היום מצאתי את עצמי פעמיים מעירה לאנשים על כך שהם מצלצלים בפעמון של הדלת עוד לפני שהם דופקים.

[userit]

הסיבה לכך שהם היחידים יכולה להיות גם זאת:
הם היחידים שהגיעו לדלת ביתינו לאחר עשרות (או מאות ?) דלתות, עשרות בנינים, טיפוס במדרגות וירידתן, והרבה פעמים גם לאחר נסיעה בין-עירונית (ובנוסף לאחר עבודה סיזיפית יומ-יומית כזאת מלווה בהרבה מפח-נפש, בנוסף ל"צרה" עצמה), כך שהעירנות נפגמת, העיקר הגענו לעוד דלת, ואין יכולת לבדוק מה כתוב, ואם בכלל כתוב. לפעמים העבודה נעשית לאחר סף יכולת העבודה, מה שנקרא "במסירות נפש", (ובכלל בכלל בכלל, לא קל לנו כעת להכנס לנעליים האלו ולהרגיש מה משמעות הדברים. ברוך השם לא נזקקתי לזה). כך שקשה למסור את הנפש גם לקרוא מה כתוב על כל פעמון.

לאחר הרבה דלתות שלא נפתחו,
וכאלו שנפתחו רק לאחר צלצול כזה.
והכל תחת הלחץ של המצוקה הממשית (מי יכול לתאר מה זה מצוקה ממשית. ממשית) של הבן/האח/האב/החבר וכו'.

אז על זה באמת קשה לדבר.
אבל בלי לדבר על זה... יש לקחת בחשבון שלפעמים מדובר במי שנמצא כעת הרחק הרחק מביתו, ובלא"ה הוא במצב גופני תשוש (רגליים שבורות, רעב וצמא נורא וכו'), הוא נכסף בכל מאודו (אינני משתמש בביטוי של היפך החיים) להשתרע על מיטה, אבל הוא עושה עוד מאמץ קטנטן בעיר הזאת לפני שהוא עוזב אותה. קשה לנו לשפוט אותו בשביל כך. למרות שנראה שנצא צודקים במשפט.

אני באמת לא יכולה להבין את המקום שלהם ושאף פעם לא אוכל, אבל יש אנשים שאוספים ויש אנשים אוספים (ואינני משתמשת בביטוי הדוחה לאנשים אלו), וההסברים שלך אמורים להיות תקפים לרובם, בזמן שאני יכולה רק מלראות אותם (...) לדעת אם הם יצלצלו ללא הפסקה כאילו זה הבית שלהם ונעלתי אותו או לא. אני כמעט אף פעם לא טועה, לצערי.

 

[פופקורן- עיצוב מקפיץ]

באמת מציק. אבל לא הייתי מעירה על זה כי אולי זה נראה להם לגיטימי,
הייתי מעירה לכאלה שמצלצלים בפעמון כמה פעמים!!!
אם לא פתחתי לך את הדלת אחרי צלצול אחד בפעמון שהעיר את כל הבית והבניין,
אז אחרי 3 כן אפתח???????

לא מבינה... :/