הנושאים החמים
הנושאים החמים
חומר על ישיבת חברון או פוניבז
- פותח הנושא יפית
- פורסם בתאריך
יש בויקיפדיה
בבקשה.
ענייני המחלוקות צונזרו.
ענייני המחלוקות צונזרו.
מאמר של הרב אשרי על כנסת ישראל סלבודקא:
http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/slovodka-2.htm
חסום בנטפרי.
http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/slovodka-2.htm
חסום בנטפרי.
ישיבת חברון כנסת ישראל
פירוש נוסףערך זה עוסק בסניף של ישיבת סלובודקה שהתקיים בחברון עד מאורעות תרפ"ט ואחר כך בירושלים. אם התכוונתם לישיבות נוספות הקשורות לשם סלובודקה, ראו ישיבת סלובודקה.
חברון כנסת-ישראל
Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg
ישיבה
מוטו גדלות האדם
תאריך ייסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
תלמידים כ-1200
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים
ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.
הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.
במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
1.1 סלובודקה
1.2 הישיבה בחברון
1.3 הטבח בחברון
1.4 המעבר לשכונת גאולה
1.5 המעבר לשכונת גבעת מרדכי
2 ישיבה קטנה
3 מאפייני הישיבה
3.1 גדלות האדם
3.2 עצמאות בהנהגות
3.3 הבדלים בשיטת הלימוד
3.4 מנהגים וניגונים
4 אוצר הספרים
5 בוגרים בולטים
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין
סלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)
ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".
הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.
הישיבה בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.
כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.
הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:
כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.
תלמידי ישיבת חברון באשל אברהם תרפ"ז
לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון[2].
הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל[3].
תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.
בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה[6], בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם.
ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קודשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פלאי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" בישיבה[11].
באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.
הטבח בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)
תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח
בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו, אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.
המעבר לשכונת גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא[דרוש מקור]. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.
בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.
בהמשך מונו כמשגיחים גם הרב צבי הירש פלאי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.
כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן.
המעבר לשכונת גבעת מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה בגבעת מרדכי
בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[16] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. נכון לשנת 2012 לומדים בישיבה כ-1,200 בחורים. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.[דרוש מקור]
במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:
בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.
לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ, משה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[17]. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ הוא הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני.
המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי.
עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.
בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה.
ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.
בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר.
מאפייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:
גדלות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.
כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.
עצמאות בהנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי
כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.
הבדלים בשיטת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:
עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רוצה ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא, ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול, וראש הישיבה השלישי, הרב כץ, נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.
מנהגים וניגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה נהוגים מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.
הסבא מסלבודקה עודד את נושא השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.
נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[18]. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.
אוצר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לישיבה בגאולה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו בחורי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון. חברי ועד האוצר היו בדרך כלל הבחורים המצוינים בישיבה.
בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשימה מסודרת לפי אל"ף בי"ת של שמות המשפחה.
הרב ברוך מרדכי אזרחי - ראש ישיבת עטרת ישראל
דב אלבוים - סופר ועיתונאי
פרופ' מנחם אלון - המשנה לנשיא בית המשפט העליון וחתן פרס ישראל
קובי אריאלי - סאטיריקן ובדרן דתי
הרב שמואל יעקב בורנשטיין - ראש ישיבת קריית מלך
הרב אליהו בקשי דורון - הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר
הרב מרדכי ברויאר - חתן פרס ישראל
הרב שמחה זיסל ברוידא - ראש ישיבת חברון ירושלים
הרב זלמן נחמיה גולדברג - חבר בית הדין הרבני הגדול
הרב שלמה גורן (1940-1930) - הרב הראשי לישראל
ישראל גליס - עיתונאי ואיש יחסי ציבור
הרב חיים גריינמן - תלמיד החזון אי"ש
אריה דרעי - שר הכלכלה ויו"ר מפלגת ש"ס
הרב שמואל הבר - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב ישעיהו הדרי - ראש ישיבת הכותל
הרב יצחק הוטנר, מחבר הספר "פחד יצחק" וראש ישיבת רבינו חיים ברלין
חיים הרצוג - נשיאה השישי של מדינת ישראל
הרב אליעזר יהודה ולדנברג - בעל "ציץ אליעזר"
הרב בצלאל ז'ולטי רבה הראשי של ירושלים
הרב משה טיקוצ'ינסקי - משגיח סלבודקא בני ברק
הרב דוד יוסף - רב שכונת הר נוף וחבר מועצת חכמי התורה
הרב יצחק יוסף - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
הרב דוד כהן - ראש ישיבת חברון
הרב דב כ"ץ - מנכ"ל בתי הדין הרבניים, מחבר סדרת הספרים 'תנועת המוסר'
הרב שלמה כץ - ראש ישיבת חברון
הרב חיים שלמה ליבוביץ - ראש ישיבה בישיבות קמניץ ופוניבז'
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ - ראש ישיבת פוניבז' לצעירים
ד"ר משה מנדלבאום - לשעבר נגיד בנק ישראל
הרב שלום נגר - לשעבר רב העיר אריאל
ח"כ משולם נהרי - ח"כ מטעם ש"ס סגן שר הרווחה
הרב מרדכי נויגרשל - דרשן ידוע ומחבר ספרי דרוש ומחשבה
הרב ברוך שמעון סלומון - ראש ישיבת נחלת דוד ורב העיר פתח תקווה
הרב יהודה עמיטל - ראש ישיבת הר עציון
הרב ברוך דב פוברסקי - ראש ישיבת פוניבז'
הרב אברהם יפה שלזינגר - רב העיר ז'נבה
הרב אביעזר פילץ - ראש ישיבת תפרח (תושיה)
הרב אברהם פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב משה מרדכי פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב יצחק חיים פרץ - שר ויו"ר מפלגת ש"ס לשעבר, רב העיר רעננה
הרב יצחק קוליץ - רב העיר ירושלים
הרב שמחה הכהן קוק - רב העיר רחובות
הרב אברהם קורצוייל - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב אברהם רביץ - חבר כנסת מטעם מפלגת דגל התורה
הרב שלום שבדרון - "המגיד הירושלמי"
הרב דב שוורצמן - ראש ישיבת בית התלמוד
הרב מרדכי שולמן - ראש ישיבת סלבודקא בני ברק
הרב אריה שטרן - רב העיר ירושלים
הרב משה שטרנבוך - ראב"ד העדה החרדית
הרב רפאל שמואלביץ - ראש ישיבת מיר ירושלים ובעבר ר"מ בישיבה
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב
הרב פרופ' דניאל שפרבר - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל לתלמוד
פרופ' ישראל משה תא-שמע - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל
פירוש נוסףערך זה עוסק בסניף של ישיבת סלובודקה שהתקיים בחברון עד מאורעות תרפ"ט ואחר כך בירושלים. אם התכוונתם לישיבות נוספות הקשורות לשם סלובודקה, ראו ישיבת סלובודקה.
חברון כנסת-ישראל
Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg
ישיבה
מוטו גדלות האדם
תאריך ייסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
תלמידים כ-1200
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים
ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.
הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.
במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
1.1 סלובודקה
1.2 הישיבה בחברון
1.3 הטבח בחברון
1.4 המעבר לשכונת גאולה
1.5 המעבר לשכונת גבעת מרדכי
2 ישיבה קטנה
3 מאפייני הישיבה
3.1 גדלות האדם
3.2 עצמאות בהנהגות
3.3 הבדלים בשיטת הלימוד
3.4 מנהגים וניגונים
4 אוצר הספרים
5 בוגרים בולטים
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין
סלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)
ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".
הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.
הישיבה בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.
כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.
הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:
כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.
תלמידי ישיבת חברון באשל אברהם תרפ"ז
לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון[2].
הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל[3].
תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.
בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה[6], בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם.
ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קודשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פלאי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" בישיבה[11].
באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.
הטבח בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)
תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח
בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו, אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.
המעבר לשכונת גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא[דרוש מקור]. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.
בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.
בהמשך מונו כמשגיחים גם הרב צבי הירש פלאי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.
כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן.
המעבר לשכונת גבעת מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה בגבעת מרדכי
בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[16] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. נכון לשנת 2012 לומדים בישיבה כ-1,200 בחורים. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.[דרוש מקור]
במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:
בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.
לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ, משה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[17]. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ הוא הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני.
המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי.
עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.
בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה.
ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.
בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר.
מאפייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:
גדלות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.
כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.
עצמאות בהנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי
כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.
הבדלים בשיטת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:
עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רוצה ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא, ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול, וראש הישיבה השלישי, הרב כץ, נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.
מנהגים וניגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה נהוגים מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.
הסבא מסלבודקה עודד את נושא השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.
נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[18]. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.
אוצר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לישיבה בגאולה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו בחורי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון. חברי ועד האוצר היו בדרך כלל הבחורים המצוינים בישיבה.
בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשימה מסודרת לפי אל"ף בי"ת של שמות המשפחה.
הרב ברוך מרדכי אזרחי - ראש ישיבת עטרת ישראל
דב אלבוים - סופר ועיתונאי
פרופ' מנחם אלון - המשנה לנשיא בית המשפט העליון וחתן פרס ישראל
קובי אריאלי - סאטיריקן ובדרן דתי
הרב שמואל יעקב בורנשטיין - ראש ישיבת קריית מלך
הרב אליהו בקשי דורון - הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר
הרב מרדכי ברויאר - חתן פרס ישראל
הרב שמחה זיסל ברוידא - ראש ישיבת חברון ירושלים
הרב זלמן נחמיה גולדברג - חבר בית הדין הרבני הגדול
הרב שלמה גורן (1940-1930) - הרב הראשי לישראל
ישראל גליס - עיתונאי ואיש יחסי ציבור
הרב חיים גריינמן - תלמיד החזון אי"ש
אריה דרעי - שר הכלכלה ויו"ר מפלגת ש"ס
הרב שמואל הבר - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב ישעיהו הדרי - ראש ישיבת הכותל
הרב יצחק הוטנר, מחבר הספר "פחד יצחק" וראש ישיבת רבינו חיים ברלין
חיים הרצוג - נשיאה השישי של מדינת ישראל
הרב אליעזר יהודה ולדנברג - בעל "ציץ אליעזר"
הרב בצלאל ז'ולטי רבה הראשי של ירושלים
הרב משה טיקוצ'ינסקי - משגיח סלבודקא בני ברק
הרב דוד יוסף - רב שכונת הר נוף וחבר מועצת חכמי התורה
הרב יצחק יוסף - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
הרב דוד כהן - ראש ישיבת חברון
הרב דב כ"ץ - מנכ"ל בתי הדין הרבניים, מחבר סדרת הספרים 'תנועת המוסר'
הרב שלמה כץ - ראש ישיבת חברון
הרב חיים שלמה ליבוביץ - ראש ישיבה בישיבות קמניץ ופוניבז'
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ - ראש ישיבת פוניבז' לצעירים
ד"ר משה מנדלבאום - לשעבר נגיד בנק ישראל
הרב שלום נגר - לשעבר רב העיר אריאל
ח"כ משולם נהרי - ח"כ מטעם ש"ס סגן שר הרווחה
הרב מרדכי נויגרשל - דרשן ידוע ומחבר ספרי דרוש ומחשבה
הרב ברוך שמעון סלומון - ראש ישיבת נחלת דוד ורב העיר פתח תקווה
הרב יהודה עמיטל - ראש ישיבת הר עציון
הרב ברוך דב פוברסקי - ראש ישיבת פוניבז'
הרב אברהם יפה שלזינגר - רב העיר ז'נבה
הרב אביעזר פילץ - ראש ישיבת תפרח (תושיה)
הרב אברהם פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב משה מרדכי פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב יצחק חיים פרץ - שר ויו"ר מפלגת ש"ס לשעבר, רב העיר רעננה
הרב יצחק קוליץ - רב העיר ירושלים
הרב שמחה הכהן קוק - רב העיר רחובות
הרב אברהם קורצוייל - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב אברהם רביץ - חבר כנסת מטעם מפלגת דגל התורה
הרב שלום שבדרון - "המגיד הירושלמי"
הרב דב שוורצמן - ראש ישיבת בית התלמוד
הרב מרדכי שולמן - ראש ישיבת סלבודקא בני ברק
הרב אריה שטרן - רב העיר ירושלים
הרב משה שטרנבוך - ראב"ד העדה החרדית
הרב רפאל שמואלביץ - ראש ישיבת מיר ירושלים ובעבר ר"מ בישיבה
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב
הרב פרופ' דניאל שפרבר - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל לתלמוד
פרופ' ישראל משה תא-שמע - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל
ישיבת חברון כנסת ישראל
פירוש נוסףערך זה עוסק בסניף של ישיבת סלובודקה שהתקיים בחברון עד מאורעות תרפ"ט ואחר כך בירושלים. אם התכוונתם לישיבות נוספות הקשורות לשם סלובודקה, ראו ישיבת סלובודקה.
חברון כנסת-ישראל
Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg
ישיבה
מוטו גדלות האדם
תאריך ייסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
תלמידים כ-1200
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים
ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.
הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.
במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
1.1 סלובודקה
1.2 הישיבה בחברון
1.3 הטבח בחברון
1.4 המעבר לשכונת גאולה
1.5 המעבר לשכונת גבעת מרדכי
2 ישיבה קטנה
3 מאפייני הישיבה
3.1 גדלות האדם
3.2 עצמאות בהנהגות
3.3 הבדלים בשיטת הלימוד
3.4 מנהגים וניגונים
4 אוצר הספרים
5 בוגרים בולטים
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין
סלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)
ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".
הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.
הישיבה בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.
כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.
הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:
כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.
תלמידי ישיבת חברון באשל אברהם תרפ"ז
לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון[2].
הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל[3].
תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.
בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה[6], בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם.
ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קודשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פלאי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" בישיבה[11].
באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.
הטבח בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)
תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח
בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו, אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.
המעבר לשכונת גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא[דרוש מקור]. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.
בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.
בהמשך מונו כמשגיחים גם הרב צבי הירש פלאי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.
כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן.
המעבר לשכונת גבעת מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה בגבעת מרדכי
בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[16] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. נכון לשנת 2012 לומדים בישיבה כ-1,200 בחורים. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.[דרוש מקור]
במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:
בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.
לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ, משה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[17]. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ הוא הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני.
המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי.
עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.
בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה.
ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.
בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר.
מאפייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:
גדלות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.
כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.
עצמאות בהנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי
כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.
הבדלים בשיטת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:
עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רוצה ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא, ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול, וראש הישיבה השלישי, הרב כץ, נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.
מנהגים וניגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה נהוגים מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.
הסבא מסלבודקה עודד את נושא השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.
נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[18]. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.
אוצר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לישיבה בגאולה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו בחורי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון. חברי ועד האוצר היו בדרך כלל הבחורים המצוינים בישיבה.
בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשימה מסודרת לפי אל"ף בי"ת של שמות המשפחה.
הרב ברוך מרדכי אזרחי - ראש ישיבת עטרת ישראל
דב אלבוים - סופר ועיתונאי
פרופ' מנחם אלון - המשנה לנשיא בית המשפט העליון וחתן פרס ישראל
קובי אריאלי - סאטיריקן ובדרן דתי
הרב שמואל יעקב בורנשטיין - ראש ישיבת קריית מלך
הרב אליהו בקשי דורון - הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר
הרב מרדכי ברויאר - חתן פרס ישראל
הרב שמחה זיסל ברוידא - ראש ישיבת חברון ירושלים
הרב זלמן נחמיה גולדברג - חבר בית הדין הרבני הגדול
הרב שלמה גורן (1940-1930) - הרב הראשי לישראל
ישראל גליס - עיתונאי ואיש יחסי ציבור
הרב חיים גריינמן - תלמיד החזון אי"ש
אריה דרעי - שר הכלכלה ויו"ר מפלגת ש"ס
הרב שמואל הבר - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב ישעיהו הדרי - ראש ישיבת הכותל
הרב יצחק הוטנר, מחבר הספר "פחד יצחק" וראש ישיבת רבינו חיים ברלין
חיים הרצוג - נשיאה השישי של מדינת ישראל
הרב אליעזר יהודה ולדנברג - בעל "ציץ אליעזר"
הרב בצלאל ז'ולטי רבה הראשי של ירושלים
הרב משה טיקוצ'ינסקי - משגיח סלבודקא בני ברק
הרב דוד יוסף - רב שכונת הר נוף וחבר מועצת חכמי התורה
הרב יצחק יוסף - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
הרב דוד כהן - ראש ישיבת חברון
הרב דב כ"ץ - מנכ"ל בתי הדין הרבניים, מחבר סדרת הספרים 'תנועת המוסר'
הרב שלמה כץ - ראש ישיבת חברון
הרב חיים שלמה ליבוביץ - ראש ישיבה בישיבות קמניץ ופוניבז'
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ - ראש ישיבת פוניבז' לצעירים
ד"ר משה מנדלבאום - לשעבר נגיד בנק ישראל
הרב שלום נגר - לשעבר רב העיר אריאל
ח"כ משולם נהרי - ח"כ מטעם ש"ס סגן שר הרווחה
הרב מרדכי נויגרשל - דרשן ידוע ומחבר ספרי דרוש ומחשבה
הרב ברוך שמעון סלומון - ראש ישיבת נחלת דוד ורב העיר פתח תקווה
הרב יהודה עמיטל - ראש ישיבת הר עציון
הרב ברוך דב פוברסקי - ראש ישיבת פוניבז'
הרב אברהם יפה שלזינגר - רב העיר ז'נבה
הרב אביעזר פילץ - ראש ישיבת תפרח (תושיה)
הרב אברהם פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב משה מרדכי פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב יצחק חיים פרץ - שר ויו"ר מפלגת ש"ס לשעבר, רב העיר רעננה
הרב יצחק קוליץ - רב העיר ירושלים
הרב שמחה הכהן קוק - רב העיר רחובות
הרב אברהם קורצוייל - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב אברהם רביץ - חבר כנסת מטעם מפלגת דגל התורה
הרב שלום שבדרון - "המגיד הירושלמי"
הרב דב שוורצמן - ראש ישיבת בית התלמוד
הרב מרדכי שולמן - ראש ישיבת סלבודקא בני ברק
הרב אריה שטרן - רב העיר ירושלים
הרב משה שטרנבוך - ראב"ד העדה החרדית
הרב רפאל שמואלביץ - ראש ישיבת מיר ירושלים ובעבר ר"מ בישיבה
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב
הרב פרופ' דניאל שפרבר - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל לתלמוד
פרופ' ישראל משה תא-שמע - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל
פירוש נוסףערך זה עוסק בסניף של ישיבת סלובודקה שהתקיים בחברון עד מאורעות תרפ"ט ואחר כך בירושלים. אם התכוונתם לישיבות נוספות הקשורות לשם סלובודקה, ראו ישיבת סלובודקה.
חברון כנסת-ישראל
Knesses Yisrael Yeshiva Hebron.jpg
ישיבה
מוטו גדלות האדם
תאריך ייסוד 1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924.
השתייכות ישיבה ליטאית
מייסדים רבי נתן צבי פינקל
ראש הישיבה הרב משה מרדכי פרבשטיין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
תלמידים כ-1200
מיקום גבעת מרדכי-ירושלים
ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.
הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.
במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 היסטוריה
1.1 סלובודקה
1.2 הישיבה בחברון
1.3 הטבח בחברון
1.4 המעבר לשכונת גאולה
1.5 המעבר לשכונת גבעת מרדכי
2 ישיבה קטנה
3 מאפייני הישיבה
3.1 גדלות האדם
3.2 עצמאות בהנהגות
3.3 הבדלים בשיטת הלימוד
3.4 מנהגים וניגונים
4 אוצר הספרים
5 בוגרים בולטים
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש הישיבה הראשון - הרב משה מרדכי אפשטיין
סלובודקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)
ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".
הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.
הישיבה בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.
כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.
הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:
כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.
תלמידי ישיבת חברון באשל אברהם תרפ"ז
לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון[2].
הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל[3].
תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.
בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה[6], בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם.
ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קודשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פלאי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים. בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר האדמור מגור "האמרי אמת" בישיבה[11].
באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.
הטבח בחברון[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)
תלמידי הישיבה על קבר חבריהם, נטבחי תרפ"ט, ביום השנה לטבח
בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו, אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.
המעבר לשכונת גאולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא[דרוש מקור]. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.
בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.
בהמשך מונו כמשגיחים גם הרב צבי הירש פלאי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.
כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן.
המעבר לשכונת גבעת מרדכי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הישיבה בגבעת מרדכי
בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי[16] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. נכון לשנת 2012 לומדים בישיבה כ-1,200 בחורים. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.[דרוש מקור]
במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:
בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.
לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ, משה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני[17]. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ הוא הרב נחמן טוקר, חתנו של הרב משה חברוני.
המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי.
עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.
בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה.
ישיבה קטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.
בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר.
מאפייני הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:
גדלות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.
כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.
עצמאות בהנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדר לימוד בהיכל הישיבה בגבעת מרדכי
כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.
הבדלים בשיטת הלימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:
עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רוצה ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא, ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול, וראש הישיבה השלישי, הרב כץ, נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.
מנהגים וניגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה נהוגים מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.
הסבא מסלבודקה עודד את נושא השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.
נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד[18]. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.
אוצר הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לישיבה בגאולה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו בחורי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון. חברי ועד האוצר היו בדרך כלל הבחורים המצוינים בישיבה.
בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרשימה מסודרת לפי אל"ף בי"ת של שמות המשפחה.
הרב ברוך מרדכי אזרחי - ראש ישיבת עטרת ישראל
דב אלבוים - סופר ועיתונאי
פרופ' מנחם אלון - המשנה לנשיא בית המשפט העליון וחתן פרס ישראל
קובי אריאלי - סאטיריקן ובדרן דתי
הרב שמואל יעקב בורנשטיין - ראש ישיבת קריית מלך
הרב אליהו בקשי דורון - הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר
הרב מרדכי ברויאר - חתן פרס ישראל
הרב שמחה זיסל ברוידא - ראש ישיבת חברון ירושלים
הרב זלמן נחמיה גולדברג - חבר בית הדין הרבני הגדול
הרב שלמה גורן (1940-1930) - הרב הראשי לישראל
ישראל גליס - עיתונאי ואיש יחסי ציבור
הרב חיים גריינמן - תלמיד החזון אי"ש
אריה דרעי - שר הכלכלה ויו"ר מפלגת ש"ס
הרב שמואל הבר - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב ישעיהו הדרי - ראש ישיבת הכותל
הרב יצחק הוטנר, מחבר הספר "פחד יצחק" וראש ישיבת רבינו חיים ברלין
חיים הרצוג - נשיאה השישי של מדינת ישראל
הרב אליעזר יהודה ולדנברג - בעל "ציץ אליעזר"
הרב בצלאל ז'ולטי רבה הראשי של ירושלים
הרב משה טיקוצ'ינסקי - משגיח סלבודקא בני ברק
הרב דוד יוסף - רב שכונת הר נוף וחבר מועצת חכמי התורה
הרב יצחק יוסף - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
הרב דוד כהן - ראש ישיבת חברון
הרב דב כ"ץ - מנכ"ל בתי הדין הרבניים, מחבר סדרת הספרים 'תנועת המוסר'
הרב שלמה כץ - ראש ישיבת חברון
הרב חיים שלמה ליבוביץ - ראש ישיבה בישיבות קמניץ ופוניבז'
הרב מיכל יהודה ליפקוביץ - ראש ישיבת פוניבז' לצעירים
ד"ר משה מנדלבאום - לשעבר נגיד בנק ישראל
הרב שלום נגר - לשעבר רב העיר אריאל
ח"כ משולם נהרי - ח"כ מטעם ש"ס סגן שר הרווחה
הרב מרדכי נויגרשל - דרשן ידוע ומחבר ספרי דרוש ומחשבה
הרב ברוך שמעון סלומון - ראש ישיבת נחלת דוד ורב העיר פתח תקווה
הרב יהודה עמיטל - ראש ישיבת הר עציון
הרב ברוך דב פוברסקי - ראש ישיבת פוניבז'
הרב אברהם יפה שלזינגר - רב העיר ז'נבה
הרב אביעזר פילץ - ראש ישיבת תפרח (תושיה)
הרב אברהם פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב משה מרדכי פרבשטין - ראש ישיבת חברון
הרב יצחק חיים פרץ - שר ויו"ר מפלגת ש"ס לשעבר, רב העיר רעננה
הרב יצחק קוליץ - רב העיר ירושלים
הרב שמחה הכהן קוק - רב העיר רחובות
הרב אברהם קורצוייל - ראש ישיבת ההסדר קרני שומרון
הרב אברהם רביץ - חבר כנסת מטעם מפלגת דגל התורה
הרב שלום שבדרון - "המגיד הירושלמי"
הרב דב שוורצמן - ראש ישיבת בית התלמוד
הרב מרדכי שולמן - ראש ישיבת סלבודקא בני ברק
הרב אריה שטרן - רב העיר ירושלים
הרב משה שטרנבוך - ראב"ד העדה החרדית
הרב רפאל שמואלביץ - ראש ישיבת מיר ירושלים ובעבר ר"מ בישיבה
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב
הרב פרופ' דניאל שפרבר - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל לתלמוד
פרופ' ישראל משה תא-שמע - מרצה לתלמוד, חתן פרס ישראל
ישיבת פוניבז'
תאריך ייסוד 1943
השתייכות זרם ליטאי
מייסדים הרב יוסף שלמה כהנמן
ראש הישיבה
הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי
הרב שמואל מרקוביץ
תלמידים 1700 (שתי הישיבות יחד)
מיקום בני ברק
קואורדינטות 32°04′59″N 34°49′58″E קואורדינטות: 32°04′59″N 34°49′58″E
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישיבת פּוֹנִיבֶז' (נקראת בדרך כלל פּוֹנוֹבִיץ') היא ישיבה גבוהה ליטאית בבני ברק, נחשבת לישיבה החשובה בציבור הליטאי[1].
מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת כיום לשתי ישיבות נפרדות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. על פי מספרים שפורסמו בהארץ בראשית 2015, בישיבה בראשות הרב אדלשטיין לומדים למעלה מ-1,000 בחורים, ובשנייה בראשות הרב מרקוביץ לומדים כ-700 בחורים[2]. בנוסף, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ-1000 אברכים נוספים בכולל הסמוך לה.
בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, מוסד בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי[3]. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ[4]. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 תולדות הישיבה
1.1 בליטא
1.2 בארץ ישראל
2 נושאי תפקידים
3 שיטת וסדרי הלימוד בישיבה
4 ארון הקודש מאיטליה
5 מבנים בקמפוס הישיבה
6 מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'
7 מאבק השליטה על הישיבה
8 בוגרים בולטים
9 ראו גם
10 לקריאה נוספת
11 קישורים חיצוניים
12 הערות שוליים
תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החזית המערבית של הישיבה
מראה כללי, 2007
בליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הרב יוסף שלמה כהנמן הקים בשנת 1919 ישיבה גבוהה בעיר פוניבז' שבליטא. בשיאה מנתה הישיבה כ־400 בחורים[5]. מרבית תלמידי הישיבה נרצחו במהלך השואה.
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב כהנמן, שעלה לארץ ישראל ב־1940, החליט לייסד את הישיבה מחדש. החשיבות המיוחדת שראה לשיקום לימוד התורה לאחר השואה מתבטאת בפסוק שהציב בפתח בניין הישיבה כמוטו: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ"[6]. בראש בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה נכתב פסוק ברוח דומה: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ"[7].
הישיבה נוסדה בה' בכסלו תש"ד (2 בדצמבר 1943) ושוכנה באופן זמני בבית הכנסת "הליגמן" שבמרכז העיר[8]. בעת פתיחתה למדו בה שבעה תלמידים, בהם האחים הרב גרשון אדלשטיין והרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים פרידלנדר והרב אורי שרגא קלרמן. כר"מ כיהן הרב שמואל רוזובסקי, שעד אז היה ר"מ בישיבת לומז'ה. בחורף תש"ה מנתה הישיבה כ־70 בחורים. בחורף זה הובא ר"מ נוסף, הרב דוד פוברסקי, שכיהן עד אז כר"מ בישיבת אחי תמימים בתל אביב. באלול תש"ה עברה הישיבה למשכנה הקבוע על אחת מגבעות בני ברק, ששטחה היה שייך ליעקב הלפרין, מייסד שכונת זיכרון מאיר. בשנת תשי"ב הובא ר"מ שלישי - הרב אלעזר מנחם מן שך, לימים מנהיג הציבור החרדי הליטאי.
בליל שבת, 15 בפברואר 1947 לפנות בוקר חדרו שלושה ערבים לבניין הישיבה על מנת לשדוד את תכולת המחסן. בחורים שגילו את השודדים התחזו לישנים, אך מנהלת מחסן ההלבשה של בתי אבות, רבקה הרצוג, אלמנה בת 42, הקימה זעקה ונרצחה בידי השודדים{{הערה|[http://jpress.org.il/Default/Script...HZH/1948/02/05&EntityId=Ar00307&ViewMode=HTML זכרון להולכים: רבקה הרצוג ז"ל (שנה לפטירתה), הצופה, 5 בפברואר 1948.&mode=image&href=AHR/1947/02/16&page=1&rtl=true עובדת בישיבה נרצחה ע"י שודדים], על המשמר, 16 בפברואר 1947.
מאז הקמת מדינת ישראל מניפים דגל ישראל בראש בניין הישיבה ביום העצמאות. נוהג זה, החריג לעולם החרדי שאינו מציין את יום העצמאות, הוא בעקבות הוראתו של מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן, והוא נשמר גם כיום, חרף התנגדויות פנימיות במהלך השנים[9].
ביוני 1953 נחנך הבניין המרכזי של הישיבה "היכל התורה ע"ש קרויזהאר" על "גבעת הישיבה" בבני ברק ובו בית המדרש המרכזי וחדרי שיעורים. הטקס החגיגי נערך בהשתתפות נשיא המדינה יצחק בן-צבי, הרב הראשי הרב הרצוג, השרים בורג ושפירא, האדמו"רים מפשמישל, מסדיגורה וממודז'יץ והרבנים הראשיים של ערי גוש דן. את הטקס הנחה השופט יצחק קיסטר[10]. לאחר נאום ברכה של הרב זלמן סורוצקין, ראש ועד הישיבות, נאם הרב כהנמן, לראשונה בחייו בעברית. הוא אמר שמ-300 תלמידי הישיבה קודם השואה שרדו רק שניים, וכעת נבנה המשך למפעל התורה הזה בארץ ישראל. לאחריו נאם הנשיא בן-צבי. בהיכל בית המדרש המרכזי היו בעת חנוכתו 500 מקומות ישיבה ו-250 מקומות נוספים ביציע[11]. לרגל חנוכת הבית סללה העירייה כביש מרחוב סוקולוב בעיר לגבעת הישיבה (כיום בשטח רחובות מהרש"ל וחפץ חיים)[12].
קנאים חרדים פרסמו פשקווילים בחתימת "ותיקי ותלמידי ישיבת פוניבז'" המגנים את הזמנת האישים הציוניים לישיבה. הנהלת הישיבה תלתה את המעשה בגורמים חיצוניים המבקשים לפגוע בה[13]. בזמן טקס חנוכת הבית התנוססו על גג הישיבה דגל ישראל ונס הנשיא.
פעילות הקנאים נגד קשרי הישיבה עם מוסדות המדינה המשיכה גם בחודשים הבאים. בעת מסע ההלוויה של משגיח הישיבה, הרב אליהו אליעזר דסלר, בסוף דצמבר 1953, הספיד אותו הרב הרצוג בהיכל הישיבה. קנאים הפריעו להספד בקריאות ביניים. הפרעה דומה נעשתה בהלוויית הרב איסר זלמן מלצר בנובמבר אותה שנה בירושלים, והרב דסלר גינה זאת. בעקבות האירוע המביך, שלחה הישיבה מברק התנצלות לרב הרצוג, שבו גינתה בחריפות את הקנאים. המברק פורסם גם בעיתונות[14][15]. סיעת הפועל המזרחי במועצת העיר טענה שחברי מועצה חרדים ובהם שמעון סירוקה עמדו מאחורי תקיפת הרב הרצוג[16][17] ובעקבות דרישתה הוקמה ועדת חקירה לבדיקת המקרה[18],
בנובמבר 1957 יצא מהישיבה מסע הלווייתו של בוגר הישיבה שלמה לוינשטיין, בנו של חבר מועצת המדינה הזמנית מאיר דוד לוינשטיין, שנהרג בקרב המיתלה במלחמת סיני ונקבר בתחילה בבית קברות ארעי. ההלוויה יצאה ממקום התייחדות מיוחד למרגלות בנין הישיבה[19], משם יוצאות הלוויותיהם של אישים הקרובים לישיבה שאינם נמנים עם צוות הרבנים.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. סיבה: חסר מידע על תולדות הישיבה בשנות ה-60–ה-90.
עד שנות ה-90 נמסרו השיעורים בישיבה ביידיש. בשנות ה-90 החלו הר"מים למסור שיעורים בעברית, למעט הרב דוד פוברסקי שהמשיך למסור שיעורים ביידיש, עד לפטירתו.
בשנת 2012 יצא הסרט התיעודי זמן פוניבז' שעוקב במשך כשנתיים אחר חייהם של כמה מתלמידי ורבני הישיבה.
נושאי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט הסבר על ישיבת פוניבז' בבני ברק
בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה
הדגל שמתנוסס על מבנה הישיבה ביום העצמאות
שלושת הר"מים הראשונים - הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי והרב שך, שימשו כראשי הישיבה שנים רבות עד לפטירתם. בשנותיה הראשונות של הישיבה מונו כר"מים נוספים שלושה מבוגרי הישיבה: הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, הרב שלמה ברמן והרב ברוך דב פוברסקי, בנו של הרב דוד פוברסקי. בשנת תשמ"ח מונו לר"מים הרב שמואל מרקוביץ והרב אשר דויטש, ובהמשך מונו גם הרב דוד מילר והרב יונה זלושינסקי.
המנהלים הרוחניים והמשגיחים הבכירים שכיהנו בישיבה הם הרב אבא גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר והרב יחזקאל לוינשטיין. כמו כן כיהנו כמשגיחים הרב בן ציון במברגר, הרב חיים פרידלנדר, הרב דוד זינגרביץ והרב ראובן יהושע גינזבורג (חתנו של הרב לוינשטיין).
בנוסף לבעלי התפקידים הרשמיים, הביא הרב יוסף שלמה כהנמן לישיבה מספר תלמידי חכמים יוצאי ישיבות ליטא שילמדו בישיבה ויהוו דוגמה לבחורים. גם כיום לומדים בישיבה מספר אישים כאלו, בהם הרב חיים ברמן (אחיו של הרב שלמה, המוסר ועדים לבחורים) והרב אהרן יהושע צוקר.
לאחר פטירתו של הרב יוסף שלמה כהנמן התמנה כנשיא הישיבה בנו אברהם, ולאחר פטירתו הוא הוריש את הישיבה לידי רעייתו רבקה. בעקבות מחלוקת ממושכת בישיבה, בסוף שנת תשס"ה התפצלה הישיבה, כך שלמעשה פועלות באותו מבנה שתי ישיבות. בישיבה האחת, בנשיאות הרב אליעזר כהנמן (בנו של הרב אברהם כהנמן וחתנו של הרב שלמה ברמן), משמשים כראשי הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי. החל משנת תשס"ז כיהן לצידם גם הרב חיים שלמה ליבוביץ עד לפטירתו בחורף תשע"ו. לישיבה הצטרפו כר"מים הרב דוד מילר, הרב חיים פרץ ברמן (בנו של הרב שלמה ברמן, וחתנו של הרב דוב פוברסקי שמונה לר"מ לאחר פטירת אביו, כחצי שנה לפני הפילוג), ובהמשך מונו לר"מים נוספים הרבנים שמואל יהודה מלר (מתש"ע) ודוד לוי (חתנו של הרב אדלשטיין, מונה בשנת תשע"א). המשגיח בישיבה זו הוא הרב אליעזר גינזבורג (בנו של המשגיח הקודם הרב ראובן וחתנו של הרב שלמה ברמן) ולצדו מונה בהמשך הרב אליהו אליעזר קלרמן.
בראשות הישיבה השנייה עומד הרב שמואל מרקוביץ (חתנו של הרב אברהם כהנמן), ולישיבתו הצטרפו כר"מים הרב אשר דויטש והרב יונה זלושינסקי, ובשנת תשס"ט מונו לר"מים נוספים הרב יחיאל דז'ימטרובסקי והרב חנוך הבלין. המשגיחים שהצטרפו לישיבה זו הם הרב אהרון זאב גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר, ובהמשך מונה הרב אהרן זלזניק.
גם בתפקידי המשגיחים ישנם בני משפחה של המשגיחים מהדורות הקודמים.
שיטת וסדרי הלימוד בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרך הלימוד בישיבה דומה ביסודה לצורת הלימוד בישיבות ליטא. מבין ראשיה בעבר ובהווה השפיע בעיקר הרב שמואל רוזובסקי. דרכו התבססה על הקפת הנתונים בכל סוגיה תלמודית, עימותם ההדדי ומסקנות חדשניות. גם לאחר פטירתו, בשנת תשל"ט (1979), הייתה דרכו הפופולרית ביותר בישיבה, עד למחצית השנייה של שנות ה-90, אז התרופפה השפעתו של הרב רוזובסקי ופינתה את מקומה לדרכים אחרות. סדרי הלימוד בישיבה הם כמקובל בשאר הישיבות הליטאיות. בפועל מתקיים הלימוד בבית המדרש לכל אורך שעות היממה.
בישיבה נהוג שגם ראשי הישיבות מוסרים שיעור יומי (להבדיל למשל מישיבת חברון), וכן נהוג שבכל שנה מתחלפים לכל שיעור שלושה רבנים (אחד בזמן אלול וחצי זמן חורף, אחד בחצי זמן חורף ואחד בזמן קיץ), וכל רב מוסר שיעורים רק בשני שלישים של שנת הלימודים.
בהקמת הישיבה, תכנן הרב כהנמן שהתלמידים יסיימו את כל הש"ס בתקופת הלימודים בה. בעקבות זאת למדו בשנים הראשונות בחורי הקיבוץ אחרי הצהריים ובערב מסכתות אחרות מאלה הנלמדות בדרך כלל בישיבות הליטאיות, אך בסופו של דבר התקשו התלמידים לעמוד בתוכנית והיא בוטלה.
בעבר קצב הלימוד היה למעלה מעמוד גמרא ליום. כך למשל, בהקמת הישיבה בכסלו תש"ד למדו מסכת בבא מציעא, ועד לסוף הזמן כעבור ארבעה חודשים, הגיעו עד דף נ, ובקיץ למדו עוד כשלושים דפים. בהמשך ירד הקצב, ולאחר פטירת הרב כהנמן הוא הגיע לתשעה דפים לחודש. כיום הקצב של הרב אדלשטיין הוא של כ-5 דפים לחודש, אך מרבית התלמידים אינם לומדים בקצב זה.
בשנים הראשונות של הישיבה מסר הרב כהנמן שיעור בשולחן ערוך אורח חיים עם מגן אברהם[20].
בשנות ה-70 נקבע שהבחורים החדשים בשיעור א' ילמדו בשעות הערב עם בחורים מהקיבוץ. חברותא זו מכונה "אילן". בשנת תש"ע ביטל הרב אדלשטיין את הנוהג, והוא מתקיים כיום רק בישיבה בראשות הרב מרקוביץ'.
ארון הקודש מאיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארון הקודש
באולם בית הכנסת מוצב ארון קודש מסוגנן אשר הובא מאיטליה על ידי שלמה אומברטו נכון. ארון הקודש, הבנוי מעץ ומצופה זהב, היה מוצב בבית הכנסת האיטלקי הגדול (Scuola Grande Italiana) בעיר מנטובה שבאיטליה. הארון נבנה בשנת ה'שצ"ה (1635), ולפי הכתובת שבמרכז הארון, שופץ מחדש (כחלק משיפוצו מחדש של בית הכנסת במנטובה[21]) בשנת ה'תק"י (1750). בתחילת שנות השמונים שופץ ארון הקודש על ידי הרסטורטור רן שנער, מתרומה של איל ההון היהודי לודוויג יסלזון.
מבנים בקמפוס הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. סיבה: פרטים על תאריך בניית המבנים, אדריכלות ועוד.
הבניין המרכזי ואגפיו
בית שוגרמן
בית ציטרון
בית ברזיל
בית פרלמן
בית "נווה שלום" - נחנך ב-1950 מתרומת יצחק שלום מברוקלין ויועד לתלמידים מבני עדות המזרח. בבניין הוקמו בית מדרש, חדרי פנימייה וספרייה[22]. ברבות השנים הוסב הבניין כולו לחדרי פנימייה.
בתי פיק
בית פיק
בית "תפארת יעקב" ע"ש גזונדהייט - נחנך ב-1950 מתרומת יעקב גזונדהייט ורעייתו. בבניין הוקמו בית מדרש, חדרי פנימייה וספרייה[22]. ברבות השנים הוסב הבניין כולו לחדרי פנימייה.
ספריית שרמן
בית הכנסת "ירחי כלה" ובית המדרש "אהבת חסד"
מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'[עריכת קוד מקור | עריכה]
כולל אברכים הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' בבניין "אוהל קדושים", מיועד לבוגרי הישיבה שנישאו. לומדים בו קרוב לאלף אברכים. בראש הכולל עומד הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. בנוסף לכולל, יש מאות אברכים הלומדים בישיבה עצמה.
ישיבת פוניבז' לצעירים היא ישיבה לתלמידים בגילאי תיכון שבראשה עמדו הרבנים מיכל יהודה ליפקוביץ ואהרן יהודה לייב שטיינמן. ישיבה זו היא מוסד נפרד ולומדים בה כ-200 תלמידים.
בתי אבות - מוסדות פנימייתיים שהוקמו על ידי מייסד ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, עבור ילדים ניצולי שואה, ילדים יתומים וילדים ממשפחות רווחה. כיום המוסדות משמשים לילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים.
ישיבת גרודנא, נוסדה בשנת תשכ"ו על ידי הרב כהנמן באשדוד. בהמשך התפצלה ישיבה זו.
ישיבת וילקומיר לצעירים באשדוד בראשות הרב מיכל דוד רוזובסקי בנו של הרב שמואל רוזובסקי.
בית המוסר הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' במבנה עצמאי, במתכונת שהייתה נהוגה בעבר בישיבות ליטא לפני השואה.
ישיבות רבות נפתחו על ידי בוגרי ישיבת פוניבז', כגון ישיבת מאור התלמוד, ישיבת בית מתתיהו, ישיבת אור ישראל וישיבת אורחות תורה, ובהן מחזור הלימודים ושיטת הלימוד (בעיקר של הרב שמואל רוזובסקי) הם כבישיבת פוניבז'. ברובן של ישיבות אלה (כמו גם בתי כנסת שנפתחו על ידי בוגרי הישיבה) גם ניגוני התפילות בימים הנוראים הם כמקובל בישיבת פוניבז', מיסודם של משה פורטמן (על בסיס נוסח ישיבת טלז) והרב צבי אייזנשטיין (ראש ישיבת תפארת ציון).
מאבק השליטה על הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה קיימת מתיחות בין תומכי נשיא הישיבה, אליעזר כהנמן, וראשי הישיבה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי (מחנה זה מכונה "שונאים"), לבין תומכי ראש הישיבה הרב שמואל מרקוביץ (מחנה זה מכונה "מחבלים"). בעקבות הסכסוך בישיבה נוצר פיצול חלקי במבני הישיבה, כדוגמת מקומות נפרדים לתפילות השבת לכל אחד מהמחנות. במסגרת המאבק שנויים במחלוקת המינויים של כל אנשי הצוות החדשים משני המחנות. בין שני המחנות פרצו סכסוכים שלעתים גלשו לאלימות, והמשטרה נאלצה להתערב מספר פעמים.
לאחר פטירתו של אברהם כהנמן, נשיא הישיבה ובנו של המייסד, בשנת תשס"ט (2009), התברר כי בצוואתו הוריש את הישיבה לרעייתו רבקה. הוא הוסיף כי במקרה שהיא לא תהיה בין החיים בשעת פתיחת הצוואה, תחולק יתרת העזבון בין הבן אליעזר (60%) לבד מחלקו שהקנה לו בחייו (10%), לבין הבת צפורה הנשואה לרב שמואל מרקוביץ' (40%). לאחר שלושים יום מפטירת אברהם כהנמן ייפתה אשתו, רבקה, את כוחו של בנה לנהל בשמה את הישיבה. עם זאת, הצוואה עוררה מחלוקת משפטית באשר לתוקפה ולסמכויות הנגזרות ממנה. כל אחד מהצדדים טען כי הוברר ממנה כי דעתו של המנוח הייתה לטובתו.
לצדו של הרב אליעזר כהנמן עומדים הרב נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי ובעבר הרב מיכל יהודה ליפקוביץ', ולצדו של הרב מרקוביץ עמד הרב יוסף שלום אלישיב וכיום הרב שמואל אוירבך.
דיון בוררות בין שני הצדדים התנהל בפני הרכב דיינים בראשות הרב חיים צימבליסט. הבוררות קבעה כי הבעלות הממונית על נכסי הישיבה תהיה של בנו של אברהם כהנמן, אליעזר כהנמן. ראשות הישיבה אמורה הייתה להתחלק בין הרב פוברסקי, הרב אדלשטיין והרב מרקוביץ. פסיקה זו לא כובדה במלואה עקב מחלוקת בין הצדדים הקשורה לפרשנות המעשית של ביצוע פסק הבוררות. בשנת 2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבוררות במעמד צד אחד, אך כשנה לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון את אישור הבוררות והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי[23]. בשנת 2013 פנה הרב כהנמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לפסול את הבוררים בטענה שפעלו שלא כהוגן ועשו יד אחת עם הרב מרקוביץ, אולם בית המשפט דחה את הבקשה[24]. גם ערעורו בבית המשפט העליון נדחה[25]
בשנת 2014 שבו הבוררים לדון בתיק. באפריל 2014 שיגרו שלושה דיינים מבית הדין של הרב קרליץ מכתב לבורר הרב צימבליסט ובו כתבו כי "אין להמשיך הבוררות, ואין לזה שום תוקף על פי התורה, וכל כוחם הוא רק מכח הערכאות בלבד". על המכתב חתמו גם הרב אהרן לייב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי[26]. בעקבות זאת פנה הרב כהנמן לבית המשפט בדרישה לבטל את הבוררות והציג מכתב בחתימת הרב צימבליסט ובו נכתב שאם הרב שטיינמן ימצא לנכון לבקש מהבוררים שלא להתכנס יקבלו את דעתו. אולם בית המשפט דחה את הבקשה[27].
בדצמבר 2014 ניתן פסק בוררות ובו כתב הרב צימבליסט כי הרב מרקוביץ וקבוצתו "הם ממשיכי ישיבת פוניבז' המקורית" ואילו הרב כהנמן ואנשיו הקימו ישיבה נפרדת[28]. אנשי הרב כהנמן ערערו על פסק הבוררות[29] ובאוגוסט 2015 ביטלה אותו שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח[30].
פסק הבוררות האמור הביא להתלקחות מחודשת של הסכסוך בין הצדדים, שהובילה לאלימות, להשחתה של הספרייה ולמאבקים סביב תפילת הערבית בבית המדרש המרכזי של הישיבה. ב-29 בינואר 2015 פשטה המשטרה בכוחות גדולים על הישיבה ועצרה כ-25 תלמידים ממחנה הרב מרקוביץ[31]. כעבור מספר ימים נעצר בנו של אליעזר כהנמן, יוסף, בחשד לתקיפת הרב מרקוביץ[32]. כדי למנוע את המאבקים בבית המדרש החליטה המשטרה על חלוקתו מדי ערב בשעה שבע בין המחנות, תוך שהיא מפקחת על כך[2].
הסכסוך הארוך על הנהגת הישיבה היה הביטוי הראשון לפיצול המחנה החרדי-ליטאי לשני פלגים, פיצול שבא לידי ביטוי באופן רחב החל מ־2012, לאחר פטירת הרב יוסף שלום אלישיב.
בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב יעקב אדלשטיין - רבה של רמת השרון
הרב יהושע ארנברג - ראש ישיבת כנסת יצחק חדרה
הרב יוסף גליקסברג - רבה של גבעתיים
הרב שמואל דויטש - מראשי ישיבת קול תורה
הרב שמעון משה דיסקין - מראשי ישיבת קול תורה
הרב צבי דרבקין - ראש ישיבת גרודנא-באר יעקב
הרב ד"ר מרדכי הלפרין - מנהל מכון שלזינגר ומומחה בתחום האתיקה הרפואית.
עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט
הרב ברוך ויסבקר - ראש ישיבת בית מתתיהו בבני ברק
הרב חיים שאול טאוב - האדמו"ר ממודזיץ
הרב יעקב טולידאנו - ראש ישיבת חזון ברוך בצרפת
הרב נסים טולדנו ראש ישיבת שארית יוסף
הרב דוד יוסף - רבה של הר נוף. וחבר מועצת חכמי התורה.
הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ - רבה של הרצליה
הרב ישראל מאיר לאו - הרב הראשי לשעבר ורבה של תל אביב-יפו
הרב גבריאל יוסף לוי - ראש ישיבת באר התורה בירושלים
הרב שלום דב ליפשיץ - יו"ר יד לאחים
הרב משה יהודה לייב לנדא - הרב הראשי האשכנזי (בפועל) של בני ברק
הרב דב לנדו - ראש ישיבת סלבודקה
הרב יששכר מאיר - ראש ישיבת הנגב
הרב שלמה מחפוד - אב"ד בד"ץ יורה דעה
הרב דוד יצחק מן - ראש ישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים
פרופ' משה מנדלבאום - לשעבר נגיד בנק ישראל
הרב אביגדור נבנצל - רבה של העיר העתיקה בירושלים
הרב נחום נריה - ראש ישיבת תורה בציון בירושלים
ישראל סגל - עיתונאי, סופר ואיש טלוויזיה
הרב אריה פינקל - ראש ישיבת מיר - ברכפלד
הרב ישראל משה פרידמן - האדמו"ר מסדיגורה
חנניה צ'ולק - יושב-ראש ארגון עזר מציון
הרב נסים קרליץ - אב בית דין בבני ברק ופוסק הלכה בולט
הרב דב צבי קרלנשטיין - ראש ישיבת גרודנא באשדוד
הרב בן ציון רבינוביץ - האדמו"ר מביאלא ורב העיר לוגאנו שבשווייץ
הרב יגאל רוזן - ראש ישיבת אור ישראל בפתח תקווה
הרב אליהו רפאל היישריק - דיין בבית הדין הרבני הגדול
הרב שלום נתן רענן- ר"מ ומנהל לשעבר בישיבת מרכז הרב
תאריך ייסוד 1943
השתייכות זרם ליטאי
מייסדים הרב יוסף שלמה כהנמן
ראש הישיבה
הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי
הרב שמואל מרקוביץ
תלמידים 1700 (שתי הישיבות יחד)
מיקום בני ברק
קואורדינטות 32°04′59″N 34°49′58″E קואורדינטות: 32°04′59″N 34°49′58″E
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ישיבת פּוֹנִיבֶז' (נקראת בדרך כלל פּוֹנוֹבִיץ') היא ישיבה גבוהה ליטאית בבני ברק, נחשבת לישיבה החשובה בציבור הליטאי[1].
מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת כיום לשתי ישיבות נפרדות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. על פי מספרים שפורסמו בהארץ בראשית 2015, בישיבה בראשות הרב אדלשטיין לומדים למעלה מ-1,000 בחורים, ובשנייה בראשות הרב מרקוביץ לומדים כ-700 בחורים[2]. בנוסף, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ-1000 אברכים נוספים בכולל הסמוך לה.
בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, מוסד בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי[3]. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ[4]. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 תולדות הישיבה
1.1 בליטא
1.2 בארץ ישראל
2 נושאי תפקידים
3 שיטת וסדרי הלימוד בישיבה
4 ארון הקודש מאיטליה
5 מבנים בקמפוס הישיבה
6 מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'
7 מאבק השליטה על הישיבה
8 בוגרים בולטים
9 ראו גם
10 לקריאה נוספת
11 קישורים חיצוניים
12 הערות שוליים
תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החזית המערבית של הישיבה
מראה כללי, 2007
בליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הרב יוסף שלמה כהנמן הקים בשנת 1919 ישיבה גבוהה בעיר פוניבז' שבליטא. בשיאה מנתה הישיבה כ־400 בחורים[5]. מרבית תלמידי הישיבה נרצחו במהלך השואה.
בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב כהנמן, שעלה לארץ ישראל ב־1940, החליט לייסד את הישיבה מחדש. החשיבות המיוחדת שראה לשיקום לימוד התורה לאחר השואה מתבטאת בפסוק שהציב בפתח בניין הישיבה כמוטו: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ"[6]. בראש בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה נכתב פסוק ברוח דומה: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ"[7].
הישיבה נוסדה בה' בכסלו תש"ד (2 בדצמבר 1943) ושוכנה באופן זמני בבית הכנסת "הליגמן" שבמרכז העיר[8]. בעת פתיחתה למדו בה שבעה תלמידים, בהם האחים הרב גרשון אדלשטיין והרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים פרידלנדר והרב אורי שרגא קלרמן. כר"מ כיהן הרב שמואל רוזובסקי, שעד אז היה ר"מ בישיבת לומז'ה. בחורף תש"ה מנתה הישיבה כ־70 בחורים. בחורף זה הובא ר"מ נוסף, הרב דוד פוברסקי, שכיהן עד אז כר"מ בישיבת אחי תמימים בתל אביב. באלול תש"ה עברה הישיבה למשכנה הקבוע על אחת מגבעות בני ברק, ששטחה היה שייך ליעקב הלפרין, מייסד שכונת זיכרון מאיר. בשנת תשי"ב הובא ר"מ שלישי - הרב אלעזר מנחם מן שך, לימים מנהיג הציבור החרדי הליטאי.
בליל שבת, 15 בפברואר 1947 לפנות בוקר חדרו שלושה ערבים לבניין הישיבה על מנת לשדוד את תכולת המחסן. בחורים שגילו את השודדים התחזו לישנים, אך מנהלת מחסן ההלבשה של בתי אבות, רבקה הרצוג, אלמנה בת 42, הקימה זעקה ונרצחה בידי השודדים{{הערה|[http://jpress.org.il/Default/Script...HZH/1948/02/05&EntityId=Ar00307&ViewMode=HTML זכרון להולכים: רבקה הרצוג ז"ל (שנה לפטירתה), הצופה, 5 בפברואר 1948.&mode=image&href=AHR/1947/02/16&page=1&rtl=true עובדת בישיבה נרצחה ע"י שודדים], על המשמר, 16 בפברואר 1947.
מאז הקמת מדינת ישראל מניפים דגל ישראל בראש בניין הישיבה ביום העצמאות. נוהג זה, החריג לעולם החרדי שאינו מציין את יום העצמאות, הוא בעקבות הוראתו של מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן, והוא נשמר גם כיום, חרף התנגדויות פנימיות במהלך השנים[9].
ביוני 1953 נחנך הבניין המרכזי של הישיבה "היכל התורה ע"ש קרויזהאר" על "גבעת הישיבה" בבני ברק ובו בית המדרש המרכזי וחדרי שיעורים. הטקס החגיגי נערך בהשתתפות נשיא המדינה יצחק בן-צבי, הרב הראשי הרב הרצוג, השרים בורג ושפירא, האדמו"רים מפשמישל, מסדיגורה וממודז'יץ והרבנים הראשיים של ערי גוש דן. את הטקס הנחה השופט יצחק קיסטר[10]. לאחר נאום ברכה של הרב זלמן סורוצקין, ראש ועד הישיבות, נאם הרב כהנמן, לראשונה בחייו בעברית. הוא אמר שמ-300 תלמידי הישיבה קודם השואה שרדו רק שניים, וכעת נבנה המשך למפעל התורה הזה בארץ ישראל. לאחריו נאם הנשיא בן-צבי. בהיכל בית המדרש המרכזי היו בעת חנוכתו 500 מקומות ישיבה ו-250 מקומות נוספים ביציע[11]. לרגל חנוכת הבית סללה העירייה כביש מרחוב סוקולוב בעיר לגבעת הישיבה (כיום בשטח רחובות מהרש"ל וחפץ חיים)[12].
קנאים חרדים פרסמו פשקווילים בחתימת "ותיקי ותלמידי ישיבת פוניבז'" המגנים את הזמנת האישים הציוניים לישיבה. הנהלת הישיבה תלתה את המעשה בגורמים חיצוניים המבקשים לפגוע בה[13]. בזמן טקס חנוכת הבית התנוססו על גג הישיבה דגל ישראל ונס הנשיא.
פעילות הקנאים נגד קשרי הישיבה עם מוסדות המדינה המשיכה גם בחודשים הבאים. בעת מסע ההלוויה של משגיח הישיבה, הרב אליהו אליעזר דסלר, בסוף דצמבר 1953, הספיד אותו הרב הרצוג בהיכל הישיבה. קנאים הפריעו להספד בקריאות ביניים. הפרעה דומה נעשתה בהלוויית הרב איסר זלמן מלצר בנובמבר אותה שנה בירושלים, והרב דסלר גינה זאת. בעקבות האירוע המביך, שלחה הישיבה מברק התנצלות לרב הרצוג, שבו גינתה בחריפות את הקנאים. המברק פורסם גם בעיתונות[14][15]. סיעת הפועל המזרחי במועצת העיר טענה שחברי מועצה חרדים ובהם שמעון סירוקה עמדו מאחורי תקיפת הרב הרצוג[16][17] ובעקבות דרישתה הוקמה ועדת חקירה לבדיקת המקרה[18],
בנובמבר 1957 יצא מהישיבה מסע הלווייתו של בוגר הישיבה שלמה לוינשטיין, בנו של חבר מועצת המדינה הזמנית מאיר דוד לוינשטיין, שנהרג בקרב המיתלה במלחמת סיני ונקבר בתחילה בבית קברות ארעי. ההלוויה יצאה ממקום התייחדות מיוחד למרגלות בנין הישיבה[19], משם יוצאות הלוויותיהם של אישים הקרובים לישיבה שאינם נמנים עם צוות הרבנים.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. סיבה: חסר מידע על תולדות הישיבה בשנות ה-60–ה-90.
עד שנות ה-90 נמסרו השיעורים בישיבה ביידיש. בשנות ה-90 החלו הר"מים למסור שיעורים בעברית, למעט הרב דוד פוברסקי שהמשיך למסור שיעורים ביידיש, עד לפטירתו.
בשנת 2012 יצא הסרט התיעודי זמן פוניבז' שעוקב במשך כשנתיים אחר חייהם של כמה מתלמידי ורבני הישיבה.
נושאי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט הסבר על ישיבת פוניבז' בבני ברק
בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה
הדגל שמתנוסס על מבנה הישיבה ביום העצמאות
שלושת הר"מים הראשונים - הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי והרב שך, שימשו כראשי הישיבה שנים רבות עד לפטירתם. בשנותיה הראשונות של הישיבה מונו כר"מים נוספים שלושה מבוגרי הישיבה: הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, הרב שלמה ברמן והרב ברוך דב פוברסקי, בנו של הרב דוד פוברסקי. בשנת תשמ"ח מונו לר"מים הרב שמואל מרקוביץ והרב אשר דויטש, ובהמשך מונו גם הרב דוד מילר והרב יונה זלושינסקי.
המנהלים הרוחניים והמשגיחים הבכירים שכיהנו בישיבה הם הרב אבא גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר והרב יחזקאל לוינשטיין. כמו כן כיהנו כמשגיחים הרב בן ציון במברגר, הרב חיים פרידלנדר, הרב דוד זינגרביץ והרב ראובן יהושע גינזבורג (חתנו של הרב לוינשטיין).
בנוסף לבעלי התפקידים הרשמיים, הביא הרב יוסף שלמה כהנמן לישיבה מספר תלמידי חכמים יוצאי ישיבות ליטא שילמדו בישיבה ויהוו דוגמה לבחורים. גם כיום לומדים בישיבה מספר אישים כאלו, בהם הרב חיים ברמן (אחיו של הרב שלמה, המוסר ועדים לבחורים) והרב אהרן יהושע צוקר.
לאחר פטירתו של הרב יוסף שלמה כהנמן התמנה כנשיא הישיבה בנו אברהם, ולאחר פטירתו הוא הוריש את הישיבה לידי רעייתו רבקה. בעקבות מחלוקת ממושכת בישיבה, בסוף שנת תשס"ה התפצלה הישיבה, כך שלמעשה פועלות באותו מבנה שתי ישיבות. בישיבה האחת, בנשיאות הרב אליעזר כהנמן (בנו של הרב אברהם כהנמן וחתנו של הרב שלמה ברמן), משמשים כראשי הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי. החל משנת תשס"ז כיהן לצידם גם הרב חיים שלמה ליבוביץ עד לפטירתו בחורף תשע"ו. לישיבה הצטרפו כר"מים הרב דוד מילר, הרב חיים פרץ ברמן (בנו של הרב שלמה ברמן, וחתנו של הרב דוב פוברסקי שמונה לר"מ לאחר פטירת אביו, כחצי שנה לפני הפילוג), ובהמשך מונו לר"מים נוספים הרבנים שמואל יהודה מלר (מתש"ע) ודוד לוי (חתנו של הרב אדלשטיין, מונה בשנת תשע"א). המשגיח בישיבה זו הוא הרב אליעזר גינזבורג (בנו של המשגיח הקודם הרב ראובן וחתנו של הרב שלמה ברמן) ולצדו מונה בהמשך הרב אליהו אליעזר קלרמן.
בראשות הישיבה השנייה עומד הרב שמואל מרקוביץ (חתנו של הרב אברהם כהנמן), ולישיבתו הצטרפו כר"מים הרב אשר דויטש והרב יונה זלושינסקי, ובשנת תשס"ט מונו לר"מים נוספים הרב יחיאל דז'ימטרובסקי והרב חנוך הבלין. המשגיחים שהצטרפו לישיבה זו הם הרב אהרון זאב גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר, ובהמשך מונה הרב אהרן זלזניק.
גם בתפקידי המשגיחים ישנם בני משפחה של המשגיחים מהדורות הקודמים.
שיטת וסדרי הלימוד בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דרך הלימוד בישיבה דומה ביסודה לצורת הלימוד בישיבות ליטא. מבין ראשיה בעבר ובהווה השפיע בעיקר הרב שמואל רוזובסקי. דרכו התבססה על הקפת הנתונים בכל סוגיה תלמודית, עימותם ההדדי ומסקנות חדשניות. גם לאחר פטירתו, בשנת תשל"ט (1979), הייתה דרכו הפופולרית ביותר בישיבה, עד למחצית השנייה של שנות ה-90, אז התרופפה השפעתו של הרב רוזובסקי ופינתה את מקומה לדרכים אחרות. סדרי הלימוד בישיבה הם כמקובל בשאר הישיבות הליטאיות. בפועל מתקיים הלימוד בבית המדרש לכל אורך שעות היממה.
בישיבה נהוג שגם ראשי הישיבות מוסרים שיעור יומי (להבדיל למשל מישיבת חברון), וכן נהוג שבכל שנה מתחלפים לכל שיעור שלושה רבנים (אחד בזמן אלול וחצי זמן חורף, אחד בחצי זמן חורף ואחד בזמן קיץ), וכל רב מוסר שיעורים רק בשני שלישים של שנת הלימודים.
בהקמת הישיבה, תכנן הרב כהנמן שהתלמידים יסיימו את כל הש"ס בתקופת הלימודים בה. בעקבות זאת למדו בשנים הראשונות בחורי הקיבוץ אחרי הצהריים ובערב מסכתות אחרות מאלה הנלמדות בדרך כלל בישיבות הליטאיות, אך בסופו של דבר התקשו התלמידים לעמוד בתוכנית והיא בוטלה.
בעבר קצב הלימוד היה למעלה מעמוד גמרא ליום. כך למשל, בהקמת הישיבה בכסלו תש"ד למדו מסכת בבא מציעא, ועד לסוף הזמן כעבור ארבעה חודשים, הגיעו עד דף נ, ובקיץ למדו עוד כשלושים דפים. בהמשך ירד הקצב, ולאחר פטירת הרב כהנמן הוא הגיע לתשעה דפים לחודש. כיום הקצב של הרב אדלשטיין הוא של כ-5 דפים לחודש, אך מרבית התלמידים אינם לומדים בקצב זה.
בשנים הראשונות של הישיבה מסר הרב כהנמן שיעור בשולחן ערוך אורח חיים עם מגן אברהם[20].
בשנות ה-70 נקבע שהבחורים החדשים בשיעור א' ילמדו בשעות הערב עם בחורים מהקיבוץ. חברותא זו מכונה "אילן". בשנת תש"ע ביטל הרב אדלשטיין את הנוהג, והוא מתקיים כיום רק בישיבה בראשות הרב מרקוביץ'.
ארון הקודש מאיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארון הקודש
באולם בית הכנסת מוצב ארון קודש מסוגנן אשר הובא מאיטליה על ידי שלמה אומברטו נכון. ארון הקודש, הבנוי מעץ ומצופה זהב, היה מוצב בבית הכנסת האיטלקי הגדול (Scuola Grande Italiana) בעיר מנטובה שבאיטליה. הארון נבנה בשנת ה'שצ"ה (1635), ולפי הכתובת שבמרכז הארון, שופץ מחדש (כחלק משיפוצו מחדש של בית הכנסת במנטובה[21]) בשנת ה'תק"י (1750). בתחילת שנות השמונים שופץ ארון הקודש על ידי הרסטורטור רן שנער, מתרומה של איל ההון היהודי לודוויג יסלזון.
מבנים בקמפוס הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. סיבה: פרטים על תאריך בניית המבנים, אדריכלות ועוד.
הבניין המרכזי ואגפיו
בית שוגרמן
בית ציטרון
בית ברזיל
בית פרלמן
בית "נווה שלום" - נחנך ב-1950 מתרומת יצחק שלום מברוקלין ויועד לתלמידים מבני עדות המזרח. בבניין הוקמו בית מדרש, חדרי פנימייה וספרייה[22]. ברבות השנים הוסב הבניין כולו לחדרי פנימייה.
בתי פיק
בית פיק
בית "תפארת יעקב" ע"ש גזונדהייט - נחנך ב-1950 מתרומת יעקב גזונדהייט ורעייתו. בבניין הוקמו בית מדרש, חדרי פנימייה וספרייה[22]. ברבות השנים הוסב הבניין כולו לחדרי פנימייה.
ספריית שרמן
בית הכנסת "ירחי כלה" ובית המדרש "אהבת חסד"
מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'[עריכת קוד מקור | עריכה]
כולל אברכים הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' בבניין "אוהל קדושים", מיועד לבוגרי הישיבה שנישאו. לומדים בו קרוב לאלף אברכים. בראש הכולל עומד הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. בנוסף לכולל, יש מאות אברכים הלומדים בישיבה עצמה.
ישיבת פוניבז' לצעירים היא ישיבה לתלמידים בגילאי תיכון שבראשה עמדו הרבנים מיכל יהודה ליפקוביץ ואהרן יהודה לייב שטיינמן. ישיבה זו היא מוסד נפרד ולומדים בה כ-200 תלמידים.
בתי אבות - מוסדות פנימייתיים שהוקמו על ידי מייסד ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, עבור ילדים ניצולי שואה, ילדים יתומים וילדים ממשפחות רווחה. כיום המוסדות משמשים לילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים.
ישיבת גרודנא, נוסדה בשנת תשכ"ו על ידי הרב כהנמן באשדוד. בהמשך התפצלה ישיבה זו.
ישיבת וילקומיר לצעירים באשדוד בראשות הרב מיכל דוד רוזובסקי בנו של הרב שמואל רוזובסקי.
בית המוסר הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' במבנה עצמאי, במתכונת שהייתה נהוגה בעבר בישיבות ליטא לפני השואה.
ישיבות רבות נפתחו על ידי בוגרי ישיבת פוניבז', כגון ישיבת מאור התלמוד, ישיבת בית מתתיהו, ישיבת אור ישראל וישיבת אורחות תורה, ובהן מחזור הלימודים ושיטת הלימוד (בעיקר של הרב שמואל רוזובסקי) הם כבישיבת פוניבז'. ברובן של ישיבות אלה (כמו גם בתי כנסת שנפתחו על ידי בוגרי הישיבה) גם ניגוני התפילות בימים הנוראים הם כמקובל בישיבת פוניבז', מיסודם של משה פורטמן (על בסיס נוסח ישיבת טלז) והרב צבי אייזנשטיין (ראש ישיבת תפארת ציון).
מאבק השליטה על הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישיבה קיימת מתיחות בין תומכי נשיא הישיבה, אליעזר כהנמן, וראשי הישיבה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי (מחנה זה מכונה "שונאים"), לבין תומכי ראש הישיבה הרב שמואל מרקוביץ (מחנה זה מכונה "מחבלים"). בעקבות הסכסוך בישיבה נוצר פיצול חלקי במבני הישיבה, כדוגמת מקומות נפרדים לתפילות השבת לכל אחד מהמחנות. במסגרת המאבק שנויים במחלוקת המינויים של כל אנשי הצוות החדשים משני המחנות. בין שני המחנות פרצו סכסוכים שלעתים גלשו לאלימות, והמשטרה נאלצה להתערב מספר פעמים.
לאחר פטירתו של אברהם כהנמן, נשיא הישיבה ובנו של המייסד, בשנת תשס"ט (2009), התברר כי בצוואתו הוריש את הישיבה לרעייתו רבקה. הוא הוסיף כי במקרה שהיא לא תהיה בין החיים בשעת פתיחת הצוואה, תחולק יתרת העזבון בין הבן אליעזר (60%) לבד מחלקו שהקנה לו בחייו (10%), לבין הבת צפורה הנשואה לרב שמואל מרקוביץ' (40%). לאחר שלושים יום מפטירת אברהם כהנמן ייפתה אשתו, רבקה, את כוחו של בנה לנהל בשמה את הישיבה. עם זאת, הצוואה עוררה מחלוקת משפטית באשר לתוקפה ולסמכויות הנגזרות ממנה. כל אחד מהצדדים טען כי הוברר ממנה כי דעתו של המנוח הייתה לטובתו.
לצדו של הרב אליעזר כהנמן עומדים הרב נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי ובעבר הרב מיכל יהודה ליפקוביץ', ולצדו של הרב מרקוביץ עמד הרב יוסף שלום אלישיב וכיום הרב שמואל אוירבך.
דיון בוררות בין שני הצדדים התנהל בפני הרכב דיינים בראשות הרב חיים צימבליסט. הבוררות קבעה כי הבעלות הממונית על נכסי הישיבה תהיה של בנו של אברהם כהנמן, אליעזר כהנמן. ראשות הישיבה אמורה הייתה להתחלק בין הרב פוברסקי, הרב אדלשטיין והרב מרקוביץ. פסיקה זו לא כובדה במלואה עקב מחלוקת בין הצדדים הקשורה לפרשנות המעשית של ביצוע פסק הבוררות. בשנת 2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבוררות במעמד צד אחד, אך כשנה לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון את אישור הבוררות והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי[23]. בשנת 2013 פנה הרב כהנמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לפסול את הבוררים בטענה שפעלו שלא כהוגן ועשו יד אחת עם הרב מרקוביץ, אולם בית המשפט דחה את הבקשה[24]. גם ערעורו בבית המשפט העליון נדחה[25]
בשנת 2014 שבו הבוררים לדון בתיק. באפריל 2014 שיגרו שלושה דיינים מבית הדין של הרב קרליץ מכתב לבורר הרב צימבליסט ובו כתבו כי "אין להמשיך הבוררות, ואין לזה שום תוקף על פי התורה, וכל כוחם הוא רק מכח הערכאות בלבד". על המכתב חתמו גם הרב אהרן לייב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי[26]. בעקבות זאת פנה הרב כהנמן לבית המשפט בדרישה לבטל את הבוררות והציג מכתב בחתימת הרב צימבליסט ובו נכתב שאם הרב שטיינמן ימצא לנכון לבקש מהבוררים שלא להתכנס יקבלו את דעתו. אולם בית המשפט דחה את הבקשה[27].
בדצמבר 2014 ניתן פסק בוררות ובו כתב הרב צימבליסט כי הרב מרקוביץ וקבוצתו "הם ממשיכי ישיבת פוניבז' המקורית" ואילו הרב כהנמן ואנשיו הקימו ישיבה נפרדת[28]. אנשי הרב כהנמן ערערו על פסק הבוררות[29] ובאוגוסט 2015 ביטלה אותו שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח[30].
פסק הבוררות האמור הביא להתלקחות מחודשת של הסכסוך בין הצדדים, שהובילה לאלימות, להשחתה של הספרייה ולמאבקים סביב תפילת הערבית בבית המדרש המרכזי של הישיבה. ב-29 בינואר 2015 פשטה המשטרה בכוחות גדולים על הישיבה ועצרה כ-25 תלמידים ממחנה הרב מרקוביץ[31]. כעבור מספר ימים נעצר בנו של אליעזר כהנמן, יוסף, בחשד לתקיפת הרב מרקוביץ[32]. כדי למנוע את המאבקים בבית המדרש החליטה המשטרה על חלוקתו מדי ערב בשעה שבע בין המחנות, תוך שהיא מפקחת על כך[2].
הסכסוך הארוך על הנהגת הישיבה היה הביטוי הראשון לפיצול המחנה החרדי-ליטאי לשני פלגים, פיצול שבא לידי ביטוי באופן רחב החל מ־2012, לאחר פטירת הרב יוסף שלום אלישיב.
בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב יעקב אדלשטיין - רבה של רמת השרון
הרב יהושע ארנברג - ראש ישיבת כנסת יצחק חדרה
הרב יוסף גליקסברג - רבה של גבעתיים
הרב שמואל דויטש - מראשי ישיבת קול תורה
הרב שמעון משה דיסקין - מראשי ישיבת קול תורה
הרב צבי דרבקין - ראש ישיבת גרודנא-באר יעקב
הרב ד"ר מרדכי הלפרין - מנהל מכון שלזינגר ומומחה בתחום האתיקה הרפואית.
עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט
הרב ברוך ויסבקר - ראש ישיבת בית מתתיהו בבני ברק
הרב חיים שאול טאוב - האדמו"ר ממודזיץ
הרב יעקב טולידאנו - ראש ישיבת חזון ברוך בצרפת
הרב נסים טולדנו ראש ישיבת שארית יוסף
הרב דוד יוסף - רבה של הר נוף. וחבר מועצת חכמי התורה.
הרב יצחק יחיאל יעקובוביץ - רבה של הרצליה
הרב ישראל מאיר לאו - הרב הראשי לשעבר ורבה של תל אביב-יפו
הרב גבריאל יוסף לוי - ראש ישיבת באר התורה בירושלים
הרב שלום דב ליפשיץ - יו"ר יד לאחים
הרב משה יהודה לייב לנדא - הרב הראשי האשכנזי (בפועל) של בני ברק
הרב דב לנדו - ראש ישיבת סלבודקה
הרב יששכר מאיר - ראש ישיבת הנגב
הרב שלמה מחפוד - אב"ד בד"ץ יורה דעה
הרב דוד יצחק מן - ראש ישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים
פרופ' משה מנדלבאום - לשעבר נגיד בנק ישראל
הרב אביגדור נבנצל - רבה של העיר העתיקה בירושלים
הרב נחום נריה - ראש ישיבת תורה בציון בירושלים
ישראל סגל - עיתונאי, סופר ואיש טלוויזיה
הרב אריה פינקל - ראש ישיבת מיר - ברכפלד
הרב ישראל משה פרידמן - האדמו"ר מסדיגורה
חנניה צ'ולק - יושב-ראש ארגון עזר מציון
הרב נסים קרליץ - אב בית דין בבני ברק ופוסק הלכה בולט
הרב דב צבי קרלנשטיין - ראש ישיבת גרודנא באשדוד
הרב בן ציון רבינוביץ - האדמו"ר מביאלא ורב העיר לוגאנו שבשווייץ
הרב יגאל רוזן - ראש ישיבת אור ישראל בפתח תקווה
הרב אליהו רפאל היישריק - דיין בבית הדין הרבני הגדול
הרב שלום נתן רענן- ר"מ ומנהל לשעבר בישיבת מרכז הרב
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
התחלות חדשות
פותחים שנת לימודים בפרוג!
פותחים את שנת הלימודים בפרוג עם מקצועות מתקדמים וחדשנים שיפתחו לכם דלתות בעולם התעסוקה!
ההרשמה בעיצומה!
23.09
כ' אלול
פתיחת מסלול
פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
23.09
כ' אלול
פתיחת מסלול
מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
24.09
כ"א אלול
השקה חגיגית!
עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
29.09
כ"ו אלול
פתיחה מסלול:
עימוד ספרי קודש
מסלול תורני
29.09
כ"ו אלול
פתיחת מסלול:
עיצוב ואדריכלות פנים
מלגות גבוהות!
29.09
כ"ו אלול
פתיחת מסלול
חדשנות AI ובינה מלאכותית
קורס מקוצר
26.11
כ"ה חשוון
פתיחת מסלול
פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
לוח מודעות
- סוגרים שידוך
- נוצר:
- הלוואי חופש:)
- נוצר:
- הלוואי חופש:)
- נוצר:
- הלוואי חופש:)
- נוצר:
- rest.
- נוצר:
- 11311
- נוצר:
- תותחינוס
- נוצר:
- יוכבד סמיט
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- עבודות
- נוצר:
- RacheliArt
- נוצר:
- פצוץ
- נוצר:
- תרנגול הודו
- נוצר:
- אולפני Remix
- נוצר:
- ראויה לשבח
- נוצר:
- אלי778
- נוצר:
- עיצוביישן
- נוצר:
- RPO
- נוצר:
- רחל ז.
- נוצר:
למכירה מגהץ קיטור BATTISTELLA איטלקי חדש לגמרי
מגהץ קיטור BATTISTELLA איטלקי מנירוסטה
מתאים...
מברשת פן חשמלית לעיצוב שיער - פנסוניק
מברשת חשמלית לייבוש שיער וסרוק באותו זמן כוללת...
עיצוב גרפי עיצוב זמני תפילות לביכנ"ס
גבאי בית כנסת?
לקראת חודש אלול והחגים הבעל"ט...
מקרר בקו 540 ליטר חדש באריזה עם אחריות!!!!
חדש חדש באריזה מהחנות עם אחריות יבואן (ברימאג)...
נתניה דרושה יחידת נופש מטופחת ונקיה לשבת הקרובה.
לזוג ותינוק
דרושה דירת נופש
אויר ונוף
לשבת...
אזור המרכז חדש! משרד שיתופי לעצמאיות בבני ברק
חדש בבני ברק!
משרד שיתופי לעצמאיות שרוצות לצאת...
למכירה שעוני מותג- משלוחים מהירים לרוב חלקי הארץ!
חנות שעוני מותג באלעד,
עם משלוחים לרוב חלקי...
עיצוב גרפי עיצובי קולאז' במחירים שווים במיוחד
מחפשים מתנה לסבא לסבתא לר"ה?
להשאיר לעצמכם...
דרוש/ה נציגת תמיכה טכנית ללקוחות בחברת הייטק
לעבודה במשרדי החברה בבני ברק+ זמינות אחה"צ...
שיווק נציגה לייעוץ ומכירות בתחום מימוש זכויות רפואיות
למחלקת מכירות- בירור צרכים והתאמת שירות ללקוח...
דרוש/ה דרוש עובד תפעול זריז ומוכשר לבית דפוס מקצועי בבית שמש
דרוש עובד תפעול זריז ומוכשר לבית דפוס מקצועי...
מזכירות דרושה מזכירה שירותית וזריזה בבית שמש
דרושה מזכירה שירותית וזריזה בבית שמש
תיאור...
מזכירות דרושה מנהלת משרד– לחברה להתחדשות ירושלים
החברה עוסקת בפרויקטים של פינוי בינוי (הרחבה...
משרת ניהול דרוש מנהל חנות בירושלים/ביתר
לרשת הנעליים המוכרת "נעלי לודמיר" ביתר עילית/...
פיתוח אתרים דרושה מפתחת בעלת נסיון של שנתיים ב: PHP,WP,SQL
דרושה מפתחת בעלת נסיון של שנתיים ב: PHP,WP,SQL...
שיווק "למרכז אילה- מרכז הקורסים החרדי לנשים" דרושה יועצת קורסים
"למרכז אילה- מרכז הקורסים החרדי לנשים"
דרושה...
שיווק דרושה יועצת קורסים - ייעוץ מכירה והתאמת קורסים
"למרכז אילה- מרכז הקורסים החרדי לנשים"
דרושה...
ירושלים והסביבה יחידה גדולה להשכרה בירושלים לשבתות/חגים/ביה"ז
יחידה להשכרה לשבתות ולביה"ז, במקום הכי מרכזי...
קופירייטינג שבת חתן/ ש. ברכות? עבודת מטבח,עריכת שולחן, שרותי מלצרות שישאירו לכם חשק עד השבת הבאה...
בני ישיבות בוגרים, עם ידע מקיף של ההלכות...
אזור המרכז דירה לכל חג הסוכות תשפ''ה
שלום רב
אנו משפחה חרדית בת 9 נפשות בלעה''ר ...
פרילנס חולמת לנגן בפסנתר? ההרשמה בעיצומה!
לימודי פסנתר מקצועיים לבנות, המקנים את יסודות...
אזור הדרום לברוח אל הים-דירת נופש על הים
דירת נופש מרווחת על המרינה באשקלון,
נוף...
דרוש דרושות לנו שמלות ערב - עדיפות לסטים! תשלום נאה
ל"שמלה קלה" (מיזם השכרת שמלות) דרושות שמלות...
מתנות המתנה המושלמת!! להורים / סבא וסבתא לר"ה!
עושים סדר בחגיגות המשפחה!
בואו להפתיע את...
גיל הרך 🎀 מחפשות גננת וסייעת צהרון לגני בנות בית יעקב בבית שמש: 🎀
🎀מחפשים סייעת לצהרון 🎀
לגן גיל 3 בגן בית יעקב...
מתנות אתם יודעים להעריך את המשפחה שלכם? תראו להם את זה כל השנה!
תאריכי ימי הולדת המשפחה, ימי נשואין לנכדים...
תגיות נפוצות
אדריכלות ועיצוב פנים
אחוה פלוטקין
איור
איור דיגיטלי
איש את רעהו
אלי-אקספרס
אתר
ביטוח לאומי
בין הזמנים
בינה מלאכותית
בית שמש
בני ברק
בקשה
גרפיקה
דירה
דירת נופש
דרוש
דרוש מידע
דרושים
הדמיה
המלצה
הני מושקוביץ
השבת אבידה
השכרה
התייעצות
חופש
חלאקה
חנוכה
חרבות ברזל
חתונה
טיול
יד שניה
ילדים
ירושלים
לוגו
לימודים
למכירה
מודיעין עילית
מוזיקה
מחשב
מטבח
מידע
מייל
מיתוג
מלחמה
מלי אורצל
מעון
מצלמה
משכנתא
מתכון
מתנה
נופש
נטפרי
ניו בורן
נשים
סטודיו
ספר
סקר
עבודה
עגלה
עוגה
עזרה
עימוד
עיצוב
עיצוב גרפי
עיצוב פנים
פוטושופ
פורים
פלאפון
פסח
פרוג
פרסום
ציור
צילום
צילום ילדים
צילום מקצועי
צילומי חוץ
צילומי ניו בורן
צילומי סטודיו
צלמת
צלמת בצפון
צלמת בצפת
צלמת ילדים
צלמת מקצועית
צפת
קומיקס
קורונה
רכב
שאלה
שבת
שיר
שירים
שיתוף
תודה
תחפושות
תחפושת
תינוק
תמונה
תמונות
תפילה
