הנושאים החמים
הנושאים החמים
"נו, בוא כבר, עוד שניה המשטרה סוגרת פה את המקום" הלחיץ דוד בעודו מהדק את המסכה לפנים. נתן המשיך לשרך רגליים, הוא בכלל לא רוצה לבוא, מה לו ולקבר האר"י? בגלל שהוא גר בצפת הוא חייב לעלות לשם בכל ה' אב?
אבל הוא עולה, כל שנה. כי דוד אחיו סוחב אותו. ובסוף תמיד נחמד שם, יש שם חפלות, על האש, אוכל טוב, אז הוא בא. בשביל האוכל, בשביל הכיף.
הם יוצאים מפתח הבניין, דוד עם מסכה על הפנים, נתן עם מסכה בכיס, מתחילים לרדת את הרחוב הארוך.
אורות כחולים מהבהבים, שוטרים תחת גזיבו כחול, ורמקול אחד שמושמע ברקע: "אזרחים נכבדים, בעקבות המצב, השנה לא תתקיים עליה לקברו של האר"י הקדוש, הכניסה אך ורק לבעלי אישור מיוחד". דוד בוהה באורות, ממצמץ, לא מוכן להאמין. מה??? מיום היוולדו הוא לא פספס את העליה לציון האר"י, לא משנה מה עבר עליו, כל שנה הוא היה פה. השנה, הוא לא הולך לוותר.
הבעה נחושה הצטיירה על פניו, האדרנלין הציף כל תא בגופו. הוא עולה ויהי מה "נתן, יש לך עזות דקדושה?" הוא בחן את נתן, נתן היסס ואמר לאחר רגע "יאלה, קצת עקשן, בוא נכנס אחי" דוד תפח בחדווה על גבו של נתן, ושניהם החלו פוסעים לכיוון הכניסה הראשית למתחם בית העלמין, מתעלמים במופגן מכל הבלאגן.
"חבר'ה! מה ענינים?" שוטר חתום זקן עצר אותם, נתן גיחך "מעולה אחי, אפשר לעבור?" השוטר הרים גבה ואמר בתמיהה "אתם לא רואים מה קורה סביבכם? אין עליה היום. תבואו מחר" הוא היטיב את כובע השמש הכחול שלו, ושילב את ידיו "נו, הביתה בחורים" דוד החל מגרד בראשו "תקשיב, שוטר נכבד, אני חייב לעלות פה לקבר היום, אין שנה שפספסתי, תעשה טובה, פתח לי ואף אחד לא יידע" השוטר צחקק ביובש "חהה! כל אחד מגיע לפה עם כזו הצעה ובטוח שהוא קולומבוס, יאלה רדו, לפני שזה יתחיל להיות לא נעים" השניים הסבו גבם, מתחילים לרדת חזרה את הרחוב.
דוד ניגב את הזיעה מעל לפניו, הסב את ראשו ולאחר שווידא כי אף שוטר חרש לא ניצב מאחוריהם אמר כממתיק סוד "תשמע, אני בא מלמטה"
"מלמטה! פחחח תשבור את כל הגוף, אתה, לא נורמלי! זה הר!"
" פסדר, תזמין את יואל מההצלה עכשיו, לכל מקרה שלא יבוא, אני עולה. לא מוכן שיקרה מה שקרה בל"ג בעומר. אתה בא איתי?"
נתן שיחק במסכה, מוציא ממנה לכלוכים בלתי נראים, והמהם "אני בא".
הם עלו במשך שעה, נדקרים מקוצים, מעלים ענני אבק, לוגמים מידי פעם מים מבקבוקו של דוד, ומנשקים מצבות שניצבו על הדרך.
והנה היא, המצבה הכחולה.
האזור היה ריק יחסית, עשרים איש, כל אחד הרגיש שליח ציבור, ורעש מילמולים המה באויר. אברך אחד עם עיניים בוערות ופאות רטובות קרא בקול את התיקון הכללי, ועוד אחד חילק מים למתפללים.
דוד פסע באיטיות, עיניו מממוקדות במצבה, ושפתיו רוחשות תפילה, בחוסר אימון הוא משש את המצבה, נושק לה פעם ופעמיים והחל לומר פרקי תהילים בנעימה, נסחף אחר המזמורים מלאי הקדושה.
"דוד, אתה..." נתן תפח על גבו, מחזיר אותו באחת למציאות "יש פה אחד שאומר שמי שטובל במקווה האר"י לא ימות בלי תשובה, אני טובל שניה וחוזר, סבבה?"
דוד הביט בו מופתע, בוחן את זוויות עיניו של נתן, הרטובות, הרכות "אני גם יבוא" הוא לאט, "ואתה נתן, כבר לא תמות בלי תשובה..."
נתן השפיל את עיניו "זה תיכף יעבור, הרגע הזה, ואני יחזור למי שאני. טבילה אחת לפה או לשם לא תשנה" הוא הסב את גבו, והחל פונה לכיוון השביל.
דוד מיהר בעקבותיו, משיג אך בקושי את פסיעותיו הגדולות של נתן.הוא תפס את ידו, נשק לה ואמר "זה ישנה, נתן. אני יעיד".
אבל הוא עולה, כל שנה. כי דוד אחיו סוחב אותו. ובסוף תמיד נחמד שם, יש שם חפלות, על האש, אוכל טוב, אז הוא בא. בשביל האוכל, בשביל הכיף.
הם יוצאים מפתח הבניין, דוד עם מסכה על הפנים, נתן עם מסכה בכיס, מתחילים לרדת את הרחוב הארוך.
אורות כחולים מהבהבים, שוטרים תחת גזיבו כחול, ורמקול אחד שמושמע ברקע: "אזרחים נכבדים, בעקבות המצב, השנה לא תתקיים עליה לקברו של האר"י הקדוש, הכניסה אך ורק לבעלי אישור מיוחד". דוד בוהה באורות, ממצמץ, לא מוכן להאמין. מה??? מיום היוולדו הוא לא פספס את העליה לציון האר"י, לא משנה מה עבר עליו, כל שנה הוא היה פה. השנה, הוא לא הולך לוותר.
הבעה נחושה הצטיירה על פניו, האדרנלין הציף כל תא בגופו. הוא עולה ויהי מה "נתן, יש לך עזות דקדושה?" הוא בחן את נתן, נתן היסס ואמר לאחר רגע "יאלה, קצת עקשן, בוא נכנס אחי" דוד תפח בחדווה על גבו של נתן, ושניהם החלו פוסעים לכיוון הכניסה הראשית למתחם בית העלמין, מתעלמים במופגן מכל הבלאגן.
"חבר'ה! מה ענינים?" שוטר חתום זקן עצר אותם, נתן גיחך "מעולה אחי, אפשר לעבור?" השוטר הרים גבה ואמר בתמיהה "אתם לא רואים מה קורה סביבכם? אין עליה היום. תבואו מחר" הוא היטיב את כובע השמש הכחול שלו, ושילב את ידיו "נו, הביתה בחורים" דוד החל מגרד בראשו "תקשיב, שוטר נכבד, אני חייב לעלות פה לקבר היום, אין שנה שפספסתי, תעשה טובה, פתח לי ואף אחד לא יידע" השוטר צחקק ביובש "חהה! כל אחד מגיע לפה עם כזו הצעה ובטוח שהוא קולומבוס, יאלה רדו, לפני שזה יתחיל להיות לא נעים" השניים הסבו גבם, מתחילים לרדת חזרה את הרחוב.
דוד ניגב את הזיעה מעל לפניו, הסב את ראשו ולאחר שווידא כי אף שוטר חרש לא ניצב מאחוריהם אמר כממתיק סוד "תשמע, אני בא מלמטה"
"מלמטה! פחחח תשבור את כל הגוף, אתה, לא נורמלי! זה הר!"
" פסדר, תזמין את יואל מההצלה עכשיו, לכל מקרה שלא יבוא, אני עולה. לא מוכן שיקרה מה שקרה בל"ג בעומר. אתה בא איתי?"
נתן שיחק במסכה, מוציא ממנה לכלוכים בלתי נראים, והמהם "אני בא".
הם עלו במשך שעה, נדקרים מקוצים, מעלים ענני אבק, לוגמים מידי פעם מים מבקבוקו של דוד, ומנשקים מצבות שניצבו על הדרך.
והנה היא, המצבה הכחולה.
האזור היה ריק יחסית, עשרים איש, כל אחד הרגיש שליח ציבור, ורעש מילמולים המה באויר. אברך אחד עם עיניים בוערות ופאות רטובות קרא בקול את התיקון הכללי, ועוד אחד חילק מים למתפללים.
דוד פסע באיטיות, עיניו מממוקדות במצבה, ושפתיו רוחשות תפילה, בחוסר אימון הוא משש את המצבה, נושק לה פעם ופעמיים והחל לומר פרקי תהילים בנעימה, נסחף אחר המזמורים מלאי הקדושה.
"דוד, אתה..." נתן תפח על גבו, מחזיר אותו באחת למציאות "יש פה אחד שאומר שמי שטובל במקווה האר"י לא ימות בלי תשובה, אני טובל שניה וחוזר, סבבה?"
דוד הביט בו מופתע, בוחן את זוויות עיניו של נתן, הרטובות, הרכות "אני גם יבוא" הוא לאט, "ואתה נתן, כבר לא תמות בלי תשובה..."
נתן השפיל את עיניו "זה תיכף יעבור, הרגע הזה, ואני יחזור למי שאני. טבילה אחת לפה או לשם לא תשנה" הוא הסב את גבו, והחל פונה לכיוון השביל.
דוד מיהר בעקבותיו, משיג אך בקושי את פסיעותיו הגדולות של נתן.הוא תפס את ידו, נשק לה ואמר "זה ישנה, נתן. אני יעיד".
נערך לאחרונה ב:
