הייתי שם, בקצה המסדרון העמוס.
מימיני ומשמאלי אנשים נאבקו על טיפת אוויר, שלחו יד מתחננת חלושה, אנא.
קול ענות שמעתי, וקול דממה יוצאת באלונקות של זק"א.
בכי חנק את גרוני. חשבתי על משפחות המתים, הורים ובניהם.
ובעיקר על החיים, שימשיכו כרגיל, יעסקו בצרות אחרות, וישכחו.
ידעתי שאין לי איך לעזור להם, בנשימתם האחרונה, רק להתפלל מעומק לב.
אנשים אלו קיפחו את חייהם בגלל ששמחו יחדיו בשמחה של מצווה. אין אנו יודעים חשבונות שמים.
כששחררו אותי משם אנשי הרפואה, יצאתי בצעדים מהירים, נושם את הנס אל ריאותיי הפגועות.
מביט לאחוריי בעיניים דומעות, מבט אחרון על מחלקת קורונה 'מעייני הישועה'.
מימיני ומשמאלי אנשים נאבקו על טיפת אוויר, שלחו יד מתחננת חלושה, אנא.
קול ענות שמעתי, וקול דממה יוצאת באלונקות של זק"א.
בכי חנק את גרוני. חשבתי על משפחות המתים, הורים ובניהם.
ובעיקר על החיים, שימשיכו כרגיל, יעסקו בצרות אחרות, וישכחו.
ידעתי שאין לי איך לעזור להם, בנשימתם האחרונה, רק להתפלל מעומק לב.
אנשים אלו קיפחו את חייהם בגלל ששמחו יחדיו בשמחה של מצווה. אין אנו יודעים חשבונות שמים.
כששחררו אותי משם אנשי הרפואה, יצאתי בצעדים מהירים, נושם את הנס אל ריאותיי הפגועות.
מביט לאחוריי בעיניים דומעות, מבט אחרון על מחלקת קורונה 'מעייני הישועה'.