מידע שימושי ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים"! פדיחה לא נעימה שקרתה לי, איך מונעים את זה?

אסתי3311

משתמש סופר מקצוען
להיות טקטיים זה דבר חשוב.
אך יש לשים לב לא להגיע לאובר טקט מה שגורם לריחוק/ קרירות.
אנשים לפעמים צריכים שיפתחו להם פתח בהתענינות עדינה.
לא התעניינות מפורשת אבל כן כזאת שתאפשר להם לדבר ולהפתח במידה וירצו.

הדין שונה באנשים שלא מכירים ונפגשו איתם אקראית באנשהו.
במקרה דנן אני לא רואה שום ענין בהתענינות מעמיקה שלתפיסתי מהווה חוסר טקט.

לגבי פותח האשכול אני לא חושבת שזה כזה נורא.
אופן התגובה משמעותי יותר מאופן השאלה כל עוד היא נשאלה באופן סתמי/ אגבי.
 

כדור פלא

משתמש רשום
Screenshot_20230728_163123_Instagram.jpg
 

מיסטר גרין

משתמש חדש
בלת"ק
אותי לימדו שיש שתי שאלות שלא שואלים משהו שלא מכירים,
1, איפה הילדים וכו'
2. במה אתה עובד
לעולם אתה לא יכול לדעת באיזה צער אתה נוגע (כמובן ללא השוואה בין השאלות)
במקרה שזה בנ"א שאתה מכיר ואתה מרגיש מספיק בנח לשאול אותו, עניין שלך על האי נעימות,
אך בנ"א לא מוכר לעולם לא!
 

אמא לשלוש

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
הדיון פה מזכיר לי שפגשתי מכרה מהעבר בדיוק לשני דקות, והרגשתי שנפרדתי ממנה שהייתי בחקירת משטרה
איפה את גרה? למה בשכונה הזו למה לא בשכונה שלי, אצלינו הרבה יותר כיף... וכו' וכו' האמת הייתי כ''כ בהלם ואני מלמדת עליה זכות שבטוח קרה לה משהו, כי אני לא זוכרת אותה כך בכלל
 

דנידין246

משתמש צעיר
בשיח ידידותי עם אם לארבעה נשואים שאלתי משהו על גילאי הנכדים
הסתבר שלאף אחד מארבעת ילדיה אין ילדים!!!

למדתי שגם הכי מובן מאליו -הוא לא מובן מאליו.
ואז שמעתי כמה שהיא כל היום בכותל ובתפילות -אולי שמחה לפרוק? מי יודע -אבל אני למדתי זהירות ורגישות יתר ולדבר על דברים רק לאחר שנאמרו.
 

cyp

משתמש מקצוען
בתקופה האחרונה שהיתי בבית מלון חרדי, במשך הזמן פגשתי שם יהודי חביב ונעים לשיחה, וכמנהגם של יהודים שנופשים שוחחנו על דא ועל הא.
בתוך הדברים הוא סיפר לי שהיה לפני תקופה בנופש אחר משך כמה ימים.
שאלתי אותו היכן הילדים שהו משך זמן כה ממושך?
ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים".
בירכתי אותו שיהיו לו ילדים בקרוב.
השאלה שלי היא: כיצד ניתן למנוע פדיחה דומה בעתיד, האם כדאי לי לשאול אותו האם יש לך ילדים, ואז - אם הוא משיב לחיוב אעבור לשאלה הבאה- היכן הם נמצאים וכו'? או שעדיף כמו שעשיתי.
או, אופציה שלישית: בכלל לא להיכנס לנושא הזה.
אשמח שתחכימו אותי בנושא, באופן אישי הרגשתי ממש לא בנוח עם התקרית הנ"ל.
אמא שלי לימדה אותי לא לשאול בחיים על בעל וילדים, רק אם אני מכירה אישית וקרובה ממש, וגם אז לא לשאול שאלות חטטניות שעלולות לנגוע במקומות רגישים
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
השאלה מה לגבי עצות ממי שהיה או נמצא באותה זירה.
לדעתי, לא שייך בכלל בשיחת סמול-טוק.
אם התפתחה שיחה בנושא (ברצון שני הצדדים ולא בגלל חקירה שהצד השני לא ידע איך לצאת ממנה), אז יש מקום לשתף מניסיון אישי, ואולי אפילו מניסון יד שניה.
גם כשמדובר במכרים, עצות זה דבר רגיש. אפשר להעביר את המסר "אני נמצא / נמצאתי באותו מצב ויש לי מה לתרום מניסיוני", ולהשאיר לזוג לבחור אם להיעזר בזה.
 

אבי חיל

משתמש פעיל
כולכם מדברים לעניין,
אבל כמו שכתבו פה בהתחלה- לפעמים שואלים, וזה מובן וטבעי, אי אפשר לא לדבר על שום נושא בלי שיכול להיות שהצד השני מתמודד עם כאב כזה או אחר,
לדוגמא- היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך.. ועוד כהנה וכהנה...
אז מה נעשה?!?
לשתוק- אי אפשר אנחנו בני אדם...
לדבר- אי אפשר אנחנו בני אדם...
אז מה נותר לעשות?
אז אני אדבר כמי שחווה כרגע התמודדות מסוימת, הדבר הקשה מכול זה לא שמדברים על זה... אלא שבכוח לא מדברים,
כאילו יש איזה שהיא בעיה בחדר שהוא את/ה, ואוי ואבוי אם נרמוז על זה משהו, וגם אם מישהו הזכיר משהו בטעות אז כולם מסמנים איזה משהו עם העיניים שימו לב הוא/היא כאן...
ולכן לדעתי מההרגשה שלי- לא נורא אם מזכירים משהו בעניין, אנחנו בני אדם, וכמובן לא להזכיר בכוח, וגם לא להתנצל בהגזמה, זה מיותר.
ולגבי טיפים עצות וכו' הכל תלוי מי את/ה בשבילו/ה לא כל אחד יכול לומר, וגם לא כל אחד מוכן לשמוע..
מקווה שיהיה לתועלת.
 

שירה עבאדי

משתמש פעיל
כולכם מדברים לעניין,
אבל כמו שכתבו פה בהתחלה- לפעמים שואלים, וזה מובן וטבעי, אי אפשר לא לדבר על שום נושא בלי שיכול להיות שהצד השני מתמודד עם כאב כזה או אחר,
לדוגמא- היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך.. ועוד כהנה וכהנה...
אז מה נעשה?!?
לשתוק- אי אפשר אנחנו בני אדם...
לדבר- אי אפשר אנחנו בני אדם...
אז מה נותר לעשות?
אז אני אדבר כמי שחווה כרגע התמודדות מסוימת, הדבר הקשה מכול זה לא שמדברים על זה... אלא שבכוח לא מדברים,
כאילו יש איזה שהיא בעיה בחדר שהוא את/ה, ואוי ואבוי אם נרמוז על זה משהו, וגם אם מישהו הזכיר משהו בטעות אז כולם מסמנים איזה משהו עם העיניים שימו לב הוא/היא כאן...
ולכן לדעתי מההרגשה שלי- לא נורא אם מזכירים משהו בעניין, אנחנו בני אדם, וכמובן לא להזכיר בכוח, וגם לא להתנצל בהגזמה, זה מיותר.
ולגבי טיפים עצות וכו' הכל תלוי מי את/ה בשבילו/ה לא כל אחד יכול לומר, וגם לא כל אחד מוכן לשמוע..
מקווה שיהיה לתועלת.
כל מילה!
וגם זה נקרא לאמן את שרירי הטקט...
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
כולכם מדברים לעניין,
אבל כמו שכתבו פה בהתחלה- לפעמים שואלים, וזה מובן וטבעי, אי אפשר לא לדבר על שום נושא בלי שיכול להיות שהצד השני מתמודד עם כאב כזה או אחר,
לדוגמא- היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך.. ועוד כהנה וכהנה...
אז מה נעשה?!?
לשתוק- אי אפשר אנחנו בני אדם...
לדבר- אי אפשר אנחנו בני אדם...
אז מה נותר לעשות?
אז אני אדבר כמי שחווה כרגע התמודדות מסוימת, הדבר הקשה מכול זה לא שמדברים על זה... אלא שבכוח לא מדברים,
כאילו יש איזה שהיא בעיה בחדר שהוא את/ה, ואוי ואבוי אם נרמוז על זה משהו, וגם אם מישהו הזכיר משהו בטעות אז כולם מסמנים איזה משהו עם העיניים שימו לב הוא/היא כאן...
ולכן לדעתי מההרגשה שלי- לא נורא אם מזכירים משהו בעניין, אנחנו בני אדם, וכמובן לא להזכיר בכוח, וגם לא להתנצל בהגזמה, זה מיותר.
ולגבי טיפים עצות וכו' הכל תלוי מי את/ה בשבילו/ה לא כל אחד יכול לומר, וגם לא כל אחד מוכן לשמוע..
מקווה שיהיה לתועלת.
יש הבדל בין לדבר על נושא לבין לשאול עליו.
אפשר לדבר בלי לשאול.
אפשר גם לשאול בלי להניח הנחות מוקדמות.
יש מי שכואב לו כשמדברים לידו על הנושאים שכואבים לו, אבל מצד שני זה כאב גם כשנמנעים בכוונה מהפיל, ומצד שלישי, אי אפשר לצפות מאנשים לא לדבר בעצמם על הנושאים שמעניינים אותם. [כן כדאי לשים לב שאלו לא יהיו *כל* נושאי השיחה, כי מאד מתסכל להיות מחוץ למעגל החברתי בגלל שנושאי השיחה נעים אך ורק על המנעד בין חיתולים לגננות]. לכן באמת לא סביר לצפות שלא ידברו על הנושאים האלו. (וזה גם בדרך כלל כואב פחות מאשר כשבנוסף לכל זה צריך גם להוציא מהפה את המשפט "אין לי" ואז לספוג את התגובות).
אבל אפשר לדבר על נושאים בלי לגרור בכוח לשיחה את אלו שהנושא לא נעים להם על ידי שאלות ישירות, ו/או התעלמות מהאפשרות שיש בעיה.
 

אבי חיל

משתמש פעיל
יש הבדל בין לדבר על נושא לבין לשאול עליו.
אפשר לדבר בלי לשאול.
אפשר גם לשאול בלי להניח הנחות מוקדמות.
יש מי שכואב לו כשמדברים לידו על הנושאים שכואבים לו, אבל מצד שני זה כאב גם כשנמנעים בכוונה מהפיל, ומצד שלישי, אי אפשר לצפות מאנשים לא לדבר בעצמם על הנושאים שמעניינים אותם. [כן כדאי לשים לב שאלו לא יהיו *כל* נושאי השיחה, כי מאד מתסכל להיות מחוץ למעגל החברתי בגלל שנושאי השיחה נעים אך ורק על המנעד בין חיתולים לגננות]. לכן באמת לא סביר לצפות שלא ידברו על הנושאים האלו. (וזה גם בדרך כלל כואב פחות מאשר כשבנוסף לכל זה צריך גם להוציא מהפה את המשפט "אין לי" ואז לספוג את התגובות).
אבל אפשר לדבר על נושאים בלי לגרור בכוח לשיחה את אלו שהנושא לא נעים להם על ידי שאלות ישירות, ו/או התעלמות מהאפשרות שיש בעיה.
ברור שיש הבדל!
לפעמים משיח לפי תומו יותר קשה מהשאלה בעצמה...
לדוגמא-היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך..
אפשר להכאיב בלי צורך לשאול שאלה ולעתים קרובות מדיי, זה אפילו כואב יותר.
כמובן, זו החוויה האישית שלי יש כאלה שדעתם שונה...
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
ברור שיש הבדל!
לפעמים משיח לפי תומו יותר קשה מהשאלה בעצמה...
לדוגמא-היינו אצל ההורים שבת. הבן שלי מצליח בישיבה. הבת שלי התארסה. הבן של ההוא ירד מהדרך..
אפשר להכאיב בלי צורך לשאול שאלה ולעתים קרובות מדיי, זה אפילו כואב יותר.
כמובן, זו החוויה האישית שלי יש כאלה שדעתם שונה...
השרשור פה התמקד בעיקר במפגש עם אדם זר או מכר רחוק.
לא בשבת אצל ההורים עם דמויות מוכרות. עם דמויות מוכרות אפשר להתחשב באופן ספציפי ברגישות של כל אחד ולאזן בין הצורך של שאר המשפחה לדבר בטבעיות, לבין הצורך של חלק מהמשפחה להימנע מנושאים מסוימים. אפשר למשל להיות יותר רגישים בתקופות יותר רגישות (כמו מיד אחרי שלילי) ולשחרר יותר בשאר הזמן. כמובן אם מתאים לזוג לשתף לפחות את ההורים בצורך שלהם ביותר התחשבות בזמן מסוים.
 

מסוקרן

משתמש צעיר
סליחה שאני אומרת, חטופים זה נושא כואב יותר מהאם מישהו קנה דירה.
ברור
אבל חטופים לרוב האנשים זה נראה משהו רחוק ולכן זה פחות רגיש
מה שאין כן דירה שזה נושא אצל כל אדם בפרטי
ברור שנושא החטופים יותר כואב
אבל לרוב האנשים פחות רגיש....
 

ח.ג.ג'.

משתמש מקצוען
ברור
אבל חטופים לרוב האנשים זה נראה משהו רחוק ולכן זה פחות רגיש
מה שאין כן דירה שזה נושא אצל כל אדם בפרטי
ברור שנושא החטופים יותר כואב
אבל לרוב האנשים פחות רגיש....
אלא אם כן בדיוק נופלים על מישהו שזה כן אישי בשבילו. גם שיחה על המלחמה חייבת להיעשות מתוך הנחה שזה לא רק נושא רגיש לאומית, אלא גם עלול להיות נושא רגיש אישית.
 

הילולית

משתמש חדש
את ממש בטוחה בעצמך
אבל לא לוקחת בחשבון שכך אחד חווה את הדברים אחרת.

מכרה שחכתה שנים לילדים(מעל 10), ותקופה ארוכה שגם לא היה לה עבודה.
ספרה לי שעם נושא העדר העבודה קשה לה פי כמה, כי נוטים להאשים אותה בזה.

כך שהעולם לא חד משמעי, וזה שאת חווית בצורה מסוימת לא מלמד על הכלל.
לא הבנתי,
באמת ערכת כאן השוואה בין עבודה להיעדר ילדים? :oops:
ואם החברה שלך כזו, זה נראה לך כמו משהו שקורה הרבה?
אני מכירה את הנושא מקרוב גם כן (מניחה מדברייך שאת לא, או יותר נכון בטוחה שלא)
ומה שהיא אמרה נכון לחלוטין, בעיניי ובעיני רבים. איך כתוב? אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו (חלילה במקרה הזה)
וכאמור, להביא מקרי קיצון ועוד לשפוט על בסיס זה בלי ידע (למרבה השמחה) על התחושות האמיתיות, זה קצת להרחיק לכת
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  2  פעמים

אתגר AI

השתקפות מרהיבה • אתגר 137

לוח מודעות

למעלה