מעשה שהייה, שמעתי מסבא ז"ל לפני פטירתו.
תשעים וחמש שנותיי הינן לצידי
חלש אני, גם זקני לבן, הדור וכה נאה
השורה הראשונה תמיד שלי
ובהתחשב בגילי ובכוחי, זה כל כך יאה
היה זה אתמול בין הערביים
ישבתי בנוח בתחנה, לנסיעה ארוכה
המתנתי בסבלנות, והנה ארבע מאות ושתיים
יש תדירות, זאת לא הבעיה
האוטובוס עוצר, רציתי לקום ברננה
אך אויה! נשמעת הקריאה בנחרצות
"האוטובוס מלא, יש רק בעמידה
חכו בסבלנות, יש נוסף בעוד 5 דקות"
ולפתע מהחלון ראיתי התלחשוית,
אבך'ציק צעיר וגמרא בידו, כמה נחרד
אוף, יש כאן זקן שרוצה לעלות
עכשיו יצטרך לעמוד, הן תכנן בנסיעה ללמוד
ואו אז צץ לי זכרון קלוש במוח
הן רבי שמעון בן אלעזר כבר אמר
'זקן יראת- מכאן לזקן שלא יטריח'
ומי כמוני רוצה לגרום לשכינה צער??
אז זהו, ישבתי עוד קצת וחיכיתי.
לאוטובוס אחר עליתי
והיה כה נח, וכה נעים
הייתי שלם עם עצמי ללא לבטים
ולמה אני מספר לכם את זה כעת?
שתדעו שלא תמיד צריך לספר סיפורים
הכי קל לתת מוסר לאברכים ולבעלי יכולת
אבל לפעמים הלכות ודינים, יש גם לחלשים...