בס"ד, לפרשת שמות והמסתעף
בארבע עשרה היא כפולה, ויהי ריב ויהי לב ויקרא לה,
הלוא זה ודי לא, וינח לו ויבא לו,
נעניתי לו, למה תעשה הלוא טוב ויחנו אלה אשר לא.
מירכא/מארכה
הטעם 'תרי טעמי' או 'מרכא כפולה' (תמורת הטעם תביר), מופיע בארבעה עשר מקומות במקרא:
לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי
רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא: (חבקוק א).
וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ וַיְהִי
לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת: (נחמיה ג).
וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא
לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: (סוף פרשת מטות).
וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא
זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ: (זכריה ג).
וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת .. דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין דִּי לֶהֱוֹן (דאנין) דָּאיְנִין לְכָל עַמָּה דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה לְכָל יָדְעֵי דָּתֵי .. וְדִי
לָא יָדַע תְּהוֹדְעוּן: (עזרא ז).
וַתִּשְׁקֹט מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט וַיָּנַח לוֹ אֱלֹקיו מִסָּבִיב: (דה"ב כ).
וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא
לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ: (בראשית כז).
לָכֵן דַּבֵּר אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר .. ה' אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל הַנָּבִיא אֲנִי ה' נַעֲנֵיתִי
לוֹ (בה) בָא בְּרֹב גִּלּוּלָיו: (יחזקאל יד).
וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה
תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ: (שמות ה).
וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא
טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: (במדבר יד).
וַיַּחֲנוּ
אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד: (מלכים-א כ).
וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר
לֹא צִוָּה אֹתָם: (ויקרא י).