דרוש מידע הורים לבחורי ישיבה: כמה פעמים בשבוע אתם מדברים עם הבן שלכם?

[משה שולמן]

אני בתור בחור ישיבה בעברי
כל יום ויום טלפנתי הביתה לא תמיד ההורים היו אז דיברתי עם מי שכן היה
ועד היום כאבא ל 6 ילדים בלע"ה משתדל להתקשר כל יום

הלווי וכולם היו מתנעגים כך

 

[תלתל=)]

בחור בישיבה גדולה
מתקשר לאמא פעמיים- שלוש בשבוע
ביום שישי מתקשר לשיחה ארוכה יותר מדבר גם עם אבא ושאר האחים/ות

 

[שרי ש.]

גם בעלי שליט"א (אבא ל... בלע"ה) מתקשר לאמא שלו כל יום!
לא מפריע לי כלל, להיפך -
בנאדם שיודע לכבד את ההורים שלו, יודע לכבד גם את אשתו.

 

[הידור הסת"ם]

זה ענין מאד אינדבידואלי,
תלוי מי הבחור ומי ההורים ומה טיב הקשר ביניהם ובאיזה שלב
ובאיזה תקופה, ובאיזה מצב, ועוד ועוד..
והכי חשוב לא להקיש ממקרה אחד לשני
ואפי' לאותו בחור יש תקופות, וזה דינאמי ומשתנה לפי הצורך שלו בקשר עם הבית.
ויתכן לפעמים שבחור רוצה קצת להתנתק כדי להרגיש גדול ועצמאי
אז חשוב לתת לו קצת מרחב, לא ללחוץ ולא לחפור..
כמובן שהוא חייב לשמור על קשר רציף, אבל צריך לנהוג בחכמה...
ודאי וודאי לא להסיק שום מסקנות מהאשכול הזה...

 

[אבינועם הגאון]

קטע מתוך הספר "אצבעותי למלחמה" שחדר לי עמוק ללב:

באים אלי הורים ואומרים: "היה לי בן כל כך מוצלח! כל כך נהדר! ופתאום..."


אני לא מקבל את הפתאום הזה, אומר הרב נחום דיאמנט.


אני קורא לילד, מדבר איתו, ומתחיל קצת לחפור לא הרבה, ומהר מאוד אני רואה שזה לא בא פתאום... הגורם החזק ביותר שגורם היום לנוער לנשור, וזה בעצם מה שמציק להם, זה או שהאבא או שהאמא או שניהם יחד... קשוחים.


הנוער שלנו לא סובל היום קשיחות!


הדור שלנו הוא דור חלש! דור שמבין רק קירבה, אהבה, חום, התייחסות, ופתיחות מצד ההורים.


כשילד נושר, הוא מחפש בחוץ מה שחסר לו בבית.


בחוץ אין כלום! בחוץ יש רק דבר אחד בגדול... חום ואהבה!


שם לא מבקרים אותם... שם לא נותנים להם הערות... שם אומרים להם כל הזמן: "אחי... אחותי...", נותנים להם טפיחה על השכם... מחמיאים להם... זורמים איתם... וזה, בעצם, מה שקונה אותם!


היה אצלי אבא שהבן שלו לא מדבר איתו כבר הרבה זמן. נתק מוחלט. עם האמא יש קצת קשר.


שלא לדבר על זה שהוא מצפצף על האבא... הוא הספיק לעבור את כל העבירות שבעולם, כמעט!


הוא עושה מה שהוא רוצה!


שאלתי את האבא: "מתי אתה נוסע לחו"ל?"


"עוד שבועיים", ענה.


"לכמה זמן אתה נוסע?"


"לשבועיים"


"לא", אני אומר לו, "אתה הפעם תיסע לשלושה שבועות! אתה לוקח איתך את הבן שלך, רק אותו, ואתה שבועיים בעסקים שלך ואחר כך שבוע אתה רק בשבילו! לאן שהוא רוצה ומה שהוא רוצה.


הוא רוצה לגלוש ב'אלפים'... הוא רוצה לראות את המוזיאון הזה... אנגליה... בלגיה... איפה שהוא רוצה "לחרוש" את אירופה... תן לו! שבוע שלם שלו!


אבל במשך שלושת השבועות האלה, אתה לא מעיר לו אף הערה אחת!


לא "קום לתפילה!"... "ולמה לא ברכת?"... "ואיפה הכיפה?"... תעזוב אותו לנפשו שיעשה מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, תשאיר את כל החשבונות האלה להקב"ה. אף מילה אחת!"


לא בקלות הצלחתי להוציא את זה ממנו. לאחר מאמצים רבים, הוא הסכים.


הוא פנה לבן ושאל אותו אם הוא רוצה לטוס איתו... הבן סירב. הוא לא היה מוכן לנסוע איתו!


(על אף שחלום חייו היה לטוס לחו"ל... אבל לא עם אבא!)


בא אלי האבא ואומר לי, שהוא לא מוכן לנסוע! מה עושים?


קראתי לבן.


אמרתי לו: "תשמע, אבא רוצה לנסוע איתך אבל להיות אבא אחר. הוא לא רוצה להעיר לך..."


הבן קוטע אותי: "אתה רוצה לספר לי מי זה אבא שלי?!", הוא אומר בלגלוג, "אתה עוד מאמין שזה ככה יהיה?! עזוב, אבא שלי לא יכול 5 דקות בלי להעיר לי משהו... אני לא יכול! לא שייך שאני אסע איתו".


אמרתי לו: "אתה יודע מה? סע עם אבא שלך, אני מוציא מאבא שלך הבטחה שברגע שבא לך לחזור, אתה על המקום חוזר! מה אכפת לך? תנסה"


האבא הסכים. הוא ביקש שהאבא יחתום על זה. היה ביניהם כזה חייץ שהוא לא האמין לאבא שלו.


האבא הזה עשה את זה הרבה יותר חכם ממה שאני חשבתי. הוא עשה את השבוע הראשון בשביל הילד ורק אחר כך את השבועיים בשבילו.


הילד הזה ראה שאבא שלו איתו. ויכול להיות לו כיף עם אבא. בלי שום הערה.


הילד הזה "חזר" הביתה!!!


הוא חזר הביתה, והתחיל לקבוע שיעורי תורה, חזר להניח תפילין, ולאט לאט הקים בית נאמן בישראל!!! הילדים שלו לומדים היום בחיידר".



הילד חזר על "ארבע"!!! – מחמאות.


ועוד סיפר:


"הגיע אלי יהודי שהבן שלו בן ה–14 נשר. אבל הוא מרד בצורה קשה מאוד. וזה החמיר והלך.


בגיל 16, הילד הזה יום אחד ברח מהבית ולא חזר.


עבר יום... יומיים... שלושה ימים... ביום הרביעי הוא צלצל הביתה.


האבא הרים את הטלפון.


הבן אומר, "שלום"


האבא מרים עליו את הקול: "תגיד לי, מה זה צריך להיות??!! אתה יודע מה שעשית לנו?? אתה יודע מה עובר עלינו בארבעה ימים?? איך לא אכפת לך מאיתנו??!! אתה יודע איזה לילות עברנו??!! אל תגיד לי איפה אתה... רק תגיד לי שאתה חי! תגיד לי אבא אני חי! אתה יודע מה עובר עלינו...??"


הילד טרק את הטלפון.


עברו עוד יומיים. ושוב... אין קול ואין קשב.


האבא פנה אלי ושאל אותי מה עושים?


אמרתי לו: "תשמע, אני לא מכיר לא אותך ולא את אשתך ולא את הילד, ומילא אני לא יודע מה קרה? ואיך קרה? ולמה קרה? אבל מהדברים שלך אני חושב שאני כן יודע למה הוא נשר!


הבן שלך במשך 14 שנה ראה אבא ואמא שחושבים רק על עצמם! ודואגים רק לעצמם!


איך אומרים לי ילדים שנשרו? (וזה לא אחד ולא שניים ולא עשרה...) אבא אומר לי: "אל תעשה לי בזיונות!" – לא אכפת לו מה אני עושה, העיקר שלו לא יהיו בזיונות.


אמרתי לאותו אבא: "הילד רואה שאתה דואג לעצמך וחושב על עצמך, הוא ראה שאתה מנסה לרבע אותו במשבצת שלך איך שנוח לך... וזה נמאס לו! אז בגיל 14 הוא מרד מתוך תקוה שהמרידה הזאת תביא אותך לחשוב עליו!


אבל מסכן לא הלך לו...


המשכת הלאה לחשוב על עצמך! הוא הגיע לגיל 16 והוא לא יכל לסבול יותר... אז הוא אמר, 'אני אעשה משהו שהוא יהיה מוכרח לחשוב עלי'... אז הוא ברח מהבית!!!


הוא מרים טלפון והוא שומע: "אתה יודע מה עובר עלינו... אתה יודע מה עשית לנו..."


שוב אתה חושב על עצמך... טראק, הוא סוגר לך את הטלפון בפנים!!


תגיד לו: "אנחנו מתגעגעים אליך... אנחנו מחכים לך... אנחנו אוהבים אותך... אנחנו רוצים אותך..."


האבא לא קיבל את הדברים שלי.


אני גם יודע למה הוא לא קיבל, כי הוא חושב על עצמו! הוא לא מוכן להגיד לבן שלו אני מתגעגע אליך. "מה, שאני אשתפל לפני הבן שלי...??!! שהוא ישתפל קודם!!"


לחצתי אותו. ממש לחצתי אותו. בכוח הוצאתי ממנו הבטחה שיבטיח לי שאם הבן מתקשר שוב שיגיד לו: "אנחנו מתגעגעים אליך... אנחנו אוהבים אותך... וכו' וכו'.


שלא ברצונו, ושלא בטובתו, הוא הבטיח לי.


עבר יום או יומיים והילד שוב צלצל...


האבא אמר לו: "אנחנו חושבים רק עליך! אנחנו כל כך מתגעגעים אליך! אתה כל כך חסר לנו..."


הילד חזר על "ארבע" לבית!!!


16 שנה, האומלל הזה חיכה לשמוע לפחות פעם אחת את המילים: "אני אוהב אותך!" "אני מתגעגע אליך!"



קשר בריא בין הורים לילדים


הייתה בחורה אחת שנשרה. היא הסתובבה כל היום עם עבריין כבד שמתעסק עם סמים וליכלוך... משהו נורא ואיום!


אני יושב איתה ואומר לה: "תשמעי, לאן את הולכת??? את הולכת ממש לגוב אריות!! זה עולם שאין ממנו חזרה!! מה את עושה...???"


היא אומרת לי: "לא תצליח לשכנע אותי! האדם הראשון ששמעתי ממנו בחיים שלי מחמאה זה היה הבחור הזה!!! איך אתה רוצה שלא אדבק אליו??!! בחיים שלי לא קיבלתי מחמאה! פעם אחת קיבלתי ממנו מחמאה וזה הדביק אותי אליו... מה אתה רוצה ממני?!"


היא צודקת! (למרות שהיום היא בצרות צרורות). המסכנה הזו 16 שנה משוועת לשמוע מאבא ומאמא פעם אחת: "כל הכבוד!", "אני מעריך אותך!", "אני אוהב אותך!", את נהדרת!", "את מקסימה!"... לאיזו מילה טובה, לאיזה יחס חם.


ילד זקוק לשמוע כל הזמן מילים חמות, מילים מעודדות, שהוא כל הזמן בסדר... זה מה שבונה ילדים. בלי זה הם לא קיימים בכלל!


אבל מה?


אנחנו בתור הורים הורסים את הילדים בידיים!


כל היום רוב השיחות שלנו עם הילדים מתנהלים בהערות שנשמעים בערך כך:


"בואי לכאן..."
"תסדרי את החדר..."
"תכיני שיעורים..."
"לכי מכאן..."
"אל תיגע..."
"אל תבוא..."
"בוא לאכול..."
"קח מעיל..."
"אל תזוז..."
"רד משם..."
"מתי הלכת...?"
"לאן את הולכת...?"
"תסיימי לדבר..."
"תצא מהמקלחת..."
"כנסי להתקלח..."
"שים פיג'מה..."
"כנס כבר לישון..."


פה ושם לפעמים "עושים טובה" ושואלים את הילדים כדי "לצאת ידי חובה", "איך היה היום?" וזהו! כאן זה נגמר. כל אחד ממשיך בעיסוקו שלו מבלי לשמוע מה היה? ואיך היה?


זה קשר?!


זה קשר של הורים וילדים?!


האם ככה אמור להתנהל קשר בין הורים לילדים?!


אתה בכלל מכיר את הבן שלך??!


את בכלל מכירה את הבת שלך??!


האם אתה יודע מה עובר עליהם??!


הייתה לך פעם שיחת נפש עם הילד שלך??!


מה הפלא שילדים אחר כך פורקים עול ועוזבים את הדת???


סיפר הרב שלמה לוינשטיין:


"הבן שלי הגדול היום ברוך ה' נשוי. אבל אז כשהוא היה ילד קטן, אמר לי בזמנו הרב מונק מנהל תלמוד תורה 'תורת אמת': "תתלה לך פתק על המקרר ותעשה רשימה כמה פעמים ביום אמרת לו דבר טוב וכמה פעמים ביקרת אותו.


אם בסוף היום, יצא לך שהרשימה של הביקורות יותר גדולה מהרשימה של המחמאות, אתה בבעיה! ככה לא מגדלים ילד! ילד לא יכול כל היום לשמוע שהוא לא בסדר!! תאזן את זה גם במחמאות ובעידוד ותדאג שהם יהיו הרוב!"


יש פסוק בתורה: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אימו, ויסרו אותו ולא ישמע אליהם". כולם מבינים שהפסוק מדבר על כך שהילד הוא סורר ולא רוצה להקשיב להוריו ולכן הם מייסרים אותו.


האדמו"ר מקלויזנבורג אמר, "אני קורא את אותו פסוק אבל עם פסיקים אחרים...


"כי יהיה לאיש בן" – מזל טוב נולד לו בן!
"סורר ומורה איננו" – הוא איננו סורר ומורה! הוא לא עושה שטויות!
"שומע בקול אביו ובקול אימו" – הוא ילד טוב ששומע לאבא ואמא. ובכל זאת,
"ויסרו אותו" – כל היום אומרים לו: "אתה לא בסדר... זה לא טוב... וזה לא טוב..."


לא מחמיאים לו ולא נותנים לו יחס חם ואוהב, אז...
"ולא ישמע אליהם"! – הילד כבר אינו שומע להורים ועושה כל מה שבא לו".


ראיתי דבר מבהיל ממש, אותו כותב הגאון הקדוש רבי אליהו די וידאש בספרו 'ראשית חכמה' ואלו דבריו: כשם שיש עונש חמור ונורא למי שמדבר לשון הרע, כך יש עונש למי שיש לו אפשרות לדבר טוב על השני והוא שותק!!!


זאת אומרת, אם הבן שלך או הבת שלך, עשו איזה דבר טוב, עזרו לך במשהו... הביאו ציון טוב... התנהגו יפה... למדו יפה... ואפילו סתם כך... יש עליך חיוב גמור לפרגן לו באותו רגע ולומר לו: "ראיתי איזה מעשה טוב עשית ומאוד נהניתי ממנו! כל הכבוד.", או למשל: "שמתי לב איך עזרת אתמול לאמא... יישר כוח! עשית מצוה גדולה, אשריך!"



מתי לאחרונה שוחחת עם הילד שלך?


היה מקרה עם אברך שלמד בכולל של 70 דפי גמרא לחודש.


בשבתות חורף – כשהשבת הייתה נכנסת ב–4 – הוא משך את הסעודה עד שעה 7.


הבת שלו, נערה בת 15, מפאת השעה המוקדמת רצתה לטייל ברחוב רבי עקיבא אחרי הסעודה.


ושמה, כמו שזה ידוע לכולם, יש תצוגות אופנה... כל אחד וכל אחת שם מראים את "הסחורה" שלהם...


האברך הזה היה בפחד נורא. הוא לא ידע מה לעשות.


אם הוא יסרב לה, תהיה אווירה עכורה בבית... כעסים ועצבים... הבת תתמרמר: "למה אתה לא מרשה לי?!..."


אבל אם הוא יסכים, יש שם ליצים פושעים ושבבאבניקים שיושבים שם כל היום על הברזלים... והם נמצאים שם בהמוניהם מחכים לאיזו "טרף" שתעבור שם...


הוא בא לשאול את רבי מיכל יהודה ליפקוביץ: "הרב מה לעשות? אוי לי אם ארשה לה ואוי לי אם לא ארשה לה?"


שואל אותו רבי מיכל יהודה: "ומה אתה עושה באותו זמן?"


אמר לו: "אני משלים 70 דפים בגמרא. יש לי הספק..."


"אני רוצה להציע לך הצעה", אומר לו רבי מיכל יהודה, "תסגור את הגמרא שלך ותטייל אתה בעצמך עם הבת שלך. כי אם אתה לא תטייל איתה, אחרים יטיילו איתה!!


הבת שלך לא רוצה שטויות, היא רוצה קשר.


טייל איתה חצי שעה, ספר לה כל מיני דברים מעניינים... תתיידד עם הבת שלך!! שלא יהיה ניכור ביניכם. ואז אם חלילה יהיה איזה משבר, או משהו בכיתה, היא תבוא לבכות לך...! זה לא מספיק שבתעודת זהות כתוב שאתה אבא שלה, צריך קשר חם בין אבא לבת!!"


האבא עשה את זה.


הוא מספר: "אי אפשר לתאר מה יצר הקשר הזה. הבת ממש נפתחה. פתאום היא סיפרה איזה משברים היא עברה... היא סיפרה איזה מתחים היו בכיתה בסוף ט'... דברים שבחיים היא לא סיפרה לאף אחד". זה חיזק מאוד את הקשר ביניהם.


"היה מקרה כזה דומה בפתח תקוה", סיפר אחד הרבנים, "על נערה מתבגרת שרצו לזרוק אותה מהבית ספר והאבא נורא התחנן שישאירו אותה... היה דיון בבית ספר מה עושים איתה?


יצא לי לנסוע עם האבא לירושלים.


האבא – שהיה אברך חשוב, מבין עניין, בעל שיחה – בוכה לי שעושים בעיות עם הבת שלו...


אמרתי לו: "תגיד לי, מתי בשנה האחרונה שוחחת עם הבת שלך שיחה של שעה, שיחה השקפתית, שיחת נפש, סתם שיחה פשוטה בין אבא לבתו... מתי זה היה?"


הוא חושב שתי שניות ומתחיל לרעוד בידיים...


ראיתי שהוא מתחיל לזגזג על הכביש... אמרתי לו: "עצור!"


הוא עצר את הרכב בצד והתחיל לבכות.


"הרב, אתה שאלת אותי מתי בשנה האחרונה דיברתי עם הבת שלי? עשיתי חשבון, בחיים שלי אני לא זוכר את עצמי משוחח עם הבת שלי!!! הכל היה, "לכי למכולת... תסדרי את השולחן... תתלי כביסה..."


"נו, אז מה אתה רוצה? מה אתה מתפלא שהיא עושה לך עכשיו קונצים ברחוב???!!!


אתה איש שיחה, כזה סימפטי, כזה נחמד לכולם! ורק בילדים שלך אתה חושב שאין שום צורך להשקיע בהם??... אז מה אתה מתפלא שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה??


אף אחד לא תפס איתה קשר!!".


כשילד מקבל בבית המון חום והמון אהבה והוא מרגיש שהחבר הכי טוב שלו זה אבא, והחברה הכי טובה שלו זו אמא, זה מה שיחסן אותו כנגד החברה!


זה יוריד לו 80% מהשפעת החברה! (אמנם לא לגמרי! כי בכל זאת ישנה עדיין השפעה).


ילד כזה לא יעיז לגלוש באינטרנט!!!


הוא לא יעשה את זה אפילו שכל החברים שלו גולשים!


הוא יאמר: 'איך אני אעשה את זה מאחורי הגב לאבא שלי??!! – היו לא תהיה!! – לאבא שלי ולאמא שלי זה לא מגיע!!'


זה יתן כוחות לילדים כדי שיוכלו לעמוד בקשיים וממילא לא יגיעו אל הנשירה. ואדרבה, הם יגיעו למצב כזה שגם שיש בחוץ קשיים פתויים וניסיונות, הם יתגברו עליהם ויצליחו לצאת בני תורה!



מחיה "מתים" אתה


האשה השונמית מגיעה לאלישע הנביא ואומרת לו: "הבן שלי – שהיא ילדה אותו בזכות הברכה שבירך אותה – מת".


אלישע מיד שולח את גיחזי כדי להחיות את הילד, וגיחזי חוזר ואומר שהילד לא התעורר.


ואז אלישע הנביא קם והולך לשם.


וכך כתוב:
"ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה'. ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו".


שואל רבי זלמן סורוצקין, מה בעצם כל הסיפור הזה?


בסדר, אז היה נס גדול שהנביא החיה ילד מת, אבל מה זה נוגע לנו? וכי מצפים מאיתנו שגם אנחנו נחיה מתים?


ואם זה כתוב בגלל שזה סיפור יפה, גם זה לא נכון, כי כל מה שכתוב בנביאים זה נכתב לדורות ואפילו לתקופה שלנו עכשיו, שנת 2016, נו, אז מה הסיפור הזה בעצם קשור אלינו?


אומר רבי זלמן סורוצקין דבר פלא ממש. ווארט ששוה לפחות מיליון דולר.


אומר הנביא, אם אתה מרגיש שהבן שלך, רחמנא ליצלן, "שבק חיים", עזב את הישיבה ונמצא בשלבי התדרדרות.


אז מה עושים?


יש כאלה הורים שיאמרו: "אה, ככה? אתה לא מגיע הביתה! אני לא רוצה שתכנס אלי הביתה!"


אומר הנביא, אין כזה דבר! אתה לא זורק אותו החוצה בשום אופן... זה הילד שלך!


שלב ראשון:
"ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם" – אתה לוקח אותו הביתה, סוגר את הדלת, מנתק אותו מהחברה הקודמת. הוא נשאר בבית!


שלב שני:
"ויתפלל אל ה'" – צריך להתפלל לה' ולשפוך עליו הרבה דמעות.
ויעל וישכב על הילד – לפעמים אנחנו מדברים בצורה שהילד לא מבין אותנו... ולכן,


שלב שלישי:
וישם פיו על פיו – דבר איתו פה אל פה, בשפה שלו!
ועיניו על עיניו – עיניים שלך מול עיניים שלו. בגובה העיניים! בצורה ידידותית וחברותית....
וכפיו על כפיו – תן לו יד! תלווה אותו. אל תעזוב אותו! תקשיב לו!


שלב רביעי:
ויגהר עליו – אל תחשוב שהכל זה רק נשיקות וחיבוקים ומתנות, צריך גם גערה! אבל זה רק אם הוא רואה שאתה אוהב אותו, ואתה מחבב אותו, ואכפת לך ממנו, ואתה מדבר בשפה שלו ובגובה העיניים... רק אז מותר לך גם לגעור בו.


ואז, לאחר כל ההכנות האלה...
ויחם בשר הילד – אל תדאג, עכשיו הילד מתחיל "להתחמם"... הכנסת אותו למצב של תחית המתים.
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער – וגם אם עדיין אתה לא רואה מיד תוצאות חיוביות בשטח וזה לוקח הרבה זמן... אל תתייאש!
עד שבע פעמים – תמשיך עוד פעם... ועוד פעם... ועוד פעם.


אם תעשה את זה בעקביות ובנחישות אז אין ספק ש...
ויפקח הנער את עיניו!" – הילד שלך "יתעורר" ויזכה לעלות בחזרה אל דרך המלך!


נפלא.


נזכור!


הילדים גם הם כמונו, זקוקים ליחס חם, למילה טובה, לעידוד, לטפיחה על השכם, להקשבה, שנהיה אכפתיים באמת למה שקורה איתם, ואף לעזור להם מתי שצריך...


כשנעשה זאת, הם יאהבו אותנו אהבת נפש! הם יהיו דבוקים בנו כמו "דבק" חזק ולא ירצו להיפרד מאיתנו! הם יעריכו ויכבדו אותנו וישתדלו למלאות את רצונינו על הצד הטוב ביותר.


ולמה?


כי הראנו להם שאנחנו אוהבים אותם באמת!!!


זאת האפשרות היחידה בה נוכל לשמור את ילדינו מהסחף של הרחוב הטמא המפתה המסוכן והמושך, ולגדל אותם בתוך "חממה רוחנית", נאמנים לה' יתברך ולתורתו.


בעזרת ה' יתברך.

 

[השמח בחלקו]

מעניין, אצלנו בישיבה לפני כ-12 שנה מי שהיה מתקשר פעם ביום היה מאוד יוצא דופן (אולי לטובה)
חושב שהנורמה היתה בערך פעם בשבוע, זאת אומרת שהיו גם פחות..

וגם ביש''ק לא היו מדברים פעם ביום, אבל זה באמת היה פעם, אולי קצת אחרי שנות הצנע לא בדיוק זוכר..

 

[יענקל'ה]

פעם שיחות עלו כסף .היום לא .
זה הכל
יש קשר הדוק בין השניים

 

[במילים_אחרות]

ישיבה קטנה
מתקשר כל ערב בדרך כלל

 

[החכמה צודקת]

אחים שלי לא מתקשרים
אבל זו ישיבה שחוזרים כל שבוע.

 

[על דא ועל הא]

קטע מתוך הספר "אצבעותי למלחמה" שחדר לי עמוק ללב:

באים אלי הורים ואומרים: "היה לי בן כל כך מוצלח! כל כך נהדר! ופתאום..."


אני לא מקבל את הפתאום הזה, אומר הרב נחום דיאמנט.


אני קורא לילד, מדבר איתו, ומתחיל קצת לחפור לא הרבה, ומהר מאוד אני רואה שזה לא בא פתאום... הגורם החזק ביותר שגורם היום לנוער לנשור, וזה בעצם מה שמציק להם, זה או שהאבא או שהאמא או שניהם יחד... קשוחים.


הנוער שלנו לא סובל היום קשיחות!


הדור שלנו הוא דור חלש! דור שמבין רק קירבה, אהבה, חום, התייחסות, ופתיחות מצד ההורים.


כשילד נושר, הוא מחפש בחוץ מה שחסר לו בבית.


בחוץ אין כלום! בחוץ יש רק דבר אחד בגדול... חום ואהבה!


שם לא מבקרים אותם... שם לא נותנים להם הערות... שם אומרים להם כל הזמן: "אחי... אחותי...", נותנים להם טפיחה על השכם... מחמיאים להם... זורמים איתם... וזה, בעצם, מה שקונה אותם!


היה אצלי אבא שהבן שלו לא מדבר איתו כבר הרבה זמן. נתק מוחלט. עם האמא יש קצת קשר.


שלא לדבר על זה שהוא מצפצף על האבא... הוא הספיק לעבור את כל העבירות שבעולם, כמעט!


הוא עושה מה שהוא רוצה!


שאלתי את האבא: "מתי אתה נוסע לחו"ל?"


"עוד שבועיים", ענה.


"לכמה זמן אתה נוסע?"


"לשבועיים"


"לא", אני אומר לו, "אתה הפעם תיסע לשלושה שבועות! אתה לוקח איתך את הבן שלך, רק אותו, ואתה שבועיים בעסקים שלך ואחר כך שבוע אתה רק בשבילו! לאן שהוא רוצה ומה שהוא רוצה.


הוא רוצה לגלוש ב'אלפים'... הוא רוצה לראות את המוזיאון הזה... אנגליה... בלגיה... איפה שהוא רוצה "לחרוש" את אירופה... תן לו! שבוע שלם שלו!


אבל במשך שלושת השבועות האלה, אתה לא מעיר לו אף הערה אחת!


לא "קום לתפילה!"... "ולמה לא ברכת?"... "ואיפה הכיפה?"... תעזוב אותו לנפשו שיעשה מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, תשאיר את כל החשבונות האלה להקב"ה. אף מילה אחת!"


לא בקלות הצלחתי להוציא את זה ממנו. לאחר מאמצים רבים, הוא הסכים.


הוא פנה לבן ושאל אותו אם הוא רוצה לטוס איתו... הבן סירב. הוא לא היה מוכן לנסוע איתו!


(על אף שחלום חייו היה לטוס לחו"ל... אבל לא עם אבא!)


בא אלי האבא ואומר לי, שהוא לא מוכן לנסוע! מה עושים?


קראתי לבן.


אמרתי לו: "תשמע, אבא רוצה לנסוע איתך אבל להיות אבא אחר. הוא לא רוצה להעיר לך..."


הבן קוטע אותי: "אתה רוצה לספר לי מי זה אבא שלי?!", הוא אומר בלגלוג, "אתה עוד מאמין שזה ככה יהיה?! עזוב, אבא שלי לא יכול 5 דקות בלי להעיר לי משהו... אני לא יכול! לא שייך שאני אסע איתו".


אמרתי לו: "אתה יודע מה? סע עם אבא שלך, אני מוציא מאבא שלך הבטחה שברגע שבא לך לחזור, אתה על המקום חוזר! מה אכפת לך? תנסה"


האבא הסכים. הוא ביקש שהאבא יחתום על זה. היה ביניהם כזה חייץ שהוא לא האמין לאבא שלו.


האבא הזה עשה את זה הרבה יותר חכם ממה שאני חשבתי. הוא עשה את השבוע הראשון בשביל הילד ורק אחר כך את השבועיים בשבילו.


הילד הזה ראה שאבא שלו איתו. ויכול להיות לו כיף עם אבא. בלי שום הערה.


הילד הזה "חזר" הביתה!!!


הוא חזר הביתה, והתחיל לקבוע שיעורי תורה, חזר להניח תפילין, ולאט לאט הקים בית נאמן בישראל!!! הילדים שלו לומדים היום בחיידר".



הילד חזר על "ארבע"!!! – מחמאות.


ועוד סיפר:


"הגיע אלי יהודי שהבן שלו בן ה–14 נשר. אבל הוא מרד בצורה קשה מאוד. וזה החמיר והלך.


בגיל 16, הילד הזה יום אחד ברח מהבית ולא חזר.


עבר יום... יומיים... שלושה ימים... ביום הרביעי הוא צלצל הביתה.


האבא הרים את הטלפון.


הבן אומר, "שלום"


האבא מרים עליו את הקול: "תגיד לי, מה זה צריך להיות??!! אתה יודע מה שעשית לנו?? אתה יודע מה עובר עלינו בארבעה ימים?? איך לא אכפת לך מאיתנו??!! אתה יודע איזה לילות עברנו??!! אל תגיד לי איפה אתה... רק תגיד לי שאתה חי! תגיד לי אבא אני חי! אתה יודע מה עובר עלינו...??"


הילד טרק את הטלפון.


עברו עוד יומיים. ושוב... אין קול ואין קשב.


האבא פנה אלי ושאל אותי מה עושים?


אמרתי לו: "תשמע, אני לא מכיר לא אותך ולא את אשתך ולא את הילד, ומילא אני לא יודע מה קרה? ואיך קרה? ולמה קרה? אבל מהדברים שלך אני חושב שאני כן יודע למה הוא נשר!


הבן שלך במשך 14 שנה ראה אבא ואמא שחושבים רק על עצמם! ודואגים רק לעצמם!


איך אומרים לי ילדים שנשרו? (וזה לא אחד ולא שניים ולא עשרה...) אבא אומר לי: "אל תעשה לי בזיונות!" – לא אכפת לו מה אני עושה, העיקר שלו לא יהיו בזיונות.


אמרתי לאותו אבא: "הילד רואה שאתה דואג לעצמך וחושב על עצמך, הוא ראה שאתה מנסה לרבע אותו במשבצת שלך איך שנוח לך... וזה נמאס לו! אז בגיל 14 הוא מרד מתוך תקוה שהמרידה הזאת תביא אותך לחשוב עליו!


אבל מסכן לא הלך לו...


המשכת הלאה לחשוב על עצמך! הוא הגיע לגיל 16 והוא לא יכל לסבול יותר... אז הוא אמר, 'אני אעשה משהו שהוא יהיה מוכרח לחשוב עלי'... אז הוא ברח מהבית!!!


הוא מרים טלפון והוא שומע: "אתה יודע מה עובר עלינו... אתה יודע מה עשית לנו..."


שוב אתה חושב על עצמך... טראק, הוא סוגר לך את הטלפון בפנים!!


תגיד לו: "אנחנו מתגעגעים אליך... אנחנו מחכים לך... אנחנו אוהבים אותך... אנחנו רוצים אותך..."


האבא לא קיבל את הדברים שלי.


אני גם יודע למה הוא לא קיבל, כי הוא חושב על עצמו! הוא לא מוכן להגיד לבן שלו אני מתגעגע אליך. "מה, שאני אשתפל לפני הבן שלי...??!! שהוא ישתפל קודם!!"


לחצתי אותו. ממש לחצתי אותו. בכוח הוצאתי ממנו הבטחה שיבטיח לי שאם הבן מתקשר שוב שיגיד לו: "אנחנו מתגעגעים אליך... אנחנו אוהבים אותך... וכו' וכו'.


שלא ברצונו, ושלא בטובתו, הוא הבטיח לי.


עבר יום או יומיים והילד שוב צלצל...


האבא אמר לו: "אנחנו חושבים רק עליך! אנחנו כל כך מתגעגעים אליך! אתה כל כך חסר לנו..."


הילד חזר על "ארבע" לבית!!!


16 שנה, האומלל הזה חיכה לשמוע לפחות פעם אחת את המילים: "אני אוהב אותך!" "אני מתגעגע אליך!"



קשר בריא בין הורים לילדים


הייתה בחורה אחת שנשרה. היא הסתובבה כל היום עם עבריין כבד שמתעסק עם סמים וליכלוך... משהו נורא ואיום!


אני יושב איתה ואומר לה: "תשמעי, לאן את הולכת??? את הולכת ממש לגוב אריות!! זה עולם שאין ממנו חזרה!! מה את עושה...???"


היא אומרת לי: "לא תצליח לשכנע אותי! האדם הראשון ששמעתי ממנו בחיים שלי מחמאה זה היה הבחור הזה!!! איך אתה רוצה שלא אדבק אליו??!! בחיים שלי לא קיבלתי מחמאה! פעם אחת קיבלתי ממנו מחמאה וזה הדביק אותי אליו... מה אתה רוצה ממני?!"


היא צודקת! (למרות שהיום היא בצרות צרורות). המסכנה הזו 16 שנה משוועת לשמוע מאבא ומאמא פעם אחת: "כל הכבוד!", "אני מעריך אותך!", "אני אוהב אותך!", את נהדרת!", "את מקסימה!"... לאיזו מילה טובה, לאיזה יחס חם.


ילד זקוק לשמוע כל הזמן מילים חמות, מילים מעודדות, שהוא כל הזמן בסדר... זה מה שבונה ילדים. בלי זה הם לא קיימים בכלל!


אבל מה?


אנחנו בתור הורים הורסים את הילדים בידיים!


כל היום רוב השיחות שלנו עם הילדים מתנהלים בהערות שנשמעים בערך כך:


"בואי לכאן..."
"תסדרי את החדר..."
"תכיני שיעורים..."
"לכי מכאן..."
"אל תיגע..."
"אל תבוא..."
"בוא לאכול..."
"קח מעיל..."
"אל תזוז..."
"רד משם..."
"מתי הלכת...?"
"לאן את הולכת...?"
"תסיימי לדבר..."
"תצא מהמקלחת..."
"כנסי להתקלח..."
"שים פיג'מה..."
"כנס כבר לישון..."


פה ושם לפעמים "עושים טובה" ושואלים את הילדים כדי "לצאת ידי חובה", "איך היה היום?" וזהו! כאן זה נגמר. כל אחד ממשיך בעיסוקו שלו מבלי לשמוע מה היה? ואיך היה?


זה קשר?!


זה קשר של הורים וילדים?!


האם ככה אמור להתנהל קשר בין הורים לילדים?!


אתה בכלל מכיר את הבן שלך??!


את בכלל מכירה את הבת שלך??!


האם אתה יודע מה עובר עליהם??!


הייתה לך פעם שיחת נפש עם הילד שלך??!


מה הפלא שילדים אחר כך פורקים עול ועוזבים את הדת???


סיפר הרב שלמה לוינשטיין:


"הבן שלי הגדול היום ברוך ה' נשוי. אבל אז כשהוא היה ילד קטן, אמר לי בזמנו הרב מונק מנהל תלמוד תורה 'תורת אמת': "תתלה לך פתק על המקרר ותעשה רשימה כמה פעמים ביום אמרת לו דבר טוב וכמה פעמים ביקרת אותו.


אם בסוף היום, יצא לך שהרשימה של הביקורות יותר גדולה מהרשימה של המחמאות, אתה בבעיה! ככה לא מגדלים ילד! ילד לא יכול כל היום לשמוע שהוא לא בסדר!! תאזן את זה גם במחמאות ובעידוד ותדאג שהם יהיו הרוב!"


יש פסוק בתורה: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אימו, ויסרו אותו ולא ישמע אליהם". כולם מבינים שהפסוק מדבר על כך שהילד הוא סורר ולא רוצה להקשיב להוריו ולכן הם מייסרים אותו.


האדמו"ר מקלויזנבורג אמר, "אני קורא את אותו פסוק אבל עם פסיקים אחרים...


"כי יהיה לאיש בן" – מזל טוב נולד לו בן!
"סורר ומורה איננו" – הוא איננו סורר ומורה! הוא לא עושה שטויות!
"שומע בקול אביו ובקול אימו" – הוא ילד טוב ששומע לאבא ואמא. ובכל זאת,
"ויסרו אותו" – כל היום אומרים לו: "אתה לא בסדר... זה לא טוב... וזה לא טוב..."


לא מחמיאים לו ולא נותנים לו יחס חם ואוהב, אז...
"ולא ישמע אליהם"! – הילד כבר אינו שומע להורים ועושה כל מה שבא לו".


ראיתי דבר מבהיל ממש, אותו כותב הגאון הקדוש רבי אליהו די וידאש בספרו 'ראשית חכמה' ואלו דבריו: כשם שיש עונש חמור ונורא למי שמדבר לשון הרע, כך יש עונש למי שיש לו אפשרות לדבר טוב על השני והוא שותק!!!


זאת אומרת, אם הבן שלך או הבת שלך, עשו איזה דבר טוב, עזרו לך במשהו... הביאו ציון טוב... התנהגו יפה... למדו יפה... ואפילו סתם כך... יש עליך חיוב גמור לפרגן לו באותו רגע ולומר לו: "ראיתי איזה מעשה טוב עשית ומאוד נהניתי ממנו! כל הכבוד.", או למשל: "שמתי לב איך עזרת אתמול לאמא... יישר כוח! עשית מצוה גדולה, אשריך!"



מתי לאחרונה שוחחת עם הילד שלך?


היה מקרה עם אברך שלמד בכולל של 70 דפי גמרא לחודש.


בשבתות חורף – כשהשבת הייתה נכנסת ב–4 – הוא משך את הסעודה עד שעה 7.


הבת שלו, נערה בת 15, מפאת השעה המוקדמת רצתה לטייל ברחוב רבי עקיבא אחרי הסעודה.


ושמה, כמו שזה ידוע לכולם, יש תצוגות אופנה... כל אחד וכל אחת שם מראים את "הסחורה" שלהם...


האברך הזה היה בפחד נורא. הוא לא ידע מה לעשות.


אם הוא יסרב לה, תהיה אווירה עכורה בבית... כעסים ועצבים... הבת תתמרמר: "למה אתה לא מרשה לי?!..."


אבל אם הוא יסכים, יש שם ליצים פושעים ושבבאבניקים שיושבים שם כל היום על הברזלים... והם נמצאים שם בהמוניהם מחכים לאיזו "טרף" שתעבור שם...


הוא בא לשאול את רבי מיכל יהודה ליפקוביץ: "הרב מה לעשות? אוי לי אם ארשה לה ואוי לי אם לא ארשה לה?"


שואל אותו רבי מיכל יהודה: "ומה אתה עושה באותו זמן?"


אמר לו: "אני משלים 70 דפים בגמרא. יש לי הספק..."


"אני רוצה להציע לך הצעה", אומר לו רבי מיכל יהודה, "תסגור את הגמרא שלך ותטייל אתה בעצמך עם הבת שלך. כי אם אתה לא תטייל איתה, אחרים יטיילו איתה!!


הבת שלך לא רוצה שטויות, היא רוצה קשר.


טייל איתה חצי שעה, ספר לה כל מיני דברים מעניינים... תתיידד עם הבת שלך!! שלא יהיה ניכור ביניכם. ואז אם חלילה יהיה איזה משבר, או משהו בכיתה, היא תבוא לבכות לך...! זה לא מספיק שבתעודת זהות כתוב שאתה אבא שלה, צריך קשר חם בין אבא לבת!!"


האבא עשה את זה.


הוא מספר: "אי אפשר לתאר מה יצר הקשר הזה. הבת ממש נפתחה. פתאום היא סיפרה איזה משברים היא עברה... היא סיפרה איזה מתחים היו בכיתה בסוף ט'... דברים שבחיים היא לא סיפרה לאף אחד". זה חיזק מאוד את הקשר ביניהם.


"היה מקרה כזה דומה בפתח תקוה", סיפר אחד הרבנים, "על נערה מתבגרת שרצו לזרוק אותה מהבית ספר והאבא נורא התחנן שישאירו אותה... היה דיון בבית ספר מה עושים איתה?


יצא לי לנסוע עם האבא לירושלים.


האבא – שהיה אברך חשוב, מבין עניין, בעל שיחה – בוכה לי שעושים בעיות עם הבת שלו...


אמרתי לו: "תגיד לי, מתי בשנה האחרונה שוחחת עם הבת שלך שיחה של שעה, שיחה השקפתית, שיחת נפש, סתם שיחה פשוטה בין אבא לבתו... מתי זה היה?"


הוא חושב שתי שניות ומתחיל לרעוד בידיים...


ראיתי שהוא מתחיל לזגזג על הכביש... אמרתי לו: "עצור!"


הוא עצר את הרכב בצד והתחיל לבכות.


"הרב, אתה שאלת אותי מתי בשנה האחרונה דיברתי עם הבת שלי? עשיתי חשבון, בחיים שלי אני לא זוכר את עצמי משוחח עם הבת שלי!!! הכל היה, "לכי למכולת... תסדרי את השולחן... תתלי כביסה..."


"נו, אז מה אתה רוצה? מה אתה מתפלא שהיא עושה לך עכשיו קונצים ברחוב???!!!


אתה איש שיחה, כזה סימפטי, כזה נחמד לכולם! ורק בילדים שלך אתה חושב שאין שום צורך להשקיע בהם??... אז מה אתה מתפלא שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה??


אף אחד לא תפס איתה קשר!!".


כשילד מקבל בבית המון חום והמון אהבה והוא מרגיש שהחבר הכי טוב שלו זה אבא, והחברה הכי טובה שלו זו אמא, זה מה שיחסן אותו כנגד החברה!


זה יוריד לו 80% מהשפעת החברה! (אמנם לא לגמרי! כי בכל זאת ישנה עדיין השפעה).


ילד כזה לא יעיז לגלוש באינטרנט!!!


הוא לא יעשה את זה אפילו שכל החברים שלו גולשים!


הוא יאמר: 'איך אני אעשה את זה מאחורי הגב לאבא שלי??!! – היו לא תהיה!! – לאבא שלי ולאמא שלי זה לא מגיע!!'


זה יתן כוחות לילדים כדי שיוכלו לעמוד בקשיים וממילא לא יגיעו אל הנשירה. ואדרבה, הם יגיעו למצב כזה שגם שיש בחוץ קשיים פתויים וניסיונות, הם יתגברו עליהם ויצליחו לצאת בני תורה!



מחיה "מתים" אתה


האשה השונמית מגיעה לאלישע הנביא ואומרת לו: "הבן שלי – שהיא ילדה אותו בזכות הברכה שבירך אותה – מת".


אלישע מיד שולח את גיחזי כדי להחיות את הילד, וגיחזי חוזר ואומר שהילד לא התעורר.


ואז אלישע הנביא קם והולך לשם.


וכך כתוב:
"ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה'. ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו".


שואל רבי זלמן סורוצקין, מה בעצם כל הסיפור הזה?


בסדר, אז היה נס גדול שהנביא החיה ילד מת, אבל מה זה נוגע לנו? וכי מצפים מאיתנו שגם אנחנו נחיה מתים?


ואם זה כתוב בגלל שזה סיפור יפה, גם זה לא נכון, כי כל מה שכתוב בנביאים זה נכתב לדורות ואפילו לתקופה שלנו עכשיו, שנת 2016, נו, אז מה הסיפור הזה בעצם קשור אלינו?


אומר רבי זלמן סורוצקין דבר פלא ממש. ווארט ששוה לפחות מיליון דולר.


אומר הנביא, אם אתה מרגיש שהבן שלך, רחמנא ליצלן, "שבק חיים", עזב את הישיבה ונמצא בשלבי התדרדרות.


אז מה עושים?


יש כאלה הורים שיאמרו: "אה, ככה? אתה לא מגיע הביתה! אני לא רוצה שתכנס אלי הביתה!"


אומר הנביא, אין כזה דבר! אתה לא זורק אותו החוצה בשום אופן... זה הילד שלך!


שלב ראשון:
"ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם" – אתה לוקח אותו הביתה, סוגר את הדלת, מנתק אותו מהחברה הקודמת. הוא נשאר בבית!


שלב שני:
"ויתפלל אל ה'" – צריך להתפלל לה' ולשפוך עליו הרבה דמעות.
ויעל וישכב על הילד – לפעמים אנחנו מדברים בצורה שהילד לא מבין אותנו... ולכן,


שלב שלישי:
וישם פיו על פיו – דבר איתו פה אל פה, בשפה שלו!
ועיניו על עיניו – עיניים שלך מול עיניים שלו. בגובה העיניים! בצורה ידידותית וחברותית....
וכפיו על כפיו – תן לו יד! תלווה אותו. אל תעזוב אותו! תקשיב לו!


שלב רביעי:
ויגהר עליו – אל תחשוב שהכל זה רק נשיקות וחיבוקים ומתנות, צריך גם גערה! אבל זה רק אם הוא רואה שאתה אוהב אותו, ואתה מחבב אותו, ואכפת לך ממנו, ואתה מדבר בשפה שלו ובגובה העיניים... רק אז מותר לך גם לגעור בו.


ואז, לאחר כל ההכנות האלה...
ויחם בשר הילד – אל תדאג, עכשיו הילד מתחיל "להתחמם"... הכנסת אותו למצב של תחית המתים.
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער – וגם אם עדיין אתה לא רואה מיד תוצאות חיוביות בשטח וזה לוקח הרבה זמן... אל תתייאש!
עד שבע פעמים – תמשיך עוד פעם... ועוד פעם... ועוד פעם.


