זעקת ההורים לח"כים
נתן רוזנבלט/ שחרית
יראים ושלמים, המכנה המשותף: זקן אפור (עדות לאמצע נישואי הילדים והמסתעף מכך), כובע קנייטש (עדות להשתייכות לדגל התורה, אני ועוד כמה הוזמנו כאנשי מקצוע ולא כמקבלי החלטות), ורקע בעסקנות (כל אחד מהם מנהל קהילה או מוסד תורני ליטאי מכובד) על סדר היום: מצוקת הדיור החרדי לאור הבחירות הקרובות.
כל אחד אמר זאת באופן אחר, אך כמעט כולם דיברו מדם ליבם, על כך שמצפים לראות יותר השתדלות מצד שלוחי דרבנן, שלא ישכחו שהם גם שלוחי דידן, מצפים לראות יותר פעילות ובעיקר יותר תוצאות, ושהנושא הבוער ביותר לכולם זה לא הגיוס (שלא רלוונטי ברגע זה) ולא הגיור, אלא הדיור.
ח"כי ובכירי דגל התורה הוזמנו מראש, אך כמעט אף אחד מהם לא הגיע להשתתף במפגש החשוב ביותר (לבקשת הנוכחים, לא אציין שמות, אך האמינו לי, רובם הם אנשים שאין אחד שמתפלל בנוסח אשכנז ולא מכיר או שמע את שמם או פועלם).
ייאמר מראש ברורות: הכנס היה של דגל התורה, אך בל ישלה איש עצמו כי במקומות אחרים המצב טוב יותר, הוא אפילו בעייתי יותר, כשכל ח"כ צריך לדאוג רק לכמה אלפי אנשים אי אפשר לצפות ממנו יותר מידי. אך מדגל התורה, שבאופן טבעי המצביעים שלה משועבדים כל ימיהם לעניין הזה, ציפינו ליותר, ומתוך ארבעה ח"כים ועוד נורבגי אחד, ציפינו ליותר. ובתקופה הקרובה ננסה לארגן כנס מסוג זה גם בחוגים אחרים, חסידים ועדות המזרח.
קשה לדחוס שעות של דיונים פורים מגדולי המומחים בצרכי ציבור לתוך כמה עשרות שורות, אך להלן עיקר המסקנות, בשני כיוונים: מה האפשרויות היום, ומה מצפים מהמפלגה: האפשרות המעשית היום לפתרון מצוקת הדיור נמצאת בפריפריה, (מעבר להגרלות שהן אכן הכי זולות אך ההמתנה מתארכת מהגרלה להגרלה, וחלק מהדירות תגענה לזוג הצעיר כשהוא בעצמו כבר יתקרב לנישואי הילדים) להלן רשימה חלקית של דירות זמינות כפי שהוציא אחד החברים בחיפוש פשוט ביד 2 :באר שבע 1773 דירות, חיפה עם 779 ועוד עשרות ערים, כל אחת עם כמה מאות דירות, כולן פחות ממיליון ש"ח לדירה מכובדת. (לא להאמין איך רק לפני כמה שנים דיברנו על המצוקה הנוראית שדירה במודיעין עילית מתקרבת למיליון ש"ח) בסה"כ 5000 דירות עומדות הכן לשרת את קהל בוגרי הישיבות (והחסידים, אבל שם זה סיפור אחר, שיבואר בסקירה נפרדת כאמור).
איפה הח"כים בתמונה? הרבה מאוד תלוי בהם, קודם כל תכניות לכלל הציבור החרדי, ואפילו לכלל האזרחים בישראל (כשיורד גשם כולם נרטבים), מענקים, הנחות, קרקעות חינם לחסרי דירה, בנייה חדשה של ערים חרדיות, ובראשן שפיר כסיף והרחבות רבות, ואפילו דברים קטנים כמו אוטובוס מחריש לבני ברק או מכרמיאל למודיעין עילית וכו'.
הרושם שנוצר (לא ממש בצדק) הוא שלא התקדם כלום בעניין זה בעשרות השנים האחרונות, לטענת הנוכחים, אילו הייתה יותר פעילות בנושא, פירותיה היו נראים בשטח.
