השאלה הזו עוררה בי זיכרון לא כ"כ עתיק.
אני יודעת שיש פה אנשים שמכירים אותי, אבל, לא מפחדת לשתף...
לפני כשנתיים, לו היתה השאלה הזו נשאלת הייתי עונה משהו כמו "שלא תבוא..." או "שונאת לבוא אליה" או "תעשו לי טובה, אל תעוררו בי נקיפות מצפון, כי בחיים לא ארצה שתדרוך אצלי" ועוד פנינים בסגנון.
אבל-
יום אחד גיליתי שאני פשוט הורסת לעצמי את הבית שלי, כי בעלי, עם כל הכבוד לשוויגער שלי, היא אמא שלו, ובאופן אוטומטי, הוא מרגיש כשאני לא מכבדת אותה, שאני בעצם לא מכבדת גם אותו.
היו לי המון טענות על ההתנהלות המשפחתית, וקבוע הייתי חוזרת מביקור אצלה פגועה ממשהו, כי אצלם לא דופקים חשבון, ולפעמים דורכים על היבלת גם קצת בכוונה.
ולא הצלחתי "לאכול" אותם.
ואז לאור האמור לעיל, ואחרי שהבנתי שהם תמיד יהיו בא וסבתא של הילדים שלי, החלטתי לעשות שינוי, יצרתי קשר עם מאמנת אישית ועבדתי על הנושא.
הבנתי אז שמה שאני בעצם אומרת עליהם, זה מה שהם מרגישים עלי...
ו-אחרי הרבה דמעות כאב, שינוי מחשבתי של 180 מע' שינוי יחס, ותגובות לא נעימות. אני החברה הכי טובה שלה, וכן, אין לי בעיה שתבוא גם ללא הודעה, למרות שאצטער שלא תאמר לי לפני כדי שאספיק להכין דברים מיוחדים לכבודה, וקבוע היא חייבת ממני מתכונים, כי אני מכינה דברים מקסימים, אחרי שהיתה מסתכלת בעין עקומה על האוכל שהכנתי.
היום היא מעריכה אותי למרות שאני לא מושלמת, ו-כן שונה ממנה לגמרי, אבל היא יודעת לקחת ולראות את הדברים הטובים שלי, והיא נהנית מהטקטיות שלי (חושבת על היכולת שלה לפני הצרכים שלי) ומעריצה אבסולוטית של הקשר שיש ביני לבין בעלי, היא טוענת שהזוגיות שלנו השראה עבורה.
והיא אף פעם לא נשפכה על אף אחת מהכלות, והיום כל הכלות מקנאות בי, שיש לי כזה קשר עם השוויגער שלי, היא משתפת אותי בדברים שלא משתפת אפילו את בעלי, אנחנו מסוגלות לשוחח שעה, ואני יודעת גם לקבל ממנה בקורת, כי לא אני מושלמת ולא היא, וזה בהחלט בסדר לקבל ביקורת, אני ב"ה אנושית והביקורת לא מורידה מערכי כלל. אלא להפך, אם אני מקבלת ביקורת בצורה בוגרת ערכי רק עולה.
ומה שיש לי לומר-שווה להשתנות, הכל שווה, מנסיון
הנושאים החמים
הנושאים החמים