אם תעשה את זה בעקביות ובנחישות אז אין ספק ש...
ויפקח הנער את עיניו!" – הילד שלך "יתעורר" ויזכה לעלות בחזרה אל דרך המלך!


נפלא.


נזכור!


הילדים גם הם כמונו, זקוקים ליחס חם, למילה טובה, לעידוד, לטפיחה על השכם, להקשבה, שנהיה אכפתיים באמת למה שקורה איתם, ואף לעזור להם מתי שצריך...


כשנעשה זאת, הם יאהבו אותנו אהבת נפש! הם יהיו דבוקים בנו כמו "דבק" חזק ולא ירצו להיפרד מאיתנו! הם יעריכו ויכבדו אותנו וישתדלו למלאות את רצונינו על הצד הטוב ביותר.


ולמה?


כי הראנו להם שאנחנו אוהבים אותם באמת!!!


זאת האפשרות היחידה בה נוכל לשמור את ילדינו מהסחף של הרחוב הטמא המפתה המסוכן והמושך, ולגדל אותם בתוך "חממה רוחנית", נאמנים לה' יתברך ולתורתו.


בעזרת ה' יתברך.

חזק ביותר.
איפה משיגים את הספר הזה?

 

[שרי ש.]

קטע מתוך הספר "אצבעותי למלחמה" שחדר לי עמוק ללב:

באים אלי הורים ואומרים: "היה לי בן כל כך מוצלח! כל כך נהדר! ופתאום..."


אני לא מקבל את הפתאום הזה, אומר הרב נחום דיאמנט.


אני קורא לילד, מדבר איתו, ומתחיל קצת לחפור לא הרבה, ומהר מאוד אני רואה שזה לא בא פתאום... הגורם החזק ביותר שגורם היום לנוער לנשור, וזה בעצם מה שמציק להם, זה או שהאבא או שהאמא או שניהם יחד... קשוחים.


הנוער שלנו לא סובל היום קשיחות!


הדור שלנו הוא דור חלש! דור שמבין רק קירבה, אהבה, חום, התייחסות, ופתיחות מצד ההורים.


כשילד נושר, הוא מחפש בחוץ מה שחסר לו בבית.


בחוץ אין כלום! בחוץ יש רק דבר אחד בגדול... חום ואהבה!


שם לא מבקרים אותם... שם לא נותנים להם הערות... שם אומרים להם כל הזמן: "אחי... אחותי...", נותנים להם טפיחה על השכם... מחמיאים להם... זורמים איתם... וזה, בעצם, מה שקונה אותם!


היה אצלי אבא שהבן שלו לא מדבר איתו כבר הרבה זמן. נתק מוחלט. עם האמא יש קצת קשר.


שלא לדבר על זה שהוא מצפצף על האבא... הוא הספיק לעבור את כל העבירות שבעולם, כמעט!


הוא עושה מה שהוא רוצה!


שאלתי את האבא: "מתי אתה נוסע לחו"ל?"


"עוד שבועיים", ענה.


"לכמה זמן אתה נוסע?"


"לשבועיים"


"לא", אני אומר לו, "אתה הפעם תיסע לשלושה שבועות! אתה לוקח איתך את הבן שלך, רק אותו, ואתה שבועיים בעסקים שלך ואחר כך שבוע אתה רק בשבילו! לאן שהוא רוצה ומה שהוא רוצה.


הוא רוצה לגלוש ב'אלפים'... הוא רוצה לראות את המוזיאון הזה... אנגליה... בלגיה... איפה שהוא רוצה "לחרוש" את אירופה... תן לו! שבוע שלם שלו!


אבל במשך שלושת השבועות האלה, אתה לא מעיר לו אף הערה אחת!


לא "קום לתפילה!"... "ולמה לא ברכת?"... "ואיפה הכיפה?"... תעזוב אותו לנפשו שיעשה מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, תשאיר את כל החשבונות האלה להקב"ה. אף מילה אחת!"


לא בקלות הצלחתי להוציא את זה ממנו. לאחר מאמצים רבים, הוא הסכים.


הוא פנה לבן ושאל אותו אם הוא רוצה לטוס איתו... הבן סירב. הוא לא היה מוכן לנסוע איתו!


(על אף שחלום חייו היה לטוס לחו"ל... אבל לא עם אבא!)


בא אלי האבא ואומר לי, שהוא לא מוכן לנסוע! מה עושים?


קראתי לבן.


אמרתי לו: "תשמע, אבא רוצה לנסוע איתך אבל להיות אבא אחר. הוא לא רוצה להעיר לך..."


הבן קוטע אותי: "אתה רוצה לספר לי מי זה אבא שלי?!", הוא אומר בלגלוג, "אתה עוד מאמין שזה ככה יהיה?! עזוב, אבא שלי לא יכול 5 דקות בלי להעיר לי משהו... אני לא יכול! לא שייך שאני אסע איתו".


אמרתי לו: "אתה יודע מה? סע עם אבא שלך, אני מוציא מאבא שלך הבטחה שברגע שבא לך לחזור, אתה על המקום חוזר! מה אכפת לך? תנסה"


האבא הסכים. הוא ביקש שהאבא יחתום על זה. היה ביניהם כזה חייץ שהוא לא האמין לאבא שלו.


האבא הזה עשה את זה הרבה יותר חכם ממה שאני חשבתי. הוא עשה את השבוע הראשון בשביל הילד ורק אחר כך את השבועיים בשבילו.


הילד הזה ראה שאבא שלו איתו. ויכול להיות לו כיף עם אבא. בלי שום הערה.


הילד הזה "חזר" הביתה!!!


הוא חזר הביתה, והתחיל לקבוע שיעורי תורה, חזר להניח תפילין, ולאט לאט הקים בית נאמן בישראל!!! הילדים שלו לומדים היום בחיידר".



הילד חזר על "ארבע"!!! – מחמאות.


ועוד סיפר:


"הגיע אלי יהודי שהבן שלו בן ה–14 נשר. אבל הוא מרד בצורה קשה מאוד. וזה החמיר והלך.


בגיל 16, הילד הזה יום אחד ברח מהבית ולא חזר.


עבר יום... יומיים... שלושה ימים... ביום הרביעי הוא צלצל הביתה.


האבא הרים את הטלפון.


הבן אומר, "שלום"


האבא מרים עליו את הקול: "תגיד לי, מה זה צריך להיות??!! אתה יודע מה שעשית לנו?? אתה יודע מה עובר עלינו בארבעה ימים?? איך לא אכפת לך מאיתנו??!! אתה יודע איזה לילות עברנו??!! אל תגיד לי איפה אתה... רק תגיד לי שאתה חי! תגיד לי אבא אני חי! אתה יודע מה עובר עלינו...??"


הילד טרק את הטלפון.


עברו עוד יומיים. ושוב... אין קול ואין קשב.


האבא פנה אלי ושאל אותי מה עושים?


אמרתי לו: "תשמע, אני לא מכיר לא אותך ולא את אשתך ולא את הילד, ומילא אני לא יודע מה קרה? ואיך קרה? ולמה קרה? אבל מהדברים שלך אני חושב שאני כן יודע למה הוא נשר!


הבן שלך במשך 14 שנה ראה אבא ואמא שחושבים רק על עצמם! ודואגים רק לעצמם!


איך אומרים לי ילדים שנשרו? (וזה לא אחד ולא שניים ולא עשרה...) אבא אומר לי: "אל תעשה לי בזיונות!" – לא אכפת לו מה אני עושה, העיקר שלו לא יהיו בזיונות.


אמרתי לאותו אבא: "הילד רואה שאתה דואג לעצמך וחושב על עצמך, הוא ראה שאתה מנסה לרבע אותו במשבצת שלך איך שנוח לך... וזה נמאס לו! אז בגיל 14 הוא מרד מתוך תקוה שהמרידה הזאת תביא אותך לחשוב עליו!


אבל מסכן לא הלך לו...


המשכת הלאה לחשוב על עצמך! הוא הגיע לגיל 16 והוא לא יכל לסבול יותר... אז הוא אמר, 'אני אעשה משהו שהוא יהיה מוכרח לחשוב עלי'... אז הוא ברח מהבית!!!


הוא מרים טלפון והוא שומע: "אתה יודע מה עובר עלינו... אתה יודע מה עשית לנו..."


שוב אתה חושב על עצמך... טראק, הוא סוגר לך את הטלפון בפנים!!


תגיד לו: "אנחנו מתגעגעים אליך... אנחנו מחכים לך... אנחנו אוהבים אותך... אנחנו רוצים אותך..."


האבא לא קיבל את הדברים שלי.


אני גם יודע למה הוא לא קיבל, כי הוא חושב על עצמו! הוא לא מוכן להגיד לבן שלו אני מתגעגע אליך. "מה, שאני אשתפל לפני הבן שלי...??!! שהוא ישתפל קודם!!"


לחצתי אותו. ממש לחצתי אותו. בכוח הוצאתי ממנו הבטחה שיבטיח לי שאם הבן מתקשר שוב שיגיד לו: "אנחנו מתגעגעים אליך... אנחנו אוהבים אותך... וכו' וכו'.


שלא ברצונו, ושלא בטובתו, הוא הבטיח לי.


עבר יום או יומיים והילד שוב צלצל...


האבא אמר לו: "אנחנו חושבים רק עליך! אנחנו כל כך מתגעגעים אליך! אתה כל כך חסר לנו..."


