ואת פוקה פוקה יקרה, ושאר האמהות לילדים הלא 100% מושלמים.
היי .חייבת להגיב על המשפט הנ''ל.
אתחיל בזה שאף אחד מאיתנו לא מושלם במאה אחוז ,
אני ,את , ילדיי ה'רגילים' ,וכן, גם ביתי שנהנת [ולא סובלת] מתסמונת דאון .
בין בנותיי [הדאון ושאינה] יש מרווח שנים קטן מאוד ,
והן מתנהלות כחברות טובות לכל דבר ועניין ,
וקורה בהחלט שחברותיה של ביתי מסתכלות על אחותה עם הרבה סימני שאלה בעיניים ,
ואז אני יודעת
שאני במבחן . על ההרגשה שנתתי לה על ההסברים שנתתי לה , על הביטחון שנתתי לה להרגיש בעניין ,
לא כדי שלסביבה שלה תהיה תשובה מספקת , אלא כדי שלביתי יהיה מה לענות לעצמה [ בבחינת דע מה שתשיב וכו']
פעם אחת היא ניגשה אליי [ בת פחות מ 5 ] אחרי שילדה הציקה לה בגינה, ושאלה " אמא X שלנו מפחידה? לא נעימה?"
היו לי הרבה תשובות . בחרתי בטובה מכולן - השתיקה . ובמקום זה השבתי לה כמו יהודייה טובה בשאלה " מה את אומרת ? " הקטנטונת הזאת כיווצה את מעט המצח שיש לה ואמרה לי "מה פתאום !! "
וזהו . ידעתי שהתשובה שתענה כבר לא משנה , בתוכה נמצאת התשובה הנכונה .
אח''כ הסברתי לה בבית בנחת עם המון חיוכים שיש אנשים שיכולים לפרש את ההתנהגות של X כמיוחדת ,אבל זה רק כי הם לא מכירים . לא כולם זכו . ובשונה מהם - היא דווקא זכתה . ובעצם כולנו זכינו .
תמיד ילדינו יפגשו את השונה . וזה בסדר . גם אנחנו כאנשים מבוגרים וסתגלתנים יותר מתקשים להכיל סוגים מסויימים של שוני. ק"ו ילדינו שמגלים את העולם, ממש ככה .כן ,גם בכיתה ג' בגיל 8 המבוגר והמהולל , וזה בסדר מותר להם להעלב , מותר להם לשאול , מותר להם לנסות להבין את העניין בכל פעם מחדש .אדרבה , זו הזדמנות מצויינת, לשבת עם הילדה , להסביר , לתת גב. בואי לא נשכח
@פוקה פוקה יקרה שזה חלק מהעטיפה הנוצצת שעוטפת את החבילה המשגעת הזו שנקראת ילד עם תסמונת דאון . מתנה שעטופה בכ"כ הרבה עטיפות ...
בואי נפתח אותן לאט לאט , וניתן גם לילדינו את התענוג שבפתיחת המתנה היקרה הזו.
זהו. סיימתי.