השאלה הראשונה-אם ככה, אז כשפוגשים מישהו
השאלה הראשונה היא בן כמה הוא,
?
מה נשמע? מה איתך?
ואז תספרי על עצמך.
אם היא תרצה שתספר על עצמה.
השאלה הראשונה-אם ככה, אז כשפוגשים מישהו
השאלה הראשונה היא בן כמה הוא,
?
אני עדיין אוחזת באותו מקום מאז המפגש האחרון איתך... (לפני 10 שנים...)אני בכללי שואלת חברות מהעבר - איפה את אוחזת בחיים?
וכולם נפגשים ברמזור.
אמא שלי לימדה אותי לא לשאול בחיים על בעל וילדים, רק אם אני מכירה אישית וקרובה ממש, וגם אז לא לשאול שאלות חטטניות שעלולות לנגוע במקומות רגישיםבתקופה האחרונה שהיתי בבית מלון חרדי, במשך הזמן פגשתי שם יהודי חביב ונעים לשיחה, וכמנהגם של יהודים שנופשים שוחחנו על דא ועל הא.
בתוך הדברים הוא סיפר לי שהיה לפני תקופה בנופש אחר משך כמה ימים.
שאלתי אותו היכן הילדים שהו משך זמן כה ממושך?
ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים".
בירכתי אותו שיהיו לו ילדים בקרוב.
השאלה שלי היא: כיצד ניתן למנוע פדיחה דומה בעתיד, האם כדאי לי לשאול אותו האם יש לך ילדים, ואז - אם הוא משיב לחיוב אעבור לשאלה הבאה- היכן הם נמצאים וכו'? או שעדיף כמו שעשיתי.
או, אופציה שלישית: בכלל לא להיכנס לנושא הזה.
אשמח שתחכימו אותי בנושא, באופן אישי הרגשתי ממש לא בנוח עם התקרית הנ"ל.
אכן, שאלה.השאלה מה לגבי עצות ממי שהיה או נמצא באותה זירה.
לדעתי, לא שייך בכלל בשיחת סמול-טוק.השאלה מה לגבי עצות ממי שהיה או נמצא באותה זירה.
כל מילה!כולכם מדברים לעניין,
אבל כמו שכתבו פה בהתחלה- לפעמים שואלים, וזה מובן וטבעי, אי אפשר לא לדבר על שום נושא בלי שיכול להיות שהצד השני מתמודד עם כאב כזה או אחר,
לדוגמא- היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך.. ועוד כהנה וכהנה...
אז מה נעשה?!?
לשתוק- אי אפשר אנחנו בני אדם...
לדבר- אי אפשר אנחנו בני אדם...
אז מה נותר לעשות?
אז אני אדבר כמי שחווה כרגע התמודדות מסוימת, הדבר הקשה מכול זה לא שמדברים על זה... אלא שבכוח לא מדברים,
כאילו יש איזה שהיא בעיה בחדר שהוא את/ה, ואוי ואבוי אם נרמוז על זה משהו, וגם אם מישהו הזכיר משהו בטעות אז כולם מסמנים איזה משהו עם העיניים שימו לב הוא/היא כאן...
ולכן לדעתי מההרגשה שלי- לא נורא אם מזכירים משהו בעניין, אנחנו בני אדם, וכמובן לא להזכיר בכוח, וגם לא להתנצל בהגזמה, זה מיותר.
ולגבי טיפים עצות וכו' הכל תלוי מי את/ה בשבילו/ה לא כל אחד יכול לומר, וגם לא כל אחד מוכן לשמוע..
מקווה שיהיה לתועלת.
יש הבדל בין לדבר על נושא לבין לשאול עליו.כולכם מדברים לעניין,
אבל כמו שכתבו פה בהתחלה- לפעמים שואלים, וזה מובן וטבעי, אי אפשר לא לדבר על שום נושא בלי שיכול להיות שהצד השני מתמודד עם כאב כזה או אחר,
לדוגמא- היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך.. ועוד כהנה וכהנה...
אז מה נעשה?!?
לשתוק- אי אפשר אנחנו בני אדם...
לדבר- אי אפשר אנחנו בני אדם...
אז מה נותר לעשות?
אז אני אדבר כמי שחווה כרגע התמודדות מסוימת, הדבר הקשה מכול זה לא שמדברים על זה... אלא שבכוח לא מדברים,
כאילו יש איזה שהיא בעיה בחדר שהוא את/ה, ואוי ואבוי אם נרמוז על זה משהו, וגם אם מישהו הזכיר משהו בטעות אז כולם מסמנים איזה משהו עם העיניים שימו לב הוא/היא כאן...
ולכן לדעתי מההרגשה שלי- לא נורא אם מזכירים משהו בעניין, אנחנו בני אדם, וכמובן לא להזכיר בכוח, וגם לא להתנצל בהגזמה, זה מיותר.
ולגבי טיפים עצות וכו' הכל תלוי מי את/ה בשבילו/ה לא כל אחד יכול לומר, וגם לא כל אחד מוכן לשמוע..
מקווה שיהיה לתועלת.
ברור שיש הבדל!יש הבדל בין לדבר על נושא לבין לשאול עליו.
אפשר לדבר בלי לשאול.
אפשר גם לשאול בלי להניח הנחות מוקדמות.
יש מי שכואב לו כשמדברים לידו על הנושאים שכואבים לו, אבל מצד שני זה כאב גם כשנמנעים בכוונה מהפיל, ומצד שלישי, אי אפשר לצפות מאנשים לא לדבר בעצמם על הנושאים שמעניינים אותם. [כן כדאי לשים לב שאלו לא יהיו *כל* נושאי השיחה, כי מאד מתסכל להיות מחוץ למעגל החברתי בגלל שנושאי השיחה נעים אך ורק על המנעד בין חיתולים לגננות]. לכן באמת לא סביר לצפות שלא ידברו על הנושאים האלו. (וזה גם בדרך כלל כואב פחות מאשר כשבנוסף לכל זה צריך גם להוציא מהפה את המשפט "אין לי" ואז לספוג את התגובות).
אבל אפשר לדבר על נושאים בלי לגרור בכוח לשיחה את אלו שהנושא לא נעים להם על ידי שאלות ישירות, ו/או התעלמות מהאפשרות שיש בעיה.
השרשור פה התמקד בעיקר במפגש עם אדם זר או מכר רחוק.ברור שיש הבדל!
לפעמים משיח לפי תומו יותר קשה מהשאלה בעצמה...
לדוגמא-היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך..
אפשר להכאיב בלי צורך לשאול שאלה ולעתים קרובות מדיי, זה אפילו כואב יותר.
כמובן, זו החוויה האישית שלי יש כאלה שדעתם שונה...
ברורסליחה שאני אומרת, חטופים זה נושא כואב יותר מהאם מישהו קנה דירה.
אלא אם כן בדיוק נופלים על מישהו שזה כן אישי בשבילו. גם שיחה על המלחמה חייבת להיעשות מתוך הנחה שזה לא רק נושא רגיש לאומית, אלא גם עלול להיות נושא רגיש אישית.ברור
אבל חטופים לרוב האנשים זה נראה משהו רחוק ולכן זה פחות רגיש
מה שאין כן דירה שזה נושא אצל כל אדם בפרטי
ברור שנושא החטופים יותר כואב
אבל לרוב האנשים פחות רגיש....
לא הבנתי,את ממש בטוחה בעצמך
אבל לא לוקחת בחשבון שכך אחד חווה את הדברים אחרת.
מכרה שחכתה שנים לילדים(מעל 10), ותקופה ארוכה שגם לא היה לה עבודה.
ספרה לי שעם נושא העדר העבודה קשה לה פי כמה, כי נוטים להאשים אותה בזה.
כך שהעולם לא חד משמעי, וזה שאת חווית בצורה מסוימת לא מלמד על הכלל.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: