נכון.הוא בחר שהתורה שלו תהיה שווה פחות
ברגע שמתישהו הוא בחר לעזוב אותה על מנת ללמוד אומנות המלחמה.
והיתה לו אז את אותה אופציה של חרדי לא להתגייס בגיל הזה ולהשאר בישיבה.
מי שעוסק בתורה ולא פונה באמצעה להפסקה של כמה שנים לעסוק בעוד כמה דברים אחרים חשובים ונחוצים ככל שיהיו-
התורה שלו שווה יותר.
ככה זה. אם תעזביני יום יומיים אעזבך.
הוא בחר בזה.
הוא בהחלט היה יכול בזמנו לבחור שלא להתגייס, ואז גם היה לו פטור היום.
ועדיין, לבוא ולהסביר לאשתו שכבר שנה בקושי רואה את בעלה, שהתורה של אחרים שווה יותר משלו כי הם בחרו אחרת ממנו, זה די חסר רגישות בעיני.
אני בכלל לא נכנסת פה לכל הטיעונים שנכתבו על הסיבות ללכת או לא ללכת לצבא.
רק עניתי לשאלה שנשאלה באשכול- האם ואיך כדאי לענות בסיטואציה המתוארת.
ולדעתי זה לא הזמן לענות בכלל,
וגם כשיגיע זמן שבו העסק יהיה פחות טעון- חשוב להתמקד בהסברים ענייניים, ולא ב"מי מקריב יותר".
(מסייגת שדיברתי על אנשים פרטיים שמדברים מתוך הכאב האישי שלהם. בתקשורת בהחלט יש מקום לדיונים ענייניים)