אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה המשך יבוא אם יהיה ביקוש...

פרק 1 / הבקשה.


שלום:

הוואי, הילו.

עמדתי שם, בתוך כל החורבן. על כתפי תיק גב, בידי השנייה מחזיק אני בקבוק מים מרוקן למחצה. לפתע, שמעתי רשרושים מעומק ההריסות. התקרבתי, והזזתי קרש סורר שעמד לי בדרכי. הצצתי מבעד לאחד הקרשים השבורים לכיוון שממנו נשמע הרעש, ולא האמנתי למראה עיני. בתוך כל ההריסות, העשן והאש, שוכבים להם שני אנשים, וצועקים בקול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!".


***


קוראים לי שלום, כיום אני אברך כולל שלומד כרגיל, ומדי פעם עובד לפרנסתי בעבודות זמניות. ברצוני לספר לכם סיפור שהתרחש לפני כ30 שנה. עבדתי אז ב: "אורמל טכנולוגיות"– מפעלים ליצור חשמל מאנרגית הלבה. הייתי אחראי לבדיקת שטחי מיקומי המפעלים. כדי שתבינו, אקדים לכם כמה דברים. מפעל לייצור אנרגיה גיאותרמית -אנרגית חשמל מלבה, צריך מקום בו ההתפרצויות בלבה רבות, כדי שיוכל לשאוב יותר בקלות. אבל, המפעל גם צריך שההתפרצויות לא יהיו יותר מדי, אלא בצורה קטנה.


***


יום אחד, קרא לי נשיא המפעל, י.ברונוביץ, ואמר לי כך: "שלום, אני צריך שתבדוק לי משהו".


"מה?", שאלתי, ועיני נפקחו בפליאה. הנשיא של החברה ואשתו המנכ"לית, לא הרבו לבקש בכלל דברים מהעובדים.


"יש מקום במדינת הוואי, באי הגדול של הוואי בעיר הילו, ליד הר הגעש קילוואה - שהוא אחד מהרי הגעש הכי פעילים בעולם, והר הגעש מאונה לואה - שהוא הר הגעש הפעיל הכי גדול בעולם. המקום לא ניזוק בכלל הרבה מהרי הגעש, ואני צריך שתלך לבדוק לי אותו".


"אם אתה יודע על המקום הזה כל כך הרבה", אמרתי, "למה אתה פשוט לא קונה אותו?".


"פשוט מאוד", ענה לי המנהל, "המושל, בן קאייטנו ובית הסאנט שלו, דורשים מחיר מופקע עבור קרקע האדמה הזאת, שהשטח שלה לא עולה על 10 דונם. ועכשיו אני בספק אם כדאי לי לעשות את העסקה או לא, אז אמרתי שתלך לבדוק אותה, ותגיד לי אם זה שווה את המחיר".


*


טסתי להוואי, והגעתי ל"אי הגדול" שלמרבה הפלא – שמו הוא גם הוואי. נסעתי לכיוון המקום שבו אני ואחד משליחי הממשל של הוואי קבענו להיפגש.

"הגענו", הכריז הנהג שנשכר מאת החברה שלנו. יצאתי מהרכב החבוט, מתקדם לעבר הווילה היחידה באזור העומדת בקצה רחוב ווילות ענק.

נעצרתי ליד שער גדול ממדים, וחומה המתנשאת לאורך כל הווילה. דפקתי על הדלת דפיקות ספורות, עין אלקטרונית – דבר נדיר עד בלתי קיים באותם שנים – סרקה אותי מכף רגל ועד ראש.

לפתע קול קשוח נשמע מצדי, "מי אתה אדוני?", שאל הקול, "ולמה אתה עומד ליד הבית שלי?"....
 

מיהי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מממ! מענין!
כתיבה מרעננת!
מחכיםלהמשך...

קוראים לי שלום, כיום אני אברך כולל שלומד כרגיל, ומדי פעם עובד לפרנסתי בעבודות זמניות. ברצוני לספר לכם סיפור שהתרחש לפני כ30 שנה. עבדתי אז ב: "אורמל טכנולוגיות"– מפעלים ליצור חשמל מאנרגית הלבה. הייתי אחראי לבדיקת שטחי מיקומי המפעלים. כדי שתבינו, אקדים לכם כמה דברים. מפעל לייצור אנרגיה גיאותרמית -אנרגית חשמל מלבה, צריך מקום בו ההתפרצויות בלבה רבות, כדי שיוכל לשאוב יותר בקלות. אבל, המפעל גם צריך שההתפרצויות לא יהיו יותר מדי, אלא בצורה קטנה.
זה באמת ככה?
סתם מענין אותי לדעת...
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
חשוב לציין:

הסיפור וכל דמויותיו (למעט מושל הוואי.) הינם ב"ה המצאה מלבו של הסופר או ביסוס על דמות קימת, ואינם קיימים במציאות, אין קשר בין שמות אנשים בסיפור לאנשים, חיים או מתים.

רוב המקומות לעומת זאת, קיימים בהחלט ותוכלו אפילו למצוא אותם בחיפוש קצר (או ארוך.) ברחבי הרשת.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
ב"ה הגיע הזמן להמשיך...
(לפרק הקודם.)


פרק 2 / לבה רטובה.


ג'וני:

מי יכול לדפוק עכשיו בביתי?, שאלתי את עצמי בעודי מדבר אל עבר האינטרקום הנמצא ליד הכניסה.

"זה שלום", ענה האיש באנגלית פשוטה בעלת מבטא ישראלי כבד, "באתי לכאן מ'אורמל תעשיות' לגבי הקרקע כאן, זאת שפנינו אליכם לפני כמה זמן, כדי שתמכרו לנו אותה".

"אתה יכול להיכנס",השבתי לו מבעד לאינטרקום, לוחץ על כפתור אדום הניצב לידו. זמזום נשמע, והוא פתח את שער הברזל הגדול ונכנס לשטח הווילה שלי.


שלום:

פקחתי עיינים בתדהמה, שטחי החצר של הווילה היו גדולים פי כמה וכמה מבניני האומה שבארץ!. יתר על כן, כל השטח הימני היה מחופה בפרחים צבעוניים וססגוניים, הממלאים את החצר בתחושת נוחות ורוגע. צלצלתי בפעמון הדלת, רעשי נעליים צועדות נשמעו מתוך הווילה.

גבר מהודר, לבוש בחליפת שלשה חלקים, על שערו מרוח ג'ל ריחני ועל ידו שעון רולקס מקורי, קידם אותי במאור פנים וחביבות יתר. "היכנס", אמר לי, כשחיוך דילים מרוח על שפתותיו, בעודו מחווה בידו האחת לכיוון פנים הבית.

נכנסתי, כוסות מים קרים היו על השולחן שלידו התיישבתי. "שתה", אמר לי האיש החייכן, "שמעתי שהיהודים לא שותים את היינות שלנו, לכן הבאתי לכאן רק מים".

"אני לא צריך", דחיתי אותו בנימוס, "כבר שתיתי לפני כן".

האיש התיישב, מחזיק בידו קלסר עב כרס, הוא פתח אותו באיטיות, והקריא לי את החוזה. "מסכים?", שאל אותי בסיום הקריאה.

"אני רוצה לראות את הקרקע", עניתי לו, מביט בו מהנהן בהסכמה. יצאנו מהווילה המפוארת, ובאנו להיכנס למכונית שבה ישב הנהג וחיכה לנו.

לפתע, נשמע רעש נורא והאדמה התחילה לרעוד. כל הווילות זעו בחוסר יציבות על מקומן. מרחוק, ראינו את הרי הגעש העצומים של הוואי מתפרצים בעוצמה כפולה בעקבות הרעידה. בנוסף לכך, הבהלה הוכפלה והשתלשה כשראו שהים עולה ממקומו - מה שנקרא ביפנית "צונאמי".

קולות המולה ורעשי בהלה נשמעו בכל האזור, אנשים נמלטו רחוק כמה שיכלו מפיצוץ הרי הגעש, כי מהמים הם יכולים איך שהוא להינצל, מלבה היוצאת מהר געש זועם לא כל כך...
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
(לפרק הקודם.).


פרק 3 / המפגש המשולש.


שלום:
הפיצוץ היה איום, דם, אש ותימרות עשן יצאו מכל האזור. היה נראה כאילו מהפכת סדום ועמורה חזרה. עצמתי את עייני בחוזקה, שלא יכנסו גרגירי חול מסוכנים לאישוניי.

התכופפתי מספר דקות, וכשנגמר הרעש, פתחתי את עייני. חורבן רב השתרר במקום, ביחד עם השקט. הכל דמם.

התחלתי לצעוד לכיוון היציאה מהעיר ההרוסה, ואז זה קרה...

*

עמדתי שם, בתוך כל החורבן. על כתפי תיק גב, בידי השנייה מחזיק אני בקבוק מים מרוקן למחצה. לפתע, שמעתי רשרושים מעומק ההריסות. התקרבתי, והזזתי קרש סורר שעמד לי בדרכי. הצצתי מבעד לאחד הקרשים השבורים לכיוון שממנו נשמע הרעש, ולא האמנתי למראה עיני. בתוך כל ההריסות, העשן והאש, שוכבים להם שני אנשים, וצועקים בקול: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!".

*

דחפתי בכוח את הקרש, מנסה להזיזו. לאחר מספר ניסיונות, הזזתי את הקרש לגמרי, ופניתי לאנשים השוכבים. "קחו מים", נתתי לאחד מהם את הבקבוק. הוא לגם את חציו, ונתן לחברו, שגמר את הבקבוק.

"מי אתם?", שאלתי, "מה אתם עושים כאן?, למה צעקתם 'שמע ישראל'?".

"אתה יהודי?", שאל אותי אחד האנשים באנגלית.

"כן", עניתי לו, "ואני גם מדבר עברית".

"ואוו", אמר לי האיש, "איזה מקרה, לפגוש כאן יהודי!".

הבחורים נראו חילונים, וזה קצת הפליא אותי. "מקרה אותיות 'רק מה', הכל ממנו", תיקנתי אותו בשובבות מעושה.

"ביום רגיל", פצה השני את פיו, "היינו מלגלגים על אמרותיך, אבל עכשיו אנו יודעים שזה נכון".

"לא הבנתי כלום", אמרתי, "אתם נראים חילונים למהדרין!?, אולי תספרו לי למה אתם כאן, ואז אני אבין?".

הבחורים הנהנו כאחד, והראשון החל לספר...
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מישהו יכול לבקר את הסיפור עצמו (כתיבה, דקדוק וכו'.)? את הפרק הנ"ל?.
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
עיני
מספיק חורבן. אפשר חורבן איום.
לאחר מספר ניסיונות, הזזתי את הקרש לגמרי,
לאחר מספר... הצלחתי להסיר את הקרש.
ופניתי לאנשים השוכבים.
לא יזיק כאן קצת תיאור איך הם נראים...
לגם את חציו,
לגם חצי
הבחורים נראו חילונים, וזה קצת הפליא אותי. "מקרה אותיות 'רק מה', הכל ממנו", תיקנתי אותו בשובבות מעושה.
למה הפליא? מה הפליא? בגלל ה'שמע ישראל'? הייתי מציעה 'הבחורים נראו גויים'
בשובבות מעושה, קצת קשה להאמין שכך הוא הגיב בסיטואציה אחרי רעידת אדמה והתפרצות של הר געש. אולי- 'מקרה אותיות רק מה', הכל ממנו' לחשתי והתכופפתי לקחת את הבקבוק ולבדוק איך אפשר לעזור להם. (הרי הם היו מתחת קרש גדול ומן הסתם ניזוקו מהרעידה אפילו קלות, לא?)

וכל זה כי ביקשת.
ולא מוריד מכך שהסיפור כתוב יפה מאוד.
 

אליהו פ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מישהו יכול לבקר את הסיפור עצמו (כתיבה, דקדוק וכו'.)? את הפרק הנ"ל?.
אם ביקשת כל כך יפה...
הסיפור יפה מאוד - כרגיל...
רק לא הבנתי איך זה, שהם עדיין שוכבים שם למטה אחרי שהוא רק הרים להם את הקרש ולא עזר להם לקום וכדו’, והם כבר מנהלים שיחה כאילו הם נמצאים במקום הכי שליו בעולם, והוא מבקש שיסבירו לו איך הגיעו לשם והם כבר מתחילים לספר לו, זה נשמע קצת מנותק מההקשר של המקום (לדעתי, היה צריך להוסיף שהוא עזר להם לצאת, וכשהם הגיעו למקום מסודר ונחו קצת אז הם התחילו לספר לו).
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אולי כי אני לא מבינה בזה, אבל איך זה הגיוני שהוא נשאר ככה ולא נפצע בכלל ברעידת אדמה שהייתה נשמעת רצינית..
הפיצוץ היה איום, דם, אש ותימרות עשן יצאו מכל האזור. היה נראה כאילו מהפכת סדום ועמורה חזרה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קה

א הוֹדוּ לַיי קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:ב שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:ג הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יי:ד דִּרְשׁוּ יי וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:ה זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:ו זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:ז הוּא יי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:ח זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:ט אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:י וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:יא לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:יב בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:יג וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:יד לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:טו אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:טז וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:יז שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:יח עִנּוּ בַכֶּבֶל (רגליו) רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:יט עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יי צְרָפָתְהוּ:כ שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:כא שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:כב לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:כג וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:כד וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:כה הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:כו שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:כז שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:כח שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת (דבריו) דְּבָרוֹ:כט הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:ל שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:לא אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:לב נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:לג וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:לד אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:לה וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:לו וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:לז וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:לח שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:לט פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:מ שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:מא פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:מב כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:מג וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:מד וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:מה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:
נקרא  1  פעמים

אתגר AI

רגעים מכריעים בחיים • אתגר 116

לוח מודעות

למעלה