ויש עוד משהו, שאותו אפשר לבצע החל מרגע זה, ואין צורך בבחירות, הסכמים קואליציוניים או כל דרך אחרת של הבטחות פוליטיקאים: דגל התורה היא כמעט המפלגה היחידה שנמצאת ביתרת זכות תקציבית, כלומר לא רק שאין לה חובות עתק של מיליונים (כמו אחותה החסידית והאחות הספרדית - מעניין איך נוצרו החובות), אלא שהיא אפילו ביתרת זכות משמעותית.
הממשלה מזרימה הון למפלגות בדיוק לצורך כך: לפעילות למען ציבור בוחריה (כמובן בגבולות החוק והצדק) המפלגה יכולה כבר היום לאמץ את הקהילות המרוחקות המשוועות לכמה גרושים קטנים על מנת להתפתח ולהחזיק את עצמן בשנים הראשונות של ההתמודדות הקשה.
אין מדובר על כך שהמפלגה תהפוך למנהלת - על של מוסדות, קל וחומר שלא להתאמץ יותר מידי בהקמת מוסדות ממש (כמו שעושה ש"ס למשל עם המהפכה האדירהשל מעיין החינוך) אלא תמיכה קטנה, קצת עזרה בשכירת מקום לבית כנסת וכולל, משכורת קלה למישהו שיפתור את הבעיות וכדומה, כמה אלפי שקלים שהם ההבדל אם נתיבות החדשה למשל, שממתינים שם למישהו שישלם שכירות לדירת הכולל, תהיה חרדית או חלילה אחרת.
אם דגל התורה חפצת חיים (על אחת כמה וכמה אם יצא לפועל הפילוג המיותר ביותר בהיסטוריה היהודית ויצטרכו כל קול) עליה להקים תיכף ומיד, ועדה, לא של צעירים חסרי דאגות וניסיון ועתירי קשרים וכישורים, אלא של הורים כפופי גב, שכל מגמתה תהיה לשים אצבע על הדופק ולסייע בידי בח"כים והמפלגה לסייע למצביעים בחזרה בנושא שהכי חשוב להם - הדיור.
הוועדה צריכה להיות בעלת שיניים ויכולות ביצוע, ועם תקציב מוגדר מראש.
אני ממליץ לדגל התורה להעמיד בראשה את הרב צבי רבינסקי, שאין כמוהו מי שחי את הנושא רק חסר לו את הכלים, אם יהיו בידיו כלים, נראה את המהפך תיכף ומיד ממש,גם בשטח וגם במוטיבציה של המצביעים והפעילים.
ורגע לפני שמוציאים את כל נשק יום הדין של ועשית וכו' - ייאמר ברורות ונחרצות: לאיש מהנוכחים, ואני מקווה גם שלאיש מהקוראים, אין ולא תהיינה כל ספיקות בעניין החוב הקדוש להצביע למפלגת יראים ושלמים, איש על מחנהו ודגלו, אין ספק כי חובת ההצבעה היא חובה מוחלטת לכל יהודי ירא שמיים (שלא הוזהר מפורשות אחרת ע"י רבותיו) ובפרט במערכה הקרובה, שהיא אכן קריטית.
תמיד הפחידו אותנו שאם לא נלך להצביע יאיר לפיד עלול להיות חלק מהשלטון, היום הוא ראש ממשלה וכולנו מבינים את הסכנה, גם אם בינתיים הכל נראה שקט ורגוע.
המצב היום דומה למירון תשפ"א, כולם ששים ושמחים ועסוקים בלדחוף אחד את השני, ובדיוק כמו נתניהו, לא רואים ולא מבינים שעוד רגע כל העסק הזה יכול לקרוס על הראש של כולנו ותוצאותיו מי ישורנו.
ברור שכולנו נצביע, אין בכך ספק ואין צורך במכונה משומנת שמפרנסת את הקופרייטרים ובתי הדפוס.
אך למרות חובת ההצבעה שאיננה בספק, כל מי שעבד פעם בבחירות (אני עשיתי זאת כעשר פעמים, ובקצב הזה תוך שנתיים אכפיל את הכמות) יודע שההבדל בין אם הולכים כי מאמינים ברבותינו הק' או שמאמינים בשינוי המיוחל - הוא יכול להיות ההבדל בין שבעה לשמונה מנדטים, ובעקבותיו בין 60 ל-61.
אם תרצו - אין זו אגודה.