הנושאים החמים
הנושאים החמים
שכן שלי ניגש אליי אפוף מחשבות.
"מה קורה דוד?" שאלתי אותו.
"הכל טוב! אני פשוט מנסה להירגע..."
"למה מה קרה?"
"זה הבן הקטן שלי... נראה לי שיש לו איזושהי בעיה רצינית"
"מה הסיפור? שתף!"
"הוא כבר במשך שבוע משתולל באופן חריג, שבר לי חצי בית... מרביץ לאחים שלו..."
"נו, רגיל, ילד!"
"כן, זה עדיין לא הסיפור!"
"סליחה שהפרעתי, תמשיך!"
"בקיצור אני רציתי להעניש אותו בעונש רציני כדי שיבין ויפסיק..."
"נו?"
"הבעיה היא שהוא רואה אותי מניף את ידי לתת לו סטירה"
"רגע, זה ברור שזה מה שהיה צריך?"
"כמובן, שאלתי איש חינוך לפני! זה היה אחרי כל האפשרויות הקיימות..."
"אוקיי"
"בקיצור, כל פעם שאני מניף ידי לסטירה שתאמין לי קשה וכואב לי לתת לו, הוא ישר בורח!"
"כמובן שיעשה זאת!"
"נכון, ולכן חיפשתי פתרון, ומצאתי. ישבתי על הספה והוא השתולל שם ליד, אז חסמתי את עיניו לעשר שניות עם ידי כשהוא לא קולט את הסיבה לכיסוי, ולא רואה את ידי השנייה מונפת לסטירה, ואז סוף סוף הצלחתי לתת לו את הסטירה שתעורר אותו".
"רעיון, עבד? הבין את המשמעות?"
"זה בדיוק הנושא! אני שומע אותו מספר לשאר האחים שהוא מנסה להבין איך בדיוק מישהו הצליח לתת לו סטירה... איך הוא לא ראה יד מונפת לכיוונו..."
"כאילו, הוא לא יודע שזה אתה? הוא לא אוחז שאתה הוא זה שהסתרת לו את העיניים כדי שלא יראה את ידך מונפת?"
"בדיוק! לא מדאיג?"
"בטח מדאיג! מה אני אגיד? אני אשמח שתמצא מה הבעיה שלו, שתדע, אתה תעזור לכולנו להבין את הבעיה של אזרחים רבים בישראל שעדיין מחפשים אשמים למה שקרה בשמחת תורה ומברברים בכותרות על עוד ועוד התראות שהיו והם בהלם כל פעם מחדש איך לא הקשיבו..."
"במקום להבין שהקב"ה חסם... וואי, איך שאתה צודק!"
"מה קורה דוד?" שאלתי אותו.
"הכל טוב! אני פשוט מנסה להירגע..."
"למה מה קרה?"
"זה הבן הקטן שלי... נראה לי שיש לו איזושהי בעיה רצינית"
"מה הסיפור? שתף!"
"הוא כבר במשך שבוע משתולל באופן חריג, שבר לי חצי בית... מרביץ לאחים שלו..."
"נו, רגיל, ילד!"
"כן, זה עדיין לא הסיפור!"
"סליחה שהפרעתי, תמשיך!"
"בקיצור אני רציתי להעניש אותו בעונש רציני כדי שיבין ויפסיק..."
"נו?"
"הבעיה היא שהוא רואה אותי מניף את ידי לתת לו סטירה"
"רגע, זה ברור שזה מה שהיה צריך?"
"כמובן, שאלתי איש חינוך לפני! זה היה אחרי כל האפשרויות הקיימות..."
"אוקיי"
"בקיצור, כל פעם שאני מניף ידי לסטירה שתאמין לי קשה וכואב לי לתת לו, הוא ישר בורח!"
"כמובן שיעשה זאת!"
"נכון, ולכן חיפשתי פתרון, ומצאתי. ישבתי על הספה והוא השתולל שם ליד, אז חסמתי את עיניו לעשר שניות עם ידי כשהוא לא קולט את הסיבה לכיסוי, ולא רואה את ידי השנייה מונפת לסטירה, ואז סוף סוף הצלחתי לתת לו את הסטירה שתעורר אותו".
"רעיון, עבד? הבין את המשמעות?"
"זה בדיוק הנושא! אני שומע אותו מספר לשאר האחים שהוא מנסה להבין איך בדיוק מישהו הצליח לתת לו סטירה... איך הוא לא ראה יד מונפת לכיוונו..."
"כאילו, הוא לא יודע שזה אתה? הוא לא אוחז שאתה הוא זה שהסתרת לו את העיניים כדי שלא יראה את ידך מונפת?"
"בדיוק! לא מדאיג?"
"בטח מדאיג! מה אני אגיד? אני אשמח שתמצא מה הבעיה שלו, שתדע, אתה תעזור לכולנו להבין את הבעיה של אזרחים רבים בישראל שעדיין מחפשים אשמים למה שקרה בשמחת תורה ומברברים בכותרות על עוד ועוד התראות שהיו והם בהלם כל פעם מחדש איך לא הקשיבו..."
"במקום להבין שהקב"ה חסם... וואי, איך שאתה צודק!"
