מתנה קטנה, כזו שיודעים שהוא אוהב, ולומר לו: זכרתי שאתה אוהב את זה - אז הבאתי לך!
יום אחד לבשל משהו שהוא אוהב במיוחד, ושוב - היום החלטתי להכין לך את מה שאתה הכי אוהב!
הרבה מילים טובות במשך היום , חיבוק, מחמאות על מה שאפשר. והכל ביזמת ההורים עצמם.

ההסבר לזה הוא שיש לא פעם מצב, שילד מרגיש שאם הוא לא ידאג 'לשאוב' מההורים - יחס, אהבה, חפצים אהובים - וכו' - הוא לא יקבל. ואם הוא מקבל בעיקר כשהוא שואב, הוא לא יודע שובע. כי זה לא באמת ממלא, והוא לא רגוע.
ובפרט אם יש לו תחרות עם אחים נוספים.
ליצור אווירה שהורים נותנים מעצמם, מרצונם - ומדובר לא על דברים בסיסיים כמו מיטה ואוכל. אלא כאמור הרבה מילות הערכה, חיבה, מגע, מחשבה - מה הוא אוהב, מה ישמח אותו וכו' - וכל זה בלי קשר למבצעים או פרסים או לסחר מכר.
אז ילד מרגיש רגוע ובטוח ונרגע עם הזמן מהצרך 'לשאוב'. ואז גם אפשר לשים לו גבולות במקומות שצריך, והוא מקבל את זה.
אמנם זה תהליך שלא קורה ביום, בפרט במקרה שהיחסים כבר מאתגרים.

אולי כל זה איננו קשור למקרה שתואר.
בכל מקרה זה דבר חשוב בכל בית. כשהורים שמים לב בתוך מרוץ החיים - לתת מעצמם ומיוזמתם יחס אהבה מחשבה ומידי פעם דברים משמחים אינדיבידואלים, הילד לא מרגיש שהוא חייב 'לשאוב' אחרת לא יהיה לו. וממילא האווירה ומערכת היחסים הרבה יותר רגועה.

לתת מתנות זה נכון וטוב אבל ללא קשר לעצם ההתנהגות הרגילה של הילד אלא למה שמעבר או לפי בחירת ההורים לתת מתנות לילדים
לא יעזור אם ניתן לילד מתנה או אפילו חיבוק על זה שהוריד את הצלחת מהשלחן או שלא הפך את הארון או שלא משך את הקוקו של אחותו אבל ניתן התיחסות היה לך קשה והצלחת אבל לא בשביל זה פרס
זה התייחסות בוגרת שילד בן 11 צריך וכך הוא מרגיש הרבה יותר בטוח גדול שייך ומצליח

 

[חנה ש.]

לשנות את כל הדינמיקה.
כרגע הוא נאבק בכם, את רוצה שהוא יהיה ידידותי כלפיכם,
לכן קודם כל לתת לו הרגשה של ידידות, כשמגיע לשמוח, להכין לו הפתעות שהוא אוהב,
לתת לו בלי קשר להתנהגות שלו, לצאת רק איתו, למצוא שפה משותפת איתו.
(ורק אחר כך להעיר רק על מה שממש בלתי נסבל וגם רק בלא אחד ברור, בלי הרבה דיבורים)
(בכל מקרה הוא עושה מה שהוא רוצה, ובכל מקרה הוא במצב של מלחמה, וזה גיל שאי אפשר להכריח לכן
אם תהיי איתו בקשר קרוב ייצא מזה יותר תועלת מסוג קשר של משטר).

 

[975]

לשנות את כל הדינמיקה.
כרגע הוא נאבק בכם, את רוצה שהוא יהיה ידידותי כלפיכם,
לכן קודם כל לתת לו הרגשה של ידידות, כשמגיע לשמוח, להכין לו הפתעות שהוא אוהב,
לתת לו בלי קשר להתנהגות שלו, לצאת רק איתו, למצוא שפה משותפת איתו.
(ורק אחר כך להעיר רק על מה שממש בלתי נסבל וגם רק בלא אחד ברור, בלי הרבה דיבורים)
(בכל מקרה הוא עושה מה שהוא רוצה, ובכל מקרה הוא במצב של מלחמה, וזה גיל שאי אפשר להכריח לכן
אם תהיי איתו בקשר קרוב ייצא מזה יותר תועלת מסוג קשר של משטר).

