מידע שימושי ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים"! פדיחה לא נעימה שקרתה לי, איך מונעים את זה?

[אינסופית]

השאלה מה לגבי עצות ממי שהיה או נמצא באותה זירה.

כל מקרה לגופו..
סיפרה לי חברה טובה שחולה במחלה שהכי מעצבן אותה זה לקבל טלפון מחברה X שהיה את זה לבן שלה וזה עבר כלא היה ולשמוע מזקנה במחלקה שזה הסוג הכי קל ושלא תדאג.. היא אמרה לי אני יודעת בדיוק מה המצב שלי ולצערי התקווה רחוקה. כל העצות האלו רק זורות מלח על הפצעים.. לא חושבת שחברות טובות באותו מצב דבר ראשון יתחילו בעצות כמו שיתחילו בשיתוף בפריקה.. יש להם מספיק יועצים מדהימים!!

 

[אינסופית]

אם אני מסתכלת על שכבת גיל של 40 נגיד- אז לא.
כולם כבר התמודדו עם משהו רציני בחיים שלהם.
ואם 50 - אז עוד יותר.
בגיל 25, יש עדיין אנשים בתבנית,שוט כי הם לא הספיקו עדיין לחיות את החיים.

שוב מקטלגים..
לצערנו יש בחורות מדהימות בנות 20 שחוו יותר מאישה בת 40
היום לא רואים על אנשים כלוםםםם

 

[DvoraVidman]

שוב מקטלגים..
לצערנו יש בחורות מדהימות בנות 20 שחוו יותר מאישה בת 40
היום לא רואים על אנשים כלוםםםם

לא אמרתי שאין בחורות שחוות דברים רציניים.
אמרתי שעד גיל מסוים כל אחד צובר לפחות חויה אחת שלא לפי הספר.

 

[rivkar]

שוב מקטלגים..
לצערנו יש בחורות מדהימות בנות 20 שחוו יותר מאישה בת 40
היום לא רואים על אנשים כלוםםםם

בסדר אבל ברור שסטטיסטית יש יותר סכוי לעבור משהו בחיים עד גיל 40 מאשר עד גיל 20.. וברור שאין בזה כללים..

 

[תותים בלבן]

בסדר אבל ברור שסטטיסטית יש יותר סכוי לעבור משהו בחיים עד גיל 40 מאשר עד גיל 20.. וברור שאין בזה כללים..

אין סטטיסטית
הצרות לא מתחילות רק אחרי החתונה
לצערינו גם נערות מתמודדות עם צרות מבית ומחוץ

 

[שירה עבאדי]

בדברים האלו יש המון שונות. מה שטוב לאחד גרוע לשני. אז צריך לשמור על איזשהו מכנה משותף מינימלי.
צחוק יכול מאד לפגוע, יש אנשים שירגישו שלא רק שדרכו להם על היבלת הכואבת, גם מקטינים את הכאב.
ברכות זה גם משהו שהרבה לא רוצים לשמוע, למרות שיש כאלו שכן שמחים, וגם פה אני חושבת שעדיף הכלל של שב ואל תעשה עדיף. אם הברכה יכולה לפגוע או לשמח, עדיף לא לשמח מישהו שכן רוצה מאשר לפגוע במי שזה לא נעים לו. מי שיש לו המון טאקט יכול לזהות אם זה שעומד מולו הוא מחובבי או שונאי הברכות, אבל מי שיש לו המון טאקט לא מגיע למצבים האלו לכתחילה...
התנצלות היא כן במקום לדעתי כי יש משהו עוד יותר פוגע בזה שעוברים על פגיעה לסדר היום כאילו היא לא קרתה, אבל זה צריך להיות מינמילי וענייני. "סליחה, לא הייתי צריך לומר את זה". זהו, בלי להוסיף ברכות או להאריך בהתנצלות שמאריכה את הרגע הלא נעים.

התנצלות על פדיחה, מעמיקה את הפגיעה.
ועושה ענין מלא-ענין.
עוד יותר מביך כשיעני מתנצלים.
זה גם כלול ב’עסקה’, התמודדות עם תגובות של הסביבה..

 

[ח.ג.ג'.]

התנצלות על פדיחה, מעמיקה את הפגיעה.
ועושה ענין מלא-ענין.
עוד יותר מביך כשיעני מתנצלים.
זה גם כלול ב’עסקה’, התמודדות עם תגובות של הסביבה..

