סיפור החג שלי

לאלה · 27/5/20

נכתב ע"י anotherית:
והתשובה לדעתי, היא. לא.

אם התשובה שלילית. איך כל כך הרבה אנשים חיים בעולם הזה?

ולסיפור - כתוב יפה מאוד. גם אחרי אינספור סיפורי סמינר קלישיאתיים, יש בו סוג של פאנץ' מרגש.

anotherית · 27/5/20

נכתב ע"י לאלה:
אם התשובה שלילית. איך כל כך הרבה אנשים חיים בעולם הזה?

דיברתי על הציבור ככלל.
הציבור הזה מורכב מיחידים שחלקם חיים במימד אחד, חלקם מכילים מורכבות וחלקם חיים ממורכבות.

רחל סרולוביץ · 27/5/20

נכתב ע"י anotherית:
קיטשי.

לא הצעתי חלופה לקיטשי .
הצעתי פתרון להיותו של הסיום חיזוק נחמד ולא טיפול שורש.

וגם, קיטשי או לא -
הסיפור הזה מצליח לרגש בקלות, עוד לפני הסוף שלו.

יאן · 27/5/20

נכתב ע"י yonatanr:
ה'הפי אנד' שחייב לבוא בסיפורים כאלו

האנד שקורה זה שהבעל יוצא לעבוד.
לא אומר שזה הפי, אולי לפחות לגבי האשה.

anotherית · 27/5/20

נכתב ע"י יאן:
האנד שקורה זה שהבעל יוצא לעבוד.
לא אומר שזה הפי, אולי לפחות לגבי האשה.

לא בהכרח. מכירה לא מעט נשים שחיות על שני קוים.
הוא לומד והיא חסרת כוחות.

anotherית · 27/5/20

נכתב ע"י יאן:
האנד שקורה זה שהבעל יוצא לעבוד.
לא אומר שזה הפי, אולי לפחות לגבי האשה.

נכתב ע"י anotherית:
לא בהכרח. מכירה לא מעט נשים שחיות על שני קוים.
הוא לומד והיא חסרת כוחות.

למרות, שיש סיפורים הפוכים, בהם הוא רוצה לצאת והיא לא רוצה.
האמת, זה עוד יותר נפוץ.

Ruty Kepler · 27/5/20

נכתב ע"י יאן:
האנד שקורה זה שהבעל יוצא לעבוד.
לא אומר שזה הפי, אולי לפחות לגבי האשה.

או שמשנים משהו בצורת התנהלות הבית. לפעמים שעתיים בערב שהוא לומד עם בחורים, יכולות לאפשר לה להוריד שעות בעבודה/לקנות את הצ'ופרים הקטנים/לנסוע לנופש מדי פעם.
לפעמים משנים את הזמנים, נניח שהוא יהיה בשעות ההוצאה בבוקר וההשכבה בערב, במלואן.
הפתרון אמור להיות יחידני לכל זוג בהתאמה לנתונים שלו. וכמובן לא את כל האופציות אפשר להציע בבמה ציבורית.
אבל להמשיך לסבול זה בוודאי לא פתרון.

yonatanr · 28/5/20

נכתב ע"י Ruty Kepler:
וכאן חוזרים לדיון האם הציבור בשל להכיל מורכבויות.

וכאן לדעתי התשובה - אף היא - מורכבת. כיום הציבור לא ממש מעוניין בסיפורים שבהם הגיבור קורא תיגר ברצינות על האידאולוגיה המקובלת, אלא מקסימום כזה שבשל הצרות שלו בחיים הוא מעט סטה מן הדרך, 'כפוף ובוכה', עד שנרגע לו המקום הפנימי בלב, והוא יכול לחזור למקום האהוב מימים ימימה. אבל השינוי יכול להיעשות אט אט, ובעיקר על ידי כתיבה מהסוג של 'שנייה לפני האור'. בכל פרק מחדש אני תוהה לעצמי, כמה מורות סמינר כבודות מרגישות בקריאת הסיפור שכל החינוך שלהן הולך להחרב. בעצם, מורת סמינר לא קוראת 'משפחה', חלילה.

RACHELIZ · 28/5/20

נכתב ע"י קופירייטה:
הקלישאה של הגברת שעושה הכל, מנהלת את החשבונות, מגדלת את הילדים, מוותרת על מותרות ושולחת את הבעל ללמוד.
יש כאן תפנית חמודה שמדברת על הצורך הנפשי שלה במילות הערכה מהבעל על כל הדבר הזה.
ועדיין, הטיפוס שלה קלישאתי.

אולי הטיפוס קלישאתי אבל יש הרבה נשים קלישאתיות ביננו. מה לעשות?
והתפנית, היא השינוי המרענן כאן הסיפור.
לגבי כאלו שלא מחמיאים, זה לא מחייב שהם לא ישבחו בעיני אחרים, פשוט ברור לו שאשתו יודעת, אז כביכול למה יש לו צורך לומר. לעומת זאת, המתשאל לא יודע אז בשבילו זה שונה. נכון שיש מצב שיש כאלו שלא מחמיאים וגם לא עושים זאת בכלל כי כנראה לא מעריכים או משהו.
מזכיר לי שאומרים להגיד לילדים שאוהבים אותם אפילו שזה כאילו ברור מאליו והם כביכול יודעים זאת.

