הנושאים החמים
הנושאים החמים
התנאה לפניו במצוות/זיכרון ומחשבה לסוכות
ריח טהרה עמד באוויר העולם, בחצר הבית כבר עמדה דופן ראשונה של סוכה ובשמיים ענני כבשים המלחשים כי כיפר אמש אלוקי ישראל לעמו ורוח נכון חידש בקרבו.אבי כבר עסוק היה בטרדתו של יום כששאלני אם חפץ אני לבוא עמו לרכוש את ארבעת המינים ברחובה של עיר ואני שששתי אל ריחם של הימים הושטתי את ידי ותחבתיה בכפו הגדולה, יחד צעדנו אל רחוב מאה שערים בחלקו הרחב יחסית בואכה חבקוק הנביא.
המולת הרחוב שזה עתה התעורר הכה בי, אני מביט משתומם איך כולם עברו באחת מטהרו של יום אל המולת השוק, לבושי חליפות וקפוטות, מגבעות וכיפות לבנות, ירמולקות וסרוגות כולם נקבצו אל הרחוב ששבת מתנועה. משני צדי הרחוב שולחנות סדורים חלקם מסוככים ואחרים לחום השמש, פרוסים עליהם אלפי לולבים ירוקים שחודם לכיוון המוכר למען לא תיפגם תומתם.
עיני לא שבעה מלראות את עושר הצבעים הגדול על הדוכנים ואת אושר האנשים שלולבם בידם וארשת סיפוק על פניהם.
אבא ניגש אל אחד הדוכנים כנראה מאלו המוכרים לו משנים עברו, הביט אל הסחורה ושאל מתי אתם פותחים לול חדש והלה כמו ציפה לשאלה ויענה עליה כל היום בלא שום קשר למעשהו בפועל, הרגע פתחנו סחורה חדשה יפיפייה הוא אומר. מרחובות הגיע היהודי, מבני תימן. גם אתרוגים הביא עימו מהחצר אשר בביתו מגדל כמה פירות הדר ועצי דקל, בעשרת ימי התשובה צורר אותם על שכמו ויוצא אל ירושלים העיר הגדולה להציע מרכולתו בפני המהדרין ומחזרים אחר מצוות.
משמאל פתח את דוכנו מיכאל בן חורין מנוב אשר ברמה הכבושה לא מכבר. ומציע את הדסיו המשולשים בדליים דליים סדורים על השולחן ומתחתיו, מחירם שונה ומעלתם בהתאם. רבים מבני עליה צובאים אל דוכנו ומעיינים בזווית עינם בשילושם של אלו, דנים ביניהם מה דינו של דילוג אחד והאם מחשבים את שיעור הענף מעצו או מקניו.
אבא מחיש את צעדיו לקול הקורא "הדסים משולשים - חבילה חדשה עכשיו נפתחה" וקבוצת אנשים מצטרפת אליו לראות אם עדיין לא משמשו בהם בני אדם
בפינת הרחוב פרס לפתע לוי מהמצות בד גדול ובו לולבים יקרים שלדעתו מחירם בהתאם למעלה מכל דוכני השוק, ברורים המה ומיוחדים עברו עליהם לפני שהבאתי אותם לכאן. ובעלי כובעים אפורים שרצינות מוגזמת אופפת אותם כמו חיכו לו ומיהרו לעברו. אבא אומר לי יקרה סחורתו של לוי, נכדיו של הרב מבריסק הם או דומים להם, מחפשים דברים מיוחדים אבל המתן דקות מעטות ולך לך אחר אחד מהם אותו הלולב שיאונה לידו ומן הסתם יניחהו חזרה קחנו, חזקה עליו שיפה הוא ומהודר, תיומתו סגורה ומראהו נאה. ולמה לא יקחנו? שאלתי את אבא, אוהו, הפטיר, עד שימצא זה את שאוותה נפשו, סגי לנו בהווה אמינא שלו.
בכל בוקר של ימות החג הקדמתי את השחר, לולבי בידי, אתרוגי ארוז בשובל ארוך של צמר פשתן בקופסת קרטון לבנה ואני ממתין לאבא שיקחני עמו אל בית הכנסת, לעצור את הטללים הרעים מלבוא. מכל עבר מצטרפים אנשים המביטים בחיבה למעלה אל חודו של כפת התמר לראות השלום לו אם לא נקטם לדעת הייטב חינם בעיני האלוקים ובעינם של חבריהם, כאילו בפעם הראשונה מביטים הם בו.
בבית הכנסת כבר קודם ההלל הוציאו כל העם את אתרוגיהם ונענעו בלולביהם, חלקם אף יצאו אל הסוכה להיות מסובבים במצוות, אחר הקיפו את בימת ההיכל וריח ירוק מילא את החלל, יופי לך מזבח יופי לך מזבח.
וביום הרביעי מחולו של מועד שנתי נמשכה וקרני השמש הציצו בין חרכי הסכך, לא חפצתי להשכים אל בית התפילה, אבי הקימני ושאל, איה חדוותך, היכן חשקך, מדוע רגליך המשתעשעות לדבר מצוה כבדו לפתע, מדוע אתה מתעצל מלהעיר השחר. אימא ניסתה אף היא בארוחת הבוקר תחת ענפי התמרים וקישוטי הכוכבים עם פרוסת גבינה מלוחה ותה של שחרית לבחון האם אולי בבית הכנסת הציק לי מישהו חלילה, אולי פגע, שמא צפוף לי וקשה עלי ההליכה.
אך אני מילאתי פי בתה וחריצת עיזים מתובלת במי זיתים שחורים, לא רציתי לומר לה שהתאכזבתי לראות את אלו אשר ברטט של קדושה חיפשו את יופי מצוותם, הוטרדו לנאות מלכם. ואילו כעת מהללים בערבה חבוטה שטעם וריח גם כך אין לה ועכשיו לא הוד ולא הדר, יבשה היא ושמוטה. בליבי תהיתי אך אל פי לא מיללתי, למי התנאו אלו שבהתרגשות אגדו מיניהם ודאגו שיעמוד זה למעלה מזה, מדוע רשמו את שמו של כל ילד על קופסת האתרוג שלו למה היה חשוב להם שאתרוגם שלהם, כן זה היפה ובנוי לתלפיות לא יוחלף חלילה. וכי ראו כל חבריהם את יופי מצוותם. או שהתנאו לבוראם, אם כך מדוע חדל לבלובם.
נערך לאחרונה ב:
