דרוש מידע הצד השני...

[תמי אחת]

ניקית יקרה ביקשה ממני לפרסם:

יש כאן כמה ניקים/ניקיות שכתבו מעניין וחכם, אבל ברור לי במאה אחוז שהם הקימו בתים לפני גיל 25, כנראה הרבה לפני.
לא יתכן שעברתם תקופת רווקות ארוכה. אני יודעת לפי סגנון הכתיבה.

כשכתבתם לא ראיתם מול העיניים את הכאב העמוק של הבדידות. לא טעמתם כמה עמוק הוא יכול להיות.
גם לא הרגשתם כמה קורעת הדילמה- בין להישאר לבד, לבין לבחור בחיי נישואין מורכבים.
כמה השיקולים עדינים ודקים ורגישים ופרטיים.
ולכן סגנון הכתיבה שלכם יצא קצת הומוריסטי, קליל ומטיף מידי פעם.
גם לא הבנתם כמה זה מורכב לרווקה חרדית לצאת מהבית, בלי שום השוואה לבחורה חילונית.
כולם מתכוונים לטובה, אבל אנא שלו נעליכם לפני שאתם נוגעים בנושא כזה.
זה דיני נפשות.
בבקשה לא לקחת אותי אישית. אבל יש דברים שרק מי שחווה יכול להבין.

נ.ב. דיני , מאד נהנתי מדברייך

כשם שפרצופיהם שונים...
יש כאן כאלו, שכמה מפתיע, הקימו בתים הרבה אחרי הגיל הנקוב, ומה לעשות - סוברים אחרת...

 

[מרחבית]

כשם שפרצופיהם שונים...
יש כאן כאלו, שכמה מפתיע, הקימו בתים הרבה אחרי הגיל הנקוב, ומה לעשות - סוברים אחרת...

סוברים אחרת שמה?
שהאשכול הזה על כל הדיונים שבו הצטיין בהבנה עמוקה של כאב הבדידות? בהבנת הדילמות של אלה שחיים בבדידות?

 

[תמי אחת]

סוברים אחרת שמה?
שהאשכול הזה על כל הדיונים שבו הצטיין בהבנה עמוקה של כאב הבדידות? או של הדילמות של החיים לבד?

לא הרגשתם כמה קורעת הדילמה- בין להישאר לבד, לבין לבחור בחיי נישואין מורכבים.
כמה השיקולים עדינים ודקים ורגישים ופרטיים.

לא הבנתם כמה זה מורכב לרווקה חרדית לצאת מהבית, בלי שום השוואה לבחורה חילונית.

זה.
יש עוד שהיו, וחוו, והבינו, והרגישו אחרת, והחליטו שונה.
אה, והן מאושרות על כך...

 

[reish]

יש כאן כאלו, שכמה מפתיע, הקימו בתים הרבה אחרי הגיל הנקוב, ומה לעשות - סוברים אחרת...

וגם יש כאן כאלה שטרם הקימו בתים הרבה אחרי הגיל הנקוב...

סוברים אחרת שמה?
שהאשכול הזה על כל הדיונים שבו הצטיין בהבנה עמוקה של כאב הבדידות? בהבנת הדילמות של אלה שחיים בבדידות?

שאולי על אף שאין הבנה מלאה ורגישות רבה, רצוי שהנושא הזה, סופסוף, יהיה בשיח.

 

[מצוי]

דברי היו הוספה על הבדידות שתארה

 

[תמי אחת]

דברי היו הוספה על הבדידות שתארה

לפעמים בדידות בין אנשים יותר קשה מבדידות לבד

 

[Ruty Kepler]

סוברים אחרת שמה?
שהאשכול הזה על כל הדיונים שבו הצטיין בהבנה עמוקה של כאב הבדידות? בהבנת הדילמות של אלה שחיים בבדידות?

האשכול הזה דן - בין היתר - בנישואים שניים מורכבים.
וחבל יהיה להשתיק בו 'כל מי שלא חווה בעצמו'.

כי אם יש כאן ניקית, למשל, שהיא קרובה של אלמן שנישא בשנית לרווקה בת 32, וילדיו בסופו של דבר 'נופלים' על המשפחה המורחבת כי אשתו השניה ממש לא מסוגלת - עם כל רצונה הטוב - לטפל גם בשלושת קטנטניה בני ה-0-3, וגם ביתומים שלו, חבל לסתום את הפה לניקית הזו ולא לרצות שהיא תספר על המורכבות.

לא שללו בדידות או קושי, כן ביקשו להאיר זויות נוספות. וכנראה שלפחות חלק מהכותבים עשו זאת מהיכרות קרובה. גם אם נישאו בגיל 18.

 

[יהודית ק]

יש פה בהחלט שיפוטיות מסוימת
כל אחד יחליט לעצמו מה טוב לו במיוחד שמדובר ברווקות מבוגרות.
גם אם אנחנו חושבים אחרת זה בידיים שלהן, גם הטעויות.

 

[תמי אחת]

יש פה בהחלט שיפוטיות מסוימת
כל אחד יחליט לעצמו מה טוב לו במיוחד שמדובר ברווקות מבוגרות.
גם אם אנחנו חושבים אחרת זה בידיים שלהן, גם הטעויות.

@יהודית ק , גם חוויות מהשטח זו שיפוטיות?
נכון שזה בידיים שלהן, אבל לפעמים הן אפילו לא חושבים שיש דרך נוספת. מותר ורצוי להעלות כיוונים ומחשבות שלא היו לפני כן.
משום מה ההרגשה שיש כאן שיפוטיות - לכיוון השני. יש כאן מספיק שמדברות מהשטח, ומשום מה הן נקראות השיפוטיות...

וחבל יהיה להשתיק בו 'כל מי שלא חווה בעצמו'.



לא שללו בדידות או קושי, כן ביקשו להאיר זויות נוספות. וכנראה שלפחות חלק מהכותבים עשו זאת מהיכרות קרובה. גם אם נישאו בגיל 18.

 

[מרחבית]

האשכול הזה דן - בין היתר - בנישואים שניים מורכבים.
וחבל יהיה להשתיק בו 'כל מי שלא חווה בעצמו'.

כי אם יש כאן ניקית, למשל, שהיא קרובה של אלמן שנישא בשנית לרווקה בת 32, וילדיו בסופו של דבר 'נופלים' על המשפחה המורחבת כי אשתו השניה ממש לא מסוגלת - עם כל רצונה הטוב - לטפל גם בשלושת קטנטניה בני ה-0-3, וגם ביתומים שלו, חבל לסתום את הפה לניקית הזו ולא לרצות שהיא תספר על המורכבות.

לא שללו בדידות או קושי, כן ביקשו להאיר זויות נוספות. וכנראה שלפחות חלק מהכותבים עשו זאת מהיכרות קרובה. גם אם נישאו בגיל 18.

אף אחד לא משתיק. בקשו יותר רגישות והבנה קצת יותר עמוקה לנושא הבדידות.

כן ביקשו להאיר זויות נוספות.

לא. חלק גדול האירו רק זווית אחת, את הקושי. ובצורה מאוד ציורית וקודרת. מכוונה טובה באמת, אך לא מהבנת הבדידות המייסרת מצד שני. ואף אחד לא ביקש להסתיר את הקשיים!
אך כשאלמן מעלה את הבדידות שלו, גם אם לא תאר מפורש מה עובר עליו, והוא לא יתאר, כן? - אז כדאי שיענו לו יותר בעדינות גם אם היתה לו טעות. כי הוא איבד אישה, והוא בודד שנים, והוא מנסה נואשות למצוא שידוך ויש כאן לפני הכל כאב עצום של אלמן.
ויש אלמנות שמרגישות בדידות רגע רגע, שבת שבת, חג חג, עם כל העזרה של כולם מסביב. וכן גרושות ורווקות מבוגרות, והן משוועות לבנות בית, ויודעות כמה זה מורכב. וחשוב שתדענה, חשוב להעלות את זה. אך לא בצורה שאין להן תקווה.
איך הן אמורות להרגיש כשממילא הן מקבלות מלא הצעות מורכבות, וכבד להן מאוד מאוד, בבחינת 'אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי'. ונוספים להן טקסטים ללא תקווה במקביל וללא הבנה מה עוברים כשלא נשואים.

וכשקיבלתי את ההודעה של הניקית שבקשה ממני להעלות את דבריה, הרגשתי במילים שלה את הכאב הגדול של הבדידות. מותר לאנשים להבין את זה.

 

[תמי אחת]

אף אחד לא משתיק. בקשו יותר רגישות והבנה קצת יותר עמוקה לנושא הבדידות.

נושא הבדידות היה די שולי, לענ"ד, ואף אחד לא זלזל בקושי הזה, שהוא מורכב וכואב בלי יכולת הסבר. זר לא יבין.

חלק גדול האירו רק זווית אחת, את הקושי. ובצורה מאוד ציורית וקודרת. מכוונה טובה באמת, אך לא מהבנת הבדידות המייסרת מצד שני. ואף אחד לא ביקש להסתיר את הקשיים!

יש כאן ערבוב של כמה נושאים.

להתייחס ל

יש אלמנות שמרגישות בדידות רגע רגע, שבת שבת, חג חג, עם כל העזרה של כולם מסביב.

כקושי של בדידות זה היבט שטחי ביותר. ועל זה ודומיו ענו 'שישכור עוזרת/ אומנת'. בן זוג לא נועד כדי להושיט יד. מתוקף היותו הוא גם מושיט יד. ברור. אבל אנחנו רואים בכך את תמצית הקושי/ הבדידות - יש לנו בעיה קשה מאד. מאד!

אך כשאלמן מעלה את הבדידות שלו, גם אם לא תאר מפורש מה עובר עליו, והוא לא יתאר, כן? - אז כדאי שיענו לו יותר בעדינות גם אם היתה לו טעות. כי הוא איבד אישה, והוא בודד שנים, והוא מנסה נואשות למצוא שידוך ויש כאן לפני הכל כאב עצום של אלמן.

וכן גרושות ורווקות מבוגרות, והן משוועות לבנות בית, ויודעות כמה זה מורכב. וחשוב שתדענה, חשוב להעלות את זה. אך לא בצורה שאין להן תקווה.

לגמרי. כאב הבדידות הוא סבל נוראי. אבל שוב, לא בשל היעדר הסיוע הטכני, אלא בשל המקום הרגשי המכרסם.
ולכן - אם יש מי שימלא את המקום הרגשי, ויודע לתת אותו - שווה לנשים להכנס למערבות משפחתית סוערת. אבל אם לא - למה להם? והטענה הזו הושמעה כאן ללא הרף.
אם לא זה - מדוע כל הרווקות לא מתחתנות עם מי שיש ודי? אה, הן ממתינות לגבר שיהיה איתן שותף רגשי לחיים. מ.ש.ל.
לערבב בין פן רגשי (בדידות) לפן טכני (אין מי שיעזור בערב שבת/ חג) - זה מה שיוצר את אי ההבנה, ואעז לומר שגם מגמד את הקושי.


ולסיום:

איך הן אמורות להרגיש כשממילא הן מקבלות מלא הצעות מורכבות, וכבד להן מאוד מאוד, בבחינת 'אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי'. ונוספים להן טקסטים ללא תקווה במקביל וללא הבנה מה עוברים כשלא נשואים.

וכשקיבלתי את ההודעה של הניקית שבקשה ממני להעלות את דבריה, הרגשתי במילים שלה את הכאב הגדול של הבדידות. מותר לאנשים להבין את זה.

לאנשים שחוו את זה אישית. לא גיסתן, לא חברתן. הן בעצמן - כן מותר להגיב ולהביע דעה?
אז עשיתי את זה...