הנושאים החמים
הנושאים החמים
(לפרק הקודם.).
פרק 4 / תחושת בטן באוניברסיטה.
"קוראים לי גיא, ואני גר בתל – אביב. אני וחברי – יניב, למדנו באותו בית ספר, וכשגדלנו, לאחר שירות צבאי סדיר של 3 שנים, הלכנו כדרך כל העם, ורצינו 'לחפש את עצמינו'. אני רציתי את הודו, אבל יניב דחה אותי, וכיוון להוואי".
"למה דווקא הוואי?", שאלתי בחטטנות.
"אל"ף כל", אמר לי יניב, "יש כאן נוף מדהים ואנשים מהעולם הגדול. בי"ת כל, יש כאן את אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם לביולוגיה ימית, שזה מקצוע שמאוד רצינו ללמוד".
גיא המשיך: "הגענו לכאן, ונרשמנו ללימודים. כמובן שהתקבלנו, ולמדנו כאן במשך מספר שנים, עד היום. כולם ישבו באוניברסיטה כרגיל, ויניב הרגיש תחושת בטן לא טובה, נסענו חזרה לביתנו המשותף, ופתאום הייתה רעידת אדמה עם צונאמי ופיצוץ מהרי הגעש הגדולים.
אנו הינו ממש בלב ליבה של רעידת האדמה, פחדנו פחד מוות, שמא נהרג על ידי הצונאמי או מהלבה, אבל אז נזכרתי בפסוק שסבתא שלי הייתה אומרת לי כל יום שהיא הייתה מגיעה אלינו בערב, לפני השינה, ואמרה לי שזה סגולה לשמירה מאלוקים. כאילו שידעתי אז מי זה אלוקים, היום אני יודע, אבל אז הייתי קטן, ולא הבנתי. בכל מקרה, התברר שגם יניב מכיר את הפסוק הזה, אז צעקנו אותו ביחד, ופתאום אתה הגעת לכאן בנס". גמר גיא את סיפורו המצמית.
"איזו השגחה!", אמרתי בהתלהבות. "ה' עושה רעידת אדמה, צונאמי, הרי געש, הרס, חורבן, וכל זה בשביל ששתי בחורים חביבים יחליטו להתקרב אליו".
לפתע, סירנות נשמעו, כוחות ההצלה הגיעו בהמוניהם. "הי, אתם!". צעקנו שלושתנו. גיא, יניב ואני, לכוחות ההצלה המתקדמים לכיוונינו עם פנסיהם, "אנחנו כאן!".
המחלצים נשמעו קרובים ממש, צעקנו להם שנית. הם הזיזו את הקרש הסורר, ופינו אותנו לבית החולים הקרוב.
ניצלנו בנס.
כעבור מספר ימי התאוששות, חזרתי לביתי בארץ. שם, נודע לי גודל האסון, כל האוניברסיטה שבה למדו גיא ויניב, התפרקה על יושביה!. לכל מי שהיה שם לא היה כלל סיכוי להינצל מההרס. מה שאומר שגיא ויניב ניצלו בנס.
לגבי המפעל, לאחר כמה חודשים שלח המנהל מישהו אחר לבדוק שם את האזור, ולבסוף קנו שם את אותה הקרקע. אלא שבשנת תשע"ח, בעקבות התפרצות הר הגעש קילוואה, נגרמו למפעל הפסדים עצומים מאוד, והמנהל החליט לסגור שם את הסניף בינתיים.
למי ששאל מה קורה היום עם גיא ויניב, שידע שהיום הם אברכי חמד השומרים על תורה ומצות ומקפידים על קלה כבחמורה.
10 שנים לאחר המקרה הנ"ל, החלטנו שגיא ויניב יבואו להתארח אצלי בשבת. הם באו עם ילדיהם, הלומדים במוסדות חרדיים, ועם נשותיהם החרדיות.
הוריהם לא אהבו כל כך את השינוי שחל בבניהם, אבל לאחר ששמעו על המקרה, התחילו יותר להאמין שיש בורא לעולם, ובכל זאת חששו קצת, אבל לאחר מספר שנים גם הם התחילו להתחזק בשמירת תורה ומצוות.
באותה השבת, דיברנו על המקרה – אותיות רק מה'– שקרה לנו אז, ועל יד ה' המסובבת את כל הבריאה. "אם לא השם", אמר לי אז יניב, "לא היינו שורדים אפילו שנייה אחת".
שתי יהודים נצלו ממות בטוח.
בגלל "שמע ישראל" אחד.
פרק 4 / תחושת בטן באוניברסיטה.
שלום:
"קוראים לי גיא, ואני גר בתל – אביב. אני וחברי – יניב, למדנו באותו בית ספר, וכשגדלנו, לאחר שירות צבאי סדיר של 3 שנים, הלכנו כדרך כל העם, ורצינו 'לחפש את עצמינו'. אני רציתי את הודו, אבל יניב דחה אותי, וכיוון להוואי".
"למה דווקא הוואי?", שאלתי בחטטנות.
"אל"ף כל", אמר לי יניב, "יש כאן נוף מדהים ואנשים מהעולם הגדול. בי"ת כל, יש כאן את אחת האוניברסיטאות הטובות בעולם לביולוגיה ימית, שזה מקצוע שמאוד רצינו ללמוד".
גיא המשיך: "הגענו לכאן, ונרשמנו ללימודים. כמובן שהתקבלנו, ולמדנו כאן במשך מספר שנים, עד היום. כולם ישבו באוניברסיטה כרגיל, ויניב הרגיש תחושת בטן לא טובה, נסענו חזרה לביתנו המשותף, ופתאום הייתה רעידת אדמה עם צונאמי ופיצוץ מהרי הגעש הגדולים.
אנו הינו ממש בלב ליבה של רעידת האדמה, פחדנו פחד מוות, שמא נהרג על ידי הצונאמי או מהלבה, אבל אז נזכרתי בפסוק שסבתא שלי הייתה אומרת לי כל יום שהיא הייתה מגיעה אלינו בערב, לפני השינה, ואמרה לי שזה סגולה לשמירה מאלוקים. כאילו שידעתי אז מי זה אלוקים, היום אני יודע, אבל אז הייתי קטן, ולא הבנתי. בכל מקרה, התברר שגם יניב מכיר את הפסוק הזה, אז צעקנו אותו ביחד, ופתאום אתה הגעת לכאן בנס". גמר גיא את סיפורו המצמית.
"איזו השגחה!", אמרתי בהתלהבות. "ה' עושה רעידת אדמה, צונאמי, הרי געש, הרס, חורבן, וכל זה בשביל ששתי בחורים חביבים יחליטו להתקרב אליו".
לפתע, סירנות נשמעו, כוחות ההצלה הגיעו בהמוניהם. "הי, אתם!". צעקנו שלושתנו. גיא, יניב ואני, לכוחות ההצלה המתקדמים לכיוונינו עם פנסיהם, "אנחנו כאן!".
המחלצים נשמעו קרובים ממש, צעקנו להם שנית. הם הזיזו את הקרש הסורר, ופינו אותנו לבית החולים הקרוב.
ניצלנו בנס.
*
כעבור מספר ימי התאוששות, חזרתי לביתי בארץ. שם, נודע לי גודל האסון, כל האוניברסיטה שבה למדו גיא ויניב, התפרקה על יושביה!. לכל מי שהיה שם לא היה כלל סיכוי להינצל מההרס. מה שאומר שגיא ויניב ניצלו בנס.
לגבי המפעל, לאחר כמה חודשים שלח המנהל מישהו אחר לבדוק שם את האזור, ולבסוף קנו שם את אותה הקרקע. אלא שבשנת תשע"ח, בעקבות התפרצות הר הגעש קילוואה, נגרמו למפעל הפסדים עצומים מאוד, והמנהל החליט לסגור שם את הסניף בינתיים.
*
למי ששאל מה קורה היום עם גיא ויניב, שידע שהיום הם אברכי חמד השומרים על תורה ומצות ומקפידים על קלה כבחמורה.
10 שנים לאחר המקרה הנ"ל, החלטנו שגיא ויניב יבואו להתארח אצלי בשבת. הם באו עם ילדיהם, הלומדים במוסדות חרדיים, ועם נשותיהם החרדיות.
הוריהם לא אהבו כל כך את השינוי שחל בבניהם, אבל לאחר ששמעו על המקרה, התחילו יותר להאמין שיש בורא לעולם, ובכל זאת חששו קצת, אבל לאחר מספר שנים גם הם התחילו להתחזק בשמירת תורה ומצוות.
באותה השבת, דיברנו על המקרה – אותיות רק מה'– שקרה לנו אז, ועל יד ה' המסובבת את כל הבריאה. "אם לא השם", אמר לי אז יניב, "לא היינו שורדים אפילו שנייה אחת".
שתי יהודים נצלו ממות בטוח.
בגלל "שמע ישראל" אחד.
)
