התייעצות חינוכית (-:

[yosher2005]

הבת שלי (8), בכורה עצמאית בכיתה ב'
החליטה בתחילת השנה לבטל את כינוי החיבה שלה

נניח שקוראים לה ברכי (שם בדוי כמובן), אז היא החליטה שמהיום קוראים לה ברכה
וכך היא הציגה את עצמה בפני המורה בתחילת השנה, כך היא כותבת במחברות שלה

ודורשת גם מאיתנו - ההורים והאחים - לקרוא לה ברכה ולא ברכי
אני מבינה מאיפה זה בא לה - היא ילדה שוברת שגרה. שגרה זה הדבר הכי גרוע מבחינתה, היא חייבת גיוונים והתרגשויות חדשות כל הזמן, וגם מהרצון להיות מיוחדת ושונה.

אני מאוד מתלבטת אם להיענות לבקשה
מצד אחד - אני לא רואה סיבה לשינוי השם. יש לה שם יפה ונפוץ

מצד שני - זה נראה כ"כ בנפשה, שאני חושבת שאם היא רוצה - בעצם למה לא?
גם השם המלא בלי כינוי החיבה הוא שם יפה ונפוץ לא פחות. יש לפחות עוד 2-3 בנות עם השם הזה בכיתה שלה.

מצד שלישי, גם אני הייתי עצמאית כמוה ושיניתי את ההטיות של שמי פעמיים במהלך החיים. פעם אחת בסוף כיתה ב' ופעם שניה אחרי הסמינר, אז אני מבינה מאיפה זה מגיע לה... (-:

בקיצור, התלבטות...
מה דעתכם? מה הייתם עושים במקומי?

 

[תקוה]

תזרמי איתה. ותשמחי אותה בזה.

 

[דריבלית]

חמודה

(היה על זה סיפור במשפחה מהכיוון ההפוך - מורה שדרשה לקרוא בשם הרגיל והילדה לקחה את זה קשה שלא קוראים לה בשם חיבה - היא ממש לא למדה וירדה בלימודים וכו' עד שעברה בית ספר בהזדמנות כלשהיא וקראו לה שוב בשם החיבה שלה ונהפכה חזרה לחרוצת הכיתה ולמלאת מרץ)

 

[משה אשכנזי@צילום מקצועי]

יתכן שזה נובע מחיקוי אחר בת מהכיתה / מהשכונה בשם הרגיל שהיא מוצלחת ומצליחה בחברה ובעוד נושאים וגורם לה להידמות אליה..

 

[מה הענינים]

נתת הרבה יותר כיוונים למה כן
אז איפה כאן הבעיה?

 

[אהבת עולם]

למה לא לזרום?
זה השם שלה, לא?

 

[קול תודה]

כאמהות, יש לנו מספיק דברים משמעותיים להתעקש עליהם...
הייתי זורמת, בפרט כשמדובר בשם מצוי ושגרתי

 

[DigiTali]

זו זכותה אני מאמינה לשנותת את שמה
על אף גילה הצעיר

 

[מרחבית]

גם אני מצטרפת לאומרים לכבד את בקשתה. זה השם שלה. זה רצונה. רצון לגמרי לגטימי.
לכן לא הייתי בכלל מתעמקת ממה הבקשה נובעת. כי בעצם זה לא משנה...
וסתם זו הזדמנות לתרגל ולהתרגל שהילד איננו אנחנו, הוא נפרד מאיתנו, אדם בפני עצמו...
וככל שהילדים גדלים - הם נפרדים יותר...

 

[בלרינה]

אהבתי שהיא הציגה את עצמה כך מול המורה....

 

[בן כפר]

למה? למה כהורים אנו נבהלים מכל ביטוי קטן של עצמאות אצל ילדינו?
אולי אנו מפחדים שהם יצאו מהסינר שלנו???
נכון, צריך להיות עם עיניים פקוחות! אבל שינוי שאין בו בעצמו בעיה, או שהוא לא חלק משרשרת שינויים שכבר מחשידים - למה לא לתת להם לבנות את אישיותם ועוצמתם ???

 

[מה הענינים]

התגובות כאן כולן לטובת הילדה
וגם אני הגבתי כך בתחילה

אבל במחשבה שניה, אני חושבת על האמא שלא אוהבת את השם שהבת בחרה לעצמה
אם הסבתא היתה מחייבת אותה לקרוא את השם הזה - כולם היו נזעקים שזכות ההורים להחליט
וכאן, לא נזעקים
אז נכון, טובת הילדה והרצון שלה הם חשובים
אבל יש כאן המון מקום לקושי של האמא ולתחושה שלה שמה שהיא בחרה - לא נאה ולא יאה לילדה
מבינה מאד!

 

[yosher2005]

התגובות כאן כולן לטובת הילדה
וגם אני הגבתי כך בתחילה

אבל במחשבה שניה, אני חושבת על האמא שלא אוהבת את השם שהבת בחרה לעצמה
אם הסבתא היתה מחייבת אותה לקרוא את השם הזה - כולם היו נזעקים שזכות ההורים להחליט
וכאן, לא נזעקים
אז נכון, טובת הילדה והרצון שלה הם חשובים
אבל יש כאן המון מקום לקושי של האמא ולתחושה שלה שמה שהיא בחרה - לא נאה ולא יאה לילדה
מבינה מאד!

תודה לך על התגובה הזאת.
חיכיתי לה.

כי באמת לא הצלחתי להגדיר לעצמי מה כ"כ מפריע לי בהחלטה של ביתי.
ועכשיו אני מבינה שזה סוג של ערעור על הסמכות ההורית.
ואם זה היה מתבטא רק בזה, ניחא. אבל באופן כללי היא ילדה מאוד עצמאית שמנסה באופן תמידי לתקוע מקלות בכיסא המלכות של הוריה.

 

[לבן]

תודה לך על התגובה הזאת.
חיכיתי לה.

כי באמת לא הצלחתי להגדיר לעצמי מה כ"כ מפריע לי בהחלטה של ביתי.
ועכשיו אני מבינה שזה סוג של ערעור על הסמכות ההורית.
ואם זה היה מתבטא רק בזה, ניחא. אבל באופן כללי היא ילדה מאוד עצמאית שמנסה באופן תמידי לתקוע מקלות בכיסא המלכות של הוריה.

בדרך כלל עדיף, למרות הקושי, לכבד את הרצון של הילדה. בפרט ילדה כמו שאת מתארת שחשה צורך עצום בעצמאות ובהוכחת נפרדות.

כרגע זה לא "ערעור של הסמכות ההורית" למרות אפשר להבין שזאת ההרגשה שלך, אבל אם תכנסי איתה למאבק בנושא הזה זה בהחלט יהפוך להיות מאבק של כבוד מבחינתה, וגם אם את תנצחי בו בסופו של דבר- היא הצליחה להגיע למצב של ערעור כבודך וסמכותך בעיניה.

תזכרי תמיד שבלחמה יש שני צדדים, אם לא תתיחסי לדברים בתור מלחמה אלא בנינוחות, ותקבלי את הדרישות שלה כל זמן שהן לא בעייתיות. הצורך של הילדה להוכיח שיש לה אופי משלה יתמתן במהלך השנים. מה שאין כן ההפך.

 

[מה הענינים]

בדרך כלל עדיף, למרות הקושי, לכבד את הרצון של הילדה. בפרט ילדה כמו שאת מתארת שחשה צורך עצום בעצמאות ובהוכחת נפרדות.

כרגע זה לא "ערעור של הסמכות ההורית" למרות אפשר להבין שזאת ההרגשה שלך, אבל אם תכנסי איתה למאבק בנושא הזה זה בהחלט יהפוך להיות מאבק של כבוד מבחינתה, וגם אם את תנצחי בו בסופו של דבר- היא הצליחה להגיע למצב של ערעור כבודך וסמכותך בעיניה.

תזכרי תמיד שבלחמה יש שני צדדים, אם לא תתיחסי לדברים בתור מלחמה אלא בנינוחות, ותקבלי את הדרישות שלה כל זמן שהן לא בעייתיות. הצורך של הילדה להוכיח שיש לה אופי משלה יתמתן במהלך השנים. מה שאין כן ההפך.

