דיון ואין לנו רשות או עת לעשות לה'?

[דיונון]

כמו שכתבתי, התוספת של דאגת האחים שהיא עומדת אצלך בבסיס הסיפור, (סביבה נע הכעס של אליאב, לאחר מכן הם רוצים להציל את דוד, ולבסוף 'חיבוק הלוחמים'), גורמת לקרוא את כל הסיפור המקורי בצורה שונה.

נראה לי שהבנתי מה אתה אומר, אף שלא זה מה שכתבת.
אנסח זאת כך -
'הסיפור המרכזי' הוא דוד וגלית.
בסיפור לווין בעצם אין בעיה.
יחסי דוד-אליאב הם אמנם הסיפור המשני והשולי, אבל גם שם צריך זהירות גדולה. בשונה מתרנגולים מנומנמים.

מסכים. מסכים. מסכים.

 

[דיונון]

כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק נכון,
אין כאן שאלה של התמודדות מוסר התורה (שעצם הגדרה זאת מוטלת לדיון) מול מוסר האנושות.
ההתמודדות היא בין מוסר אנושי של לפני אלפי שנים, לבין מוסר אנושי של היום.

אין בתורה מוסר שאומר שרצח זה בסדר. זה טוב.
ואין בתורה מוסר שנשים צריכות להיות סוג ד'.
אין בתורה מוסר שאומר שאין בעייה למחוק עיר שלמה בגלל פשע של איש יחיד
אין בתורה מוסר שמעודד אלימות, גניבות, ושאר מרעין בישין.
ההפך, התורה מצווה עלינו הרבה חוקים שמטרתם להגביל את התפרצות המידות הרעות של האנושות.

אבל כל מי שפעם פתח נ"ך,
יודע שהמוסר האנושי פעם היה -בדברים מסויימים- "בשפל המדריגה" לעומת היום.
מה הבושה להודות בזה?
קצת קשה לפרט בדוגמאות בפורום דנן,
אבל יש תחומים מוסריים, שממש אפשר להזדעזע מ- איך שפעם פעם, לפני אלפי שנים, הם היו לגמרי מקובלים.

ההבנה הזאת, יכולה לערער קצת את האמונה הפשוטה - בדמויות מהתנ"ך- של כל אדם בכלל, ושל ילדים או בני נוער בפרט.
ולכן בהחלט אפשר להבין שאולי עדיף לא לעסוק בזה יתר על המידה.

לא מסכים.
כל דבר שנעשה על ידי רועי ישראל ראוי ללימוד, הבנה והכלה.
חלילה לתלות את מעשיהם ב'רוח התקופה' ושכך היה מקובל אז, 'והם בכלל היו הכי בסדר מכולם באותה תקופה...' - בעיני זו גישה מאד לא חינוכית ובעיקר - לא נכונה.
יש דברים קשים להבנה? - בסדר, אותם תשאיר לגיל מבוגר יותר... אבל לא למדר.

זה אכן צרה גדולה, אך אני מסופק כמה סיפורים עדינים יעזרו לתקן את המעוות,
אצלם הכל בנוי על "סאטירה" לעג וליצנות, וכלל בידינו, שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות..

זו לא רק סאטירה.
דורה לא צייר מתוך בוז ולגלוג.
ככה הצטיירו לו הדברים בגוי'שע קאפ שלו.
ולצורך הדוגמה (ווקשה בלי להתבחבש בזה אח"כ) - כשמגיעים לעסוק במעשה בת שבע ואוריה, צריך לתת המון משקל בסיפור לכך שאוריה היה מורד במלכות.
ולא מתוך רצון 'לתרץ', אלא כי כך באמת היו הדברים.
העתק-הדבק כל סיפור תנכי לדמות נערצת - חזון איש, הבעלז'ער רב, הבן איש חי. ומכאן תבין כמה ענין המרידה במלכות הוא האמת הפשוטה ולא הצטדקות וכדומה.
כך צריך לספר את הסיפורים.

 

[יעקב1245]

נראה לי שהבנתי מה אתה אומר, אף שלא זה מה שכתבת.
אנסח זאת כך -
'הסיפור המרכזי' הוא דוד וגלית.
בסיפור לווין בעצם אין בעיה.
יחסי דוד-אליאב הם אמנם הסיפור המשני והשולי, אבל גם שם צריך זהירות גדולה. בשונה מתרנגולים מנומנמים.

מסכים. מסכים. מסכים.

לא נראה לי שכתבתי משהו על 'הסיפור המרכזי', אבל באמת לא כל כך חשוב אם הבנו זה את זה, העיקר הוא שיש סיפור בנביא, והמספר החדש צריך לשמור את כל המשמעויות של הסיפור המקורי, ולא להוסיף עליהן כדמיונו החופשי.

בסיפור לויין בדרך כלל יש את הקושי של פרשנות חדשה של הסיפור המקורי, הסיפור לויין לדוגמא שהבאת על רבי עקיבא הוא לא ממש סיפור לויין, הוא לא מספר עוד דברים על רבי עקיבא למעט התרנגולת המנומנמת, הוא מספר בעיקר על אדם אחר ומתאר איך הוא התרשם מרבי עקיבא, הייתי מבדיל זאת מסיפור שעוסק בדמויות בעצמם.

גם בסיפור לויין כמו של רבי עקיבא יש לדעתי כמה מקומות דיון, אבל כמו שכתבתי, מדובר בשאלה מסדר שונה.

 

[בוקר מואר]

העתק-הדבק כל סיפור תנכי לדמות נערצת - חזון איש, הבעלז'ער רב, הבן איש חי. ומכאן תבין כמה ענין המרידה במלכות הוא האמת הפשוטה ולא הצטדקות וכדומה

מה כוונתך להסביר לגבי מורד במלכות?
לא הבנתי.

 

[בוקר מואר]

זו לא רק סאטירה.
דורה לא צייר מתוך בוז ולגלוג.
ככה הצטיירו לו הדברים בגוי'שע קאפ שלו.

אז פשוט דיברנו על שני תופעות שונות
המכוון אצלי היה על "היהודים באים"
שלצערנו חלק גדול מעם ישראל רואה את הסדרה הזאת בחודשים האחרונים,
שם זה מתאפיין בעיקר בסאטירה ולעג.

כל דבר שנעשה על ידי רועי ישראל ראוי ללימוד, הבנה והכלה.
חלילה לתלות את מעשיהם ב'רוח התקופה' ושכך היה מקובל אז, 'והם בכלל היו הכי בסדר מכולם באותה תקופה...' - בעיני זו גישה מאד לא חינוכית ובעיקר - לא נכונה.

לא באתי להסביר את מעשיהם של רועי ישראל, זה לא הנושא כאן.
אבל ככל סיפורי התנ"ך, ולא רק על רועי ישראל, אלא על אלפי הדמויות המוזכרות בו.
מלאים במעשים, מלחמות, ופעולות, שרוח התקופה שלנו לא מסוגלת להכיל.
אדרבה, אם יש לך איך להסביר את מה הלך שם, תבוא עליך ברכה.

 

[דיונון]

מה כוונתך להסביר לגבי מורד במלכות?
לא הבנתי.

דוד המלך ע"ה שלח את אוריה החתי 'אל מול פני המלחמה החזקה' כדי שימות בה.
בשבת נו. מבואר שאוריה היה מורד במלכות והיה חייב מיתה.
צריך לחדד את גדלותו של דוד המלך (כמה שזה מגוחך לומר זאת - אבל לא גרע מהחזון איש זיע"א. כמובן שמרן החזו"א רחוק אלפי מילין מדהע"ה) לצד ה'לכתחילה' של הריגת אוריה.
על זה הדרך.

פעם המנקה בישיבה אמר לי איזה הגיג על כך שהשבטים מכרו את יוסף... נאמתי לו את המבואר בספרים שיוסף היה מורד במלכות וכו' לא זוכר את כל הדרשה. אבל שמתי לב שהוא קיבל פתאום הסתכלות שונה לכל הפרשה.

 

[בוקר מואר]

דוד המלך ע"ה שלח את אוריה החתי 'אל מול פני המלחמה החזקה' כדי שימות בה.
בשבת נו. מבואר שאוריה היה מורד במלכות והיה חייב מיתה.
צריך לחדד את גדלותו של דוד המלך (כמה שזה מגוחך לומר זאת - אבל לא גרע מהחזון איש זיע"א. כמובן שמרן החזו"א רחוק אלפי מילין מדהע"ה) לצד ה'לכתחילה' של הריגת אוריה.
על זה הדרך.

זה נכון שאם נחדד את גדלותו של דוד המלך, יהיה יותר קל להאמין שלא הכל אנחנו מבינים, אבל אני לא רואה איך זה תורם להבנה של העניין?
ההיפך, ככל שאדם גדול יותר, כך נדרשת ממנו התנהגות מוסרית ואצילית יותר,
ואז התמיהות מצד "הבנת העניין" על כל מעשה אוריה ובת שבע, רק מתעצמות והולכות..
כוונתך הייתה שבגלל שהוא היה גדול לאין שיעור, לכן פגיעה קלה בכבודו כבר מצדיקה את הריגתו?

ועוד סיבה שקשה מאוד להגיע להבנה של העניין, באופן שנרגיש שזה בסדר וזה מקובל.
כי דוד המלך עצמו חיבר את קפיטל נ"ב בתהילים שכל כולו חרטה ותשובה על המעשה של בת שבע,
ונתן הנביא חיבר את משל "גזלת כבשת ברש" הידועה על סיפור זה, והוכיח בה את דוד המלך.
והנביא מאריך בעונשים החמורים שדוד המלך קיבל ע"כ "לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד-עוֹלָם" ו"כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וכו"

אדרבה, איך יש דרך לספר את הכל באופן שיתאים לדורנו?

כמובן שמרן החזו"א רחוק אלפי מילין מדהע"ה)

סתם אגב, יש גישות בקבלה ובהשקפה,
שישנם דמויות גם בדורנו, שיכולות להיות גבוהות יותר מצדיקים בדורות קודמים.

 

[דיונון]

כוונתך הייתה שבגלל שהוא היה גדול לאין שיעור, לכן פגיעה קלה בכבודו כבר מצדיקה את הריגתו?

לא.
עניין המורד במלכות חייב מיתה פשוט וברור לי.
אבל עזוב, מיצינו.

 

[+shira]

וכמובן שברגע שאסור להעלות טיעונים מסוימים, הם לא קיימים. באמת יופי.

וזאת מנלן?
וודאי שמה שאסור קיים. אפילו קיים מאד. הן ברמת הטיעון והן ברמת המעשה.
מי שלא מכבד ומקבל את תוכן האיסור ו\או את מורה האיסור - מוזמן להפר אותו.
מי שכן - יישמר ממנו.
די פשוט, למען האמת.

 

[בוקר מואר]

וזאת מנלן?
וודאי שמה שאסור קיים. אפילו קיים מאד. הן ברמת הטיעון והן ברמת המעשה.
מי שלא מכבד ומקבל את תוכן האיסור ו\או את מורה האיסור - מוזמן להפר אותו.
מי שכן - יישמר ממנו.
די פשוט, למען האמת.

על איזה טיעונים מדובר?

 

[Violinist]

זה לא 'פחות מוצלח' - זאת בדיוק הבעיה.
נקלע לידי פעם ספר שלה או של יהודית רותם (שתיהן פרקו עול ועשו קריירה מבחישה בצבור החרדי ובתנ"ך) וזה היה מ-ז-ע-ז-ע.
את הספר הספציפי על רבי עקיבא ברוך השם זכיתי שלא לקרוא, אבל אני זוכר שכשהוא יצא היא התראיינה באיזו תכנית רדיו, והיא נשאלה שם איזו דמות היתה מלהקת לשחק את דמותו של רבי עקיבא... והיא גם ענתה. אחסוך מכם.
אז ספר שנכתב מנקודת מבט מחליאה כזו - כמה רעל יש בו? כמה חילון יש בו? כמה זלזול?
וזה עוד לפני הנגיעה בפרדס ה"י.
זה לא רידוד והאנשה של מושגים נשגבים, אלא עיוות שלהם.
ספר שנוגע בקדשי ישראל ונכתב על ידי אדם שאינו ירא שמים - הוא סכנה.
וביראי שמים, כולי האי ואולי.
זו דעתי.

קשה לי לשמוע כאלה דברים
ראה ראיתי את הספר המדובר, והוא הרבה יותר גרוע מסתם 'פחות מוצלח'
עיוות מחריד של כל צורת הראייה כלפי חכמינו, הרחוקים מההשגה שלנו
וזה לדעתי לוז הבעיה בכל עניין כתיבת ספורים מהתנ"ך - לקחת איש אלוקים, נביא, וצדיק ולצייר אותו ברמה הקרובה אלינו - או במילים אחרות: לקחת אדם מדורנו ולהוסיף לו כמה מאפיינים שידמו אותנו חיצונית אל 'גיבור הסיפור' האמיתי.
זה להוציא את כל הקדושה.
חושבת שעדיף להשאיר חלקים מן התנ"ך מעט פחות נגישים לקהל, ובלבד שלא לחלל את קדושתם.
(בהערת שוליים: מי שבאמת רוצה להנגיש מבלי להזיק, טוב יעשה אם יוועץ בחכם, עד כמה סיפורו מועיל, והאם לא יצא שכרו בהפסדו. ואם לאו, אולי מוטב לו שלא יכתוב. )

צודקים מתנצל
הלשון לא היתה נכונה וזה היה אמור להיות גרוע...
אבל בהתייחס לקטע של הפרדס היא כמעט לא נגעה... מאוד הפשיטה וזה באמת גרוע אבל מה הם ראו שם זה מה שהתייחסתי
הספר השני שצוין דווקא בכלל לא בכיוון ומאוד שמר על השקפת העולם של אז..
כשהיא לקחה בעצם אזור וזמן ובנתה עליהם סיפור שממחיש הרבה יותר בו באמת לא ראיתי פגיעה בקדשי שמים

 

[Violinist]

צודקים מתנצל
הלשון לא היתה נכונה וזה היה אמור להיות גרוע...
אבל בהתייחס לקטע של הפרדס היא כמעט לא נגעה... מאוד הפשיטה וזה באמת גרוע אבל מה הם ראו שם זה מה שהתייחסתי
הספר השני שצוין דווקא בכלל לא בכיוון ומאוד שמר על השקפת העולם של אז..
כשהיא לקחה בעצם אזור וזמן ובנתה עליהם סיפור שממחיש הרבה יותר בו באמת לא ראיתי פגיעה בקדשי שמים

@אנטיפטרוס מה ככ הכעיס אותך אפשר להבין?
תקרא את הספר של תיאור שיקום שבט בנימין ותבין שהוא בכלל לא בעייתי
או לפחות תאמין לי שאין בו שום פגיעה בקדשי שמים

 

[אנטיפטרוסה]

@אנטיפטרוס מה ככ הכעיס אותך אפשר להבין?
תקרא את הספר של תיאור שיקום שבט בנימין ותבין שהוא בכלל לא בעייתי
או לפחות תאמין לי שאין בו שום פגיעה בקדשי שמים

אפילו להתעצבן כבר אי אפשר בשקט...
התרגזתי על התמיכה בכל הספרים הללו, שיראת שמיים הם לא מוסיפים, גם אם קשה למצוא בהם פגם שאפשר להצביע עליו ולשאוג בקול גדול: הנה, רואים? כויפר חסר דת כתב את זה!
למה אנחנו צריכים לקרוא את זה???
גילוי נאות: מה שהגיע לידי, הספקתי להתחרט כבר בכמה וכמה ימי כיפור על שקראתי אותו... בטוחה שהוריד לי משהו במבט שלי כלפי גדולים וצדיקים

 

[+shira]

על איזה טיעונים מדובר?

יש הרבה דברים לכתוב בסוגיה זו, אך כמדומני שאין פורום חרדי שניתן יהיה לכתוב בו באמת את הצדדים...

 

[yonatanr]

יש כאן שלושה נושאים, שחלוקים זה מזה.

האחד - מקראות בתנ"ך שאינם נוגעים להלכה, שחז"ל דרשו אותם שלא כפשוטם - האם מותר לפרש אותם בשונה מביאורי חז"ל. יש בזה הסכמה רחבה בין הראשונים שמותר לפרש את הפסוקים כפשוטם, למרות שחז"ל פירשו אותם באופן שונה. וכמו שכותב רש"י (שמות ו יב) 'לכן אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו, והדרשה תדרש', וכמו שכותב רבי שמואל הנגיד ב'מבוא התלמוד' (נדפס בתחילת מסכת ברכות) - 'והגדה הוא כל פירוש שיבוא בתלמוד על שום עניין שלא יהיה מצוה - זו היא הגדה - ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת... מה שפירשו בפסוקים כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו - ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותם, והשאר אין סומכין עליהם'.

השני - מקראות בתנ"ך שנוגעים להלכה, וחז"ל דרשו אותם שלא כפשוטם - שבזה בוודאי חובה לנהוג בהם כדרשת חז"ל, ואין לסטות ממנה במלוא נימה, כפי שכתב רבי שמואל הנגיד שם - ' שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בענין מצוה שהיא מפי משה רבינו ע"ה שקבל מפי הגבורה אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו', אלא שגם בזה אמרו חז"ל (יבמות כד.) 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו', ולגבי זה טוענים אנשי 'פשוטו של מקרא' שמותר לדון - אך ורק תיאורטית - מהי משמעותם של פשטות הכתובים, וגם בזה יש להם מקורות נאמנים בדברי האבן עזרא והרשב"ם, ולא באתי להכריע בזה.

השלישי - והוא הנוגע לעניינינו - הוא סיפורי התנ"ך שחז"ל לא פירשו אותם אחרת מפשוטם. עד הדור האחרון כל הראשונים והאחרונים הבינו אותם כפשוטם, ומלבד ספרי דרושים מוצהרים כ'פרשת דרכים' וכדומה, אף אחד לא ניסה להוציא את הפסוקים מפשוטם ולטעון ש'אין לנו מושג מה הם עשו'. אלו חידושים של הדור האחרון.

פעם המנקה בישיבה אמר לי איזה הגיג על כך שהשבטים מכרו את יוסף... נאמתי לו את המבואר בספרים שיוסף היה מורד במלכות וכו' לא זוכר את כל הדרשה. אבל שמתי לב שהוא קיבל פתאום הסתכלות שונה לכל הפרשה.

תוכל להביא לי את שמות הספרים שאומרים כך?

 

[דיונון]

תוכל להביא לי את שמות הספרים שאומרים כך?

של"ה הקדוש פרשת וישב אותיות ל"ב ול"ח.

 

[דיונון]

השלישי - והוא הנוגע לעניינינו - הוא סיפורי התנ"ך שחז"ל לא פירשו אותם אחרת מפשוטם. עד הדור האחרון כל הראשונים והאחרונים הבינו אותם כפשוטם, ומלבד ספרי דרושים מוצהרים כ'פרשת דרכים' וכדומה, אף אחד לא ניסה להוציא את הפסוקים מפשוטם ולטעון ש'אין לנו מושג מה הם עשו'. אלו חידושים של הדור האחרון.

לא זו הסוגיה.
נכון, מה שהם עשו טכנית - זה מה שכתוב בפסוקים ובמדרשים.
הנושא הוא, שאם נדון ונבחן למשל את מעשה עקידת יצחק בראיה סובייקטיבית של 'איפה בדיוק עמד אברהם אע"ה ואיפה הלך לקושש את העצים ומה היה המסלול שעשו מב"ש להר המוריה וכו'' - זה אולי נכון, אבל פספסנו את כל העניין.
כי לא זה מה שקרה בעקידה!
יש את העולם עד לעקידה ויש את העולם שאחרי העקידה.
עיסוק בפנים הארציים והחיצוניים (אפילו בלי שנכנס לתחושות ורגשות וכדו') מנמיך ומרדד את המבט לרזולוציה לא נכונה.
בעקידת יצחק מובן לכל שזה פספוס לא לעסוק במהות.
אמונתנו, שגם סיפורים בתנ"ך שנראים יותר 'ארציים' (חלילה) תוכנם גבוה מעל גבוה.
ולכן ההסתכלות הנ"ל שייכת גם בהם.
מאידך, בשונה מעקידת יצחק שכל אחד מחובר אליה, לסיפורים הנ"ל אין חיבור עם מרבית הציבור (חוץ מלומדי הנ"ך כסדר), מין רתיעה והסתייגות, וכפי שכתבו כאן בהודעות קודמות, וסליחה על חוסר הדיוק - 'דברים שהמוסר בימינו לא מסוגל להכיל'.
וגם אם לא נקצין עד כדי כך, קיימת תחושה שקדושי הנ"ך היו סוג של 'לאומיים', יותר 'מזרוחניקים' מאשר חרדים (ביטוי בלבד, אין כוונה לזלזל באף אחד).
והקשר שכן מוצע ומונגש הוא מאד מעוות ופסול.
וזו הסוגיא - האם לספק ספורת חרדית שתציג ותנגיש את הדברים לקישקע של היהודי החרדי בן ימינו או להשאיר את הראש מונף למעלה, מכוון למקום הנכון אבל לא ממש רואה משהו...

 

[yonatanr]

של"ה הקדוש פרשת וישב אותיות ל"ב ול"ח.

האם חובה להאמין בזה, ומי שסבור שאין זה אלא דרוש בעלמא, הוא כופר?
האם אפשר לדון את יוסף כמורד במלכות ולהרגו, רק בגלל שהוא 'חלק על מלכות בית דוד' שעדיין לא הייתה קיימת?

כי לא זה מה שקרה בעקידה!

זה כן מה שקרה בעקידה.
וזו בדיוק הבעיה. המחשבה שמה שקורה בעולם שלנו הוא לא חשוב, ורק מה שקרה בעולמות אחרים הוא זה שחשוב. ולא היא. העולם שלנו הוא זה שחשוב. ו-כן, עצם העובדה שאברהם אבינו הסכים לשחוט את בנו יחידו בשביל הוראת הקב"ה, היא לבדה מהות המעלה העצומה של אברהם אבינו, ואין צורך לספח כל מיני עולמות עליונים ואחרים.
יש תחושה שאם לא 'נבעט' את המעשה כלפי מעלה, ולא נהפוך אותו לדביקות עליונה 'גבוה מעל גבוה' שאין לנו מושג בה, הרי שאנחנו 'מנמיכים ומרדדים' את הרזולוציה. ולא היא. הקב"ה דורש שנעשה מעשים 'פשוטים' בעולם הזה, ואת זה הוא מחשיב.

וגם אם לא נקצין עד כדי כך, קיימת תחושה שקדושי הנ"ך היו סוג של 'לאומיים', יותר 'מזרוחניקים' מאשר חרדים (ביטוי בלבד, אין כוונה לזלזל באף אחד).

ברור, כי אם לא נאמין באמונה שלימה שאברהם אבינו חבש שטריימל וז'יפיצה ופאותיו היו מסולסלות בקפידה, יהיה חסר לנו ב'כל מהותו של אבי האומה'. מותר להבין ש'קדושי הנ"ך' הסתובבו בסביבה אחרת, והדרישות מהם היו אחרות, ולפי מצב הדור בימיהם הם עשו את המיטב שנדרש מהם.
מאנשים אינטליגנטים מצופה להבין שחשיבה אנכרוניסטית היא מוטעית.

 

[דיונון]

האם חובה להאמין בזה, ומי שסבור שאין זה אלא דרוש בעלמא, הוא כופר?
האם אפשר לדון את יוסף כמורד במלכות ולהרגו, רק בגלל שהוא 'חלק על מלכות בית דוד' שעדיין לא הייתה קיימת?

זה כן מה שקרה בעקידה.
וזו בדיוק הבעיה. המחשבה שמה שקורה בעולם שלנו הוא לא חשוב, ורק מה שקרה בעולמות אחרים הוא זה שחשוב. ולא היא. העולם שלנו הוא זה שחשוב. ו-כן, עצם העובדה שאברהם אבינו הסכים לשחוט את בנו יחידו בשביל הוראת הקב"ה, היא לבדה מהות המעלה העצומה של אברהם אבינו, ואין צורך לספח כל מיני עולמות עליונים ואחרים.
יש תחושה שאם לא 'נבעט' את המעשה כלפי מעלה, ולא נהפוך אותו לדביקות עליונה 'גבוה מעל גבוה' שאין לנו מושג בה, הרי שאנחנו 'מנמיכים ומרדדים' את הרזולוציה. ולא היא. הקב"ה דורש שנעשה מעשים 'פשוטים' בעולם הזה, ואת זה הוא מחשיב.

ברור, כי אם לא נאמין באמונה שלימה שאברהם אבינו חבש שטריימל וז'יפיצה ופאותיו היו מסולסלות בקפידה, יהיה חסר לנו ב'כל מהותו של אבי האומה'. מותר להבין ש'קדושי הנ"ך' הסתובבו בסביבה אחרת, והדרישות מהם היו אחרות, ולפי מצב הדור בימיהם הם עשו את המיטב שנדרש מהם.
מאנשים אינטליגנטים מצופה להבין שחשיבה אנכרוניסטית היא מוטעית.

זו העמדה השניה.
האשכול קרא לחברים לדעה א' שיבואו ויביעו את דעתם בתוך גבולות הגיזרה.
למה לגרור את זה שוב ושוב מדיון לויכוח השקפתי?

 

[yonatanr]

למה לגרור את זה שוב ושוב מדיון לויכוח השקפתי?

כל האשכול התחיל בתור דיון השקפתי. כמובן שזה מאד נח לדרוש שיכתוב בו רק מי שסובר כמוך, אלא שלא ברור לי למה אתה קורא לזה 'דיון'.