והיה את ר' שמואל השמש הזקן של בית הכנסת, זקנו לבן כשלג יורד על מידותיו ובית הכנסת היה חשוך רק נר התמיד מקפץ מעל ארון הקודש הפרוכת כבר הוסרה וספסלי העץ הכבדים הפוכים היו, לא חסו על שלמותם כמו ציפו שגם הפעם ישליך חמתו עליהם
וכולנו המתנו לו לר' שמואל שיטופף בפוזמקאותיו ויתכופף עוד ויפתח את הארון שבתחתית הבימה, משם יוציא חבילות של נרות, 72 כתוב עליהן בירוק, מארזים של קרטון לבן ומשם במשורה חילק נר אחד לכל אחד.
והיינו יושבים על הספסל ההפוך ומאזינים להרב פריד המקונן את נבואתו של ירמיהו מעל מדרגת האבן של ארון הקדוש החשוף ומביטים באלו השרויים בעצמם ובאבלם ומבטם לא נודד לאחרים לראות באיזה צבע נעלי הבד שלהם ובאיזה עמוד אוחזים והשעווה היתה מטפטפת ומותירה חותם בקינות המהוהות יחד עם הדמעה של השנה שעברה
לעוד רגעים של אשר
קרדיט: חיים גולדברג
וכולנו המתנו לו לר' שמואל שיטופף בפוזמקאותיו ויתכופף עוד ויפתח את הארון שבתחתית הבימה, משם יוציא חבילות של נרות, 72 כתוב עליהן בירוק, מארזים של קרטון לבן ומשם במשורה חילק נר אחד לכל אחד.
והיינו יושבים על הספסל ההפוך ומאזינים להרב פריד המקונן את נבואתו של ירמיהו מעל מדרגת האבן של ארון הקדוש החשוף ומביטים באלו השרויים בעצמם ובאבלם ומבטם לא נודד לאחרים לראות באיזה צבע נעלי הבד שלהם ובאיזה עמוד אוחזים והשעווה היתה מטפטפת ומותירה חותם בקינות המהוהות יחד עם הדמעה של השנה שעברה
לעוד רגעים של אשר
קרדיט: חיים גולדברג