אם הכוונה למה שכתבתי אז אסביר
לא התכוונתי למשטר אלא לקחת דבר אחד -וכמו שכתבתי - ועליו לעשות עליו כביכול משטר וכל השאר להשאיר פתוח
הראיון בזה הוא שהילד צריך להרגיש שיש מישהו שהוא אחראי עליו זה נותן לו ביטחון חוזק עוצמה ולהיפך אם הוא מקבל רק מחמאות פרסים על כל התנהגות מינימלית הוא לא יגדל טוב ואת זה אומרים כל המחנכים שנכתבו למעלה
אבל כן צריך להראות לו שהוא שייך אוהבים אותו ומעריכים את ההשקעה שלו (אם כי שזה מאוד קשה לאמא ואבא לצאת קצת מעצמם ועל זה כולם אומרים שקל לדבר)
לסיכום ילד צריך לדעת שיש אבא ואמא שהם האחראים בבית וזה פותר את רוב ככל הבעיות אם הוא לא סובל ממשהו
זה לא ראיון שלי אפשר להתייעץ עם כל טובי המומחים בתחום
אוסיף עוד דבר קטן ובזה אסיים בעניין
היום יש בעולם הרחב שהילד שהוא חלק מהמשפחה הוא גם קובע וההורים חייבים להתחשב בו התוצאה מזה היא שלילד אין הורים וילד כזה מסכן כמובן שההורים מתחשבים הרצונות הילדים לפי בחירתם ולפי הבנתם אבל חייבים לזה ולא חייבים להסביר לילד ולו רק בשביל לתת חוסן לילד ולכן לא הכוונה שאף פעם לא יסבירו לילד או שאף פעם לא יחשבו ברצונו אלא להיפך ומדי פעם יתנו לו את החוזק הנצרך לו
ואצייר ציור ההורים רוצים לנסוע לשבת והם שואלים את הילדים מה הם אומרים על ואחד מהילדים רוצה להשאר כי השבת בדיוק... ההורים לא חייבים לשמוע הם יקחו את זה לתשומת ליבם ויתחשבו אבל יש עוד שיקולים
מקווה שברור
שבת שלום

 

[מה השאלה?!]

(בלת"ק חלקי)
וואו. לא פשוט.
כשקורים דברים שכואבים לנו. זאת הזמנה. הזמנה לעבודה פנימית מיטיבה.
זה אומר ששמו לב שגדלנו. וראו שיש בנו כוח לפתוח עוד פתח.
פתח, שיביא אותנו למקום הרבה יותר טוב, בכל תחומי חיינו.

כדאי לזהות, בחמלה, מה קורה לכם בתוך הלב. איזה רגשות עולים בכם מול הילד.
בלי לשפוט את עצמכם. בלי לנסות לשנות כלום. רק לצפות.
כשקורה משהו מול הילד, תשאלו את עצמכם בעדינות, בסקרנות חומלת,
מה קורה לי ברגע הנוכחי?
איזה רגש עולה בתוכי כעת?
יש הרבה רגשות כואבים שיכולים לעלות.
פחד. כעס. מתח. תסכול. חוסר אונים. הרגשת כישלון. אשמה. ביזיון. בושה.
כשאני ברור יותר מה קורה לי בתוכי , אני יכול להתחיל לעשות עבודה עם המקומות
שצרכים בירור.
תנסו לא להזדהות עם הרגש. זה משהו שמסתובב בתוכי. לא אני.

