אבל זה נורא חורה לי ומכעיס אותי שהוא אוכל לידי בתשעה באב ולא מכבד
אני לא אומרת כלום אבל זה מפוצץ
יש כאן שני חלקים:
הכעס הכללי על זה שהוא בחר דרך אחרת, שאת סופה מי ישורנה.
והכעס הפרטי על דברים שהוא עושה 'כנגדך'. וזה נראה ממש להכעיס..
לגבי הכעס הכללי, כבר נתנו כאן עצות טובות.
לגבי הכעס הפרטי, לא מובן למה לא לדבר איתו על זה?
סליחה אחי היקר, בחרת דרך אחרת, אני מבינה וכואבת [יש אומרים 'מכבדת' אבל לא נראה לי נכון. לא צריך לעוות את המושגים בשביל 'למצוא חן'. דרכו בודאי לא מכובדת אלא מזולזלת. ורק אנחנו לא צריכים לומר לו על זה דבר כדי שלא להרחיקו]. אבל למה לעשות זאת לידי?
יום תשעה באב היום, אתה יודע שאני כואבת את החורבן, אז לעשות לי דוקא?
מנסיון, בדרך כלל זה נובע מחוסר שימת לב.
אם היית ההורה שלו, זה היה יכול להיות 'להכעיס'. אבל אצל אחות זה יותר נובע מחוסר שימת לב.
תמיד טוב לנסות בהידברות. זה טוב גם באופן כללי לקבוע דברים ברורים.
הרי הוא לא יודע מה 'מכעיס' אותך באופן פרטי. מבחינתו את 'כעוסה' עליו באופן כללי. והוא לא יכול לשנות את זה.
והכי טוב לעשות את זה כשרגועים.
כמו למשל.. עכשיו.
שכבר נגמר הצום וירדו האמוציות.
אם תבואי מוכנה ורגועה, קרוב לודאי שתופתעי לשמוע איך הדברים נראים מהצד שלו.