דיונון · 28/5/20

נכתב ע"י yonatanr:
כיום הציבור לא ממש מעוניין בסיפורים שבהם הגיבור קורא תיגר ברצינות על האידאולוגיה המקובלת

הציבור?
אם כבר אז הכותבים או ועדות הצנזורה.
אין באמת אינדיקציה לדעת הציבור, מסתבר (כי אני מדמיין שאני הציבור) שהדעה הרווחת של אנשים חושבים היא כן לפתוח הכל, אם כי בצורה מבוקרת ועל ידי סופרים מתוכנו ולא אאוטסיידרס.
בנוסף, גם אם ייכתב ספר שמאתגר את המערכת בשאלות עומק, הרי בסוף הסופר ייתן גם את המענה המספק (ואם לא, אז הוא ימחק את השאלות הבעייתיות) והנה חזרנו לנקודת המוצא.
לחילופין סופר שיכתוב ספר קושיות אמיתי - לא יימכר במחוזותינו.
עד כאן הנתונים.
המערכת - קרי _ _ _ _ - שומרת עלינו כמו קמצן על שקל.
נכון או לא? בפורום השקפה בעזרת השם

Ruty Kepler · 28/5/20

נכתב ע"י yonatanr:
בכל פרק מחדש אני תוהה לעצמי, כמה מורות סמינר כבודות מרגישות בקריאת הסיפור שכל החינוך שלהן הולך להחרב. בעצם, מורת

המחנכות לא כה גרועות כמו שההודעה הזו מציגה אותן...

ודווקא התגובות מכאלו שמכירות את השטח (נשות אברכים בפועל, כולל וותיקות), הן מצויינות.
גם ממחנכות לא שמעתי משהו רע.
והבחורות של ימינו לא צריכות את הסיפור הזה. די להן להציץ על אחיותיהן, גיסותיהן ודודותיהן, ולהבין את המציאות כמו שהיא. אדרבא, הסיפור מנסה לתווך להן את מה שמעבר לקושי, לעבודה היומיומית, לגב הכפוף ולבכיות בלילות.

anotherית · 28/5/20

נכתב ע"י yonatanr:
אבל השינוי יכול להיעשות אט אט, ובעיקר על ידי כתיבה מהסוג של 'שנייה לפני האור'.

לא קוראת את הסיפור, מאמינה שאפגוש אותו כספר, עכשיו הסתקרנתי..
אבל, שינוי לא נעשה על ידי דיבורים, ספרים וכו' הוא יכול להניע, להכניס למודעות.
אבל שינוי נעשה מצורך.
האם הצורך כאן או לא, נושא לדיון חדש.

yonatanr · 28/5/20

נכתב ע"י anotherית:
לא קוראת את הסיפור, מאמינה שאפגוש אותו כספר, עכשיו הסתקרנתי..
אבל, שינוי לא נעשה על ידי דיבורים, ספרים וכו' הוא יכול להניע, להכניס למודעות.
אבל שינוי נעשה מצורך.
האם הצורך כאן או לא, נושא לדיון חדש.

לא באתי חלילה להשוות בכי-הוא-זה, אך מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שכל השינוי העצום של תקופת ההשכלה, הגיע על ידי כמה ספרים של מספר מצומצם של סופרים, שהועברו בחשאיות מיד ליד.

anotherית · 30/5/20

נכתב ע"י yonatanr:
לא באתי חלילה להשוות בכי-הוא-זה, אך מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שכל השינוי העצום של תקופת ההשכלה, הגיע על ידי כמה ספרים של מספר מצומצם של סופרים, שהועברו בחשאיות מיד ליד.

הספרים בתנועת ההשכלה, עזרו להניע תנועה קיימת.
הם הריצו את הגלגלים, והכניסו את התנועה לתוך חברה סגורה יותר.

למילה הכתובה יש כוח עצום. אין ספק.
בין בספרי הגות, עלילה, או תזה.
אבל לדעתי, בדרך כלל, ספרי עלילות ורומנים, מניעים משהו קיים, מזיזים את הגבול, מטר לכאן או לכאן, אבל לא יוצרים שינוי. רק עוזרים לו לקרות.
אפילו האוהל של הדוד תום, שהוא למיטב הבנתי, ספר עלילתי שפעל הכי הרבה בהיסטוריה הגיע אל קרקע חרושה ומוכנה, והביע אידיאה קיים.

כמובן שלא מדובר על ספרי הגות ומחשבה, שמחוללים שינוי בעצם היותם.
כי הרי להבדיל, יש את התנ"ך, שמי אני לדבר עליו.
אבל גם בספרי הגות ומחשבה,
מלבד היהדות,
התנועה היחידה שעולה לי כרגע שהתחילה בעקבות ספר, הינה המרקסיזם. להבדיל.

Ruty Kepler · 30/5/20

נכתב ע"י yonatanr:
לא באתי חלילה להשוות בכי-הוא-זה, אך מי שמכיר את ההיסטוריה, יודע שכל השינוי העצום של תקופת ההשכלה, הגיע על ידי כמה ספרים של מספר מצומצם של סופרים, שהועברו בחשאיות מיד ליד.

לענ"ד, הוא הגיע בגלל המהפכה המדעית, ובאופן כללי רוחות הקידמה שנשבו באירופה. הספרים רק עלו על הגל, לא יצרו אותו.

יחיאל ב. · 1/6/20

דיון מרתק ...
אגב ספרים שדנים בנורמות חברתיות, ומעלים שאלות בנוגע אליהן,
"הנורמלי האחרון", "חצי-חצי" ...
לפני שקראתי אותם , לא האמנתי שמישהו בציבור שלנו יעז לכתוב משהו בסגנון.
מקווה שגם אליהם התגובות היו משהו כמו זה :