לפי ההודעה שלה - ברור שהיא תעשה את זה, וכבר עושה את זה
אבל גם כאשר לא נכנסים ללחימה - חייבים הבנה והכלה גדולים
כי גם אם משליטים את השכל וההגיון, לרגש יש הרבה מאד מה לאמר

 

[pnina912100]

מבינה אותך כאמא שאת לא רוצה לשנות את השם, אבל בשביל להשאיר לה את שם החיבה את צריכה להילחם איתה, וכמו שכבר כתבו יש מספיק על מה להילחם שחבל שזה יצא על זה,
וגם עוד דבר חשוב, אם החלטת כבר לזרום איתה, תעשי את זה בכיף.

הבן שלי בן 5.5 החליט שהוא רוצה פאות מסולסלות(ליטאי בחיידר ליטאי) וזרמנו איתו,
כשסיפרו אותו הוא הזהיר לא לגזור לו את הפאות, לקח כמה חודשים עד שהפאות התארכו והתחלנו לסלסל לו אותם, הייתי בטוחה שהוא יעזוב את זה מיד, בחיידר ליטאי זה פדיחה להיות עם פאות מסולסלות וכולם יצחקו עליו שהוא חסידויסי, אבל כבר כמה חודשים שהוא כך ובלשון עדינה- אני ממש לא אוהבת את זה, (ברור לי שזה יעבור לו, אני מחכה לזה כבר)

 

[א-ירושלמית]

תעשי את השיקול שלך, על אלו נושאים חשוב לך לשים את הדגש ועל אלו לא.
האם נושא שם החיבה הוא כל כך עקרוני אצלך עד כדי שזה שווה מלחמה עליו?

אם לא, פשוט תזרמי ותתרגלי.
(ותשאלי את עצמך, אם השינוי בצליל והבגרות של השם המלא מפריע לך אישית. גם זה יכול להיות)

ואם הבת שלך היא טיפוס שצריך עצמאות ולבחור לבד ותחושת שליטה, תנסי לתת לה את זה בפיקוח. נניח, כשאת יוצאת לקנות איתה, תני לה לבחור את מה שהיא רוצה מבין מבחר שאת מציבה בפניה, למשל. תני לה להחליט איזה סגנון יצירה תעשו יחד אחר הצהריים. תני לה להחליט איזו תוספת מבין מה שאת מציעה לה - להכין.
פתאום היא תרגיש חשובה ומשפיעה, ויכול להיות שהיא תפסיק להלחם בכוח על המקום שלה.

תבדקי את הכיוון הזה.

 

[א-ירושלמית]

@pnina912100 , יש סגנון ירושלמי שהולך עם פאות מסולסלות קצרות, וזה לא חסידי בכלל.

 

[pnina912100]

@pnina912100 , יש סגנון ירושלמי שהולך עם פאות מסולסלות קצרות, וזה לא חסידי בכלל.

ברור, אני יודעת,
זה שילדים צוחקים על פאות מסולסלות-חסידויסי, כי ככה זה ילדים, מי שיש לו פאות מסולסלות נכלל בהגדרה הזאת.

ודרך אגב, הפאות שלו ממש כבר לא קצרות

 

[מרחבית]

התגובות כאן כולן לטובת הילדה
וגם אני הגבתי כך בתחילה

אבל במחשבה שניה, אני חושבת על האמא שלא אוהבת את השם שהבת בחרה לעצמה
אם הסבתא היתה מחייבת אותה לקרוא את השם הזה - כולם היו נזעקים שזכות ההורים להחליט
וכאן, לא נזעקים
אז נכון, טובת הילדה והרצון שלה הם חשובים
אבל יש כאן המון מקום לקושי של האמא ולתחושה שלה שמה שהיא בחרה - לא נאה ולא יאה לילדה
מבינה מאד!

ודאי יש מקום תמיד להבין את הקושי של כל אחד. עדיין השאלה מה נכון לעשות בעינה עומדת.
ובמקרה הזה מדובר בשם שההורים בחרו לה... היא רק לא רוצה שם חיבה.
מעבר לנתינת כבוד לגיטימי לרצון הילדה בעניינים של עצמה - איך היא אמורה להרגיש כשההורים לא אוהבים את השם שלה? האמיתי?