יען כי בימי בין הזמנים, הילדים לעולם לא ישנים, את הוריהם מבתיהם מפנים, בימים לוהטים ושחונים, גוזרים עליהם להיות נכונים, לבוז כסף ומטמונים, לרווחת גדולים וקטנים, שלא יהיו מתלוננים, על העדר כחות נטענים.
ועת בבית מעט נשארים, מקפצים להם בין חדרים, שבעבר היו ראויים למגורים, ועתה ימאסום גם חמורים, לא ישכרום לצאן ובקרים, וכל הנקיונות הליליים המסורים, הפכו בין רגע למיותרים, לא נותרים ולא ניכרים, והבא הביתה קולו ירים: הבית זה אם חורש יערים?..
ובין לבין מביטים ההורים, ב'בין אדם לחברים', אצל ילדים אדירים, שבימים כתיקונם נראים בוגרים, ועתה רוגנים ורוטנים זועקים ומתייסרים, על מעשי אחיהם הנבערים, על תשומת לב הוריהם מתחרים, והוריהם חובשים בהדרים, כובעי שופטים ושוטרים, דנים בדבר חוקים ישרים, הקבועים בבתיהם מדור דורים, גובים עדויות בכל המקרים, בודקים מי מנסה להערים, מי ידו ראשון הרים, ובאשמת מי דמים ניגרים, מרבים לילדיהם מוסרים, מוסיפים אומר ודברים, פעם בגרונות ניחרים ופעם באיומים מוגזמים ויתרים..
הכי קרא שמו 'בין הזמנים', כי בו הכל למעלה מן הזמן חונים, אין מביטים על שעונים, לא שעות קימה ולא זמני נים, וההורים נטרדים עשרות מונים, על ידי צאצאים צפעונים, המרעישים בתופים כפעמונים, וללב הוריהם אינם מבינים, למה זה לקולותיהם אינם מאזינים, ומדוע יבקשו להשקיטם תמיד כזוג זקנים?..
מוקדש בהערכה לכלל ההורים הנחמדים, השומרים באהבה על הילדים, הגם שהם לפעמים מטרידים, ועליהם לא כל כך מקפידים, כמו בזמן הלימודים, כי בליבם הם אגודים, ולרווחתם דואגים כידידים, להטיבם מכל הצדדים, בטיוליהם מתגודדים, עולים הרים וגם יורדים, במקומות מפחידים, במסלוליהם צועדים, ועמהם מתמודדים, בחן ובנעימות אותם מכבדים, להאכילם רמונים עם מגדים, כפרים עם נרדים.
ובשקט בשקט לוחשים, בלבבות הומים וגועשים, אחרי טיולי החורשים, ומצעדי אדמות טרשים, ונסיעות אין קץ בכל כבישים, שגם אריות בהם תשושים, תפילה לבורא אראלים ותרשישים, שיקדים זמני תשובה הממשמשים, ויקרבנו במהרה לראשי חדשים, וילדינו ספסלי הלימודים יהיו חובשים, ואנו נהיה מתאוששים, נשוב לשגרה כמו חדשים, במרץ וסבלנות נהיה גדושים.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