בהמשך אולי תגלו שהרגשות הקשים הם לא תוצאה ישירה של התנהגות הילד,
אלא חוויה אישית בתוכי שמתעוררת בעקבותיה.
לאט לאט אפשר להגיע למקום רגוע יותר, פחות מנוהל.
לשחרר את האשמה העצמית, ואת האשמתם של אחרים.
לתת לטוב שבי לנהל את האירוע, ממקום סמכותי ואוהב.


אין הוקוס פוקוס.
כמו כל תהליך אמתי בחיים, זה לוקח זמן.
וזה דורש רצון חזק, רכות וענווה.
ובעיקר - לא להרים ידיים אחרי נפילה, קשה ככל שתהיה.

אחרי זה אפשר גם ליישם עצות פרקטיות של יועצים ומחנכים.
וזה הרבה יותר קל ומובן.

 

[מי מכיר מי יודע]

רוצים לשלוח לי הודעה?

איך?

 

[גילי שוהם]

Gilishoam8

 

[המליונרית]

זה נראה שמחפש את המקום שלו בבית שמחפש את הלב שלכם.
איך היתה התקשורת איתו בעבר לפני שהתחיל? האם תמיד הוא הרגיש מוערך שאבא ואמא אוהבים אותו בלי גבול?
איך אתם מגיבים כשמתחצף? עונש ופרסים זה לא עוצר את הגלגל
(הילד שלי פעם לפני השינה היה משתולל,לא היה מסכים להתלבש עד שהתחלתי בזמן הזה לדבר ולפטפט איתו
והוא הפסיק כי קיבל את הצומי שרצה )
כשמתחצף את יכולה להגיד לו "שלומי זה לא מקובל עליי איך שאתה מדבר " וזהו לעבור הלאה
להתייעץ איתו על משהו ,לשתף אותו,סתם להתעניין פתאום מה היה בתלמוד תורה. ברגע שיקבל צומי ויחס הוא יפסיק .
ובלי קשר לאו דוקא אחרי שמתחצף לתת לו המון יחס ואהבה ושירגיש מוערך

לגבי עונש אני קראתי (ספר בשיטה של הרב יעקבוזון) שאת יכולה להגיד לו שבגלל שהתחצף את לא יכולה לדבר איתו עד הערב ואם רוצה שיבקש דברים מאבא ובאמת אל תתיחסי (תגבילי בזמן) כמובן רק על חוצפה שבאמת עברה גבול

הנחיית הורים זה דבר מדהים! מומלץ לכל אמא
כמובן לא כל שיטה ולא כל מנחה

 

[טורונטיאני]

לפעמים זה יכול להגיע מחוסר ביטחון של ההורים ובמיוחד בילד בכור, לפעמים זה חוסר בטחון עצמי של ההורים באופן כללי (שלדעתי יכול לגרום הרבה בעיות לילדים ולפעמים כדאי שההורה גם ילך בעצמו לאיש מקצוע מנוסה שיתן לו בטחון עצמי) או חוסר בטחון איך להתנהג בכזו סיטואציה, מה שכן הילד בד"כ כן רוצה בלב בפנים שההורים יתנו לו גבולות ולא יתנו לו לעשות ככל העולה על רוחו, הוא יודע שאוהבים אותו אבל צריך להעמיד לו גבולות , וכאן אני מצטרף לדברי הניק שכתב לשבת איתו אחד על אחד ולהבהיר לו את כללי הבית ושאם לא יעמוד בהם יאלץ לגור אצל הסבתא למשל, כמובן הכל מתוך אהבה אבל כן בסמכותיות שיהיה ברור לו את הגבולות של הבית, רק צריך לעשות את זה בזמן רגוע ולא בדיוק כשהוא באמצע התפרצות ואין לו יכולת לשמוע מה שיגידו לו, וכל זה כמובן עם ייעוץ מקצועי, וכמובן תפילות.. וגם לצאת איתו לזמן איכות לבד מידי פעם ואולי לקנות לו איזה חטיף טוב שיבין שההורים והוא נמצאים ביחד ולא שהם נגדו..

 

[ברור מאד]

שאבא יכבד את אמא ואמא תכבד את אבא.