הנושאים החמים
הנושאים החמים
י' סיון תשפ"ג - עליונים, ותחתונים מבקשים אותו.
נלחמים, מבקשים לזכות. עליונים ניצחו.
כבה אורו של עולם.
בן 100 שנים הוא. והיום הוא הלך לעולם שכולו טוב.
הוא לא לבד. ילכו אחריו אלפים... שימלאו את הכבישים את הרחובות, ואת הדרכים.
שיירות של אנשים, שיאספו את שולי גלימתו וינשקו בפעם האחרונה.
אלפים של תלמידים שילוו אותו בדרכו האחרונה.
שידעו שהיה כאן צדיק קדוש וגדול מעם. שהיה וכבר איננו.
שהיה כאן צדיק קדוש וטהור שהצליח בקרב.
שהיה כאן צדיק שניצח.
ניצח בקרב הקשוח והלא פשוט הזה, כאן בעולם הזה.
בקרב היום יומי, בין טוב לרע.
בין געגוע של רגע, לגעגוע של נצח.
בין חיי שעה, לחיי עולם.
בין תאווה הגוף, לאהבה את השם.
בין עצבות ומרה שחורה לשמחה של מצווה.
בין עולם השקר, לעולם האמת.
בין קדוש לטמא.
דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.
צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה? ורשעים בוכין ואומרים האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה? ואף הקב"ה תמה עמהם [סוכה נב,א].
בשיבה טובה, הוא הגיע לרגע הזה.
הרגע האחרון, שאין עליו בחירה, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. {משנה אבות ד}
מה שהיה נראה בהתחלה נצח, הגיע לסופו מנצח.
ראש בני ישראל.
פמליא של מטה, ועמך בית ישראל ילוו אותו, את גדול ישראל ביציאתו.
ופמליא של מעלה, עם צדיקים וחסדים, יקבלו פניו בכניסתו.
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק, אשר צָדַק וזכה לכך, שומר אמונים.
ששמר אמונתו לבורא בתוך גלותו.
זכה, וזיכה את ישראל בדור האחרון.
ושם בעולם שכולו טוב,
שם ינוחו יגיעי כח.
"אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלוקים שגנוז לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן״ (מדרש משלי ט, א)
נלחמים, מבקשים לזכות. עליונים ניצחו.
כבה אורו של עולם.
בן 100 שנים הוא. והיום הוא הלך לעולם שכולו טוב.
הוא לא לבד. ילכו אחריו אלפים... שימלאו את הכבישים את הרחובות, ואת הדרכים.
שיירות של אנשים, שיאספו את שולי גלימתו וינשקו בפעם האחרונה.
אלפים של תלמידים שילוו אותו בדרכו האחרונה.
שידעו שהיה כאן צדיק קדוש וגדול מעם. שהיה וכבר איננו.
שהיה כאן צדיק קדוש וטהור שהצליח בקרב.
שהיה כאן צדיק שניצח.
ניצח בקרב הקשוח והלא פשוט הזה, כאן בעולם הזה.
בקרב היום יומי, בין טוב לרע.
בין געגוע של רגע, לגעגוע של נצח.
בין חיי שעה, לחיי עולם.
בין תאווה הגוף, לאהבה את השם.
בין עצבות ומרה שחורה לשמחה של מצווה.
בין עולם השקר, לעולם האמת.
בין קדוש לטמא.
דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.
צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים האיך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה? ורשעים בוכין ואומרים האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה? ואף הקב"ה תמה עמהם [סוכה נב,א].
בשיבה טובה, הוא הגיע לרגע הזה.
הרגע האחרון, שאין עליו בחירה, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. {משנה אבות ד}
מה שהיה נראה בהתחלה נצח, הגיע לסופו מנצח.
ראש בני ישראל.
פמליא של מטה, ועמך בית ישראל ילוו אותו, את גדול ישראל ביציאתו.
ופמליא של מעלה, עם צדיקים וחסדים, יקבלו פניו בכניסתו.
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק, אשר צָדַק וזכה לכך, שומר אמונים.
ששמר אמונתו לבורא בתוך גלותו.
זכה, וזיכה את ישראל בדור האחרון.
ושם בעולם שכולו טוב,
שם ינוחו יגיעי כח.
"אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלוקים שגנוז לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן״ (מדרש משלי ט, א)
נערך לאחרונה ב:
