קשה לדבר ביום כזה. מה יש לומר. חלק מהלוויות של 45 הקדושים עדיין לא נערכו, ומתינו מוטלים לפנינו.
הרבה דיברו על הסמליות המרטיטה. שלוש שנים אחרי אסון מירון תשפ"א, ושוב אסון במירון עם אותו מספר מחריד של 45 קדושים שנהרגו.
בעיתונים עוסקים בהרחבה בפירוט שמות הנספים. תריסר הקדושים שנהרגו מפגיעה ישירה של רקטה על שביל הכהנים. 27 הקדושים מקריסת הגג במתחם בני עקיבא. והכואב מכל, ששת ההרוגים הקדושים שנמחצו אל מותם בהימלטות בעת האזעקה בהדלקה של בויאן.
מאות פצועים עדיין מטופלים בבתי החולים בצפון ובמרכז וכולנו תפילה להחלמתם השלמה.
מידת הדין מתוחה, ועלינו להתחזק בעניינים הרוחניים שלנו כפרטים וכציבור, ויחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמחדל הבטחוני של הגופים האמונים על שלום הציבור. דווקא עכשיו, בעוד הלב סוער והדם שותת, אולי זה הזמן להישיר מבט ולהצביע בקול ברור על האשמים במחדל הדמים הנורא.
איפה המשטרה? איפה השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל? איך הם הפקירו אותנו?
נכון שהיו לחצים כבירים של הרבה גורמים לאפשר את העלייה להר, אבל תפקידם של הגופים האחראיים הוא לעמוד בלחצים.
הכתובת הייתה על הקיר. המודיעין לא היה חסוי, הרי היה ידוע מראש שהחיזבאללה יודע על ההתכנסות ההמונית, ושנסראללה ינצל את שעת הכושר לשלוח מטחים לאזור מירון.
למה יש תחושה ששוב פעם עושים 'דווקא' נגד הציבור החרדי? אולי למישהו שם לא באמת אכפת מכמה הרוגים חרדים? הרי ברור שאם היה מדובר במשחק כדורגל, כל הגורמים היו נעמדים על הרגליים האחוריות ולא מאפשרים לו להתקיים. לא היו לוקחים את הסיכון על חיי אדם של חילונים. אז למה כשמדובר בחרדים הכול מותר? וכי דמינו הפקר?
ממשטרה אחראית היה מצופה להתעלם מהדוברים הרעשניים ומשאר הלחצים, ולאסור את העלייה להר. להפוך את האזור כולו לשטח צבאי סגור שבוע מראש, ולא לאפשר לאיש אפילו להתקרב לשם. המשטרה הייתה צריכה להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: המקום סגור. אין לכם למה לבוא לפה. כל מי שמתקרב, יחטוף ויחטוף חזק.
אילו היו שם אנשים אחראיים, זה מה שהם היו עושים. אז אולי כמה קיצונים פורעי חוק היו מנסים בכל זאת להגיע דרך היערות והיו מתעמתים עם כוחות הביטחון. אולי אפילו היינו רואים 'אלימות משטרתית' וכמה אנשים היו חוטפים זפטה לא נעימה משוטר (כמעט כורח המציאות באירועים מסוג זה), ועדיין כולנו היינו מעדיפים לראות בראש הכותרות תלונות על זקן שנפל, ולא לקרוא את הכותרות השחורות על 45 נספים באסון מיותר שהיה יכול בדרך הטבע להימנע.
הרבה דיברו על הסמליות המרטיטה. שלוש שנים אחרי אסון מירון תשפ"א, ושוב אסון במירון עם אותו מספר מחריד של 45 קדושים שנהרגו.
בעיתונים עוסקים בהרחבה בפירוט שמות הנספים. תריסר הקדושים שנהרגו מפגיעה ישירה של רקטה על שביל הכהנים. 27 הקדושים מקריסת הגג במתחם בני עקיבא. והכואב מכל, ששת ההרוגים הקדושים שנמחצו אל מותם בהימלטות בעת האזעקה בהדלקה של בויאן.
מאות פצועים עדיין מטופלים בבתי החולים בצפון ובמרכז וכולנו תפילה להחלמתם השלמה.
מידת הדין מתוחה, ועלינו להתחזק בעניינים הרוחניים שלנו כפרטים וכציבור, ויחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמחדל הבטחוני של הגופים האמונים על שלום הציבור. דווקא עכשיו, בעוד הלב סוער והדם שותת, אולי זה הזמן להישיר מבט ולהצביע בקול ברור על האשמים במחדל הדמים הנורא.
איפה המשטרה? איפה השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל? איך הם הפקירו אותנו?
נכון שהיו לחצים כבירים של הרבה גורמים לאפשר את העלייה להר, אבל תפקידם של הגופים האחראיים הוא לעמוד בלחצים.
הכתובת הייתה על הקיר. המודיעין לא היה חסוי, הרי היה ידוע מראש שהחיזבאללה יודע על ההתכנסות ההמונית, ושנסראללה ינצל את שעת הכושר לשלוח מטחים לאזור מירון.
למה יש תחושה ששוב פעם עושים 'דווקא' נגד הציבור החרדי? אולי למישהו שם לא באמת אכפת מכמה הרוגים חרדים? הרי ברור שאם היה מדובר במשחק כדורגל, כל הגורמים היו נעמדים על הרגליים האחוריות ולא מאפשרים לו להתקיים. לא היו לוקחים את הסיכון על חיי אדם של חילונים. אז למה כשמדובר בחרדים הכול מותר? וכי דמינו הפקר?
ממשטרה אחראית היה מצופה להתעלם מהדוברים הרעשניים ומשאר הלחצים, ולאסור את העלייה להר. להפוך את האזור כולו לשטח צבאי סגור שבוע מראש, ולא לאפשר לאיש אפילו להתקרב לשם. המשטרה הייתה צריכה להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: המקום סגור. אין לכם למה לבוא לפה. כל מי שמתקרב, יחטוף ויחטוף חזק.
אילו היו שם אנשים אחראיים, זה מה שהם היו עושים. אז אולי כמה קיצונים פורעי חוק היו מנסים בכל זאת להגיע דרך היערות והיו מתעמתים עם כוחות הביטחון. אולי אפילו היינו רואים 'אלימות משטרתית' וכמה אנשים היו חוטפים זפטה לא נעימה משוטר (כמעט כורח המציאות באירועים מסוג זה), ועדיין כולנו היינו מעדיפים לראות בראש הכותרות תלונות על זקן שנפל, ולא לקרוא את הכותרות השחורות על 45 נספים באסון מיותר שהיה יכול בדרך הטבע להימנע.
נערך לאחרונה ב: