האם 'נץ' זה לא רק ציפור?

[רִפְקִי.]

גם לקומקום חשמלי יש שריקה.

 

[אפשרי]

ובכן, הכתיבה כאן בפורום מעבירה אותך שיעור חי בפתגם הידוע:
עד שאתה מוציא את המילה מהפה, אתה בעלים עליה
אחרי שאתה מוציא אותה - כבר לא...

כתבתי הודעה, אחר כך מחקתי אותה התחרטתי עליה כבר אלפי פעמים, אבל לא יעזור דבר - היא מצוטטת ומצוטטת...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

מה ההמשך?

 

[אפשרי]

קריינא דאיגרתא הוא להווי הסופר

(תוכל להחליף מ'יעקב' ל'יואל', אם תרצה...)

 

[עדיאל]

מה ההמשך?

קקטוס, האחרון שידבר על המשכים זה אתה. הבנת?

 

[אפשרי]

קקטוס, האחרון שידבר על המשכים זה אתה. הבנת?

כולנו מצטרפים בכל פה לזעם הציבורי והדרישה החד משמעית!!!!!!! מה עם פרק כ"ט!

 

[efrat1]

הצ'ופצ'יק של הקומקום הלא הוא זרבובית, הלא כן?

ובהטיה...
זרבוביתי, זרבוביתו, זרבוביתך...

 

[סטודיו מיתר]

ובהטיה...
זרבוביתי, זרבוביתו, זרבוביתך...

הלו!!

זה פרוג?!

 

[אפשרי]

אוי
מעקצץ בחוטמי ריח חזק חריף של הסרת האשכול

לא אעמוד בכך שנית

נא לחזור מהר לסיפור בהמשכים

(הצעת כותרת: "הנצה החמה שקעה נפשי" )

מחכים לפרק הבא

 

[במבה נוגט]

גם לקומקום חשמלי יש שריקה.

יש לו רעש מסוים אבל זה לא שריקה. יותר בעבוע קולני של מים רותחים.

אה, ובקשר להנץ החמה - אהם... אין לי מה להוסיף.

 

[רִפְקִי.]

פורסם במקור על ידי אפשרי
הצ'ופצ'יק של הקומקום הלא הוא זרבובית, הלא כן?

זרבובמה?

 

[זלפה]

ועדיין הופיע השבוע בעיתון "נץ החמה"

 

[Ruty Kepler]

ועדיין הופיע השבוע בעיתון "נץ החמה"

נו בוודאי, על זה פתחתי את האשכול...

 

[עדיאל]

נו בוודאי, על זה פתחתי את האשכול...

הקדימה רפואה למכות שהיא עלולה לקבל כאן על השגיאה...

 

[תמרים]

אבן שושן מביא פעמיים את הֵנֵץ בהפעיל. הגדרה אחת: זרח, האיר "עד שלא תָּנֵץ החמה" (ברכות ג ח)
הגדרה שנייה: פרח, העלה ניצנים "נראה אם פרחה הגפן... הנצו הרימונים" (שה"ש ז יג)

 

[תמרים]

שימו לב!
אמנם בחז"ל מופיע "הנץ החמה", אבל:
בראשונים (רבינו בחיי) ובאחרונים (כמה וכמה) מופיע "נץ החמה" פעמים רבות!!
אביא מקורות למעוניינים.

 

[הגשש]

כמו שפחות הגיוני שקרה במציאות ויותר הגיוני שכך יכתב:
הקומקום כבד. זה בסדר. יש בו מים. יעקב לחץ על המתג הקטן שבתחתית הקומקום, מחכה לרתיחה, בעודו שורק בעייפות. מהר מאוד השתלבה שריקתו עם שריקת הקומקום ויעקב מיהר למלא את הכוס שבידו עד חציה. החלב כבר חיכה לו על השיש. ממתין להתאחד בכוס הקרטון יחד עם המים הרותחים, אך הבועות קטנות במים התמימים שריצדו מולו במבט ערמומי,רמזו לו שיתכן וטוב יעשה אם יטעם קודם מהמים.
הוא לגם מעט והשתעל.
סודה?
מי מלא את הקומקום בסודה?

בשבע ועשרים נפלטה אורית מהמיטה כמו פגז של תותח, עפה בבית אוספת פרטי לבוש, בסלון נתקלה בזוג המאושר יעקב והריקליינר האהוב עליו, בגרונה גוש חוסם, "למה לא הערת אותי, יעקב?" שוב היא תאחר לעבודה, ושוב ישבצו אותה בקופה האחרונה שנתקעת כל הזמן, "למה השתקת את השעון?" החזיר יעקב בינות לגירגורי הקפה האחרונים מבלי להרים את העיניים מהעיתון.
אורית הייתה על סף ייאוש, כלום לא הולך לה הבוקר, הפאה קופצת לכל הכיוונים, התיק שלה נשפך על הרצפה, רכבת חדשה בגרביים, די, היא לא יכולה כבר, למה אין לחם לסנדוויץ'? גשם זלעפות בחוץ והמטרייה נשכחה אתמול בעבודה, כולם היום נגדה.
"יעקב!" התיישבה על הרצפה, פורקת החוצה חודשים ארוכים של תסכול. "אולי תצא גם אתה לעבוד?" השיטפון פרץ מעיניה, מכתים את הבגדים, "די! נמאס לי!"
יעקב והריקליינר לא ענו. נרדמו. מובטלים נמאסתם.