האם 'נץ' זה לא רק ציפור?

[יואל ארלנגר - קקטוס]

התשובה היא: לא.

איזה תענוג זה לקרוא ספר שחף משגיאות לשון וניסוח.

אם אתם רוצים, תשתמשו בסלנגים, כי אז ברור לי שזו לא השפה, אבל בשיח הרגיל - שיהיה משלב גבוה, ומוגה משגיאות.

אני חולק עליך.
אין שום סיבה שלא לאפשר לדמויות לדבר באופן טבעי לחלוטין.
אם אני מתאר דמות שמטבע הדברים תתנסח בעילגות, אני לא אנסה לתרבת אותה, אלא אשתמש בשפה האופיינית לה.
(שגיאה נפוצה היא לתאר מבטא על ידי תקיעת גרשיים בכל מיני מקומות, וזה יוצר תחושה לא נעימה ולא ממש מבינים את הטקסט.)
כשאני כותב דיאלוג, אני ממש מקשיב למילים בתוך הראש שלי. איך הן היו נאמרות בשיחה נורמלית לחלוטין, ואת זה אני מוריד אל הכתב.

 

[רִפְקִי.]

תלוי מי הדמות.

לדעתי, שיחה קלאסית, אמורה להיות בשפה נקיה ומכבדת, אלא אם כן הדמות המדברת היא במוצהר דמות בעלת משלב נמוך.

 

[נקודת מחשבה]

ברור שכותבים "הנץ" ולא נץ....

"...בביטוי "הנץ החמה", צורת המקור "הנץ" נתפסה כהרכבה של ה"א הידיעה למילה "נץ", וכך נוצרה הצורה "נץ החמה". אותה תופעה קיימת לגבי הביטוי "יום הנף"..."

אפשר לראות עוד כאן:
https://he.wikipedia.org/wiki/אטימולוגיה_עממית

 

[במבה נוגט]

אני חולק עליך.
אין שום סיבה שלא לאפשר לדמויות לדבר באופן טבעי לחלוטין.
אם אני מתאר דמות שמטבע הדברים תתנסח בעילגות, אני לא אנסה לתרבת אותה, אלא אשתמש בשפה האופיינית לה.
(שגיאה נפוצה היא לתאר מבטא על ידי תקיעת גרשיים בכל מיני מקומות, וזה יוצר תחושה לא נעימה ולא ממש מבינים את הטקסט.)
כשאני כותב דיאלוג, אני ממש מקשיב למילים בתוך הראש שלי. איך הן היו נאמרות בשיחה נורמלית לחלוטין, ואת זה אני מוריד אל הכתב.

אם כך אתה אמור לכתוב גם: תביא לי ת'עט, אי'פשר, אני צכה. שלוש עטים. ארבעת הילדות.
גיבורי סיפור חייבים לדבר נכון. אין ברירה.

 

[רִפְקִי.]

אז השבת קראתי:

"עזור אותך מאדוני השר" פרף גולן את עניבתו "קרא לי פשוט גולן".

כשקראתי את זה זה, נהניתי, ואמרתי לעצמי, הנה דוגמא לשפה יפה המשולבת באופן חכם בסיפור. אם היו כותבים: "יאללה, עד שפרפתי ת'עניבה שלי, שנים!" זה אכן לא היה מתאים, אבל מחוץ לציטוט ובהתאם לסיפור, זה היה נשמע לי שדווקא טוב לשלב את זה, ומי שלא מכיר את המילה יכול להבין את משמעותה מההקשר שלה.

אבל כל כך התאכזבתי כשבדקתי מה זה פרף וגיליתי שפרוש המילה הוא: לרכוס, לחבר, לאחות... ככה שזה לא התאים להקשר , אז גם אם כותבים בשפה גבוהה, שזה יהיה נכון...

 

[מילה שלי]

ייתכן שבגלל ההרגל להשמיט את ה' הידיעה כאשר מצטרפת אות שימוש. (הבית - - ל הבית - - לבית)
נוצר הביטוי "להתפלל בנץ" במקום "בהנץ" שזה נשמע מידי מסורבל...

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אם כך אתה אמור לכתוב גם: תביא לי ת'עט, אי'פשר, אני צכה. שלוש עטים. ארבעת הילדות.
גיבורי סיפור חייבים לדבר נכון. אין ברירה.

הדגשתי ששימוש בגרשיים וכדומה הוא לא נכון.
אבל לא קיימת בעיה להשתמש בסגנון דיבור אופייני לאוכלוסיה מסויימת, ואם אחד מהמאפיינים הינו שגיאות תחביריות ולשוניות, אין סיבה שלא לתאר אותו.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

גיבורת הסיפור הגיעה לקבר רחל קצת לפני הנץ החמה.
אבל אחד מהמגיהים טען שזו שגיאה, ושינה ל'נץ החמה'.

על פי כל הגיון דקדוקי, חשבתי שברור שכותבים 'הנץ'. (גזירה מבניין הפעיל. בהנחה שהשמש הנצה, כמו הרימונים בשיר השירים, שם הפעולה הוא 'הנץ'. כשם שאם מישהו מסביר, זה 'הסבר', ואם מישהו מקיף, זה 'הקף', כך אם משהו מנץ, זה 'הנץ'.)

איזה מקור יכול להיות ל'נץ'?
יש כאן מישהו מומחה לשורשים והטיות, שיוכל להביע את דעתו המלומדת?

קראתי את ה"תיקון" הנ"ל בשבת, וזה צרם לי מאוד.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

מעניין לעניין: 'לְוָיָה' או 'הַלְוָיָה'?

יש הרבה פעלים בש"ס שמשמשים חופשי גם בבניין פיעל וגם בהפעיל: להקביל את פניו או לקבל את פניו? (אגב, התימנים שרים "פני שבת נַקְבִּילָה").
ונכון לומר כמו שכתוב בסידור של הרב אליהו זצ"ל: וְלַוָּיַת המת. כי זה שם פעולה של פיעל: כמו לכוון כוונה, לבטל בטלה, לצוות צוואה.

ואני דווקא שומע הרבה שאומרים "מתפלל בהנץ". לא הרוב, אבל הרבה.

 

[עדיאל]

אבל לא קיימת בעיה להשתמש בסגנון דיבור אופייני לאוכלוסיה מסויימת, ואם אחד מהמאפיינים הינו שגיאות תחביריות ולשוניות, אין סיבה שלא לתאר אותו.

רק במקרה ומובהר חזור-והבהר, שהסופר עובר להשתקה, ומסר את רשות הדיבור לגיבור הספר (אלעק גיבור, לדבר הוא לא יכול...)

 

[רִפְקִי.]

(אלעק)

עלק.

 

[אברהם]

אני חולק עליך.
אין שום סיבה שלא לאפשר לדמויות לדבר באופן טבעי לחלוטין.
אם אני מתאר דמות שמטבע הדברים תתנסח בעילגות, אני לא אנסה לתרבת אותה, אלא אשתמש בשפה האופיינית לה.
(שגיאה נפוצה היא לתאר מבטא על ידי תקיעת גרשיים בכל מיני מקומות, וזה יוצר תחושה לא נעימה ולא ממש מבינים את הטקסט.)
כשאני כותב דיאלוג, אני ממש מקשיב למילים בתוך הראש שלי. איך הן היו נאמרות בשיחה נורמלית לחלוטין, ואת זה אני מוריד אל הכתב.

הדמות המדוברת בסיפור לא מתנסחת בעילגות, וזה שהיא אומרת נץ החמה במקום הנץ, זה לא בגלל שהיא בעלת משלב נמוך אלא פשוט ככה היא קראה באיזה ספר של סופרת ממש נחשבת, שעבר הגהה על ידי 3 מגיהים מנוסים אז בטח הם יודעים איך צריך להגיד

 

[אפשרי]

תלוי מי הדמות.

לדעתי, שיחה קלאסית, אמורה להיות בשפה נקיה ומכבדת, אלא אם כן הדמות המדברת היא במוצהר דמות בעלת משלב נמוך.

(קצת עובר לטחינת מים, ובכל אופן)

ברור שלכתוב 'יאללה, רד לי מהנשמה' מתאים רק עם הדמות היא במוצהר אנאלפביתית או ירודה

אבל לכתוב צורת דיבור לא טבעית כמו 'התפללתי בהנץ' זה דוקר לקורא בטבעיות ובזרימה של הסיפור, גם כאשר המדבר הוא קלאסי, וזאת מכיוון שלומר 'בהנץ' זה לא קלאסי

ויש טריק לצאת ידי כולם:

אורית נבהלה כשבמקום להתעורר מהשעון המעורר, העירה אותה חריקת דלת הכניסה.
"התפללתי בנץ. אם כבר לא ישנתי כל הלילה". יעקב נכנס לחדר בעיניים טרוטות והניח את התפילין.
"גרטנר לימדה אותנו בב' סמינר שהצורה הנכונה היא 'הנץ החמה" פלטה והתהפכה לצד השני. לבת יענה יש חול להתחפר בו, כרית היא לא התחליף המוצלח ביותר.
יעקב ניגש אל הקומקום, תוהה האם גרטנר נתנה פעם שיעור גם בנושא 'התמודדות עם בן זוג תמהוני, הסובל מנדודי שינה מסתוריים'.

איך?

 

[efrat1]

(קצת עובר לטחינת מים, ובכל אופן)

ברור שלכתוב 'יאללה, רד לי מהנשמה' מתאים רק עם הדמות היא במוצהר אנאלפביתית או ירודה

אבל לכתוב צורת דיבור לא טבעית כמו 'התפללתי בהנץ' זה דוקר לקורא בטבעיות ובזרימה של הסיפור, גם כאשר המדבר הוא קלאסי, וזאת מכיוון שלומר 'בהנץ' זה לא קלאסי

ויש טריק לצאת ידי כולם:

אורית נבהלה כשבמקום להתעורר מהשעון המעורר, העירה אותה חריקת דלת הכניסה.
"התפללתי בנץ. אם כבר לא ישנתי כל הלילה". יעקב נכנס לחדר בעיניים טרוטות והניח את התפילין.
"גרטנר לימדה אותנו בב' סמינר שהצורה הנכונה היא 'הנץ החמה" פלטה והתהפכה לצד השני. לבת יענה יש חול להתחפר בו, כרית היא לא התחליף המוצלח ביותר.
יעקב ניגש אל הקומקום, תוהה האם גרטנר נתנה פעם שיעור גם בנושא 'התמודדות עם בן זוג תמהוני, הסובל מנדודי שינה מסתוריים'.