הילד חזר על "ארבע" לבית!!!


16 שנה, האומלל הזה חיכה לשמוע לפחות פעם אחת את המילים: "אני אוהב אותך!" "אני מתגעגע אליך!"



קשר בריא בין הורים לילדים


הייתה בחורה אחת שנשרה. היא הסתובבה כל היום עם עבריין כבד שמתעסק עם סמים וליכלוך... משהו נורא ואיום!


אני יושב איתה ואומר לה: "תשמעי, לאן את הולכת??? את הולכת ממש לגוב אריות!! זה עולם שאין ממנו חזרה!! מה את עושה...???"


היא אומרת לי: "לא תצליח לשכנע אותי! האדם הראשון ששמעתי ממנו בחיים שלי מחמאה זה היה הבחור הזה!!! איך אתה רוצה שלא אדבק אליו??!! בחיים שלי לא קיבלתי מחמאה! פעם אחת קיבלתי ממנו מחמאה וזה הדביק אותי אליו... מה אתה רוצה ממני?!"


היא צודקת! (למרות שהיום היא בצרות צרורות). המסכנה הזו 16 שנה משוועת לשמוע מאבא ומאמא פעם אחת: "כל הכבוד!", "אני מעריך אותך!", "אני אוהב אותך!", את נהדרת!", "את מקסימה!"... לאיזו מילה טובה, לאיזה יחס חם.


ילד זקוק לשמוע כל הזמן מילים חמות, מילים מעודדות, שהוא כל הזמן בסדר... זה מה שבונה ילדים. בלי זה הם לא קיימים בכלל!


אבל מה?


אנחנו בתור הורים הורסים את הילדים בידיים!


כל היום רוב השיחות שלנו עם הילדים מתנהלים בהערות שנשמעים בערך כך:


"בואי לכאן..."
"תסדרי את החדר..."
"תכיני שיעורים..."
"לכי מכאן..."
"אל תיגע..."
"אל תבוא..."
"בוא לאכול..."
"קח מעיל..."
"אל תזוז..."
"רד משם..."
"מתי הלכת...?"
"לאן את הולכת...?"
"תסיימי לדבר..."
"תצא מהמקלחת..."
"כנסי להתקלח..."
"שים פיג'מה..."
"כנס כבר לישון..."


פה ושם לפעמים "עושים טובה" ושואלים את הילדים כדי "לצאת ידי חובה", "איך היה היום?" וזהו! כאן זה נגמר. כל אחד ממשיך בעיסוקו שלו מבלי לשמוע מה היה? ואיך היה?


זה קשר?!


זה קשר של הורים וילדים?!


האם ככה אמור להתנהל קשר בין הורים לילדים?!


אתה בכלל מכיר את הבן שלך??!


את בכלל מכירה את הבת שלך??!


האם אתה יודע מה עובר עליהם??!


הייתה לך פעם שיחת נפש עם הילד שלך??!


מה הפלא שילדים אחר כך פורקים עול ועוזבים את הדת???


סיפר הרב שלמה לוינשטיין:


"הבן שלי הגדול היום ברוך ה' נשוי. אבל אז כשהוא היה ילד קטן, אמר לי בזמנו הרב מונק מנהל תלמוד תורה 'תורת אמת': "תתלה לך פתק על המקרר ותעשה רשימה כמה פעמים ביום אמרת לו דבר טוב וכמה פעמים ביקרת אותו.


אם בסוף היום, יצא לך שהרשימה של הביקורות יותר גדולה מהרשימה של המחמאות, אתה בבעיה! ככה לא מגדלים ילד! ילד לא יכול כל היום לשמוע שהוא לא בסדר!! תאזן את זה גם במחמאות ובעידוד ותדאג שהם יהיו הרוב!"


יש פסוק בתורה: "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אימו, ויסרו אותו ולא ישמע אליהם". כולם מבינים שהפסוק מדבר על כך שהילד הוא סורר ולא רוצה להקשיב להוריו ולכן הם מייסרים אותו.


האדמו"ר מקלויזנבורג אמר, "אני קורא את אותו פסוק אבל עם פסיקים אחרים...


"כי יהיה לאיש בן" – מזל טוב נולד לו בן!
"סורר ומורה איננו" – הוא איננו סורר ומורה! הוא לא עושה שטויות!
"שומע בקול אביו ובקול אימו" – הוא ילד טוב ששומע לאבא ואמא. ובכל זאת,
"ויסרו אותו" – כל היום אומרים לו: "אתה לא בסדר... זה לא טוב... וזה לא טוב..."


לא מחמיאים לו ולא נותנים לו יחס חם ואוהב, אז...
"ולא ישמע אליהם"! – הילד כבר אינו שומע להורים ועושה כל מה שבא לו".


ראיתי דבר מבהיל ממש, אותו כותב הגאון הקדוש רבי אליהו די וידאש בספרו 'ראשית חכמה' ואלו דבריו: כשם שיש עונש חמור ונורא למי שמדבר לשון הרע, כך יש עונש למי שיש לו אפשרות לדבר טוב על השני והוא שותק!!!


זאת אומרת, אם הבן שלך או הבת שלך, עשו איזה דבר טוב, עזרו לך במשהו... הביאו ציון טוב... התנהגו יפה... למדו יפה... ואפילו סתם כך... יש עליך חיוב גמור לפרגן לו באותו רגע ולומר לו: "ראיתי איזה מעשה טוב עשית ומאוד נהניתי ממנו! כל הכבוד.", או למשל: "שמתי לב איך עזרת אתמול לאמא... יישר כוח! עשית מצוה גדולה, אשריך!"



מתי לאחרונה שוחחת עם הילד שלך?


היה מקרה עם אברך שלמד בכולל של 70 דפי גמרא לחודש.


בשבתות חורף – כשהשבת הייתה נכנסת ב–4 – הוא משך את הסעודה עד שעה 7.


הבת שלו, נערה בת 15, מפאת השעה המוקדמת רצתה לטייל ברחוב רבי עקיבא אחרי הסעודה.


ושמה, כמו שזה ידוע לכולם, יש תצוגות אופנה... כל אחד וכל אחת שם מראים את "הסחורה" שלהם...


האברך הזה היה בפחד נורא. הוא לא ידע מה לעשות.


אם הוא יסרב לה, תהיה אווירה עכורה בבית... כעסים ועצבים... הבת תתמרמר: "למה אתה לא מרשה לי?!..."


אבל אם הוא יסכים, יש שם ליצים פושעים ושבבאבניקים שיושבים שם כל היום על הברזלים... והם נמצאים שם בהמוניהם מחכים לאיזו "טרף" שתעבור שם...


הוא בא לשאול את רבי מיכל יהודה ליפקוביץ: "הרב מה לעשות? אוי לי אם ארשה לה ואוי לי אם לא ארשה לה?"


שואל אותו רבי מיכל יהודה: "ומה אתה עושה באותו זמן?"


אמר לו: "אני משלים 70 דפים בגמרא. יש לי הספק..."


"אני רוצה להציע לך הצעה", אומר לו רבי מיכל יהודה, "תסגור את הגמרא שלך ותטייל אתה בעצמך עם הבת שלך. כי אם אתה לא תטייל איתה, אחרים יטיילו איתה!!


הבת שלך לא רוצה שטויות, היא רוצה קשר.


טייל איתה חצי שעה, ספר לה כל מיני דברים מעניינים... תתיידד עם הבת שלך!! שלא יהיה ניכור ביניכם. ואז אם חלילה יהיה איזה משבר, או משהו בכיתה, היא תבוא לבכות לך...! זה לא מספיק שבתעודת זהות כתוב שאתה אבא שלה, צריך קשר חם בין אבא לבת!!"


האבא עשה את זה.


הוא מספר: "אי אפשר לתאר מה יצר הקשר הזה. הבת ממש נפתחה. פתאום היא סיפרה איזה משברים היא עברה... היא סיפרה איזה מתחים היו בכיתה בסוף ט'... דברים שבחיים היא לא סיפרה לאף אחד". זה חיזק מאוד את הקשר ביניהם.


"היה מקרה כזה דומה בפתח תקוה", סיפר אחד הרבנים, "על נערה מתבגרת שרצו לזרוק אותה מהבית ספר והאבא נורא התחנן שישאירו אותה... היה דיון בבית ספר מה עושים איתה?


יצא לי לנסוע עם האבא לירושלים.


האבא – שהיה אברך חשוב, מבין עניין, בעל שיחה – בוכה לי שעושים בעיות עם הבת שלו...


אמרתי לו: "תגיד לי, מתי בשנה האחרונה שוחחת עם הבת שלך שיחה של שעה, שיחה השקפתית, שיחת נפש, סתם שיחה פשוטה בין אבא לבתו... מתי זה היה?"


הוא חושב שתי שניות ומתחיל לרעוד בידיים...


ראיתי שהוא מתחיל לזגזג על הכביש... אמרתי לו: "עצור!"


הוא עצר את הרכב בצד והתחיל לבכות.


"הרב, אתה שאלת אותי מתי בשנה האחרונה דיברתי עם הבת שלי? עשיתי חשבון, בחיים שלי אני לא זוכר את עצמי משוחח עם הבת שלי!!! הכל היה, "לכי למכולת... תסדרי את השולחן... תתלי כביסה..."


"נו, אז מה אתה רוצה? מה אתה מתפלא שהיא עושה לך עכשיו קונצים ברחוב???!!!


אתה איש שיחה, כזה סימפטי, כזה נחמד לכולם! ורק בילדים שלך אתה חושב שאין שום צורך להשקיע בהם??... אז מה אתה מתפלא שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה??


אף אחד לא תפס איתה קשר!!".


כשילד מקבל בבית המון חום והמון אהבה והוא מרגיש שהחבר הכי טוב שלו זה אבא, והחברה הכי טובה שלו זו אמא, זה מה שיחסן אותו כנגד החברה!


זה יוריד לו 80% מהשפעת החברה! (אמנם לא לגמרי! כי בכל זאת ישנה עדיין השפעה).


ילד כזה לא יעיז לגלוש באינטרנט!!!


הוא לא יעשה את זה אפילו שכל החברים שלו גולשים!


הוא יאמר: 'איך אני אעשה את זה מאחורי הגב לאבא שלי??!! – היו לא תהיה!! – לאבא שלי ולאמא שלי זה לא מגיע!!'


זה יתן כוחות לילדים כדי שיוכלו לעמוד בקשיים וממילא לא יגיעו אל הנשירה. ואדרבה, הם יגיעו למצב כזה שגם שיש בחוץ קשיים פתויים וניסיונות, הם יתגברו עליהם ויצליחו לצאת בני תורה!



מחיה "מתים" אתה


האשה השונמית מגיעה לאלישע הנביא ואומרת לו: "הבן שלי – שהיא ילדה אותו בזכות הברכה שבירך אותה – מת".


אלישע מיד שולח את גיחזי כדי להחיות את הילד, וגיחזי חוזר ואומר שהילד לא התעורר.


ואז אלישע הנביא קם והולך לשם.


וכך כתוב:
"ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל ה'. ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו".


שואל רבי זלמן סורוצקין, מה בעצם כל הסיפור הזה?


בסדר, אז היה נס גדול שהנביא החיה ילד מת, אבל מה זה נוגע לנו? וכי מצפים מאיתנו שגם אנחנו נחיה מתים?


ואם זה כתוב בגלל שזה סיפור יפה, גם זה לא נכון, כי כל מה שכתוב בנביאים זה נכתב לדורות ואפילו לתקופה שלנו עכשיו, שנת 2016, נו, אז מה הסיפור הזה בעצם קשור אלינו?


אומר רבי זלמן סורוצקין דבר פלא ממש. ווארט ששוה לפחות מיליון דולר.


אומר הנביא, אם אתה מרגיש שהבן שלך, רחמנא ליצלן, "שבק חיים", עזב את הישיבה ונמצא בשלבי התדרדרות.


אז מה עושים?


יש כאלה הורים שיאמרו: "אה, ככה? אתה לא מגיע הביתה! אני לא רוצה שתכנס אלי הביתה!"


אומר הנביא, אין כזה דבר! אתה לא זורק אותו החוצה בשום אופן... זה הילד שלך!


שלב ראשון:
"ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם" – אתה לוקח אותו הביתה, סוגר את הדלת, מנתק אותו מהחברה הקודמת. הוא נשאר בבית!


שלב שני:
"ויתפלל אל ה'" – צריך להתפלל לה' ולשפוך עליו הרבה דמעות.
ויעל וישכב על הילד – לפעמים אנחנו מדברים בצורה שהילד לא מבין אותנו... ולכן,


שלב שלישי:
וישם פיו על פיו – דבר איתו פה אל פה, בשפה שלו!
ועיניו על עיניו – עיניים שלך מול עיניים שלו. בגובה העיניים! בצורה ידידותית וחברותית....
וכפיו על כפיו – תן לו יד! תלווה אותו. אל תעזוב אותו! תקשיב לו!


שלב רביעי:
ויגהר עליו – אל תחשוב שהכל זה רק נשיקות וחיבוקים ומתנות, צריך גם גערה! אבל זה רק אם הוא רואה שאתה אוהב אותו, ואתה מחבב אותו, ואכפת לך ממנו, ואתה מדבר בשפה שלו ובגובה העיניים... רק אז מותר לך גם לגעור בו.


ואז, לאחר כל ההכנות האלה...
ויחם בשר הילד – אל תדאג, עכשיו הילד מתחיל "להתחמם"... הכנסת אותו למצב של תחית המתים.
וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער – וגם אם עדיין אתה לא רואה מיד תוצאות חיוביות בשטח וזה לוקח הרבה זמן... אל תתייאש!
עד שבע פעמים – תמשיך עוד פעם... ועוד פעם... ועוד פעם.


אם תעשה את זה בעקביות ובנחישות אז אין ספק ש...
ויפקח הנער את עיניו!" – הילד שלך "יתעורר" ויזכה לעלות בחזרה אל דרך המלך!


נפלא.


נזכור!


הילדים גם הם כמונו, זקוקים ליחס חם, למילה טובה, לעידוד, לטפיחה על השכם, להקשבה, שנהיה אכפתיים באמת למה שקורה איתם, ואף לעזור להם מתי שצריך...


כשנעשה זאת, הם יאהבו אותנו אהבת נפש! הם יהיו דבוקים בנו כמו "דבק" חזק ולא ירצו להיפרד מאיתנו! הם יעריכו ויכבדו אותנו וישתדלו למלאות את רצונינו על הצד הטוב ביותר.


ולמה?


כי הראנו להם שאנחנו אוהבים אותם באמת!!!


זאת האפשרות היחידה בה נוכל לשמור את ילדינו מהסחף של הרחוב הטמא המפתה המסוכן והמושך, ולגדל אותם בתוך "חממה רוחנית", נאמנים לה' יתברך ולתורתו.


בעזרת ה' יתברך.

וואו, מרתק!!!
חובת קריאה לכל הורה!

 

[עורכת וידיאו]

פעם ביום
החברהמנים העסוקים מתקשרים פעם ביומיים. לפעמים.
וכולם טוענים אצלנו שהבחורים בישיבה מדברים יותר עם ההורים מאשר הילדים שבבית
כי בתכל'ס
מתי באמת ההורים יושבים לשיחה עם ילד בבית???

 

[TYPE:{programmer}]

ישיבה גדולה- פעם ביומיים. ישיבה קטנה- פעם ביומיים.

ישיבה קטנה- כי רוצה להרגיש את אבא ואמא, צריך שיגוננו עליו. הוא עוד ילד. ופתאום לבד בפנימיה...
ישיבה גדולה- כי כמעט לא נמצא בבית, ורוצה להרגיש חלק... להתרגש עם הקטן שלמד את האות ט', ועם הקטנה שהשיגה את המדבקה-הכי-גדולה מכל הגן;
גם עם האחות בסמינר שיש לה מבחן ענק באנגלית, והאח בישיבה קטנה שהתחיל מסכת חדשה.

(ככה לפחות אני הייתי)

 

[אם הבנים שמחה!]

ישיבה קטנה--כל יום או יומיים.
ישיבה גדולה--לפני שבת ומתי שנגמר להם הכסף.

 

[דבושה]

בלת"ק
יש"ק מתקשר כל יום
אמרנו לו שכיבוד הורים תתקשר תגיד אני חי הכל טוב...
ולא נחפור לך אם לא תרצה
אני חושבת שגם בקטע של בטיחות זה חשוב מאוד!!!
הוא יודע שאנחנו יודעים איפה הוא, ומחכים לשמוע את קולו
ברור שמתוך אהבה ואכפתיות ולא מעקב מעצבן...

 

[איש שמח]

4 בחורים ישיבה גדולה מתקשרים כל יום .
ולמי שהעיר כאן - אין כל קשר ללימוד.
הם שטיגעניסטים ומתמידים גדולים ואף יום לא פיספסו שיחה עם ההורים,
ופעם/פעמיים בשבוע עם האחים והאחיות בבית.
גם אם יש להם את המקום שלהם בישיבה בחברה ובלימוד ונהנים מכל דקה בישיבה עדיין הקשר עם הבית נותן גב והם נהנים מהשיחות הללו. (מידיעה ברורה)
ולדעתי זה מראה על ראש בריא.

 

[סנץ]

ישיבה גדולה אחד בקושי פעם בשבוע (יש קשר טוב ובכ"ז) זה אופי יותר מתקשרים אליו
שני לפחות פעמים בשבוע מדבר עם כולם
בהדרכה ששמעתי להורים ששולחים את ילדיהם לישב"ג בתחילה פעם ביום זה בסדר אח"כ זה יורד

אני בתור בחור פעם בשבוע ודאי לפני שבת ועוד פעם באמצע השבוע אבל לא תמיד

וההורים שלי הגיעו מארה"ב שמעתי שיחה ביניהם על הבחורים שלומדים היום בארץ שלא מבינים למה הם צריכים להתקשר כמה פעמים ביום. אבא שלי סיפר ששאלו ילדה שאח שלה הלך ללמוד בישראל כמה פעמים הוא התקשר במשך הזמן היא ענתה פעם אחת ארוכה כאורך הזמן כולו.

 

[ברקוני]

השיחה עם האמא תמיד באריכות גדולה.
השיחה עם האבא:
- הלו מה נשמע?
ב"ה. איפה אמא?

 

[קרעפט]

לא מכבר שוחחתי עם משגיח באחת הישיבות הקטנות המפורסמות בירושלים
והוא תאר לי מציאות אחרת ממה שמשתקף כאן באשכול
(הרבה הורים שמלינים ע''כ שהבן כמעט ולא מתקשר ואם כבר אז או עונה בכן ולא והכל בסדר)
וכדאי שגם הורים שהבן שלהם פחות משתף יגיבו כאן ותשועה ברב יועץ

 

[nhfk]

בלתק
אחותי אמרה פעם בשבוע