הנושאים החמים
הנושאים החמים
אשמח לקבל משוב על הטור והשיר....
זהו, הספקתי, אני באוטובוס!.
אני מנסה לייצב את נשימותיי הקטועות בעליל, תוצאת המרוץ המטורף של בוקר רגיל ושגרתי למדי.
איך שהוא בכל ערב מחדש בו אני מבטיחה לעצמי שמחר זה לא יקרה שוב, אך מוצאת את עצמי בבוקרו
של יום נוסף בסערת ביגוד(אמא אני לא מוצאת את הנעל השנייה....), הכנת כריכים-
(נו שרוליק, לא החלטת מה אתה רוצה בלחם...), נטילת ידיים על אצבעות קטנטנות שלא נגמרות...(ב"ה)
ועוד ועוד דברים לא צפויים, הנולדים דווקא ביום בו את מתחילה משמרת מוקדמת.
החיים מעייפים, חושבת לעצמי תוך כדי ניסיון לפלס דרך בינות האנשים ה"מעטים" שבאוטובוס.
מתיישבת באפיסת כוחות על כיסא שהתפנה לידי בדיוק עכשיו, למזלי.... ונותנת להגיגי מחשבותיי
לתפוס את המקום הראוי להם בזמן שכזה.
איזו מן אמא את.... לא מצליחה לתפקד כמו בן אדם, לשלוח את הילדים בנחת בלי להרים את הקול,
לתת לכל אחד נשיקה וחיבוק לפני צאתו ליום ארוך ומאתגר. תכננת להעמיד סיר לצהריים,
לתלות מכונה, לסדר מיטות, לבדוק מחברות, לכתוב פתקים ועוד ועוד משימות רגילות
של בית רגיל שלא תמיד מתממשות לפי הספר.
האשמות עצמיות אחחח... כמה שהן מייסרות את הנפש ולא נותנות לה מנוחה, במיוחד כאלה המדברות
על היותך אמא גרועה לילדייך....לא יכולה לשאת זאת, חושבת כל הזמן על איך אוכל לשפר,
מה אוכל להוסיף/להוריד/ לייעל, אך לא כל כך מצליחה להגיע לתשובה מניחה את הדעת.
בלי משים אני שומעת שיחת טלפון של הגברת בספסל לידי, כאילו מנסה להרגיע מישהי שם מעבר לקו-
"תראי" היא אומרת "הרי אלקנה אמר לחנה כאשר היא בכתה על כך שלא היו לה ילדים:
"הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"- יש לך אותי הרי, אני טוב לך יותר מעשרה ילדים.
"בהקשר הזה" ממשיכה ההיא בשיחתה, "יש רעיון יפה על הפסוק אנוכי טוב לך- אנוכי זהו הקב"ה,
טוב לך-עושה לך רק טוב, גם אם את לא רואה זאת כרגע, וגם אם לא תביני זאת אף פעם
"אנוכי טוב לך", הקב"ה הוא מהות של טוב ודואג שיהיה לך את כל הטוב בכל התחומים.
אז תתחזקי כי יש זמנים שאנחנו לא זוכים לראות את הטוב הזה אבל בכל זאת הוא שם!
הוא נמצא אתך ודואג לך בזמנים של כישלון בהם את חשה חסרת כוחות, גם בזמנים האלה
שנראה שאפסה תקווה, ה' אתך, מבין ללבך ונותן לך את הכוח לקום ולנסות מחדש!
לא לאבד את הביטחון גם כשאת ניצבת בחזית אחת עם תחושת הכישלון-
לא הולך לי כמו שרציתי לא מצליח לי לפי התכנונים".
את המשך השיחה אני כבר לא שומעת, אני יורדת בתחנה הקרובה,
אולם היה זה שיעור קטן באמונה שגרם לי להתאפס לשנייה, לעשות כיבוי והתחל מחדש....
הרי אני מנסה משתדלת ורוצה את הטוב למשפחה שלי, והעובדה שאני מקבלת על עצמי
לנסות להפוך את הימים לרגועים יותר. למרות שלא ראיתי עדיין שינוי ממשי, לפחות יש נכונות
והרי "אנוכי טוב לך" הוא נמצא איתי, מושיט לי יד, אני לא לבד במירוץ המסחרר הזה של החיים.
דמעה סוררת זולגת על לחיי, ומרטיבה אותם בלחלוחית מרגיעה.
שיר:
ליפול- בלי להתרסק,
לאחוז בגלים- בלי לטבוע,
ולרצות להמשיך.
לטפס למעלה- בלי להידרדר,
לאחוז בחבל- להיזהר מלקרוע,
ולא להשליך.
לנסות להתקדם בכוח,
למרות שאבד כבר מזמן,
ולשאוב קצת תקווה.
להתחזק באמונה קיומית,
להתעודד עם החוסן שאין,
ולקבל באהבה.
מה יהיה? תהייה חזקה,
איך אקום מתהומות של כאב?
וכיצד אחלץ מהבור?
מתי תגיע גאולתי הפרטית,
בה אזכה להבין ולדעת,
ולחוש מעט מן האור?!.
זהו, הספקתי, אני באוטובוס!.
אני מנסה לייצב את נשימותיי הקטועות בעליל, תוצאת המרוץ המטורף של בוקר רגיל ושגרתי למדי.
איך שהוא בכל ערב מחדש בו אני מבטיחה לעצמי שמחר זה לא יקרה שוב, אך מוצאת את עצמי בבוקרו
של יום נוסף בסערת ביגוד(אמא אני לא מוצאת את הנעל השנייה....), הכנת כריכים-
(נו שרוליק, לא החלטת מה אתה רוצה בלחם...), נטילת ידיים על אצבעות קטנטנות שלא נגמרות...(ב"ה)
ועוד ועוד דברים לא צפויים, הנולדים דווקא ביום בו את מתחילה משמרת מוקדמת.
החיים מעייפים, חושבת לעצמי תוך כדי ניסיון לפלס דרך בינות האנשים ה"מעטים" שבאוטובוס.
מתיישבת באפיסת כוחות על כיסא שהתפנה לידי בדיוק עכשיו, למזלי.... ונותנת להגיגי מחשבותיי
לתפוס את המקום הראוי להם בזמן שכזה.
איזו מן אמא את.... לא מצליחה לתפקד כמו בן אדם, לשלוח את הילדים בנחת בלי להרים את הקול,
לתת לכל אחד נשיקה וחיבוק לפני צאתו ליום ארוך ומאתגר. תכננת להעמיד סיר לצהריים,
לתלות מכונה, לסדר מיטות, לבדוק מחברות, לכתוב פתקים ועוד ועוד משימות רגילות
של בית רגיל שלא תמיד מתממשות לפי הספר.
האשמות עצמיות אחחח... כמה שהן מייסרות את הנפש ולא נותנות לה מנוחה, במיוחד כאלה המדברות
על היותך אמא גרועה לילדייך....לא יכולה לשאת זאת, חושבת כל הזמן על איך אוכל לשפר,
מה אוכל להוסיף/להוריד/ לייעל, אך לא כל כך מצליחה להגיע לתשובה מניחה את הדעת.
בלי משים אני שומעת שיחת טלפון של הגברת בספסל לידי, כאילו מנסה להרגיע מישהי שם מעבר לקו-
"תראי" היא אומרת "הרי אלקנה אמר לחנה כאשר היא בכתה על כך שלא היו לה ילדים:
"הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"- יש לך אותי הרי, אני טוב לך יותר מעשרה ילדים.
"בהקשר הזה" ממשיכה ההיא בשיחתה, "יש רעיון יפה על הפסוק אנוכי טוב לך- אנוכי זהו הקב"ה,
טוב לך-עושה לך רק טוב, גם אם את לא רואה זאת כרגע, וגם אם לא תביני זאת אף פעם
"אנוכי טוב לך", הקב"ה הוא מהות של טוב ודואג שיהיה לך את כל הטוב בכל התחומים.
אז תתחזקי כי יש זמנים שאנחנו לא זוכים לראות את הטוב הזה אבל בכל זאת הוא שם!
הוא נמצא אתך ודואג לך בזמנים של כישלון בהם את חשה חסרת כוחות, גם בזמנים האלה
שנראה שאפסה תקווה, ה' אתך, מבין ללבך ונותן לך את הכוח לקום ולנסות מחדש!
לא לאבד את הביטחון גם כשאת ניצבת בחזית אחת עם תחושת הכישלון-
לא הולך לי כמו שרציתי לא מצליח לי לפי התכנונים".
את המשך השיחה אני כבר לא שומעת, אני יורדת בתחנה הקרובה,
אולם היה זה שיעור קטן באמונה שגרם לי להתאפס לשנייה, לעשות כיבוי והתחל מחדש....
הרי אני מנסה משתדלת ורוצה את הטוב למשפחה שלי, והעובדה שאני מקבלת על עצמי
לנסות להפוך את הימים לרגועים יותר. למרות שלא ראיתי עדיין שינוי ממשי, לפחות יש נכונות
והרי "אנוכי טוב לך" הוא נמצא איתי, מושיט לי יד, אני לא לבד במירוץ המסחרר הזה של החיים.
דמעה סוררת זולגת על לחיי, ומרטיבה אותם בלחלוחית מרגיעה.
שיר:
ליפול- בלי להתרסק,
לאחוז בגלים- בלי לטבוע,
ולרצות להמשיך.
לטפס למעלה- בלי להידרדר,
לאחוז בחבל- להיזהר מלקרוע,
ולא להשליך.
לנסות להתקדם בכוח,
למרות שאבד כבר מזמן,
ולשאוב קצת תקווה.
להתחזק באמונה קיומית,
להתעודד עם החוסן שאין,
ולקבל באהבה.
מה יהיה? תהייה חזקה,
איך אקום מתהומות של כאב?
וכיצד אחלץ מהבור?
מתי תגיע גאולתי הפרטית,
בה אזכה להבין ולדעת,
ולחוש מעט מן האור?!.
נערך לאחרונה ב:
