המשך ביקורת תוכן | דיון פורומי וסקר כלל פורומי בשיטת הלייקים | "מה עושה בחור ישיבה בשאנז אליזה?"

[ידידיה חבר]

זה שלי, עכשיו תורך.
ידידיה, תן לנו כמה מילים על פלצור.

נענה לקריאתך בעל'בית (זה מ'שתה ולא יעזור כלום).

טחח, פפחחח, קקקקררררעעע, הוא ניסה להתנתק מהפלצור בכל כוחו אך לשוא.

מה לא עשה, משך, בעט, נשך, צרח, ליקק, שאג, אבל לשווא. כבלי הפלצור היו חזקים ממנו, אך לא רק הם, גם המצב.

הברנש עמד בצד, מחכך את ידיו בהנאה, שחיוך אכזרי גולש בין אוזניו הענקיות. אחח, כמה הוא נהנה לראות את טרפו משתולל, מתפוצץ, אבל אפילו לא מצליח לגשת אליו ולהחזיר לו מנה בגלל הפלצור.

הוא התחיל להוציא את כל מה שהיה בכיסיו, ולהשליך על החיה הברנשית. את הפעולה הזו הוא דווקא כן הצליח לבצע, והחפצים החלו לעוף בקשת.

ואז החלו הזעקות.

'מה אתה זורק עלי את הפלפון והקופסא של המשקפיים באמצע הלילה?! דייי! דייי!!! ב-ר-ו-ך ד-י-י-י-י-!-!-!-!'.

הוא התעורר שטוף זיעה קרה. עוד פעם הסיוטים האלה. נתן, יואב, ידידיה, לא עשיתם לי טוב, אני לא ישן. ד-י-י-י-י-!-!-!-!

 

[הגשש]

הוא התעורר שטוף זיעה קרה.

מתקשה לנשום, ציצית הצמר הבלויה של הלילה הסתבכה סביב צווארו כפלצור חסר רחמים, הוא הביט בחלון הפתוח למחצה, מה? עד כאן הם באו? דמעות הציפו את גרונו החנוק, נתן, יואב, ידידיה, מה עשיתי לכם? מה...?
צעקתו הדהדה בחדר, נבלעת במלתעות החושך העמוק, נשאבת אל שחור הליל.
הוא גישש בידיו אחרי השאבעס לאמפ, מסובב בעדינות הלכתית את המכסה, אור צהבהב נשפך אל החלל, כל המפלצות נמלטו מבעד החלון הפתוח.
הוא התיישב. מתנשף מהחזיון המציאותי. צלילים נוגהים עלו בו, מצטרפים אט אט למילים.
וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.

 

[Natan Galant]

מתקשה לנשום, ציצית הצמר הבלויה של הלילה הסתבכה סביב צווארו כפלצור חסר רחמים, הוא הביט בחלון הפתוח למחצה, מה? עד כאן הם באו? דמעות הציפו את גרונו החנוק, נתן, יואב, ידידיה, מה עשיתי לכם? מה...?
צעקתו הדהדה בחדר, נבלעת במלתעות החושך העמוק, נשאבת אל שחור הליל.
הוא גישש בידיו אחרי השאבעס לאמפ, מסובב בעדינות הלכתית את המכסה, אור צהבהב נשפך אל החלל, כל המפלצות נמלטו מבעד החלון הפתוח.
הוא התיישב. מתנשף מהחזיון המציאותי. צלילים נוגהים עלו בו, מצטרפים אט אט למילים.
וְהַעֲלֵה אוֹר שִׁמְשָׁהּ וְנָסוּ הַצְּלָלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.

קולות הבחורים הלכו ןגברו, והוא גישש בחדר החשוך קמעא, נעל את כפכפי הבית השחוקים, ונטל ידיו בכיור הקטן בקצה הרחוק של החדר. כמו כל יום בשבועיים האחרונים, הוא התעטף בטלית ובתפילין, גרר את כסא העץ צמוד לדלת, התיישב, והחל מתפלל את השחרית, מאמץ את אוזניו לשמוע את קולו של החזן המיתמר ועולה מהיכל בית המדרש בקומה למטה.

במהלך פסוקי דזמרה, עיניו שוטטו באדישות כאובה על החדר הקטן, החף מהרהיטים, וליבו נשבר כאשר עיניו ננעצו בסורגים החלודים, ולאחר מכן בדלת החדר חסרת הידית.

הוא שוב תלה את מבטו אל הפתק התלוי צמוד למקרר הקטן ששימש אותו, וקרא שם בעוגמה את הטקסט שכבר זכר בעל פה:

 

[יואב ברק]

לא יכול לעמוד מול סבכות, ומדפי פונדק. (יעוי' רמ' כלים פ"ה הי"א-י"ב) שצדים להם יצורים ועוד יותר מזה צדים חלומות??? עד כאן!


אברך? תלמיד? בחור?


זה הזמן להצטרף לדף היומי שיימסר בטוב טעם על ידי הרב סופר שליט"א (מנוה שאנן)


ביום ראשון מתחילים מסכת מנחות.


השיעור יתקיים בעז"ה בעזרת נשים של 'משכנות יששכר'.


הבטח את מקומך בשתי העולמות.


כיבוד קל במקום.



הוא שמט את ידו מהמקרר באפיסת כוחות, ותר אחרי כסא. כזה שלא משמש כחבל כביסה מאולתר. הוא חייב לסדר את המחשבות שפוצעות לו את ההכרה.


אני אהיה בסדר. הוא אמר לעצמו בפעם המאה מאז שהתעורר. אבל הוא ידע שלא. במצב הזה הוא לא יהיה בסדר, הוא חייב איזה משהו שיתדלק לו את המרץ שכבה ממנו כשעוד היה בשידוכים.



מונק אתה שם?


מישהו הוריד את הידית בקצב מהיר.


מונק אתה ער? השואל החל בועט בדלת. אתה יורד למנחה?


הוא התעלם והמשיך לחלוץ את תפליו בנחת. הוא אוהב לראות את החריצים שהרצועות מחוללות על זרועו.


מחלון חדרו הוא נראו מאות מגבעות ממהרות להספיק תפילה במנין, אבל מבטו משום מה נפל הרחק על האופק,
כן, כזה הוא. תמיד תופס את החלק היותר מקורי שבתמונה.


רעם המום ניער את הזגוגיות. הוא נשא את עיניו למעלה רק כדי לראות מטוס נוסעים חוצה את הרקיע בדרכו לבית הנתיבות.


בטח הוא ממוסקבה. הוא חשב לעצמו וחייך. אם רק היו יודעים להעריך את הכשרון שלי, מבטו נעשה מיוסר.


הוא הביט על המטוס שנחצה לאורכו בפסים אדמדמים שהסתלסלו באזור בטנו עד שהתחברו עם הלוגו המסולסל שהוטבע על מעל כנפיו.
מה קורה שם עכשיו? הם בטח רואים את בנין הישיבה שלנו, אולי מישהו יושב שם ושואל מה יש בבנין שמתחתינו.


מונק להביא לך אורז מלמטה?

 

[גדי ישראלי]

שקט מוזר השתרר מכיוון הדלת.
מונק סיים לקפל את תפיליו ופסע בנינוחות לעבר הדלת, מחייך בדמיונו למול צלחת אורז מהבילה ומתובלת בשבבי גזר ונתחי בשר אדום ברוטב יין. הוא סיבב את המפתח במהירות ופתח את הדלת בתנופה. שום דבר בעולם לא הכין אותו למה שראה.
פרצופו הסגלגל של איצ'ה טס לעברו במהירות הבזק כששתי כפות ידיו פרושות קדימה משני צידי הראש. איצ'ה פגע בו חזיתית ראש בראש אגב צווחה אינדיאנית שדמתה לזעקת ברבור שנלכד בצואר בקבוק שיבס חריף.
שניהם התגלגלו והתהפכו מספר פעמים נחבטים בריהוט החדר הישיבתי. מונק מצא את עצמו שרוע למלא אורכו כשאיצ'ה המבולבל גוהר מעליו.
איצ'ה הסדיר נשימה ושאל בהססנות, "מונק? אתה עדיין רוצה אורז?"
"ככעעעעע... עעככככעעעעעע...", הייתה התגובה המוזרה.
"מונק?"
"גגרררר.... גגרררןןןן.....", הוא הדף את איצ'ה לאחוריו, בלע ברעבתנות מספר נשימות מלאות באויר וצעק: "רד לי מהגרון, איצ'ה! מה ההתפרצות המטורפת הזו, מה???"
איצ'ה אסף בעלבון את משקפיו וכיפתו ונסוג לעבר הפתח. ידו אחזה בידית הדלת כשהפטיר: "מה קרה? גם נתן וידידיה ויואב והגשש התפרצו ככה עם סיפור מטורף לאשכול של גדי, גדי אמר משהו?"
הדלת נטרקה בחוזקה אחריו.

 

[גדי ישראלי]

בהזדמנות זו אני רוצה להודות באופן אישי לכל אחד מהמלייקים בסקר. יישר כח!
נכון לעכשו התוצאות הן: 21-17 לטובת שחקן גוי. הפתעתם אותי. אין ספק שהדבר ישנה אצלי את סגנון הכתיבה והעלילה בספר לקהל הרחב.
תודה!

 

[יענקי R]

בהזדמנות זו אני רוצה להודות באופן אישי לכל אחד מהמלייקים בסקר. יישר כח!
נכון לעכשו התוצאות הן: 21-17 לטובת שחקן גוי. הפתעתם אותי. אין ספק שהדבר ישנה אצלי את סגנון הכתיבה והעלילה בספר לקהל הרחב.
תודה!

"מי כעמך ישראל - גוי אחד בארץ"!
(אבל רק אחד, כן?)