הבנות שגויות בביאור פסוקים

[כוכב מאיר]

דוגמא נוספת למשמעות של פסוק שהשתבשה.
באוטובוסים מודבקת מדבקה ליד המושבים הקדמיים "מפני שיבה תקום"
הכוונה בפסוק הוא 'מפני שיבה תקום - והדרת פני זקן' כלומר לקום כדי לכבדו ו... להתיישב אח"כ בחזרה. מדובר בכבוד שיש להעניק לאדם מבוגר גם אם הוא עם ארץ.
לפנות את המקום לאדם שקשה עליו העמידה זה כבר ענין של חסד - ואהבת לרעך כמוך, אין לזה קשר עם גילו, זה כולל איש או אישה צעיר או מבוגר, אם אנו יכולים לעזור לו ולהקל את סבלו אנו מחוייבים לעשות זאת. אך כאמור אין לכך כל קשר לפסוק הנ"ל

 

[avram]

כי האדם עץ השדה

רש''י בתענית ז.
וכי אדם עץ השדה - אלא מקיש אדם לעץ השדה: מה עץ השדה, אם עץ מאכל הוא - ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כך תלמידי חכמים: אם הגון הוא - ממנו תאכל, למוד הימנו, ואם לאו - אותו תשחית, סור מעליו.
מדרש רבה בראשית כו
כי האדם עץ השדה מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון.
זוהר ויקרא כד
מנלן דאדם עץ אקרי דכתיב כי האדם עץ השדה

 

[avram]

גם זה וגם 'עיקרו של בית' כמדומני מופיע כפירוש!
מעדנות - מעודן ומפונק מופיע יש על זה מערכה מוסרית שלמה.

זה אשכול קצת מסוכן כי באמת כל טעות צריך לבדוק אם אין אף מפרש שאומר דווקא כך.
היתה לנו מורה שהוכיחה לנו דרך הפסוק 'בצע אמרתו' באיכה שזה לא מה שחושבים אלא 'ביזע פורפורין שלו' - קרע את בגדו.
אז נכון שזה היה נכון, אבל גם הפירוש של 'קיים מאמרו' קיים! ולדעתי היא פשוט לא ידעה את זה...

הפסוק והיו ימיו מאה ועשרים שנה, זה המקור לברכת אריכות ימים עד מאה ועשרים, והרבה אוחזים שזו טעות כי פירוש הפסוק הוא שאאריך להם זמן שישובו בתשובה עוד מאה ועשרים שנה, אבל זו לא טעות, כי הרא''ש מפרש את הפסוק שזו גזירה שאדם לא יחיה יותר ממאה עשרים שנה, וגם האבן עזרא הביא פירוש כזה

 

[כוכב מאיר]

רש''י בתענית ז.
וכי אדם עץ השדה - אלא מקיש אדם לעץ השדה: מה עץ השדה, אם עץ מאכל הוא - ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כך תלמידי חכמים: אם הגון הוא - ממנו תאכל, למוד הימנו, ואם לאו - אותו תשחית, סור מעליו.
מדרש רבה בראשית כו
כי האדם עץ השדה מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון.
זוהר ויקרא כד
מנלן דאדם עץ אקרי דכתיב כי האדם עץ השדה

הנה רשי מפורש שהאדם נמשל לעץ השדה
הראיה מהמדרש אינה ראיה כי שם נשל העץ לאדם

 

[avram]

הנה רשי מפורש שהאדם נמשל לעץ השדה
הראיה מהמדרש אינה ראיה כי שם נשל העץ לאדם

למעשה זה לא רש''י אלא גמרא מפורשת, ציטטתי את רש''י כי זה לשון יותר ברורה, ויש עוד הרבה מקומות, תעשה חיפוש בבר אילן ותמצא עשרות מדרשים שדרשו את הפסוק שהאדם מקביל לעץ השדה

 

[קוצקער]

לכבוד הפטרת השבוע עקב רציתי לפתוח אשכול בנושא הבנות מוטעות בהבנת הפסקוים כגון פסוק בהפטרה מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו שהכוונה היא לברכה שיצאו מאיתנו והמון העם אומרו בתור אנחה על אחד מאנ"ש שפרש ועוד דוגמא הנה ימים באים וכו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע וכו' שתמיד אומרים בסיפוק על דור התשובה של ימינו ושוכחים את הסייפא ויבוקש ואיננו כי כשרעבים זאת אומרת שאין מה לאכל אשמח לעוד דוגמאות

בעניין מהרסיך ומחריבייך - המצודת דוד כותב במפורש שהפירוש הוא כפי שכתבת המון העם אומרים, ולא שיצאו מאיתנו.
המלבי"ם כותב כמו שאתה ביארת, אבל מה שהמון העם חושבים זו לא טעות.

 

[קוצקער]

מצודת דוד
"מהרסיך" - המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר"ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה.

מלבי"ם
"מהרו בניך", אם היו בניך ממהרים לשוב בתשובה אז "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו" כבר היו יוצאים אויביך אשר הרסו אותך ממך זה מימים רבים, אם היו בניך רוצים, ואם מהרו לשוב מחטאתיהם. - אבל העבר אין, עתה.

 

[אפכא מסתברא]

השיר העתיק של פרחי שכחתי מה - "לכל זמן ועת, תחת השמיים", סירוס מן הסוג של "הים ראה, וינוס הירדן"...

 

[שמואל גרינשטיין]

השיר העתיק של פרחי שכחתי מה - "לכל זמן ועת, תחת השמיים", סירוס מן הסוג של "הים ראה, וינוס הירדן"...

מה גם שחסרות שם מילים - ועת לכל חפץ.

חני

 

[אפכא מסתברא]

ה"ועת" נמצא, רק שאינו מחובר לשלאחריו (הנעדר): "לכל חפץ" אלא לשלפניו...

 

[במבה נוגט]

"קול קורא, במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוקינו"
והשיבוש: "קול קורא במדבר, פנו דרך"
עד כדי כך שנוצר ביטוי "כקול קורא במדבר".

 

[aridesk]

מה עם לתקן עולם במלכות שדי בהגיה הליטאית לסכן???

ידוע על אחד האדמורים שהיה נזהר מאוד לבטאות כתי"ו דגושה

 

[במבה נוגט]

כמו"כ כשהייתי ילדה, מאוד העסיקה אותי השאלה למה "כל שומר שבת כדת - מחללו, שכרו הרבה מאוד..."? הרי מי ששומר את השבת לא מחלל אותה. ומי שכן מחלל ודאי לא מקבל שכר על זה
(תשובה נצחית שלי לילדות ששואלות למה צריך ללמוד דקדוק)

 

[במבה נוגט]

האמת שיש לי עוד שאלה שהעסיקה ומעסיקה אותי עד היום.
מסופר בגמרא על ברוריה אשת ר' מאיר שהתפללה על הרשעים שיחזרו בתשובה וההוכחה שהביאה היתה מהפסוק "יתמו חטאים מן הארץ" - יתמו חטאים ולא חוטאים.
וכאן הבן שואל, הרי המילה חטאים מנוקדת שם במשמעות של "חוטאים"! (פתח דגש קמץ, כמשקל בעלי המלאכה) ולא כמו חטאים (חטף פתח קמץ - רבים של חטא).
אולי מישהו ידע לענות לי?

 

[אפכא מסתברא]

האמת שיש לי עוד שאלה שהעסיקה ומעסיקה אותי עד היום.
מסופר בגמרא על ברוריה אשת ר' מאיר שהתפללה על הרשעים שיחזרו בתשובה וההוכחה שהביאה היתה מהפסוק "יתמו חטאים מן הארץ" - יתמו חטאים ולא חוטאים.
וכאן הבן שואל, הרי המילה חטאים מנוקדת שם במשמעות של "חוטאים"! (פתח דגש קמץ, כמשקל בעלי המלאכה) ולא כמו חטאים (חטף פתח קמץ - רבים של חטא).
אולי מישהו ידע לענות לי?

אכן, הפירוש של "יתמו חַטָּאִים" - אלו שהחטא הוא המהות ("מקצוע", כמשקל בעלי מקצוע) שלהם, שאינם "חוטאים" דרך ארעי, בשוגג (או אפילו במזיד אבל שיצרם התגבר עליהם, שיודעים שחטאו) אלא שהחטא הוא דרכם כסל למו ומשנת חייהם.

 

[במבה נוגט]

אכן, הפירוש של "יתמו חַטָּאִים" - אלו שהחטא הוא המהות ("מקצוע", כמשקל בעלי מקצוע) שלהם, שאינם "חוטאים" דרך ארעי, בשוגג (או אפילו במזיד אבל שיצרם התגבר עליהם, שיודעים שחטאו) אלא שהחטא הוא דרכם כסל למו ומשנת חייהם.

תודה, למרות שזה לא לגמרי עונה על השאלה. כי ברוריה לקחה את זה כראיה שצריך להתפלל על רשעים, לא על אנשים צדיקים שחטאו.

 

[עדיאל]

איפכא, הסברך רק מקשה יותר.
שכן, כשראיתי את שאלת הרב במבה נוגט, רציתי להגיב, שאכן, אין זה משמעות המקרא, אלא שהלימוד הוא דיוק מכך שלא נאמר "חוטאים" אלא "חטאים".
באתה אתה, ואמרת שאדרבה, מילת חטאים מדייקת, כדי להבדיל את המשמעות מאנשים שחוטאים באופן ארעיף ולהתמקד באנשים שחטאם היא מהותם. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.

 

[באקינגהם]

עזיבת החטאים בידה לשנות הגדרת חטאים יותר מחוטאים.
ההערה על לתקן עולם מגוחכת. אין להגות את המילה בתי"ו דגושה מפני שבלא זה היא דומה למילה אחרת. לא חסר מילים שנשמעות דומה: אתה-עתה, שעון-שאון, ועוד רבות מספור. כיון שההגיה הנכונה היא בתי"ו בלתי-דגושה, אין בכךולא מידי.

 

[אפכא מסתברא]

תודה, למרות שזה לא לגמרי עונה על השאלה. כי ברוריה לקחה את זה כראיה שצריך להתפלל על רשעים, לא על אנשים צדיקים שחטאו.

איפכא, הסברך רק מקשה יותר.
שכן, כשראיתי את שאלת הרב במבה נוגט, רציתי להגיב, שאכן, אין זה משמעות המקרא, אלא שהלימוד הוא דיוק מכך שלא נאמר "חוטאים" אלא "חטאים".
באתה אתה, ואמרת שאדרבה, מילת חטאים מדייקת, כדי להבדיל את המשמעות מאנשים שחוטאים באופן ארעיף ולהתמקד באנשים שחטאם היא מהותם. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.

מחילה, בעניי לא ירדתי לסוף דעתכם. 'יתמו חטאים' משמע שלא יהיו עוד פושעים הבוחרים בדרך של חטא. 'חוטאים' - הרי זה מן המצוי (כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא). משמע צריך להתפלל על החטאים שישובו מדרכם הרעה ועל ידי כך 'יתמו' - שוב לא יהיו הם בגדר 'חטאים'.

 

[אלחנן אריאל]

במחילה, אבל נלע"ד פירוש הגמ' בברכות (י א) שם פשוט; ברוריה דרשה את הכתיב של הפסוק, וכמאמר הגמ' שם: "חטאים כתיב", והיינו שאנו דורשים חֲטָאִים, שלא כפי מסורת הקרי, ופירושו החטא עצמו, ולא עושיו. ועי' רש"י שם. וק"ל.