איך?

מתוחכם ומקצועי לגמרי.
אבל למה באמת יעקב סובל מנדודי שינה?

 

[אפשרי]

מתוחכם ומקצועי לגמרי.
אבל למה באמת יעקב סובל מנדודי שינה?

אולי נעשה אתגר...

(הפרס: כדור שינה
הצעת הגשה: קורט חול ים וביצת יענה. מבושלת לחצאין)

 

[שפריץ]

(קצת עובר לטחינת מים, ובכל אופן)

ברור שלכתוב 'יאללה, רד לי מהנשמה' מתאים רק עם הדמות היא במוצהר אנאלפביתית או ירודה

אבל לכתוב צורת דיבור לא טבעית כמו 'התפללתי בהנץ' זה דוקר לקורא בטבעיות ובזרימה של הסיפור, גם כאשר המדבר הוא קלאסי, וזאת מכיוון שלומר 'בהנץ' זה לא קלאסי

ויש טריק לצאת ידי כולם:

אורית נבהלה כשבמקום להתעורר מהשעון המעורר, העירה אותה חריקת דלת הכניסה.
"התפללתי בנץ. אם כבר לא ישנתי כל הלילה". יעקב נכנס לחדר בעיניים טרוטות והניח את התפילין.
"גרטנר לימדה אותנו בב' סמינר שהצורה הנכונה היא 'הנץ החמה" פלטה והתהפכה לצד השני. לבת יענה יש חול להתחפר בו, כרית היא לא התחליף המוצלח ביותר.
יעקב ניגש אל הקומקום, תוהה האם גרטנר נתנה פעם שיעור גם בנושא 'התמודדות עם בן זוג תמהוני, הסובל מנדודי שינה מסתוריים'.

איך?

את בפורום ההוא?

 

[אפשרי]

את בפורום ההוא?

לא.
(אולי: לא זכיתי (?!))

 

[חיטובים]

הניקוד המקורי הוא כנראה הֶנֵץ, במשקל הֶזֵק. כך בכ"י קויפמן.

 

[רִפְקִי.]

אורית נבהלה כשבמקום להתעורר מהשעון המעורר, העירה אותה חריקת דלת הכניסה.
"התפללתי בנץ. אם כבר לא ישנתי כל הלילה". יעקב נכנס לחדר בעיניים טרוטות והניח את התפילין.
"גרטנר לימדה אותנו בב' סמינר שהצורה הנכונה היא 'הנץ החמה" פלטה והתהפכה לצד השני. לבת יענה יש חול להתחפר בו, כרית היא לא התחליף המוצלח ביותר.
יעקב ניגש אל הקומקום, תוהה האם גרטנר נתנה פעם שיעור גם בנושא 'התמודדות עם בן זוג תמהוני, הסובל מנדודי שינה מסתוריים'.

כמו שהגיוני יותר שקרה:
הוא לחץ על הצ'ופצי'ק שלמטה כדי להדליק את המים, (בטח גרטנר לימדה אותם שקוראים לזה מתג) ושהוא שמע את השריקות הוא מיהר להרים את הקומקום מהזה שהוא יושב עליו ולמזוג לתוך הכוס קרטון, החלב חיכה לו על השיש, שימזוג ממנו מעל המים הרותחים, אבל בועות קטנות רימזו לו שמשהו מוזר במים שהרתיח. הוא טעם מעט והשתעל.
סודה?
מי מלא את הקומקום בסודה?

כמו שפחות הגיוני שקרה במציאות ויותר הגיוני שכך יכתב:
הקומקום כבד. זה בסדר. יש בו מים. יעקב לחץ על המתג הקטן שבתחתית הקומקום, מחכה לרתיחה, בעודו שורק בעייפות. מהר מאוד השתלבה שריקתו עם שריקת הקומקום ויעקב מיהר למלא את הכוס שבידו עד חציה. החלב כבר חיכה לו על השיש. ממתין להתאחד בכוס הקרטון יחד עם המים הרותחים, אך הבועות קטנות במים התמימים שריצדו מולו במבט ערמומי,רמזו לו שיתכן וטוב יעשה אם יטעם קודם מהמים.
הוא לגם מעט והשתעל.
סודה?
מי מלא את הקומקום בסודה?

 

[במבה נוגט]

יעקב לחץ על המתג הקטן שבתחתית הקומקום, מחכה לרתיחה, בעודו שורק בעייפות. מהר מאוד השתלבה שריקתו עם שריקת הקומקום

אז זה קומקום חשמלי או קומקום רגיל על הגז?