אז הנה הסיכום שלי ממירון!
אני ב"ה זכיתי להיות מהאברכים מאנ"ש שעמדו וכיוונו את הציבור הקדוש במירון.
הרעיון הגאוני של המסלולים, שיש מסלול מהיר ומסלול איטי הוכיח את עצמו מעל ומעבר!
אני אישית עמדתי בתוך המערה במסלול האיטי בחדר הראשון המוביל לציון, ומה אומר ומה אדבר
הגענו לציון עם הרבה חששות מה יהיה ואם יהיה דחיפות וח"ו מצבים מסוכנים וכו' וכו'
אבל הציבור שלנו הוכיח את עצמו מעל כל במה!
הציבור היה ממושמע לגמרי לגמרי, והשנה לראשונה מזה עשרות שנים זכו
עשרות! אלפי יהודים לגשת ולגעת ולנשק את הציון!!
לי באופן אישי אמרו לי אנשים לאורך כל היום חלקם מבוגרים מאוד שזו הפעם הראשונה לחייהם שהם נכנסו למערה ועם כזה רוגע ובמהירות.
יש לי הרבה מה לספר על כל מה שעבר במהלך כל השעות בתוך המערה, אבל מה שהכי תפס אותי זה הפידבק של הציבור.
איך כולם אמרו תודה רבה בכזה חמימות, זה נתן לנו את הכוח לעמוד שעות רבות על הרגליים ולכוון את הציבור הקדוש.
אז נכון שהלך לי הקול לגמרי, וגם הרגליים עדיין שורפות מהמאמץ והעמידה הממושכת, אבל ההרגשה העילאית שזיכיתי לעזור לחתונה של ר' שמעון זה משהו שהיה שווה כל מאמץ!!
ועוד דבר שחשוב להזכיר, באמצע היום נכנס למערה אחד מהכוננים של איחוד הצלה עם האפודה האדומה ואמר לי את המילים הבאות: כל שנה אני נכנס לכאן מידי כמה דקות לציון ושולף אדם מעולף לבחוץ, השנה בגללכם הסדרנים אני עומד משועמם ואין לי עבודה....
אחח איזה צמרמורת של התרגשות עבר אצלי מלשמוע את זה!!
בכל השעות הרבות שעמדתי בציון לא היה אף קריאה להצלה! כלום!!!
באמצע ההילולא, נכנס לציון שוטר חרדי עם מדים ונעמד לידי להתפלל, כך הוא סמוך אלי קרוב ל-20 דקות והתפלל
אחר כך הוא נגיש אלי ואמר לי בדמעות, אני עמדתי כאן בדיוק במקום שלך שנה שעברה ואני חייב להגיד לכם שההתנהלות והסדר שאתם עובדים הוא משהו שלא נתפס לי בדימיון!
איך אתם עושים את זה?
אז עניתי לו כך:
ההבדל ביני לבין שוטר הוא עצום וזאת למה?
שוטר עומד במקום שבו המפקד העמיד אותו וקיבל פקודה שכאן רק נכנסים ולא יוצאים, ואז מגיע מישהו שמחליט שהוא "
חייב" בדווקא לצאת מפה, למה? לא יודע אבל ככה הוא החליט, ואז הוא מגיע ורוצה לעבור והשוטר עוצר אותו ומתחיל ויכוח ומהר מאוד זה עובר לאלימות פיזית, ובניתיים כל התור נתקע, ואז מתחיל צעקות, והשוטר מרגיש מאוים אז הוא מזמין כוחות נוספים ומתחיל בלאגן וזהו והכל מסתחרר ויוצא משליטה,
ומה היה אצלינו? כשמישהו הגיע ורצה לצאת, הסברתי לו בעדינות, כאן זה כניסה, יש פה עוד חצי מטר דלת שמשם יוצאים, וכמעט כולם הבינו את זה,
וכן היו גם בודדים ש"
החליטו" בדווקא לצאת מאיפה שכולם נכנסו, אז ניסינו להסביר לו פעם נוספת שכאן זה כניסה וכשהוא עדיין התעקש, אמרתי לו בכבוד תנסה לזרום דרך הזרם... אז נכון הוא דחף כמה שניות את כולם אבל שם זה נגמר והכל המשיך לזרום הלאה...
וגם כשאנשים נכנסו ורצו לעמוד במקום שבו היה אמור להיות מעבר, הסברנו להם בעברית או באידיש שכאן זה מעבר וא"א לעמוד פה, וכמו שאתה נכנסת אתה גם רוצה בטח לצאת, וכדי שתוכל לצאת צריך שיהיה מעבר פנוי, וכמו שאתה כבר זכית להיכנס יש עוד אלפי יהודים שעדיין נמצאים בחוץ וגם הם רוצים להיכנס, ואם כולם יעמדו פה במעבר הכל יעמוד ואף אחד לא יוכל לזוז, ולכן לטענת
2. זה לא כ"כ דחוף כמו הראשון, אבל זה היה כ"כ טוב, שחבל על זה. בציון עצמו, אמרו כל הזמן, שיש מסלול מהיר לנשיקה בציון, ומסלול איטי לתפילה כמו כל שנה. למעשה - כשאני הייתי (וכך במשך כ-3 שעות) שני המסלולים היו אותו דבר, אולי ממש טיפה יותר לאט, במסלול המהיר, היה תור ארוך מהחוץ ועד לקבר שזה ארך בערך 10/15 דקות. והמסלול האיטי, לא היה כמעט תור בחוץ, אבל התור הקצר בתוך הקבר לקח אותם 10/15 דקות. עכ"פ מה שצרם לי, הסדרנים אמרו כל הזמן שהתור האיטי הוא לתפילה במערה. למעשה נתנו ממש שטח קטן מאד מהמערה שיוכלו להתפלל, את כמעט כל המערה עשו לתור. חלק התור המהיר, היה מעולה. ליד זה היו צריכים אותו דבר, לתור ארוך איטי (מותר לו לקחת גם 30 דקות - זה הכוונה לאיטי), ולהקדיש את רוב רובו של הציון למי שרוצה לעמוד ולהתפלל (וכפי שכתבו 'על בסיס מקום פנוי'.
זה לא מדויק מה שכתבת, התור היה אך ורק בשרוול מול החדר הפנימי של ר' שמעון ור' אלעזר, וכל מי שרצה יכל להיכנס לצדדים להתפלל, אלא מאי היה שם עומס אדיר של אנשים, ברוב הזמן לא היה מקום להכניס לשם סיכה, ובאמת כל פעם שמישהו יצא היו אחרים שנכנסו במקום,
המטרה שלנו כל הזמן הייתה שהמעבר יהיה פנוי ושזה יזרום פנימה.
אז נכון שבאמת היו אנשים שנכנסו ורצו לעמוד בצד ולהתפלל ולצערנו נאלצנו לזרז אותם להתקדם הלאה, אבל הסברתי לאנשים שמבחינתי אני בשמחה מסכים לך לעמוד רק לא במעבר, ובאמת מתי שהתפנה בצדדים אמרתי לכל מי שרצה שיכנס לעמוד ולהתפלל, המטרה שלנו הייתה שרק לא לחסום את המעבר, אחרת הכל היה נתקע ואף אחד לא היה יכול להיכנס ולצאת...
ולכן היינו חייבים לשנע את הציבור הלאה, גם ככה אלפי אנשים חיכו שעות להיכנס, כי מה לעשות המקום הוא כל כך קטן ומפותל וכמה שניסינו לעשות סדר ולכוון את האנשים בסוף מדובר במסות של עשרות אלפים.
ועוד טקטיקה קטנה שעבד אצלי בכל אופן, זה גם כשהיה עומס גדול ובאמת הכל היה צפוף השתדלתי להגיד לאנשים תנסו להתקדם עוד פסיעה אחת קטנה למען השני, יש עוד יהודים שרוצים להיכנס, וכך זה התקדם עוד ועוד
השתדלנו לשדר כל הזמן מסרים חיוביים, ר' שימען מחכה לך בפנים, תיכנסו פנימה וכך תוכלו לגשת לציון, אתם זכיתם כבר להיכנס אבל יש עוד יהודים שרוצים גם לזכות, וכן על זה הדרך, ובאמת הציבור הוכיח את המשמעת והציות המדהים!
מה שיש נושא שכן אני חושב שטעון שיפור רציני זה השילוט, לא היה מספיק שילוט שמכוון, אומנם היו המון סדרנים שהסבירו אבל צריך שיהיה שלטים לאורך כל הדרך, למשל אני הגעתי לחניון אילפלט ואף אחד לא ידע שצריך לפנות בצומת ברמזור ימינה, כולם המשיכו ישר וחיכו המוון זמן עד למחסום ושם השוטרים אמרו לכל רכב להמשיך ישר ולעשות פרסה ולחזור בחזרה זה סתם גרם לבאלגן ולעומסים מאוד גדולים.
לסיכום, ב"ה אפשר להגיד שהאירוע עבר בהצלחה, ושבעזרת השם יתקבלו כל התפילות של כולם בעזרת השם.
קומם קהל עדתינו בהילולא דבר יוחאי.
מידע שימושי הייתי שם • מירון תשפ"ג