נישאר חלוקות על החלק הראשון, לדעתי התנצלות קצרה ועניינית עדיפה על פני התעלמות מוחלטת. כמובן התנצלות כנה ולא "יעני". כמו להגיד סליחה כשדרכת למישהו על הרגל. לא עושים עניין גדול, אבל כן אומרים סליחה באופן פשוט ולא ממשיכים הלאה כאילו לא קרה כלום. כך גם אם דרכת למישהו על היבלת במובן המושאל.

אי אפשר גם לקבוע שזה "לא עניין". יש אנשים בשבילם הדברים האלו הם בהחלט עניין, שמורגש היטב במשך כל היום. מי שזה לא עניין בשבילו, שישמח על כך שיש לו חוסן נפשי גבוה, אבל לא יקבע לאחרים שגם הם לא אמורים להיפגע ממה שלא פוגע בו.

את השורה האחרונה אני לא מבינה. אפשר לפטור כל פגיעה שהיא וכל חוסר התחשבות באמירה שזה "כלול בעסקה". זו אמירה שמעקרת לגמרי את הצורך בהתחשבות באחרים, ומשמעותה - זה שלו, לא שלי.

 

[שירה עבאדי]

נישאר חלוקות על החלק הראשון, לדעתי התנצלות קצרה ועניינית עדיפה על פני התעלמות מוחלטת. כמובן התנצלות כנה ולא "יעני". כמו להגיד סליחה כשדרכת למישהו על הרגל. לא עושים עניין גדול, אבל כן אומרים סליחה באופן פשוט ולא ממשיכים הלאה כאילו לא קרה כלום. כך גם אם דרכת למישהו על היבלת במובן המושאל.

את השורה האחרונה אני לא מבינה. אפשר לפטור כל פגיעה שהיא וכל חוסר התחשבות באמירה שזה "כלול בעסקה". זו אמירה שמעקרת לגמרי את הצורך בהתחשבות באחרים, ומשמעותה - זה שלו, לא שלי.

נניח, שדרכת למישהו על הרגל, אז עשית פה משהו, דרכת עליו בלי כוונה.
כשאין לבנאדם ילדים ושאלת, הוא ענה לך שאין לו.
האם את ”עשית” שלא יהיו לו ילדים? לא!
בהתמודדות, מכל סוג, יש חלק של התמודדות מול הסביבה.
וזה ’כלול בעסקה’.
אנשים שאין להם ילדים, רגילים לשאלות ולמבוכה מהשואל...
לכן אין צורך להתנצל ולהתלעלע בחוסר נוחות ולנפח את זה.
אם נשאלה שאלה לא מתאימה או מביכה, זה ענין אחר.
גם @פנינה ריימונד אמרה מה שאני חושבת לבד.. בלי היכרות ובלי תיאום..
אין צורך לסלף את דברי ולהבין מהם דברים שלא אמרתי.

 

[אין עוד מלבדו"]

קצת לא נעים שיותר מידי דשים בזה
נכון שקשה שאין ילדים או שבשביל כל ילד צריך להפוך עולמות
אבל אנחנו לא מסכנים וברוך השם יש דברים טובים בחיים
לא סובל את מבטי הרחמים של חלק מהאנשים

 

[ח.ג.ג'.]

נניח, שדרכת למישהו על הרגל, אז עשית פה משהו, דרכת עליו בלי כוונה.
כשאין לבנאדם ילדים ושאלת, הוא ענה לך שאין לו.
האם את ”עשית” שלא יהיו לו ילדים? לא!
בהתמודדות, מכל סוג, יש חלק של התמודדות מול הסביבה.
וזה ’כלול בעסקה’.
אנשים שאין להם ילדים, רגילים לשאלות ולמבוכה מהשואל...
לכן אין צורך להתנצל ולהתלעלע בחוסר נוחות ולנפח את זה.
אם נשאלה שאלה לא מתאימה או מביכה, זה ענין אחר.
גם @פנינה ריימונד אמרה מה שאני חושבת לבד.. בלי היכרות ובלי תיאום..
אין צורך לסלף את דברי ולהבין מהם דברים שלא אמרתי.

מה שעשית בשאלה הוא שיכאב לו. באותו רגע יכאב לו יותר בגלל השאלה, יותר ממה שהיה כואב לו בלעדיה.
זה שאנשים רגילים שמכאיבים להם, לא אומר שאין בעיה להכאיב להם עוד. אם לסביבה תהיה יותר מודעות לכך שהשאלות האלו מכאיבות, אז לא יצטרכו להיות רגילים למצבים הכואבים האלו.

מה זה "אם נשאלה שאלה שלא מתאימה"? על השאלה "האם יש לך ילדים" או שאלה שמניחה כברור מאליו שיש לך ילדים - אמרו פה מספיק אנשים בשרשור שמבחינתם זו שאלה לא מתאימה. אז גם אם לך השאלה הספציפית הזו לא הפריעה, וגם אם יש עוד עשר כמוך שהשאלה הזו לא מפריע להן, זה לא מבטל את זה שיש הרבה שזה כן מכאיב להם לשמוע את השאלה הזו.

זה שבאופן עובדתי התמודדות כוללת התמודדות עם הסביבה לא אומר שזה מצב תקין שלא צריך לשאוף לשפר אותו.

 

[rivkar]

אין סטטיסטית
הצרות לא מתחילות רק אחרי החתונה
לצערינו גם נערות מתמודדות עם צרות מבית ומחוץ

נכון והן נכללות תחת הסטטיסטיקה
(או שאני צריכה להסביר את המושג "סטטיסטית"..)

 

[יוני שלום]

רק לי בולט שפותח האשכול לא בא ושאל: "האם יש לך ילדים?" או "כמה ילדים יש לך?"
קראתי על שיחה נחמדה בין 2 יהודים חביבים. בא האחד וסיפר כי היה לפני תקופה בנופש אחר משך כמה ימים,
שאלו חברו: "ומה עשית עם הילדים". בנקודה הזו קיבלת את התשובה המצערת. וכיון שהוא רגיש ובעל לב, כאב ליבו על הצער שגרם לחברו, והוא מבקש לדעת מה יעשה מכאן ולהבא שלא יחזור על עצמו כזה מקרה.
אז קודם כל, יכול לקרות לכל אחד שהוא אומר תגובה פחות מתאימה. גם לאנשים רגישים מאד וגם לאנשים שמתמודדים בעצמם (כמו שקראנו כאן, לכל אחד כואב במקומות אחרים דברים אחרים...
דבר שני, מעריכה מאד את פותח האשכול על בקשתו הכנה. ובמענה אליה, נראה לי שאפשר לערוך כמין סיכום קטן לדברי כולם, שכולם (טוב, כמעט) יסכימו איתו.
1. להבין ששום דבר לא מובן מאליו, וזאת היא נקודת הפתיחה. הקב"ה מכין לכל אחד מסלול חיים שונה.
2. לגלגל את השיחה לכיוון שאליו בחרו לשתף אותך. לדוגמה בסיפור הזה ניתן להוסיף אופציה רביעית:
"יפה, יפה. איך היה? נהנית? איפה יותר נחמד?" וכולי. לפי מה ששיתפו איתך זה המרחב שלך להתעניין. כך אפשר לקיים שיחה נורמלית ולא רק על המנה אחרונה
וכמובן בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידינו, ולא נגרום לאף אחד צער ח"ו

 

[ידידים]

אני זוכרת שיצאתי כמה ימים אחרי לידה לרחוב ופגשתי שכנה והיא לא אמרה לי מזל טוב ,
אחרי זה עדכנתי אותה והיא אמרה שהיא לא ידעה מה להגיד כי היא לא שמעה כלום ..
לפעמים מרוב זהירות גם קורה דברים מביכים , אני חושבת שמי שהיה לה לידה שקטה , לא תמיד יותר נעים לה שמתעלמים , כי כך נשאר איזה חוסר נעימות , ואם אמרו מזל טוב ,אפילו בטעות, זו הזדמנות לספר ..וכך לתת לדברים לזרום יותר בחופשיות ..

 

[אינסופית]

אני זוכרת שיצאתי כמה ימים אחרי לידה לרחוב ופגשתי שכנה והיא לא אמרה לי מזל טוב ,
אחרי זה עדכנתי אותה והיא אמרה שהיא לא ידעה מה להגיד כי היא לא שמעה כלום ..
לפעמים מרוב זהירות גם קורה דברים מביכים , אני חושבת שמי שהיה לה לידה שקטה , לא תמיד יותר נעים לה שמתעלמים , כי כך נשאר איזה חוסר נעימות , ואם אמרו מזל טוב ,אפילו בטעות, זו הזדמנות לספר ..וכך לתת לדברים לזרום יותר בחופשיות ..

שכנה שלי עברה לידה שקטה הורדתי לה ארוחת ערב מפנקת, היא כ"כ התרגשה. היא אמרה לי אנשים לא יודעים איך להתייחס לזה, אני עברתי לידה לכל דבר ועניין רוצה לדבר על זה, צריכה לפחות את אותו היחס ואנשים מתלעמים כי לא רוצים/יודעים איך לדבר על זה.
עוד חברה ילדה לידה שקטה ודיברתי איתה שממש כאב ללי לשמוע, היא ככ התרגשה שפתחתי איתה את הנושא, היא אמרה לי אנשים לא מדברים איתי על זה כאילו כלום ואני ממש ילדתי אני בחל"ד ורוצה לספר ולדבר על זה..
אז נכון שלא כולן רוצות לדבר על זה אבל להגיד מזלטוב לאישה אחרי לידה זה הכי טבעי שיש(למרות שאני פחדתי לאחל מזלטוב לחברה שלא שמעתי שילדה(ראיתי אותה בלי התינוק) ורק אחרי ששמעתי בוודאות איחלתי לה מזלטוב)

 

[יוסייוסייוס]

שאלה לגיטימית. תשובה לגיטימית.

אין דבר כזה

מה זה ישיבה כן מכובדת???
(אפשרי: מה הבחור עושה? -עובד/ לומד. לא לבוא בגישה של: ברור שלומד...)

כל אדם נברא בצלם.

לסיכום:
כל הנתונים הללו הינם נתונים 'יבשים'.
ישנם עובדים וישנם לומדים. ישנן סוגי עבודות וסגנונות שונים של ישיבות, ישנם ילדים שנולדו בריאים וישנם חולים/ עם לקויות או אתגרים שונים.
כל אחד מה שמתאים לו ומה שהקב"ה ייעד בשבילו.
זה בסדר להתענין. זה בסדר לקבל תשובות מגוונות. (אחרת למה שואלים)
אבל- אם אני מגיעה בדעה שזה 'פאדיחה' לעבוד/ ללמוד במקום 'נחות', 'פאדיחה' ו'מוזר' ו'תמוה' לנהל חיים שלא תואמים את התבנית המכובדת שציירתי לעצמי במח, אז- עדיף לשתוק!
לעומת זאת, אם אני פתוחה לשמוע מגוון רחב של תשובות ומכבדת כל תשובה שאשמע מבן שיחי, אזי השאלות הן לגיטימיות. התשובות גם כן. התגובה שלי תהיה נעימה, מכבדת וכנראה גם תואמת מצב- טקטית.

ויה"ר שלא תצא תקלה תחת ידינו.

זה לא סותר.
האדם אמור לנהל את חייו בלי לחשוש מ'מה יאמרו' .
ואם מישהו שאל, עונים לא בצורה עניינית [הבחור אינו לומד, הילד בחינוך מיוחד, עובד בתור מנקה]
בושה זה רק לעשות עבירות ולא דברים כאלו.

מצד שני
בן השיח אמור לשתוק מלשאול שאלות שעלולות להביך.

 

[ללי ללוי]

זה לא רק זה, יש מלאאאאא נושאים שלא טוב לחטט בהם, ואם שיתפו אותך זה לא אומר שאתה צריך להבין את הסיבה לזה
דוגמאות?
* התפטרות מעבודה- למה פיטרו אותך? את התפטרת לבד?
* מעבר לדירה קטנה/ גדולה יותר
* העברת הילדים למוסד חינוכי אחר
*תאונת דרכים- מי היה אשם? אתה???
* ויש עוד המון דוגמאות!

שיתפו אתכם בסיפור, קבלו אותו כמו שהוא בלי לחטט

 

[מרחבית]

לעומת זאת, אם אני פתוחה לשמוע מגוון רחב של תשובות ומכבדת כל תשובה שאשמע מבן שיחי, אזי השאלות הן לגיטימיות. התשובות גם כן. התגובה שלי תהיה נעימה, מכבדת וכנראה גם תואמת מצב- טקטית.

יש הרבה במה שכתבת. בודאי שלא דומה לענות למי שפתוח למגוון רחב של תשובות ומכבד כל תשובה, למי שלא. כל השיח וההרגשה יהיו מאוד שונים.
ועדיין חשוב לזכור שיש את הצד השני, ואת התחושות האישיות שלו. והן לגמרי לא תלויות רק בגישת האדם השואל!

הרבה פעמים האדם בפני עצמו מרגיש מחוץ לקונצנזוס, ורע לו עם זה מבפנים. הרבה פעמים הוא כשלעצמו מאוכזב מעצמו או מסביבתו או מהחלומות שלו שמתנפצים, או שהוא מרגיש שמשהו שקרה לו הוא נחות או תמוה, או לפעמים מרגיש שהכאב מידי עמוק מכדי לדבר עליו, או שמרגיש שזו פריצה לגבולות שלו, או מכל סיבה אחרת - הוא לא מעוניין לספר ולא מעוניין לחלוק.
וממילא הוא לא מעוניין בשאלות אפילו ממי שכן פתוח למגוון רחב של תשובות - בפרט אם מדובר באנשים די זרים.

