התייעצות | לך תטווה עלילה...

[אפשוטער איד]

גם אני הקטן אוחז בידי ספר לפרסום, אבל איכשהו הוא מתעכב.

כבוד הרב @נריה מגן אולי תתן לנו להתענג אל אי אילו קטעים נבחרים מספרך,
אני מתחיל להתגרות. זה נשמע טוב

 

[נריה מגן]

בכיף! פנה אלי באישי, תוכל לקבל עד 16 פרקים ראשונים, בכפוף להחלטות הועד המנהל מחשש לדליפת חומרים.

 

[Natan Galant]

התייעצות מרתקת.
יש פה ושם כמה ספרים שנכתבו ע"י צמד סופרים, ולא ראיתי שהעלילה מוצלחת בצורה מיוחדת.
הפתרון הוא כנראה- לשבור את הראש, ולעבוד קשה. לבד.
ואז להתפלל חזק חזק להקב"ה שהספר גם יצליח...

שאפו על ההגשה המרתקת של ההתייעצות!

 

[דוכסוסטוס]

שימו לב שתופעת ההפרדה בין יוצר העלילה לכותב פורחת מזה עידן בגיזרה האפורה של סיפוריים מגויירים.

חשבתי קצת על העניינים והרי לפניכם מה שיצא לי כרגע.
חוץ מלהמציא את העלילה עצמה עומדים עוד כמה אתגרים בדרך לכתיבת עלילה מורכבת.

א. ספר כמעט תמיד (למעט למשל 'נאות מדבר') מסקר תקופה של לפחות כמה חודשים, לא כמו רוב הקצרים המסתפקים באירוע חד פעמי. בהכרח בתוך התקופה הזו מדלגים על ימים ושבועות, בספרות ילדים ובקומיקסים מקובל לציין 'חלפו שבועיים:' וכדו', בספרות הרגילה יש לדלג באלגנטיות ולרמוז לקוראים את שינויי הזמנים מתוך הפרטים.
כמו כן, כתיבת העובדות וההתפתחויות היבשות, אלה שאינן מרכז העלילה, קשה לפעמים שבעתיים מלצייר תיאור חי של סצנה משעשעת.​

ב. שיבוץ נכון של שלבי העלילה, מה יקבל סיקור ארוך ומפורט ומה יצויין באגביות.
לדוגמה יש קטע בסיפור שמשפחה רכשה שולחן חדש והוא הגיע פגום. אפשר לכתוב איך ביררו על שולחנות ועל ספקים, הסתובבו באולמות תצוגה, הגיעו לחנות המועדפת ובחרו את השולחן, אפשר עוד להתחיל קודם, מה הביא לרכישה של שולחן. מנגד, יכול כל זה להיכתב בקצרה ממש כציון עובדה גרידא. יש גם דרכים יצירתיות לכתוב פרטים כאלה, שיחת טלפון שבה מספרים את מה שקרה, ילד שמדבר עם חברים שלו וכו'.​

ג. חלוקה לפרקים. כתבתי לנריה מגן באישי לגבי סיפור בהמשכים, שם יש חשיבות קריטית לחלוקה נכונה, אבל בכל ספר יש משמעות לחלוקה הזו.​

ד. ההדרגה. לשמור על חשיפה הדרגתית של העלילה וסגירת קצוותיה. לאורך זמן זה מגלה כמשימה לא קלה.
במקביל, בנייה הדרגתית של דמויות וחשיפתן טיפין טיפין, כל סיטואציה משחררת קצת וכל משפט מגדיר עוד מאפיין. הרי גם בסיפור קצר לא תכתבו 'האיש הזה הוא סוג שמתחיל פרוייקטים שאפתניים וזונח אותם בשיאם' אלא תתנו לסיפור לספר את זה.​

 

[נריה מגן]

א. ספר כמעט תמיד (למעט למשל 'נאות מדבר') מסקר תקופה של לפחות כמה חודשים, לא כמו רוב הקצרים המסתפקים באירוע חד פעמי. בהכרח בתוך התקופה הזו מדלגים על ימים ושבועות, בספרות ילדים ובקומיקסים מקובל לציין 'חלפו שבועיים:' וכדו', בספרות הרגילה יש לדלג באלגנטיות ולרמוז לקוראים את שינויי הזמנים מתוך הפרטים.

ראוי לציין בעניין זה את הסופר האמריקאי הנודע דן בראון שספריו כולם נעים בטווח של בין 24 ל-72 שעות בלבד, ולא בכדי זכה בתואר סופר המתח הטוב ביותר במאה האחרונה.