כתבתי כבר ואני ואני מדגישה שוב:
כדאי להמנע מלחרוץ אבחנה קלינית באבחת מקלדת.
התמכרות היא תופעה נוראית, ואתן פה דוגמא אחת להשלכות המחרידות:
מכור לאינטרנט עלול להגיע לחילול שבת.
הוא יכול ללבוש שחור לבן, להתפלל בכוונה (כן!), ובלילה מתחת לשמיכה לגלוש.
כי התמכרות זו מחלה. לכל דבר.
אין לי מושג כיצד אתם יכולים לסייע לחבר להמנע מלהדרדר למצב כזה,
כי אלו דברים שמגיעים בהחלטתו וברצונו של האדם.
אבל לחבר עצמו, יש לי כמה עצות:
דבר ראשון, לגלוש עם סטיק (ולא עם תשתית), ואת הסטיק לשים בכיס של האישה/ אחד ההורים,
כך שהגלישה תצטמצם אך ורק לזמנים בהם האישה/ הורים נמצאים בבית.
גם אם זה כל היום או רובו,
עדיין כשהורים/ אישה מסתובבים באזור, נושאי הגלישה, רמתם וכמותם- יישמרו.
דבר שני: חברה שמורה.
הרבה מהגולשים (ובעיקר המתחילים) מרגישים "ראש גדול" בזכות העולם שפרוש לפניהם בלחיצת כפתור.
באופן אוטומטי, הדבר משליך על חיי החברה.
החברים שאינם מעודכנים מצטיירים פתאום כמצומצמים וצו"לים, והגולש התורן מחפש מישהו שיבין אותו כשהוא מזכיר שם של אתר מסוים, שיהיה "בראש שלו" ולא ירגיש יותר צדיק, ושיהיה אפשר לדסקס איתו על קליפ שמסתובב או בלוג משעמם.
מזה בדיוק צריך להזהר. אל תחפש את האישורים שהחברה הזו נותנת. הם לא שווים את עצמם.
אינטרנט הוא לא גאווה, הוא לא סמל להיותך משכיל או אינטליגנט.
והוא גם לא בושה, כשהוא נצרך ומגיע במינון הנכון.
אז אין סיבה לחפש חברים חדשים ולא להתרחק מהישנים,
ואם הם יעשו לכם אי נוחות או נקיפות מצפון פה ושם- זה בסדר. הרגשות האלה רק ישמרו עליכם.
ועוד משהו: להתפלל.
אם היתה לנו בעיה רפואית מרגיזה שגונבת שעות כל יום היינו משקיעים בה קצת תפילה, לא?
וידועים דברי רבנו סעדיה גאון, שכתובים בספר 'ימצא חיים' להגר"ח פלאג'י זצ"ל (סימן ע"ג אות י"ב), "כשאדם מתפלל לבקש מאת ה' לעבוד עבודתו ולירא ממנו, הגם שאינו ראוי והגון, עם כל זה תפילתו נשמעת, כיוון שהוא לכבודו יתברך"
חשוב לי להדגיש שאיני מהווה סמכות תורנית/ פסיכולוגית. הנ"ל הוא פרי נסיון בלבד ומיועד למצבים נורמטיביים.
לא רוצה לתת אישור חס ושלום למעשים לא ראויים בחסות הרעיונות שהבאתי.