חשוך שם בפנים, בתוך הבור העמוק ששואב אותנו לפעמים.
חשכה יורדת על המוח ועל הלב, והידיים משתפות איתם פעולה, מסרבות לכתוב, אפילו שיר קטנטן.
בשביל אנשים שהכתיבה היא חלק מחייהם - מדובר בכמעט אסון.
אז מה עושים?
מה עושים בתקופות האלה שבהן המוח יבש והלב לא מצליח להניע אף עלילה?
מה עושים כשעל שולחן העבודה ממתינים פרויקטים שונים של כתיבה - אבל פשוט לא מצליחים להתניע לכיוונם?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על ההגדרה שהמצאתי לתקופות האלה ("חישכון כתיבה"),
וכמובן - אם יש לכם טיפים איך לצאת מתקופה כזו...
חשכה יורדת על המוח ועל הלב, והידיים משתפות איתם פעולה, מסרבות לכתוב, אפילו שיר קטנטן.
בשביל אנשים שהכתיבה היא חלק מחייהם - מדובר בכמעט אסון.
אז מה עושים?
מה עושים בתקופות האלה שבהן המוח יבש והלב לא מצליח להניע אף עלילה?
מה עושים כשעל שולחן העבודה ממתינים פרויקטים שונים של כתיבה - אבל פשוט לא מצליחים להתניע לכיוונם?
אשמח לשמוע מה אתם חושבים על ההגדרה שהמצאתי לתקופות האלה ("חישכון כתיבה"),
וכמובן - אם יש לכם טיפים איך לצאת מתקופה כזו...