קודם כל תודה שלא כתבת את היצירה בשמה. מאוד קשה לוודא שיצירה אכן מועתקת, והרבה פעמים ממהרים להאשים ספר דומה ללא הצדקה. אז בלי לדעת על מה אתה מדבר, יש כאן כמה נקודות.
1. האם בדקת בעצמך את המקור?
לאחר מעשה, קשה להגדיר מה נחשב אותה עלילה. בעבר תביעות כאלה נכשלו בגלל שקשה להוכיח בעלות על רעיונות יצירתיים רחבים (כגון קשת עלילה) או רעיונות מצומצמים נפוצים (כגון דמות קלישאתית). למשל הסופר דן בראון נתבע פעמים רבות אך ללא הצלחה. ייתכן שהוא כותב קלישאות אבל אין בזה פשע. בתור קורא אתה רק יכול לבדוק בעצמך את הספר המקורי - לבחון האם האירועים, הדמויות וגם העולם תואמים יותר מידי, ולהחליט האם לחשוש ללשון הרע הזה, ולכלכל את צעדך בהתאם.
נפוץ מאוד להאשים ספר חרדי בפלגיאט בלי לציין מקור "יען כי איני רוצה להחטיא את הרבים לקרוא את המקור שהמורה שלי שמבינה מאוד בספרות טוענת שהוא דומה". זה לשון הרע ואסור להאמין.
אם זאת, הסופר יודע מתי הוא מעתיק - וזה בעיה של פלגיאט גם אם רק הוא ובוראו יודעים שזה קרה.
2. יש אפשרות שמדובר באותו ז'אנר.
למשל, מותחני אקשן חוזרים על עצמם מאוד. לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שקראתי מותחן כזה שלא דמה מאוד לג'ק רי'צר. שום מבקר ספרות לא יהלל את היצירה על מקוריות יתר, אבל זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. (וגם ג'ק ריצר בסה"כ לא מקורי במיוחד).
3. יש רעיונות דומים.
זה יכול לקרות בעקבות היכרות שנשכחה, וזה יכול להיות צירוף מקרים מופלא. שמעתי מכמה חברות וגם אני עצמי חשבתי על רעיונות ש"תפסו" לי. אם כי בד"כ כל יוצר מטפל ברעיון בדרך ייחודית משלו, זה קורה בהחלט.
4. קשה לתבוע על פלגיאט.
את זה אני יודעת ממפגש שפרוג ארגנו עם עו"ד לזכויות יוצרים: גם אם היצירה הועתקה בכוונה תחילה וניכרת, קשה ליוצר בינלאומי לתבוע בישראל. לא הבנתי בדיוק למה, אולי זה קשור לאיזה איגוד בנלאומי בו אנחנו לא חברים. לכן תוכל לראות חיקויים של שירים מחו"ל, שמבוצעים פה בארץ ואין פוצה. (למשל זוט עני מאת לא-משנה-מי שהועתק משיר קוריאני).
וסתם ככה, קשה להצליח בתביעה כזאת גם אם הספר דומה באופן מחשיד.
הארי פוטר הדביק דמויות ופריטים מעולם מרשימה מרשימה של ספרים שיצאו לפניו, והסיבה שלא תבעו על פלגיאט זה בגלל שמדובר בסופרים שמתו, או שמאוד מפרגנים (למרות שמעריצים של הארי פוטר פנו אליהם בתביעה על העתקה! הם עדיין שותקים..)
הסדרה twilight הועתקה פעמיים בתור פנפיקשן ע"פ הצהרה מפורשת של היוצרים - (לא מקובל לתבוע פן-פיקשן כל עוד היוצר לא מרויח כסף). אבל הפנפיקשן בסופו של דבר כן יצא לאור בזכות עצמו. ללא בקשת רשות או נתינת תגמולים לסופרת המקורית - ובכל זאת היא שתקה.
אנחנו רואים שלאחר מעשה קשה להוכיח, יש שרואים בזה השראה ו/חוסר מקוריות תמימה, וזה קורה כל הזמן.
יש גישה שאומרת שכל דבר שאתה יכול לעשות - תעשה. ושמעתי ציטוטים מכל מיני יוצרים ש"אמנים מעתיקים וזהו זה". בתור סופר - תחליט איפה אתה שם את הגבול, והאם אתה רוצה להשתייך לקבוצה הזאת.
4. לגייר ספר - זה דווקא מטרה טובה.
רימייק זה גם סוג של אומנות.
אבל דרישה של זכויות יוצרים מקובלת גם על דעת תורה, וגם על המערכת המשפטית בארץ וגם באיגוד הבינלאומי. יש לציין מקור, וכמובן, לבקש רשות - כל עוד היוצר עדיין חי. אם היוצר מת לפני 50 שנה (או יותר במקרים מסוימים) אין צורך לבקש רשות, אבל עדיין חייבים לציין את המקור.
יש שלוש סיבות לא לציין מקור:
1. נו באמת, כולם מכירים את המקור...
2. מה, אנשים ידעו שהעתקתי? בושה וחרפה.
3. איני רוצה להפנות אנשים חרדים לדבר השם - למקור שעלול להשפיע עליהם לרעה.
לע"ד שתיים מסיבות אלה לא מחזיקות מים:
1. יש מצב שזה נכון.
במיוחד אם היצירה כבר נכנסה לרשות הציבור, ומותר להעתיק אותה ללא הגבלה. הרבה פעמים פשוט סומכים על הקהל שהם מכירים את המקור ומסתפקים בכמה רמזים. לדוגמא, מלך האריות של דיסני תואם לעלילה של המלט . בן המלך והעני נעשה מחדש אינספור פעמים, ו-Regal Productions יוצרות הצגות שעושות רימייק חרדי לסיפורים קלאסיים פופולאריים כמו אוליבר טוויסט וכדו, בלי לציין מקור במפורש, אבל זה גלוי וידוע.
2. הסופר יודע מתי הוא מעתיק.
זה גזל גם אם רק אתה והבורא יודעים את זה, מלבד זאת, רימייק זה אומנות נפלאה, ואנשים שמעריכים את העבודה על גיור טוב, יעריכו אותך יותר על האמינות שגלית.
3. זכויות יוצרים מקובל היום על פי ד"ת.
זאת מצווה דרבנן. לעומת זאת, להפריע לאנשים לדעת על מקור, משום הסיכוי שמא הם יקראו משהו שאתה לא חושב שהם צריכים לקרוא למרות שאתה קראת - זאת המצאה אישית שלך. לע"ד ראוי לבדוק היטב את ההחלטה הזאת אצל מורה הוראה אמיתי ואולי גם כדאי שתעדכן אותנו למה החלטת את זה באיזה נספח, משום "והייתם נקיים".
הנושאים החמים
הנושאים החמים
