משפחה קרובה זה כולל אחים/ות נשואים/ות, ובעיקר במשפחות צעירות גם דודים/ות.בלת"ק
באמת בחופה תהיה רק המשפחה הקרובה ובערב כל המוזמנים
היום בהרבה מן החתונות הליטאיות, אולי אפילו רוב, מחברים את הסעודה ולא מפסיקים באמצע לריקודים.חתונות ליטאיות. יצא לי להיות בשתיים כאלה.
בחתונות ליטאיות בקובל שהזוג בערך שעה בחדר ייחוד ויש ריקודים ראשוניים ושניים בנפרד.
אם אתם ליטאים ופתאום החלטתם לעשות חתונה "חסידית" זה עוול למוזמנים.
אנשים מתאמצים לבוא ולהגיד מזל טוב וחוזרים ריקם כי החתן והכלה נמצאים שעתיים ולא תמיד האורחים יכולים להמתין שהם יצאו.
חדר יחוד זה צורך הלכתי.בלת"ק
זה נכון שבחו"ל עושים חופה בצהרים ומזמינים את כל הקהילה, יש אפילו כיבוד קל וכו', אבל לערב מזמינים חברים קרובים ומשפחה. בדרך כלל מזמינים לסעודה ויש גם ריקודים אחר כך כמו בכל חתונה.
בארץ זה לא ילך מסיבה פשוטה: חברים וקרובי משפחה לא תמיד גרים באותה העיר ולכן אי אפשר לחלק את החתונה לשניים, לעומת זאת בחו"ל מדובר בקהילות שברוב המקרים מתגוררות באותו מקום ולכן ניתן לעשות את זה.
אבל יש פתרונות אחרים:
1. אפשר לוותר על חדר ייחוד (נו טוב, לא ילך ברור)
2. אפשר לתת לזו"צ להיות בחדר ייחוד כמה שהם רוצים ובמקביל, לא לענות את האורחים! להגיש להם את כל המנות אחת אחרי השניה, וגם את הקינוח, ואחר כך אפשר להתחיל ריקודים. עד אז החתן והכלה יצאו אחרי שגם הם אכלו הכל.
את האופציה השניה ראיתי בכמה חתונות (של חסידים) וזה היה מצוין! אני לא מבינה למה צריך לחכות עם האוכל לחתן ולכלה ולא להגיש לכולם, הרי ממילא הם מקבלים בחדר ייחוד את כל האוכל, אז מה העניין?
א. אצל הספרדים אין חדר ייחוד.חדר יחוד זה צורך הלכתי.
והיום כבר מאוד מקובל לחבר את המנות.
טוב, הרחקתם לכת עם המסקנות"כמה קשר מדהים יש לנו ואנחנו לא מסוגלים להיפרד, תראו וואווו"
זה לא משנה עצם זה שהם היו הרבה זמן בחדר ייחוד והם רואים את כל האורחים מחכים להם זה לא נעים!ואם ההורים יורידו לחץ?
לא מהזוג, מעצמם.
מה לעשות,אפשר להתיחס לחתונות בארץ בדיוק אותו דבר- בתחילה חופה- ואז שעתיים הפסקה, ואז ארוע של ריקודים שמחת חתן וכלה.
אבל בארץ בזמן ההפסקה אפשר לבוא לאכול סעודה עם המשפחה של החתן והכלה.
מי שחשוב לו דווקא להגיד מזל"ט לחתן ולכלה, ולא להיות הרבה זמן, שיבוא לריקודים.
אני לא מבינה מה הסיפור של הדפיקות, וההורים שממחייבים את הזוג לצאת כדי לכבד את האורחים,
אורח שדחוף לו לפגוש את החתן או הכלה- יגיע מספיק מאוחר שבטוח הם בחוץ.
גילוי נאות: אני הייתי בחדר ייחוד פחות מחצי שעה- כך נהוג בחסידות שלנו,
ובגילי אני קרובה הרבה יותר להיות מחותנת מאשר לחתונה שלי.
אבל בכל מקרה אני לא סובלת את זה שהחתן והכלה נהפכים לבובות באירוע של ההורים-
רוב האורחים בסעודה הם בכלל אורחים של ההורים- והזוג, שכל תכלית החתונה היא בעקרון לשמח אותם,
צריכים לצאת כדי שלאורחי ההורים יהיה יותר מעניין ונחמד.
החתן והכלה צריכים להיות מרכז האירוע והוא צריך להתנהל בצורה שתשמח אותם, לא להפוך אותם לכלי וצעצוע.
נו נומה לעשות,
שבדר"כ החרדים מתחתנים מוקדם והזוג המאושר מתל"ץ למדי.
זה באמת תת רמה לשהות בחדר ייחוד הרבה זמן, עוד כמה שעות יהיה להם עד 120, קצת בגרות.
פשוט הם לא משלמים ומארגנים את החתונה ככה שלא מרגישים אחריות.
איפלו שהרבה אורחים באים לכבד את ההורים של הזוג ,עדיין רוצים לראות את החתן והכלה.
והזוג הזה שלמענו כל האירוע צריך לכבד עצמו ולהראות נוכחות מרשימה ובוגרת.
(אצל חילונים ואפילו דתיים שהם אחראיים בדר"כ לחתונות של עצמם הרבה יותר מודעים מה קורה סביבם )
אחרי הריקודים כבר לא נראים אותו דבר.הכי מעורר מחשבה מבחינתי באשכול הזה:
זה שהדבר המובן מאליו הוא שהצלם נכנס ומצלם את הזוג בחדר ייחוד,
כשזה על חשבון הזמן הפרטי שלהם או על חשבון האורחים שמחכים.
ואין כאן אף אחד שמציע לוותר על זה, ולהסתפק בצילומים בסוף.
לפני כ10 שנים פלוס היו חתונות ביום שישי בצהרים. הבעלים של אולמי וולף(נראה לי) בירושלים נתן את האולם בחינם למי שעשה כך כדי לקדם את זה בציבור החרדי ולא הלך....אתם מכירים את זה שהחתן והכלה נמצאים בחדר יחוד המון זמן, הרבה מוזמנים כבר לא מחכים, וגם מי שכן מיד מתחילים ריקודים וקשה לגשת אליהם.
בפועל החתן והכלה בקושי חווים את החתונה שלהם שבחוץ, המוזמנים כמעט לא יכולים לגשת בצורה סבירה, והמשפחה נשארת ממש רחוק מכיוון שבזמן שרוקדים זה הזמן של החברים וזה רוב הזמן שהחתן והכלה בחוץ.
אני רוצה להציעה פיתרון לזה ולעוד כמה בעיות נוספות, אני מבין שזה לא הולך מחר להיות בגלל איזה כותב בפרוג אבל אולי כשנציף את זה ונגלגל את הרעיון זה בסוף יגיע לידיים נכונות.
בחתונה שהייתי באנגליה החופה הייתה בצהריים בחצר ביהכנ”ס בשכונה! אחרי החופה המשפחות הלכו לביתם והחתן והכלה הלכו לחדר יחוד, כל זה בזמן שלהם בלי שזב על חשבון החתונה, אחר כך ברוגע יכלה הכלה להתאפר נורמלי ולא בלחץ של החברים שדופקים כבר בדלת, והתמונות של המשפחה לפני החתונה הם של חתן וכלה יחד ולא בלי קשר תמונות רק עם החתן ורק עם הכלה, ובסוף החתונה כשכבר נשאר רק שאריות של תיסרוקות וכו’ תמונות משותפות,
והכי מדהים! החתן והכלה היו כל החתונה ברוגע ושמחה מהסעודה ועד הסוף!!!
נ.ב. זה גם מקל על הצום של החתן והכלה...
מה אתם אומרים על הרעיון?
מעצם המציאות שהם בגילאים יותר בוגריםנו נו
חושבת שהייתי ביותר חתונות של דתיים/ חילונים מאשר של חרדים
לא התרשמתי כך, לא שהחרדים ילדותיים יותר
ולא שהדתיים/ חילונים בוגרים/ אחראיים יותר
ואגב חתונות של חילונים בכלל לא ברות השוואה לחתונות דתיות/ חרדיות, מכמה אספקטים ואכמ"ל
מעצם המציאות שהם בגילאים יותר בוגרים
ווגם אצל החרדים אין מה להשוות חתונה של זוג מבוגר (בגילאי 30) לחתונה של ילדים בגיל 20-22
ונכון אין מה להשוות רק להדגיש שזה בא מהתלהבות וילדותיות ללא קצת בגרות ומחשבה על הסובב אותם.
כמובן לא מכלילה ,יש זוגות צעירים ובוגרים המתנהגים בצורה מתאימה.
לא חושבת שיש מקום להשוואהמצחיק,
חילוני ממוצע בגיל 30 הוא בערך ברמה של בחורה בת 18 שלומדת בכיתה י"ב
הרמה שלהם היא מפתיעה ממש כשפוגשים אותם מקרוב
חברה נשואה שהכניסה לפני החופה, בלי שום פתק או סימן מזהה.. ידעתי שזה מהן כי דיברנו על זה מראשהרעיון יפה
אבל יותר מתאים שהמשפחה (ההורים או האחים) ישימו את זה ולא החברות
מגעיל אותי התופעה הזאת שהחברות "נכנסות" לחדר יחוד, תנו לזוג להיות מרוכז בעצמו בחדר יחוד
ולא לקרוא את הברכות והלבבות שהשארתן לחברה שלכן....
כנראה מדובר על מי שנוהג לא לעשות חדר יחוד, אחרת זה עניין הלכתיאו שקודם ריקודים ואז בזמן הסלטים ומנה ראשונה הזוג הולך לחדר יחוד [שזה גם, רק לתמונות , ביחד עם צלם]
כנראה מדובר על מי שנוהג לא לעשות חדר יחוד, אחרת זה עניין הלכתי
ומי שלא עושה חדר ייחוד?
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
26.09
כ"ג אלול
פתיחת
קורס מאסטר בשיווק דיגיטלי
מלגות גבוהות!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קיט ר'
קנג רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:קנד רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי:קנה רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ:קנו רַחֲמֶיךָ רַבִּים יי כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי:קנז רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי:קנח רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ:קנט רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יי כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי:קס רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ: