שיתוף - לביקורת הקו הלבן

[חנש]

בס"ד

הרגליים שלי מוליכות אותי על הקו הלבן המקווקו שבדיוק באמצע הכביש.

לא. אני אומר להרגל, הפעם אתה לא תדייק, אל תלך על הקו.

ולמה יש אנשים שאפילו לא רואים קו?

איש של כללים אנוכי, איש של ציות, אבל כדי להגיע לחשיבה מחוץ לקופסה, כדי להתקדם צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה, זאת אומרת מחוץ לקווים הישרים.

את נוח ראיתי עושה הליכה על הגדר העגולה בפארק, מקום גבוה, למה אני לא חשבתי ללכת שם?

היום אנחנו נצא, נלך לטייל, אבל לא טיול רגיל אמרה אשתי, הלכנו לפארק הקרוב כמובן. תתנדנד, אמרה לי אשתי, אני? האברך המקובע הסטנדרטי ששומר על כל סטנדרט?

אבל חזקה עליה מצוותה של אשתי, עליתי לנדנדה, וכמובן התנדנדתי, לרגע שכחתי היכן אני נמצא, לרגע שכחתי מה אני רוצה, לרגע שכחתי מי אני.

התנדנדתי לי, נהנה מתחושת הריחוף הקלה, נמנמתי לי תוך כדי.

נו... אתה רוצה להמשיך?

זו היתה אשתי, זאת שיזמה את הטיול הלילי הזה, חשבתי שהיא זאת שרצתה לאוורר אותי, עכשיו היא קוראת לי.

אני מגיע.

התנדנדת המון זמן, נו נהנית? היא שואלת.

צריך לעשות את זה יותר.

צריך להנות, צריך לאפשר לעצמך להנות, וכדי ענות על הצורך הזה צריך קצת להשתחרר מההליכה על הקו הלבן שבאמצע הכביש.

 

[רואים שקוף]

אני דווקא הייתי לוקח את הקו הלבן לסימן הגבול בין ההשתחררות המותרת והנצרכת מימין הקו, להתפרקות מוגזמת ובעייתית משמאל הקו.

 

[חנש]

אני דווקא הייתי לוקח את הקו הלבן לסימן הגבול בין ההשתחררות המותרת והנצרכת מימין הקו, להתפרקות מוגזמת ובעייתית משמאל הקו.

הרעיון כאן הוא שאדם צריך לבטא את העצמיות שלו, הדרך לבטא אותה היא דרך
האפשרות להרגיש שלווה ומתוך כך הוא יכול להגיע להישגים בכל תחום.
הבעיה של אנשים שהולכים לפי הכללים היא מקובעות, כשהם מאפשרים לעצמם לחרוג
מן המקובל כדי להרגיש טוב הם יכולים רק להרוויח מכך.
וזאת בגלל שהם ממילא עושים הכל בצורה טובה והם צייתנים מטבעם ולכן כדי ליזום, ליצור, להרגיש הם מוכרחים
לשנות מההרגל הטבוע בדמם ללכת בקו הישר.
ומה שרציתי להוסיף שכשאדם עושה דברים בנינוחות הוא מגיע לרמה יותר גבוהה של מודעות של עשיה ושל יכולות,
בגלל שהנינוחות נותנת לך אפשרות להתחבר למה שאתה עושה ואז העשייה היא פנימית.