ואם הוא מהסוג שכן מעוניין לספר ולחלוק - הלא יתחיל זאת בעצמו אם רק ניתן לו הזדמנות - בלי לשאול הרבה. כגון שנספר קצת על עצמנו ונשדר קשב למה שהוא כן אומר - ואם הוא יספר ויקבל תשובות נעימות ותואמות מצב - הוא ודאי ישמח להמשיך.

 

[מה יש]

בלת"ק
אדם מספר לך בנופש, מיוזמתו החופשית, שלפני תקופה היה בנופש אחר.
זה משהו שלרובינו לא קורה, נכון? ב"ה החיים עמוסים.
מן הסתם זה היה בנסיון לפתח שיחה, מ2 הצדדים
אז שאלו אותו שאלה סופר לגיטימית.
שנגעה בעצב רגיש.
מן הסתם היה מבוכה, ברור
אבל מכאן ועד להסביר 11 עמודים כמה אסור לשאול איש לעולם על חייו??
הכלל הראשון שלומדים בתקשורת זה להתענין במי שמולי!
אני פעם פגשתי אישה ברחוב שאלתי בנחמדות מה קורה
ענתה לי מה קורה??? קמתי משבעה! כן, לא ידעתי עברו טרגדיה פתאומית ונוראה (אברך צעיר ממש שנפטר)
נגעתי לה בעצב חשוף? כן
ואם הייתי מדברת על עצמי מה הייתי? סתם לא בנאדם.
ככה התענינתי בשלומך, אחר רגע של מבוכה, התנצלתי ו- היא עדיין חברה שלי...
חלילה חלילה!!!! לא מזלזלת בכאב ובצער,
אבל מכאן ועד
אף פעם אל תשאלו אף אחד שום דבר.
ארוכה הדרך.

 

[לאה הההה]

בלת"ק
אדם מספר לך בנופש, מיוזמתו החופשית, שלפני תקופה היה בנופש אחר.
זה משהו שלרובינו לא קורה, נכון? ב"ה החיים עמוסים.
מן הסתם זה היה בנסיון לפתח שיחה, מ2 הצדדים
אז שאלו אותו שאלה סופר לגיטימית.
שנגעה בעצב רגיש.
מן הסתם היה מבוכה, ברור
אבל מכאן ועד להסביר 11 עמודים כמה אסור לשאול איש לעולם על חייו??
הכלל הראשון שלומדים בתקשורת זה להתענין במי שמולי!
אני פעם פגשתי אישה ברחוב שאלתי בנחמדות מה קורה
ענתה לי מה קורה??? קמתי משבעה! כן, לא ידעתי עברו טרגדיה פתאומית ונוראה (אברך צעיר ממש שנפטר)
נגעתי לה בעצב חשוף? כן
ואם הייתי מדברת על עצמי מה הייתי? סתם לא בנאדם.
ככה התענינתי בשלומך, אחר רגע של מבוכה, התנצלתי ו- היא עדיין חברה שלי...
חלילה חלילה!!!! לא מזלזלת בכאב ובצער,
אבל מכאן ועד
אף פעם אל תשאלו אף אחד שום דבר.
ארוכה הדרך.

נכון ועדיין
לשאול מה קורה זאת שאלה סתמית
לשאול על ילדים , במקרה והם לא קיימים זה לדרוך על פצע פתוח שותת דם .
לצערי מניסיון ורק בעלי ניסיון יבינו.
זוגות ללא ילדים בד"כ חיים עם החסר כל הזמן והם גם ברמת רגישות גבוהה .
אם כל אחד שיש לו ילדים יחשוב לעצמו: מה מעסיק אותי במהלך היממה- בעיקר הילדים.
את הממתינים ממלא החסר והוא כואב...

 

[א-ירושלמית]

העניין הוא לא מה שהשני מספר - אלא איך שאני מגיב למה שהוא מספר.
אנחנו לא יכולים לדעת על מי שמולנו כל מיני דברים לא צפויים, נכון?
אבל אם אנחנו מתחילים להגיב בהתחמקות או בשמאלציות נוטפת - זה מעצבן נורא. אפשר להבין לאיזו תגובה מצפה מי שנמצא מולנו - מצורת הסיפור שלו. אבל להתעלם? לברוח? להיות מובכים? אולי זה טבעי אבל זה הכי לא נכון.
(גם לי יש כל מיני התמודדויות ונסיונות. מדברת ממקום מכיר ויודע.)